בשבוע שעבר התרחש מאורע היסטורי: בפעם הראשונה פייסבוק הסירה פוסט של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בגלל שהופיע בו מידע שקרי. בפוסט שהוסר הופיע ראיון וידאו עם טראמפ בו טען שילדים כמעט וחסינים למגיפת הקורונה. זו אינה הפעם הראשונה בה טראמפ אמר דברים שקריים או חסרי ביסוס, אך הפעם לדבריו הייתה משמעות בחיי אדם בזמן שמשתוללת מגיפה עולמית – ובעיקר, זו הפעם הראשונה בה פייסבוק טוענת שטראמפ הפר את המדיניות שלה בנוגע להפצת מיסאינפורמציה ברשת החברתית.
הסיפור הזה מעלה כמה שאלות ותהיות שרלוונטיות לכולנו כאזרחים שחיים בעידן של פייק ניוז:
1. השקרים מתחילים מהראש
אחת הבעיות הגדולות של התקופה היא שמי שמפיצים שקרים הם הפוליטיקאים שמובילים את הדמוקרטיות המערביות (אני לא אפתיע אתכם אם אגיד שגם פוליטיקאים ישראלים לוקים בזה, נכון?). כדי לברוא שקר לא צריך ידיעות מפוברקות באתרים עלומים שמופצות על ידי רשתות בוטים. במקרה הזה שקרים הופצו באמצעות תקשורת ממוסדת ומגוייסת (פוקס ניוז) על ידי נשיא המעצמה הגדולה בעולם. בסופו של דבר פייסבוק אכן הורידה את הפוסט שהכיל את התוכן השקרי, אבל הנזק כבר נעשה ומידע שקרי הופץ לציבור שסומך על המנהיג שלו ועל אמינות הדברים שהוא אומר. במקרה של מידע שקרי הקשור בקורונה, קל יחסית להצדיק הסרה של פוסט, שכן הפצת מידע שגוי עלולה לעלות בחיי אדם. הבעיה היא שאנחנו מוקפים במידע שקרי שיוצא מצינורות רשמיים כל הזמן, וברוב המקרים השקרים ממשיכים לחיות להם. יתר על כן – חלק גדול מהציבור לא תופש אותם בכלל כשקרים.
2. לא צריך שום תחכום בשביל להפיץ שקרים
כחוקרת בתחום הפייק ניוז, אני מתעסקת לא מעט בטכנולוגיות מתוחכמות ומערכות מורכבות שמאפשרות הפצת מידע שקרי. למשל, הפקה של סרטוני Deepfake מבוססי טכנולוגיות למידת מכונה, או שימוש ברשתות בוטים להפצת תכנים מזויפים. אבל המקרה הזה מלמד אותנו ששקרים רצים בלי הפרעה על אוטוסטרדת התקשורת הממוסדת, בלי צורך בשום תחכום טכנולוגי.
כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה מלמדות אותנו שקמפיינים של השפעה עושים שימוש בכלים ממש פרימיטיביים. למשל, טורי דעה שמתפרסמים בכלי תקשורת שנכתבו על ידי דמויות מומצאות, אליהן מוצמדת תמונה של אדם שנוצרה על ידי מחשב ופרופיל לינקדאין מזויף. כן, גם בג׳רוזלם פוסט וב-Times of Israel פורסמו טורים על ידי משתמשים מומצאים כאלה. במקרה אחר, אתר אמריקאי חשף לאחרונה קמפיין השפעה במסגרתו רשת של 19 כותבים מזויפים פרסמו יותר מ-90 מאמרי דיעה שקידמו אינטרסים של איחוד האמירויות וקראו לגישה נוקשה יותר כלפי קטר, איראו וטורקיה ב-46 גופי תוכן. בקמפיין אחר, שהציג ״שמאלנים שהתפכחו״ והפכו לביביסטים, ונחשף באתר העין השביעית, אחד הפוסטים נכתב על ידי משתמשת בשם ״שרון אפשטיין״, אליה הוצמדה התמונה המופיעה בערך הויקיפדיה Human image synthesis (תמונות סינתטיות שנוצרות על ידי מכונה).
כדי לברוא שקר לא צריך ידיעות מפוברקות ורשתות בוטים. במקרה הזה שקרים הופצו באמצעות תקשורת ממוסדת ומגוייסת (פוקס ניוז) על ידי נשיא המעצמה הגדולה בעולם.
אז למה בכלל לטרוח ולייצר סרטונים מורכבים של Deepfake? אפשר להפיץ שקרים ולייצר מניפולציות הרבה יותר בקלות, נגיד להתראיין לערוץ טלוויזיה מוביל עם רייטינג גבוה בו לא שואלים שאלות קשות או מעמידים את הדובר על טעויותיו (או לקחת תמונה מויקיפדיה ולשלוח טורי דיעה לגופי תקשורת).
3. מי אחראי על הפצת השקרים?
פייסבוק בסופו של דבר הסירה את הסרטון של טראמפ מהרשת. אבל מה האפקטיביות של צעד כזה, ומה התפקיד של פייסבוק בשרשרת הפצת השקרים? במקרה הזה טראמפ ציטט מידע שגוי בראיון ששודר ברשת פוקס, ולאחר מכן שותף ברשתות החברתיות – משם הוא הוסר. אגב, גם לטוויטר יש חלק בפרשה, והיא חסמה את הגישה לרשת לעיתונאים שדווקא שיתפו את הוידאו למטרות בדיקת עובדות.
הרשתות החברתיות משחקות תפקיד מרכזי בהפצת שקרים בעידן הנוכחי ומאפשרות לפוליטיקאים לפרסם תוכן באופן ישיר לקהל בלי תיווך (ובלי ביקורת) של התקשורת המסורתית. אמנם בדוגמה הזו הם גילו אחריות והסירו את התוכן, אבל זה לא מפחית מהתרומה שלהם בהמוני מקרים אחרים בהם הפלטפורמות מהוות את הצינור המרכזי להפצת השקרים וההדהוד שלהם. בכל דיון בנושא חשוב להתייחס גם לתרומתן למצב, גם אם הפעם הן נמצאות "בצד הנכון".
אז מי יתן את הדין וחשבון, והיכן ניתן לעצור את שרשרת הפצת השקרים? נראה שאין היום מחיר ציבורי, או אחר, שפוליטיקאים ומובילי דעת קהל אחרים משלמים על הפצת שקרים. ברוב המקרים, הציבור אפילו לא יודע שהוא נחשף לשקרים. ואחרי ששקר יוצא לאור – לך תוכיח שאין לך אחות. כבר יש מספיק אנשים שמאמינים לו ומאוד קשה לשנות את דעת הקהל. התוצאה היא שבאוירה הציבורית הנוכחית, שקרים מופצים להם באופן חופשי ואף אחד לא משלם את המחיר (או לוקח אחריות).
4. מה אפשר לעשות כדי לעצור את השקרים?
איך פועלים בעידן של פוסט אמת ופייק ניוז? כיום, היכולת להבחין בין שקר ואמת הולכת ונהיית מאתגרת. שקרים מעורבבים להם ביום יום שלנו – זה משפיע עלינו כציבור וזה משפיע גם על דרג מקבלי ההחלטות. כמובן שהיחלשות התקשורת המסורתית והמצב הכלכלי הקטטוני שלה בשני העשורים האחרונים הוא אחד הגורמים שהביאו אותנו למצב הנוכחי. כציבור אנחנו צריכים להיות חשדנים כל הזמן, ולא לקבל שום דבר שאנחנו שומעים, קוראים או רואים, כאמת מוחלטת.
ואולי זהו שורש העניין – סל הפתרונות הקיימים להתמודדות עם פייק ניוז דל ולא מספיק אפקטיבי. אחת הגישות המובילות להתמודדות עם בעיית הפייק ניוז היא באמצעות הכשרות לשיפור האוריינטציה הדיגיטלית שלנו, שיאפשרו אותנו ללמוד על איזה מקורות מידע לסמוך במגוון כלים. בארץ אפשר בנוסף לעקוב אחרי גופים שלקחו על עצמם לחקור את האמת, כמו המשרוקית שבודקת התבטאויות של פוליטיקאים.
קיימים גם פתרונות טכנולוגיים אחרים לזיהוי שקרים ושקרנים, למשל טכנולוגיות שמפותחות גם על ידי סטארטאפים ישראלים לחשיפת רשתות בוטים, זיהוי מידע שקרי ובדיקת עובדות, וכן טכנולוגיות לזיהוי קטעי וידאו וקול מזויפים (Deepfake). אך לרוב לחברות שמפתחות את הטכנולוגיות הללו אין מודל עסקי להתבסס עליו וההשפעה של הפתרונות מוגבלת. האינטרס הכלכלי והפוליטי להפצת שקרים הוא גדול, האינטרס לחשיפתם – קטן בהרבה.
סטארטאפים ישראלים מפתחים כלים לחשיפת בוטים, זיהוי מידע שקרי וקטעי וידאו מזויפים (Deepfake). אך לרוב לטכנולוגיות האלה אין מודל עסקי אטרקטיבי. האינטרס הכלכלי להפצת שקרים הוא גדול, האינטרס לחשיפתם – קטן בהרבה
גם לרשתות החברתיות שמשמשות ערוץ הפצה מרכזי של תכנים שקריים יש יכולת להשפיע על המצב ולעצור הפצתם. בחודשים האחרונים הפלטפורמות החברתיות שינו את המדיניות שלהן והחילו כללים חדשים לסימון תכנים שקריים והפצת סרטונים ערוכים או סינתטיים, בין היתר על רקע ביקורת ציבורית נרחבת נגדם. בשימוע שנערך לאחרונה בקונגרס האמריקאי בנושא ההגבלים העסקיים של חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, הודה מארק צוקרברג שאמנם פייסבוק עושה מאמצים להילחם בהתערבות בשיח ובהפצת מיסאינפורמציה – אך הכיר בכך שהחברה צריכה לעשות יותר. גם טוויטר החלה בחודשים האחרונים לסמן בתווית מיוחדת או להסיר תכנים סינתטיים מזיקים. בחודש מאי טוויטר תייגה לראשונה ציוץ של טראמפ עם תווית "לא מבוסס", ורק לפני שבועיים הסירה ציוץ שלו בדבר תרופה נגד נגיף הקורונה. עם זאת, למרות שפלטפורמות הטכנולוגיה התחילו להתקדם בכיוון הנכון, עדיין רחוק היום שאפשר יהיה לסמוך עליהן שיעצרו את שטף הפייק ניוז שמציף את העולם.
לכן, הפתרון הטוב ביותר היה לעצור את השקרים לפני שהם יוצאים לעולם. בעולם אידיאלי היינו דורשים כציבור מהנבחרים שלנו לגבות את הטיעונים שלהם בהוכחות ועובדות, היינו דורשים מהעיתונאים שלנו לשאול שאלות קשות ולא לוותר למרואיינים באולפנים שמשקרים בפריים טיים (או לא מדייקים, לפעמים לא במכוון). באותו עולם אידיאלי, שקרנים גם היו משלמים מחיר על השקרים שהם מפיצים ומאבדים את האמינות שלהם בעיני הציבור שלהם. הבשורה העצובה היא שמדובר בבעיית עומק קשה, ובינתיים השקרים והשקרנים מתחזקים. כרגע, הכלים שעומדים לרשותינו למלחמה בפייק ניוז הם רלוונטיים בעיקר למי שמחפש אותם אקטיבית, ולא עבור הציבור הרחב, שעבורו למשל ענקיות כמו פייסבוק אמורות לעשות את עבודת הרגליים ולדאוג שיפקחו את עיניהם – עבודה שהיתה שמורה עד כה לעיתונאים חרוצים.
ענבל אורפז היא חוקרת בתוכנית ליפקין-שחק לביטחון לאומי ודמוקרטיה בעידן הפוסט אמת והפייק ניוז במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)