"יש מחסן, יש בו נשק, באים אנשים, לוקחים נשק ויוצאים לצוד טבע – איך זה יכול להיות?", שאל יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה ח"כ וליד טאהא בדיון שנערך בנושא "הקצאת נשק באמצעות 'מפעלים ראויים' לשם מניעת התפרצות מזיקים ומינים פולשים". "האם אפשר לכנות כל מפעל 'מפעל ראוי'", הוא הוסיף, "האם בכלל הוא ראוי לטבע?"
לפי חוק הגנת חיות הבר, על מנת לצוד צריך רשיונות והיתרים. סוג אחד של רישיון הוא רישיון צייד, שניתן לפי מכסות ואפשר לצוד בו בחודשים בעלי חיים מסויימים לפי התקנות המתפרסמות מעת לעת. רישיון שני הוא היתר צידה המכונה גם ציד ממשקי, שנועד להתמודד עם מזיקים ומינים פולשים שפוגעים בגידולים חקלאיים.
היתר כזה ניתן בעבר לציידים וכיום הוא מתבצע גם דרך מה שמכונה "מפעל ראוי", שם גדול לאדם או ארגון בעל אישור להחזיק כלי נשק ייעודי למיגור נזקי חקלאות.
מפעל ראוי פועל על פי תקנה מקום המדינה, שמוסדרת בסעיף 10 של חוק כלי הירייה של המשרד לביטחון פנים. היא נתנה הרשאה לקיבוצים ומושבים בקווי העימות להחזיק נשק ובהמשך התרחבה להגנה על מפעלים.
את ההיתר לפעול מעניקה רשות הטבע והגנים. בארץ פועלים 13 מפעלים בתחום החקלאות ועוד כ-300 אנשים שמוגדרים "מורשה מפעל ראוי" שיכולים לצוד בכל השנה ועוד כ-1,800 ציידים מורשים, שיכולים לצוד בעונת הציד שמתחילה השבוע, על בסיס היתרים שמפרסמת רשות הטבע והגנים. "זה ביזנס", אמר ח"כ טאהא בדיון, אבל הניסיונות שלנו להבין כמה כסף מגלגל התחום כולו לא צלחו.
חקלאי שבשטחו קיימים מינים פולשים יכול לפנות לפקח של רשות הטבע והגנים, וזה אמור לבדוק את התלונה. אם הפתרון הוא דילול של חיות הבר, הוא מעניק היתר צידה והחקלאי פונה למפעל ראוי או לצייד.
"כדי להפוך לצייד צריך ללמוד, לעבור מבחן ולקבל רישיון. מפעלים ראויים לא עוברים את התהליך הזה", אומר עו"ד תמים עבד אלחלים מהעמותה לציד חוקי. "המפעלים הראויים הפכו למפעלים לרצח המוני של בעלי חיים, ובהרבה מקרים ללא הצדקה. התופעה מופקרת לחלוטין ומונעת מבצע כסף".
למה להרוג חיה בכלוב?
מעבר למה שאומרת העמותה לציד חוקי, שיש לה אינטרס למניעת פעילותם של המפעלים הראויים משום שהם למעשה גזלו את פרנסתם, בעצם קיומו של המפעל הראוי יש בעיות.
אמנם הנזקים לחקלאים מקיומם של זנים פולשים יכולים להגיע עד למאות אלפי שקלים, אך המדינה שוב בחרה בדרך קיצור. נשענת על סעיף בחוק כלי ירייה שהקשר שלו לחקלאות מוטל בספק, היא העניקה לאנשים ללא ניסיון אפשרות להרוג בעלי חיים למטרות רווח, בלי לבחון פתרונות חלופיים, תוך סיכון למגוון הביולוגי בארץ שהולך ומצטצמם וללא פיקוח ואכיפה.
לפי "תנו לחיות לחיות", ב-2021 נורו כ-44 אלף בעלי חיים על ידי בעלי היתר, בהם 15 אלף חזירי בר, כ-6,000 שפני סלע וכ-2,000 עורבים אפורים. "זו דוגמא קלאסית של אצבע קלה על ההדק ודרך קלה לעקוף את החוק", אומר עו"ד ארז וול מהמחלקה המשפטית של "תנו ליות לחיות". "הגיע אלינו מקרה שבו רשות הטבע והגנים הוציאה היתר ציד למורשה מפעל ראוי לצוד טווסים מכיוון שהתקבלו תלונות מהיישוב ברור חיל על רעש. איך דבר כזה קורה? ועוד בשטח בנוי, כאשר הפגרים נשארו בתוך היישוב.
"ברמה המשפטית קשה לראות איך דבר כזה חוקי. איך הגענו לזה שסעיף זניח מחוק שנוסח עם קום המדינה, שמתיר למפעל ראוי להגן על עצמו מסכנות חיצוניות, הופך מפעל חמוש לשמש כקבלן ששולח אנשים עם נשק לחסל חיות".
לפי "תנו לחיות לחיות", ב-2021 נורו כ-44 אלף בעלי חיים על ידי בעלי היתר. "זו דוגמא קלאסית של אצבע קלה על ההדק"
לאחר המקרה ״תנו לחיות לחיות״ ביקשה מרט״ג לחקור את מתן ההיתר. מרט״ג נמסר בתגובה: ״לא מצאנו ממש בטענתך לפעילות שאיננה חוקית״.
"אנחנו שומרים על הטבע", אומר מוסטפא גהד, יו"ר עמותת הצייד החוקי. "אנחנו חיים את הטבע ומכירים את השטח יותר מהמפעלים הראויים, שלא מבינים שום דבר בצייד וצדים באמצעים שאסורים על הציידים. היו מקרים שמי שפועל בתקן מפעל ראוי תפסו במלכודות דורבנים, חיה שאסורה בצייד, וירו בהם. למה להרוג חיה שסגורה בכלוב? זה נגד התקנות להגנת חיות הבר".
בין 2017-2019 נלכדו יותר מ-500 בעלי חיים במלכודות רגל, שאסורות לשימוש לפי החוק להגנת חיות הבר משום שהיא גורמת סבל רב לחיה הנלכדת. אבל במקרה של צייד למיגור נזקי חקלאות, המלכודת מותרת בשימוש. רוב החיות שנלכדו הן תנים.
"המתת תנים בשל חשש להתפרצות כלבת נעשית למרות קיומה של חלופה להרג התנים, בדמות חיסוני כלבת אוראליים המפוזרים בשטח", אומרים בתנו לחיות לחיות. "בדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת הביעו נציגי רשות הטבע והגנים רתיעה משימוש של ציידים לא חוקיים במלכודות רגל, בשל אכזריותן המשמעותית. עם זאת רובו המוחלט של הציד, לרבות ציד במלכודות והמתת בעלי חיים שנלכדו, נעשה בחסות רשות הטבע והגנים ואף ביוזמתה״.
״החוקים להגנת חיית הבר לא תקפים על המפעלים הראויים״, אומר גם עו״ד חמי מנחם, צייד וחקלאי ותיק. ״זה אומר שהם יכולים לסנוור, לרדוף, לשים מלכודות ולהשתמש בכל סוג של נשק אכזרי, כזה או אחר. הם גם יכולים למכור את בשר הציד שלהם ולהרוויח מזה, דבר שלציידים אסור לעשות מתוקף החוק להגנת חיית הבר״.
אלף שקל ליציאה
עו"ד מנחם, המתגורר במושב דישון, מספר כי הוא מתמודד עם פלישה של חזירי בר למטעים שלו. "ביקשתי היתר צייד מרשות הטבע והגנים", הוא אומר. "במקום שיאשרו לי לצוד בשטח שלי, הפקח הפנה אותי למפעל ראוי כדי שאשלם לו שיטפל בבעיה שלי".
"הציידים לא באמת הצליחו לספק את הסחורה", אומר בן רוזנברג, מנהל אגף להגנה על החי והצומח בחטיבת האכיפה של רשות הטבע והגנים. "הרבה מזיקים היו מינים שלא נחשבים נחשקים לציד, כמו עורבים ויונים. הציידים אוהבים למשל לצוד חזירי בר, ולכן יש יותר ציידים שנענים להיתרים שאנחנו מפרסמים לציד חזירי בר לעומת חיות אחרות שהציידים פחות אוהבים לצוד״.
״מאז שהמפעלים הראויים קיימים, אין לציידים עבודה״, אומר מוסטפא גהד. ״רשות הטבע והגנים אומרים שהחקלאי יכול לבחור את מי להביא לטפל במזיקים, אבל הם גרמו לחקלאים לחשוב שהציידים פחות טובים מהמפעלים הראויים, שזה כבר הושרש להם. לא מזמן התבקשנו להירשם לרשימה שמופצת לחקלאים, למי הם יכולים לפנות כדי לסייע עם מיגור החיות המזיקות, ולא קיבלנו שום פנייה מאף חקלאי. מפעל ראוי זה כמו מנוי, הוא תופס ישוב שמשלם לו שכר שנתי. אדם אחד שבעבודה כמפעל ראוי עובד עם כמה יישובים שכל אחד משלם לו 16 אלף שקל בשנה, זה אחלה ביזנס סך הכל״.
אדם אחד שבעבודה כמפעל ראוי עובד עם כמה יישובים שכל אחד משלם לו 16 אלף שקל בשנה, זה אחלה ביזנס סך הכל
ס׳ (השם המלא שמור במערכת) ממרכז הארץ משמש כמורשה מפעל ראוי וגם מחזיק ברישיון ציד. הוא מספר שהוא משלם למפעל הראוי 3,000 שקל בשנה תמורת נשק וגובה מהחקלאים 1,000 שקל ליציאה ועוד 700 שקל לפינוי הפגרים. לדבריו, הוא יוצא לשלוש "קריאות" מחקלאים בשבוע. אין קשר בין מה שכתוב בחוק לבין מה שקורה בפועל", הוא אומר. "למשל, אני לוקח נשק ממפעל בדרום הארץ ויוצא לצוד איתו בצפון".
״יש פה הכחדה של הצייד ברישיון על מנת למסחר את התחום", הוא מסביר. "רשות הטבע והגנים הקשתה על הציידים להנפיק רשיונות צייד ומספרם הצטמצם מ-6,000 ל-1,800, אז החקלאים מחפשים חלופות. הנהלים ממש דוחפים הוצאת היתר למפעל מורשה, זה הרבה יותר פשוט מלהיות צייד. כצייד ברישיון, למשל, אני יכול לקבל פעם ב-45 ימים היתר אחד לפעול בתחום של הנזקים לחקלאות, אבל מפעל מורשה יכול להחזיק עד עשרה היתרים״.
"בנוסף, מורשי המפעלים הראויים מקבלים מהמפעל נשק שיורה לטווח של קילומטר, שמיועד לשימוש צבאי ולא אזרחי. רובי הצייד המסורתיים מגיעים לטווחים של עד 50 מטרים. הנזק הפוטנציאלי הוא עצום, מדובר באנשים ללא הכשרה אמיתית בצייד או בירי שיוצאים עם נשק לטבע ויורים״.
"מה שהתחיל למטרות ביטחון, מתנהל עכשיו כמחסנים של נשק", אומר ח"כ ואליד טאהא. ח"כ טאהא כתב לאחר הוועדה לשרה לאיכות הסביבה תמר זנברג ולשר לביטחון פנים עומר בר לב את הדברים הבאים: "הוועדה רואה בעיה חוקתית בשימוש שנעשה במסגרת המפעלים הראויים שמחזיקים כלי נשק לטיפול בנזקי חקלאות מאחר והנוסח של סעיף 10 לחוק כלי ירייה כפי שהוא היום ואשר מכוחו הם פועלים, מעורר קושי ולא ברור כיצד הוא נותן אישור לטיפול בנזקי חקלאות. הוועדה מבקשת מהשר לביטחון פנים ומהשרה להגנת הסביבה את התייחסותם לסוגיה זו. הוועדה מבקשת מהמשרד לביטחון פנים ומרשות הטבע והגנים הלאומיים להעביר אליה פילוח של מספר האנשים שמחזיקים בכלי נשק, כמה מחזיקים יותר מכלי נשק אחד ואם ידוע כמה עבירות בוצעו על-ידי כלי נשק שנלקחו מהמפעלים הראויים".
לדבריו, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים לא ענו על הבקשה. מהמשרד לביטחון פנים נכתב כי "
״נקודת המוצא של כל התחום מאוד בעייתית", אומר ד״ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע. "השטחים הפתוחים הצטמצמו וחיות הבר מגיעות לשטחי חקלאות ואין ברירה. אבל זה המצב וצריך לפתור את זה, כמובן שחייב להיות פיקוח וצריך לדאוג למנגנונים אפקטיבים שיבטיחו רגולציה ברורה ומסודרת״.
מבצעים את הנדרש מאיתנו
עונת הציד החוקי תתחיל השבוע ב-1 בספטמבר ותסתיים ב-31 בינואר. כמו בכל שנה, נשמעים קולות שקוראים להתאים את חוק להגנת חיות בר, שנחקק ב-1955, לתקופה הנוכחית, תוך סיכון מינימלי למגוון הביולוגי וליצור אכיפה מרתיעה.
1,800 הציידים ברישיון שפועלים בארץ, אמורים לצוד במקומות המיועדים לכך שנקבעים על ידי רשות הטבע והגנים ולצוד אך ורק את המינים המותרים בציד, בהם שלוים, תורים, זרזיר, יונת בר, ברכיה – סך הכל 11 מינים.
כד לקבל את הרישיון על המבקשים לעבור בהצלחה מבחן מקוון הבודק את היכרותם עם תקנות הציד ועם זיהוי המינים המותרים לציד. "יש הבדל בין זיהוי מינים במחשב לבין זיהוי בשטח", אומר ד״ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע. "אני צפר, זו המומחיות שלי, ואפילו בעזרת המשקפות הטובות ביותר אני מתקשה להבדיל בין המינים. הלומדה היא לא יותר מכסתח שנועד לסמן וי"".
ד"ר פרלמן: "אני צפר, ואפילו בעזרת המשקפות הטובות ביותר אני מתקשה להבדיל בין המינים. הלומדה היא לא יותר מכסתח"
אבל המבחן הזה הוא הבעיה הקטנה ביותר בעולם הצייד החוקי: לטענת פרלמן אין למדינה יכולת לבקר ולפקוח על הסוגים והכמויות של הפריטים הניצודים. השיטה עובדת על אמון – צייד אמור לדווח באפליקציה של רשות הטבע והגנים על הפריטים שאותם הוא צד.
"אני לא מאמין שהדיווחים נכונים", אומר פרלמן. "אם צייד צד פריט בסכנת הכחדה, אפילו בטעות, הוא באמת ידווח על כך באפליקציה?״
הדיווחים הללו משמשים את רשות הטבע והגנים להחליט אם יש מינים שצריך להוציא מרשימת המינים המותרים בציד.
ב-2020 חתמה השרה גילה גמליאל על הוראת שעה האוסרת את הציד של התור המצוי והשליו הנודד, זאת בעקבות מחקרים של המשרד ושל רשות הטבע והגנים שהעלו כי שני המינים הללו נמצאים בסכנת הכחדה, בשל הציד המוגבר. קרוב ל-7,900 בעלי כנף ממין תור מצוי נצודו ב-2019, וב-2020 עד כניסת התקנות לתוקף כ-1,700.
לפי דוח מצב הטבע בישראל שיצא לפני כשנתיים, קצב אובדן השטחים הפתוחים בארץ הולך וגדל עם העלייה בבנייה וכתוצאה מכך נפגע המגוון הביולוגי בארץ. הצייד הלא מפוקח ממשיך את הפגיעה.
״ציד הוא אחד הגורמים המרכזיים לפגיעה במגוון הביולוגי בעולם ולהכחדת מיני בעלי חיים״, מסביר פרלמן .״לציד יש השפעות מרחיקות לכת מבחינה אקולוגיות, גם ישירות וגם השפעות עקיפות".
רשות הטבע והגנים לא רק מעניקה רישיונות ציד, היא גם זו שאמורה לבצע את האכיפה בשטח באמצעות "80 פקחים בעיסוקי הליבה של שמירת טבע. ובנוסף כ-160 פקחים ייעודיים שמוסמכים בחוק גם לאכיפה ושמירת טבע", לדברי רט"ג.
"המחוקק אמר שצייד בישראל הוא חוקי ובין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו מבצעים את הנדרש מאיתנו״, אומר יתיר שמיר, מנהל חטיבת האכיפה ברשות הטבע והגנים. ״כמו ששוטרי תנועה נמצאים בכבישים, אנחנו נמצאים בשטח בעונת הציד ואוכפים את החוק. וכמו שכל מפקד משטרה יגיד לך, גם אנחנו היינו שמחים לעוד כוח אדם.
"הפקחים שלנו מסתובבים בשטח ומחפשים ציידים שעוברים על החוק ובודקים את הפריטים שהם צדו. בקרוב, תהיה להם מערכת שתאפשר להשוות בין הפריטים שהם מוצאים בשטח אצל הציידים לנתונים שהציידים הזינו במערכת. בינתיים הם מסתפקים בסיורים תכופים וביצוע ביקורות".
חוק ההגנה על חיות הבר מסמיך את רשות הטבע גם להעמיד לדין את מבצעי העבירות. העונש המקסימלי שניתן להטיל על נאשם שצד חיית בר מוגנת ללא רישיון או היתר הוא שנתיים מאסר בפועל או קנס בגובה כ-150 אלף שקל. ציד במקומות אסורים עומד על כשנתיים מאסר כעונש מקסימלי או קנס בגובה כ-150 אלף שקל.
"ראיתי צייד שהגיע לבית המשפט וצעק על השופט לתת לו קנס כדי שהוא יוכל לחזור לתפוס חוחיות", אומר פרלמן. "ההרתעה לא מספיקה. הציידים יודעים שלא יעשו להם כלום גם אם יתפסו. מקסימום ישלמו קנס של כמה שקלים ולמחרת יחזרו לצוד גם השופטים רואים את זה כעבירה קלה. אין דרך אמיתית לפקח על הציידים החוקיים ואין דרך אמיתית לתפוס את הציידים הלא חוקיים. אנחנו מדשדשים במקום כבר שנים בזמן שהמגוון הביולוגי בישראל נפגע״.
ד"ר פרלמן: "אין דרך אמיתית לפקח על הציידים החוקיים ואין דרך אמיתית לתפוס את הציידים הלא חוקיים. אנחנו מדשדשים במקום כבר שנים"
"אני רואה את הציידים, איך הם תופסים עמדות קבועות, יושבים בכיסי קינון. בשבילם זה יום כיף, הם יושבים ויורים", אומר אופיר בן חמו, פעיל סביבתי מבית שאן. "אכיפה היא לא הצד החזק של רשות הטבע והגנים. כמה פעמים הגשתי תלונות על חשד לירי בציפורים מוגנות במדגה וביקשתי שיפתחו בחקירה, אבל כששאלתי מה קורה עם התלונות, לפחות במקרה אחד אמרו לי שהתיק אבד״.
תגובת רשות הטבע והגנים: " רשות הטבע והגנים מנסה לקדם שנים רבות תיקון לחוק הגנת חיית הבר וזאת על מנת לתת הגנה לחיות הבר מפני ציד לא חוקי מותאמות למציאות הנוכחית על בסיס ניטור ארוך שנים המתקיים בארגון. לצערנו תיקוני החקיקה לא צלחו ולא קודמו בקצב הנדרש על ידי משרדי הממשלה הרלוונטים.
הרשות מקיימת שיח שוטף עם הציידים ופועלת במסגרת החוק על מנת לממש את הציד החוקי כפי שנקבע בישראל לצד פעילות אכיפה בתחום הציד הלא חוקי הן בשטח והן בבתי המשפט.
המשרד לבטחון פנים שאמון בחוק לכלי ירייה נתן חוות דעת לפיה הקמת מפעל ראוי במסגרת הפעילות למיגור נזקי חקלאות נעשית כדין. מפעלים ראויים מקבלים היתר פרטני לציד ועוברים מבחן לפני קבלת ההיתר. השימוש בכלי הירייה הנו פרטני להיתר ביתר הזמן כלי הירייה נמצא במפעל. ע״פ ההיתרים הציד נדרש לפנות את הפגרים מהשטח. המדיניות של הרשות כדי להתמודד עם נזקי חקלאות היא לאפשר לחקלאי לפנות למורשים מטעם המפעל הראוי והן לציידים שמורשים מטעם רט״ג.
בהמשך לפנייתו של עו״ד אמנון קרן: לאחר שהגיעה התלונה, לרבות הסרטונים שצילם אופיר בן חמו בפייסבוק לייב, בהם רואים שהוא אוסף תרמילי ירי בשטח בריכות הדגים, נוצר קושי ראייתי משמעותי לפתיחה בחקירה. למרות זאת הפקח האזורי גבה עדויות מעובדי המדגה. שכמובן הכחישו את ביצוע הירי בפרטים שנאספו. הרשות השיבה לפונה כי אופיר בן חמו פגע ביכולת שלנו לבצע חקירה פלילי ודרשה שבפעם הבאה לא יאסוף מוצגים מהזירה ושיפנה ישירות לפקח. לצערנו במקרה זה לא יכולנו לפתוח בחקירה בשל שיבוש הראיות בזירה שהקשו עלינו לבצעה ולהגיע לחקר האמת".
תגובת והמשרד להגנת הסביבה תתפרסם כשתתקבל.