שלושה אנשים – ששמותיהם לא פורסמו בטענה לחסיון רפואי – מצאו בשבוע שעבר את מותם במוסד הנעול "בית דפנה" בחולון שבו התגוררו. רחוק מהעין, רחוק מהלב. התקשורת סערה, אנשים הגיבו בכאב ברשתות החברתיות, תופעת ההזנחה וההתעללויות במעונות לאנשים עם מוגבלויות חזרה לסדר היום – אבל מנסיון העבר ברור שעוד רגע הכל יישכח והמעון הזה, כמו מעונות שבהם נחשפו מקרים חמורים אחרים, ימשיך להתנהל כרגיל.
"כל כתבה וכל הפגנה עושות טוב, אבל זה נשכח ולא מקדם שום דבר באמת", אומרת אישה המגדירה עצמה "אמא למיוחדת". "ראו מקרה מעון בני ציון – מי מדבר על זה בכלל? המערכת הזו מבינה רק כח".
בחמש השנים האחרונות התפרסמו עשרות כתבות על מעון נווה האירוס בנס ציונה (ראו רשימה למטה), שמיועד לאנשים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, הפרעות נפשיות וקשיי התנהגות. הכתבות הציגו תמונה קשה של אלימות, הזנחה, התעללות, ואף אונס. רק אתמול התפרסמה כתבה נוספת שלפיה עולה חשד להתפרצות שחפת במוסד. כתבה אחרי כתבה, שנה אחרי שנה, והמעון ממשיך לפעול באותה מתכונת ועם אותה הנהלה – ללא התערבות של מוסדות המדינה.
אם לא די בכך, המעון מתגאה בכך שלטקס פתיחת אגף חדש במקום, שהתקיים בדצמבר 2021, הגיעו בכירים מהעירייה וממשרד הרווחה, בהם שלום גדעון, לשעבר סמנכ”ל וראש מנהל מוגבלויות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, אשר הקלטת שיחה שקיים עם אם לבן אשר נמצא במעון בני ציון וסבל מאלימות פורסמה על ידי ״שומרים״. בהקלטה ניתן לשמוע את ממדי הניתוק וחוסר האכפתיות של בכיר במשרד הרווחה.
ראומה גומא, עורכת דין ועובדת לשעבר בארגון ״בזכות״, אומרת שהתקשורת אמנם מרבה לפרסם פרטי ההזנחה והתעללות, אך ממעטת לדבר על המהות. "פורנוגרפיה של המוגבלות״, היא קוראת לזה. ״אפשר לדבר על הזנחה והתעללות בעקבות כתבה ולעשות נו נו נו למוסדות, אבל האנשים ששולחים את הילדים שלהם למעונות הם אוכלוסיות מוחלשות ומותשות, שאין להם ברירה אחרת.
"המערכת מעודדת את המשפחות לשלוח את הילדים למוסדות, וכדי להתנהל מול המעון ומול הרווחה הם צריכים כוחות. משפחות כאלה, שמטופלות בילדים עם תפקוד נמוך, הן קהל חלש ומותש שאין לו יכולת לנהל מאבקים, אפילו לא לפנות לעורכי דין שיעזרו להם".
"מעון נוה האירוס עבר כבר שני שימועים לפחות של משרד הרווחה, ועבר אותם איכשהו בהצלחה והוא ממשיך לתפקד", אומרת נעמה לרנר מ"התנועה לעצמאות". "אמרו ניתן לה עוד הזדמנות והיא תשתפר אולי. וזה לא קרה.
"איך יכול להיות שהמסגרת הזו מלאה? האם באמת יש הורים שרוצים שהילדים שלהם יחיו בתנאים האלה או שאנחנו אונסים אותם להגיע למקום הזה? המדינה אומרת לאותם הורים – או מעון או בבית. היא אומרת את זה להורה בן שמונים או להורה שמתמודד עם הפרעות התנהגות של הילד שלו או להורה חולה שלא יכול לטפל בילד שלו. וההורה נאלץ לשלוח את הילד למסגרת חוץ ביתית. אנחנו דוחקים בהם להכניס את הילדים למקומות האלה".
"הם כמו זומבים"
לאה ברלפיין נאבקה להוציא את ביתה אביה (30) מנווה האירוס במשך תקופה ארוכה. היא כבר אינה מתרגשת מעוד כתבה על הזנחה פושעת במעון: ״לא רק שלא קרה כלום בעקבות הכתבות, אנשים לא מבינים כמה תלונות יש נגד המעון. התקשורת מסמנת וי וממשיכה הלאה".
את ברלפיין פגשנו באירוע המחאה ״יוצאים לחירות״ שהתקיים בכיכר הבימה לפני כשבועיים. היא סיפרה לנו שבמשך חמש השנים שבהן התגוררה אביה בנווה האירוס, התפקוד שלה הידרדר. "כיום אביה פורחת", היא אומרת. "אבל אני עסוקה כל היום בטיפול בה. עזבתי את עבודתי לשם כך".
ברלפיין מבינה למה הורים לא מיהרו להוציא את ילדיהם מהמעונות אחרי הכתבות שהציגו תמונה קשה: "אלו אוכלוסיות חלשות, שלא תמיד מעודכנות וצורכות חדשות. גם אם הם יודעים מה היה שם, אין להם אלטרנטיבה. אין להם לאן ללכת. חוץ מזה, יש הורים שלוקח להם זמן לראות את מה שאני ראיתי. כשמגיעים דיירים פוטנציאלים חדשים, האירוס עושה הצגה. המנהל מראה רק את הדברים היפים. ואז שאתה נכנס לשם, אתה מבין את הגיהנום".
עוד מציינת ברנפליין כי רוב האוכלוסייה המתגוררת במעון הינה מבוגרת, ואין מי שידאג להם, ישמע את התלונות או ינסה להעביר למקום אחר אם רע להם. לדבריה, "כשמדובר בצעירים, ההורים עוד יכולים לעזור".
כשסימן טוב קיבל המלצה מהעובד הסוציאלי לשכן את בנו אלי (23) בנווה האירוס, הוא ניסה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. ״לקחתי אותו איתי לעבודה", הוא מספר. "אני עובד בהסעות וזה לא היה קל: לפעמים לא הייתי מחליף לו חיתול בזמן והיה ריח במיניבוס. מהעבודה אמרו לי שאי אפשר להמשיך ככה, שאני חייב למצוא פתרון".
סימן טוב (46), אלמן ואב לשלושה ילדים עם פיגור ברמות שונות, נאלץ לשכן את אלי במעונות. "בכמה חודשים שאלי בנווה האירוס, דוחפים לו תרופות ברמה שהוא לא יכול לעמוד על הרגליים, כי הכי נוח לטפל בזומבי. הילד מידרדר, הוא איבד שיניים. כשפניתי למעון, אמרו לי שהכל בסדר.
"מישהי שאלה אותי לא מזמן 'לא שמעת את כל הכתבות הנוראיות שהיו על המעון?' לא שמעתי. העובד הסוציאלי אמר לי שזה מעון טוב אז זרמתי איתו. זה לא שבאיזור המרכז יש הרבה מעונות״.
חנן זלינגר, אשר מנסה נואשות לשחרר את בנו מתן (24) שנמצא בנווה האירוס, נתקל לדבריו בהתנגדות של הרווחה. הוא מספר סיפור דומה לזה של סימן טוב וברנפליין: ״כל המעונות האילו זה הצגה. אתה מגיע בפעם הראשונה והכל נראה ממש טוב, אתה יכול להתבלבל ולא להבין על מה כולם מדברים. אבל מהר מאוד אתה מבין ששלחת את הילד שלך למקום נוראי. לא משקיעים בהם, לא מטפחים אותם, כל היום טלוויזיה ולישון. הילדים מתחרפנים. הם כמו זומבים".
״משרד הרווחה עשה דמוניזציה של הדיירים שם, הם הוצגו במשך שנים בתור הכי מסוכנים והכי מופרעים, כך שגם אם משרד הרווחה מסכים לשחרר את אחד הדיירים – אף מקום לא מוכן לקבל אותו", אומרת לרנר. "אף אחד לא רוצה את 140 הדיירים שגרים שם״.
"כמו להשקות צמח מת"
"הייתי בנווה האירוס קרוב לשנה״, מספר דימיטרי, עובד לשעבר. ״מאז שעזבתי, בכל פעם שיש כתבה חדשה יש בי התרגשות שהנה, משהו ישתנה, אבל לא קורה כלום. למה? כי כמו בישראל, תמיד מאשימים את הש.ג. הנה – אני התלוננתי ולא רק שהעיפו אותי משם, גם תבעו אותי".
דימטרי הגיש תלונה במשטרה על התעללות בחסרי ישע. הוא חשף יחד עם כאן 11 מקרים של התעללות ופגיעות מיניות בדיירים במוסד, מתן כדורים וזריקות לצורך ריסונם, כליאה בחדרים ואף רשלנות שהובילה למוות. "אמרתי לעצמי למה אני עושה את זה? אין לי משפחה במוסד. אבל לא יכולתי לשתוק. למה אחרים לא מתלוננים? הם מפחדים שיגדירו אותם ככאב ראש למערכת. יפטרו אותם".
רונית (שם בדוי) עזבה לאחרונה את עבודתה בנווה האירוס לאחר מספר שנים. ״לא יכולתי להמשיך להיות שם, לראות את מה שקורה, בלי יכולת לעשות שינוי", היא אומרת, ״הכתבות לא משפיעות עליהם, זה לא מזיז להם. בכל פעם אחרי כתבה חשבתי שיסגרו את המקום, אבל זה לא קרה. יש להם גב ממשרד הרווחה. אני בעצמי כתבתי מכתב עם הוכחות למשרד הרווחה, זכיתי להתעלמות טוטאלית. אני רואה את המשרד הרווחה כמשתף פעולה".
רוב העובדים שותקים. "מדובר באנשים חלשים, קשיי יום", מסבירה רונית, "אוכלוסייה קשה שחלקם על ותק של 15 שנה עדיין מרוויחים שכר מינימום. ברור שרובם ישתקו וישתפו פעולה, הם מפחדים על המשכורת שלהם, על הפיצויים שלהם. אני לא קיבלתי פיצויים. העדפתי את החיים שלי במקום".
"אין שום רגולציה ודרישות מינימום לעובדים במוסדות האלה, אין השתלמויות או הדרכות חובה״, אומרת גומא. ״אם העובדים במקום היו מצויים בתהליך של צמיחה והתפתחות, גם ביחס לשוהים במקום, אירועים קשים היו הרבה יותר חריגים".
במודעת הדרושים של נווה האירוס, שמתפרסמת באתר שלהם, למשרת "מטפלים/ות לליווי ושיקום אנשים עם צרכים מיוחדים", לא מופיעה כל דרישת סף. "היכרות וניסיון עם אוכלוסיה דומה", לפי המודעה, היא בגדר "יתרון".
לנווה האירוס חמישה בעלי מניות: רשו אפרים, מנדל פרידי, קוגן מריה דיאנה, שטיינהרט גל ואלכסנדרה אנדה מנדל-שטיינהרט, שמשמשת גם כפסיכיאטרית של המוסד. שוהים בו עשרות אנשים עם מוגבלויות, עבור כל אחד מהם מקבל המוסד בין 17-20 אלף שקל בחודש ממשרד הרווחה.
הטיפול באנשים עם מוגבלויות מכניס מאות מיליוני שקלים – עכשיו המשפחות דורשות לנהל זאת בעצמן
גלית הראלי"ההסתכלות היא כלכלית", אומרת רונית. "מצד אחד הם מנסים לחסוך וזה פוגע בכולם ומצד שני הם יקבלו כל מטופל, לא משנה מה מצבו והאם הוא מתאים למקום – העיקר שהמטופל יכניס להם 20 אלף בחודש״.
״המוסדות הללו מתנהלים ללא פיקוח, כעסק כלכלי שמנסה למקסם כמה שיותר רווחים״, טוענת ראומה גומא. "יש, למשל, תקנות שאומרות איך צריך להפעיל מוסד, אבל הם לא מתקרבים לעמוד בסטנדרטים של התקנות. זה הפך להיות ביזנס לכל דבר, מפעל, פס ייצור".
״זה מקום עם אפס אופק שצריך להיסגר, לנסות לשקם אותו זה כמו להשקות צמח מת", אומרת לרנר. "משרד הרווחה אומר – יש הורים שרוצים לשלוח את הילדים שלהם לשם. המשרד צריך להבין שהם לא רוצים, זה בלית ברירה. גם אם הם אומרים שטוב לילד שלהם, זה משום שהם לא יכולים לצאת נגד המסגרת שהילד שלהם כל כך תלוי בה. אין להם אפשרות לעשות את זה, והם משכנעים את עצמם שטוב לילד שלהם שם, שזה מה שרצוי עבורם כי אחרת – איך הם יחיו עם עצמם כשהם שמו את הילד במקום כזה?".
ממעון נוה האירוס נמסר בתגובה: מעון נוה האירוס משרת את דייריו נאמנה ובאהבה באמצעות צוות מסור של מטפלים מזה 60 שנה, מעולם לא נטען כי נחשפו מקרים של מוות ברשלנות. אנו דואגים, אוהבים ומטפלים במסירות בדירינו ותעיד על כך גם רשימת ההמתנה לכניסה למעון. אכן בעבר היו תלונות שווא שנבדקו ע"י משרד הרווחה וגורמים נוספים ונמצא שאין בהם ממש. כתבות אלה גורמות נזק רב בעיקר לדיירים, לעובדים המסורים ולהורי הדיירים וחבל שכך.
לגבי דרישות סף, לא רק שיש דרישות סף ולא רק שאנו עומדים בכל הדרישות האדמיניסטרטיביות, אנו גם מחמירים מאוד ומשקיעים כסף רב בבדיקה של כל מועמד. לגבי התנאים, דיירי מעון נוה האירוס גרים בתנאי בית חם המותאם לצרכים המיוחדים שלהם. אנחנו כתמיד קשובים לכל צורך. לדעתנו היה נכון יותר אם היית מגיע לסיור במעון ולהתרשם בעצמך מהנעשה לטובת הדיירים ומסביבת מגוריהם.
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: בעקבות חוסר שביעות רצון של המשרד מהתנהלות מעון נוה האירוס ננקטו בשנים האחרונות צעדים משמעותיים רבים מול המעון והוא נמצא תחת פיקוח הדוק של המשרד עד ימים אלו ממש. להלן הצעדים העיקריים שננקטו מול המעון:
- במהלך השנים 20 /21 תוגבר הפיקוח על המסגרת, נערכו ביקורי פתע רבים, נערכה למקום ועדת בדיקה ושימוע לפני הפסקת התקשרות. עקב הפיקוח האינטנסיבי והמפגשים התכופים של גורמי המקצוע במשרד עם ההנהלה, תיקנה המסגרת וממשיכה לנקוט פעולות לשיפור נראות המעון:
- נבנתה ונפתחה יחידה חדשה, אשר שיפרה את איכות החיים של האנשים המתגוררים בה והחלו בהקמת מתחם חדש נוסף. במקביל, באופן שוטף מתבצעות עבודות צביעה, תיקון ואחזקה ברחבי המסגרת
- מתקיים תכנון למעבר דיירים נוספים לדיור בקהילה
- גויס יועץ ארגוני (בהתאם לבקשה בשימוע) ובהתאם להנחיותיו שונה העץ הארגוני, הוגדרו וחודדו תפקידי העובדים בדרגים השונים. בוצעו הדרכות בתחומים שונים לצוות במסגרת: נהלים, דרכי טיפול. הוגברה הבקרה הפנימית של הצוות המוביל על הנעשה במסגרת
- פעילות הפנאי במעון עובתה ונוספו חוגים נוספים
- נכתבות תכניות קידום לדיירים
עד להודעה חדשה מאמצי הפיקוח המוגברים על המסגרת מטעם מפקחי המשרד יימשכו על מנת לוודא את קצב התקדמות התכנית לשיפור השירות.
הכתבות שהתפרסמו על נווה האירוס:
- פרסום ראשון: חשש מהתפרצות שחפת במעון לחוסים בנס ציונה
- תלונות על אלימות, פגיעות מיניות והפצת תמונות עירום: מה קורה במעון "נווה האירוס"?
- "מחנה דיכוי": העדויות הקשות של הדיירים והעובדים במעונות האימה
- זעקת משפחות החוסים: "מה שקורה בין הקירות זה פשע"
- תיעוד: הזנחה וליקויים במוסד לחוסים עם מוגבלויות
- מוסד נווה האירוס בנס ציונה בבעלות משרד הרווחה התעללות והזנחת חוסים
- המצלמות חושפות: השפלות, כליאה וחשד להטרדה מינית במוסד לבעלי מוגבלות
- תיעוד: סירחון, הזנחה וליקויים במוסד לחוסים עם מוגבלויות
- מוסד נווה האירוס בנס ציונה בבעלות משרד הרווחה התעללות והזנחת חוסים. משרד הרווחה מעביר למוסד 10,000 ש”ח בחודש עבור כל דייר