לפני חודשיים הגיעו העובדות והבנות לבית לנערות בסיכון ברחוב שריד ביפו. הן מצאו את המבנה שהיה ביתן בארבע השנים האחרונות – הרוס. ״הרסו את כל מה שבנינו", מתארת אחת מהן, "החצר שבנינו ביחד, הכניסה, הכל שבור ומגודר בגדר של אתר בנייה. אף אחד לא אמר לנו כלום, אין לך מושג מי אחראי לזה. בדרך כלל אפילו כשמנתקים את החשמל נוהגים להודיע מראש, ופה כלום, פשוט יום לפני תלו שלט ולמחרת הכל היה הרוס״.
על השלט שנתלה בסמוך למבנה מתוארת עבודת השיפוצים כפרויקט התחדשות עירונית מטעם עיריית תל אביב וחברת חלמיש, אשר צפוי להסתיים בתחילת שנת 2024. מהעירייה מאשרים שהמבנה עובר שיפוץ ויצא מפעילות לעת עתה.
הבית ביפו ידע טלטלות ונדודים, אבל בכל פעם שהועבר נמצא עבור הנערות שזקוקות לו פתרון זמני אחר. עד הסיבוב הזה. בחודשיים האחרונים, בהעדר מבנה, הפגישות נערכת בזום ו-15 הנערות נשארו ללא מסגרת וללא מענה לצרכיהן, כאשר הפתרון אינו נראה באופק.
העובדות במקום מנסות להמשיך בפעילות ולשמור על הנערות במסגרת כלשהי, אבל לדברי מי שמכירה את המקום, "אנו רואים התדרדרות במצב הבנות. אנחנו מנסות לשמור על קשר דרך הזום ופגישות בפארקים אך זה לא אותו הדבר, הבנות צריכות בית״.
"שם מצאתי את עצמי"
״אמא שלי הייתה חולה ורוב הזמן הייתה בבית חולים״, מספרת יסמין (שם בדוי), בת 24, בוגרת הבית החם, ״היא נפטרה כשהייתי בת 14 ומאז הייתי מבלה את רוב היום בבית החם, הייתי מוציאה את הרגשות שלי שם, הייתה לי מסגרת שחיבקה אותי ולא נתנה לי ללכת לרחוב ולאבד את עצמי אלא להפך. שם מצאתי את עצמי, למדתי לכתוב שזו האהבה הכי גדולה שלי״.
בית המחסה נמצא בלב שכונת עג'מי, משם מגיעות אליו רוב הנערות והנשים. ״המרכז הזה הוא מענה לכל אישה ביפו", מספרת פעילת שכונות, "הנשים מתכנסות פה אחרי העבודה או הלימודים ופה הן מתאחדות לעשות פעילויות ולבלות. אין להן מקום אחר לעשות את זה. פה כל אחת מהן מקבלת את התמיכה ואת הפינה שלה, וגם כלים לחיים. הבנות נמצאות בגיל ההתבגרות וצריך לעזור להן להתמודד ולהתכונן לחיים, במיוחד כשיש הרבה משפחות במצוקה שלא יכולות לתת את הדברים האלו בבית, הם עסוקים בלהתפרנס ולשרוד כל יום״.
לדברי תושבת השכונה אחת הבעיות היא שהבנות מתחתנות בגיל צעיר ונושרות מבית הספר. הבית החם, לדבריה, מצליח להשאיר את הבנות בבית הספר ולעזור להן לעבור את הבגרויות: ״היו פה הצלחות מסחררות של בנות שבאמת היו בשפל והצליחו לסיים בגרות ואפילו המשיכו ללימודים אקדמאיים. לך זה נשמע אולי דבר טריוויאלי אבל זה ממש לא, זה הכל בזכות הבית החם״.
״הם שומרים על הבנות שלנו", אומר שכן, "במקום שהן סתם יסתובבו ברחובות יש להן פה גב, צוות שמטפל בהן כמו משפחה".
בשנת 2018, לאחר שקיר במבנה קרס וסיכן את שלום הנערות, פונה הבית מרחוב הראובני, בו שכן מאז 2010, למבנה ברחוב טולוז. ״זו הייתה שכונה לא בטוחה, מלא נרקומנים, סביבה מסוכנת לנערות״, מתארת אחת מהן. הדבר פורסם במקום הכי חם בגיהנום, ולאחר מכן נמצא עבור הנערות בית זמני ברחוב שריד.
הן שוכנו בדירת קרקע מוזנחת, אולם למרות התנאים הלא נוחים הצליחו הנערות והצוות להקים בארבע השנים שחלפו מה שהן מכנות ״בית אמיתי״. ״אפילו את החור הזה הצלחנו להפוך להיות כמו בית״, אומרת אחת הבנות, ״אמרו לנו שזה זמני אבל נראה ששכחו מאיתנו, אז עבדנו עם מה שיש ובנינו בית״.
״אני זוכרת בפעם הראשונה שפינו אותנו מהראובני, זה שבר אותנו״, אומרת יסמין בכאב, ״אז העבירו אותנו למרכז הגריאטרי שזה פשוט מקום שהוא לא יכול להיות בית, סבלנו שם, אין פרטיות והשכונה נוראית, כואב לי לדמיין מה הבנות עוברות עכשיו כשלקחו להן את הבית, מבחינתן זה כמו שזה נשמע: לקחו להן את הבית. הן פליטות והנזק עשוי להיות נוראי״.
בין נרקומנים וסוחרי סמים
בניסיון למצוא פתרון למצב הקשה פנו אנשי צוות הבית חם לרווחה, אך הפתרון שהוצע להם הוא חזרה למבנה ברחוב טולוז, אותו מבנה שבו שוכנו ב-2018 ונמצא לא מתאים לאכלוס הבית החם כמו שתואר אז בכתבה: ״הן מגיעות אל מקום שהוא ההפך הגמור מהבית שהן זקוקות לו – מרכז יום לקשישים עמוס ושוקק אדם, שהן קיבלו שני חדרים קטנים בתוכו, ואם לא די בכך, הוא מוקף נרקומנים וסוחרי סמים".
״זה המיקום הכי לא בטוח לנערות", אמרה אז א', "היינו בשכונה שבה השכנים תמכו בנו, שכונה נקייה ללא סמים. פה הבנות חשופות לנרקומנים, סמים, זה מה שמחכה להן כשהן יוצאות בחושך מהבית. אנחנו רוצים להרחיק אותן משם, ואנחנו מביאים אותן דווקא לשם".ֿ
״הם לא באמת מנסים למצוא לנו פתרון, הם מחפשים את האופציה הכי קלה כדי לסמן וי ולהמשיך, מישהו שם חייב להבין שבית חם לא יכול להיות במקום כזה, זה פשוט לא הגיוני״, זועקת פעילת השכונות, ״אם זה היה בית לנערה היהודיה? איך זה היה? ההורים היו שותקים? הממשלה הייתה שותקת? אף אחד לא היה שותק כשאין לבנות האלו מסגרת, שזה הדבר שהן הכי צריכות ומבקשות. אין להן בית והן מרגישות כמו פליטות. בלי הבית החם הנערות האלו יהיו תלויות בביטוח לאומי ומס הכנסה, זה פשוט כואב שלא אכפת לאף אחד״.
איאת אבו שמיס, פעילה חברתית מיפו, מסכימה ששורש הבעיה טמון ביחס מזלזל של העירייה: ״מדובר בחוסר אכפתיות של הגופים הגדולים שלא רואים את הנערות, צריך לדחוף אותם ולעשות להם פאדיחות רק כשזה פוגע להם ביחסי ציבור הם מתחילים לזוז, זו הסיבה שזה קורה שוב ושוב וגם עכשיו הם יגידו שהם מציעים מסגרת חלופית, אבל המסגרת שהם יציעו לא באמת תהיה מסגרת שמתאימה לבית חם״.
מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "'הבית החם לנערה' מיועד לנערות מהחברה הערבית ומופעל על ידי תנועת ויצ"ו בשיתוף והובלת עיריית תל אביב-יפו. המבנה בו מתקיימת פעילות 'הבית החם' משמש שירותים נוספים בקומות העליונות וכל המבנה עובר שיפוץ כללי על ידי המישלמה ליפו של עיריית תל אביב-יפו. ללא כל קשר לשיפוץ הכללי, צוות 'הבית החם' התריע לעירייה על מסוכנות שער המבנה לעוברים והשבים, ולכן נשלח גורם מקצועי אשר בדק את השער וקבע שיש להורידו באופן מיידי.
"כתוצאה מהורדת השער נוצר מצב שחצר המבנה חשופה כך שרק דלת המבנה מפרידה מהחוץ. יחד עם זאת ובניגוד לנטען, הפעילות נמשכת בהתאמה למצב הנוכחי, על מנת לשמור על רצף טיפולי באופן שירותי ומקצועי ואנו עושים את כל המאמצים להביא לפתרון הולם וראוי עבור הנערות והקהילה.
"כרגע הפעילות מתקיימת מחוץ למבנה עם תכנית מוסדרת ומתוכננת אשר אושרה על ידי פיקוח משרד הרווחה והביטחון החברתי. בנוסף, אנו מקדמים מעבר זמני בהקדם האפשרי למועדון הקשישים ברח' טולוז בשכונת עג'מי –מדובר במבנה מכובד שעבר לאחרונה שיפוץ מאסיבי ובהחלט עונה על הצורך כמבנה זמני בעת הזו. בכל מקרה, העירייה תמשיך לפעול עד למציאת מבנה קבוע וראוי עבור הנערות".
"אני ממשיכה לבוא לשם", מספרת יסמין, וכמוה בוגרות נוספות, על הקשר שלה למקום, ״זה כמו שעזבת את הבית של ההורים ואתה בא לבקר. גם היום, זה הבית שלי. אנחנו נפגשות שם וכל אחת במקום אחר בחיים, כל אחת מאיתנו עם סיפור החיים הקשה שלה, עומדת על הרגליים, והכל בזכות הבית הזה והאנשים שמפעילים אותו".