בבוקר שאחרי ההתנצלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על רצח יעקוב אבו אלקיעאן, שנורה למוות על ידי שוטרים במהלך פינוי הכפר אום אלחיראן, אלמנתו ד"ר אמאל אבו סעד שוב חושבת בעיקר על הילדים.
"הקטנה שלי שאלה, 'אמא, מה כל הטלפונים האלה'?", אמרה לנו היום. "סיפרתי לה את החדשות. היא שאלה אותי 'זה יחזיר לי את אבא'? אמרתי לה 'לא, אבל לפחות הוא ינוח בשלום על משכבו"".
גם כשכתבת המקום ורד לוי ברזילי ביקרה אותה חודש לאחר הטרגדיה ב-2017, שלקחה ממנה את האיש שלה, המחשבות שלה נדדו בעיקר אליהם. "לגדל את הילדים. לשמור עליהם. לחנך אותם. לחסוך כסף לבית ולהשכלה שלהם. זה הדבר היחיד שאני רואה. חוץ מזה לא מעניין אותי כלום", אמרה אז. גם כיום היא רוצה אותם משוחררים יותר, רגועים וחופשיים להשקיע בלימודים ובבניית עתידם.
את מקבלת את ההתנצלות?
"מבחינתי התנצלות זו התנצלות. גם אם יש בזה אינטרסים, לפחות הוא התנצל והודה בטעות. מאחורי 90 אחוז מהדברים עומדים אינטרסים פוליטיים. בעבר היה אינטרס לא לחפור, לא לחקור, לטייח – עכשיו יש אינטרס להודות. גם אם זו לא התנצלות בלב שלם, מבחינתי אני שמעתי התנצלות. זה לא ישנה את המציאות ולא יחזיר את יעקוב לחיים אבל כן חשוב שראש הממשלה וכולם תחתיו יודו בטעות".
ומה זה אומר מבחינתך?
"זה אומר שכולם צריכים לעמוד לדין. כל אדם שעשה טעות – צריך לעמוד לדין".
את ההתנצלות שטיהרה באופן רשמי את בעלה, היא זכתה לראות רק באמצעות כלי התקשורת. עד כה איש מהגורמים הרשמיים לא פנה אליה ואל המשפחה, מה שמבחינתה סותם את הגולל על מפגש עתידי. "היו צריכים לפנות אלינו לפני שזה היה בתקשורת", היא אומרת.
ועדיין אבו סעד מותירה פתח ליתר בני המשפחה לנהל את המגעים עם העולם בחוץ, כולל אלו שבוודאי עוד יתקיימו לאחר שבתחילת אוגוסט הגישה המשפחה תביעת פיצויים מהמשטרה על סך 17 מיליון שקל.
על ההתנצלות הרפה של המשטרה שניתנה אמש במענה לפניות כתבים היא טרם שמעה. "הייתי מוצפת, היה לי מאוד קשה, בקושי ראיתי טלוויזיה, לא עקבתי אחרי כל מה שקורה מסביב".
"וויתרתי על עצמי"
אבו סעד, ד"ר במדעים, הספיקה עוד לפני גיל 50 לחוות טרגדיות ולהתרומם מעליהן בגדלות נפש. את בעלה הראשון, מוחמד אבו אלקיעאן, איבדה לאחר שלקה בסרטן. בפניה עמדה האפשרות: לבחור בעצמה או בשלושת הילדים שלה. אם הייתה בוחרת לעזוב את השבט של בעלה, הילדים היו נשארים מאחור. היא בחרה בהם, ונישאה כאישה שנייה לאחיו של בעלה המנוח, יעקוב אבו אלקיעאן. "ויתרתי על עצמי למען הילדים", היא אומרת.
בסוף גם האהבה הגיעה. עם בעלה החדש הביאה שלושה ילדים, והחיים התחילו להיכנס למסלולם. היא הפכה לאשה עצמאית, בעלת משרה של מרצה ורכב. ילדיה הלכו וגדלו והעניקו לה מעמד ועצמאות. "עד שהגיעה המשטרה והרסה את הכל".
מאז הרצח לא היה לה מנוח. "כל פעם הייתה התקדמות בחקירה או כתבה בנושא, אבל זה לא עזר לנו", היא אומרת. "גם הכפישו את שמנו, גם הרסו משפחות, זה יושב לנו כמו אבן על החזה. אנחנו לא מצליחים להתקדם, העוול שנעשה למשפחה מפריע להתנהלות בחיי היום יום שלנו".
הריסת ביתם הותירה אותה ללא קורת גג, והיא מצאה את עצמה עם ששת ילדיה בבית חמותה. "עכשיו בקורונה זה קשה שבעתיים", מתארת האלמנה. "כל ילד צריך חדר, מחשב ללימודים, מרחב. הם הרסו לנו את הבית ולא נתנו לנו קרקע אחרת".
את מרגישה שעכשיו תוכלי להמשיך הלאה?
"יש לי משפחה תומכת, הילדים מעמידים אותי על הרגליים. אני הכי חזקה ויכולה להתמודד ונלחמת בשביל הילדים. רוצה לתת להם חינוך ושכל אחד מהם יגשים את מה שהוא שואף, בשקט ובמנוחה. מגיע לנו סוף סוף להשתחרר מהכאב שליווה אותנו שנים".
משהו במה שעברת שינה את התפיסה שלך על המקום הזה, על האנשים בחברה הישראלית?
"מבחינתי זה המקום הטבעי שלי, לא באתי לארץ כעולה חדשה. ההורים והסבים שלי היו כאן עוד לפני קום המדינה. אני נמצאת בחברה שלא כולם גזענים ושונאים ערבים, וכמו שאני מקבלת תמיכה מערבים יש לי גם תמיכה מיהודים בכל הארץ, אם מישהו טעה זה לא פוסל מיד את כולם".