הוועד למלחמה באיידס, שקיים יותר מ-30 שנה, נמצא במשבר עמוק שעלול להוביל לסגירתו. כמו בהרבה מקרים שבה אנשים וארגונים נהפכים קורבן להצלחה של עצמם, כך גם בוועד. באופן אבסורדי, העובדה שהמלחמה בנגיף ה-HIV הצליחה, במידה רבה מאיימת לחסל את הארגון שפועל למיגורו. ממחלה קטלנית, שהרגה עשרות מיליונים ברחבי העולם ב-30 השנים האחרונות וקרוב ל-2,000 איש בישראל, נהפך ה-HIV לתסמונת כרונית שעם טיפול תרופתי אפשר לחיות איתה, וכמעט להחלים. כמעט.
בחצי השנה האחרונה נחתך תקציבו של הוועד בכרבע לפחות, חלק מכך באשמת משרד הבריאות שמעכב תקציבים משנה שעברה ומייצר גירעון, וחלק משמעותי בשל הפסקת שיתוף הפעולה בן 20 שנה כמעט בין הוועד לבנק הפועלים ויחצ"נו רני רהב, שהתבטא בתערוכה שנתית רבת משתתפים ותורמים בה נמכרו עבודות של אמנים מהשורה הראשונה, שהכניסו כתרומה לוועד כמיליון שקל מדי שנה. השנה, לראשונה, ביטל בנק הפועלים את התערוכה, ועדיין לא ידוע לאן יעביר את ההשקעה החברתית שלו.
בנוסף, חברת הקוסמטיקה MAC, שמחזיקה קרן בינלאומית למאבק ב-HIV ומיוצגת בישראל על ידי חברת אסתי לאודר, חתכה יותר ממאה אלף דולר מתרומתה הקבועה לוועד. המשמעות היא מכה כואבת ביותר עבור הארגון, שמנסה בימים אלה ליזום אירוע גיוס כספים גדול משלו, שיתקיים בתחילת מאי. בנק הפועלים אמנם השאיר תרומה של כמה מאות אלפי שקלים לפני סגירת הברז, אולם המסר שנותר הוא שהמגפה של שנות ה-90 אחרי שיאה, ופני הפילנתרופיה לצרכים החברתיים הבאים.
הטלטלה שעובר הוועד בימים אלה עשויה לשנות את פניו. בעקבות הקיצוץ המשמעותי בתקציב, שהוועד עדיין מתקשה להתגבר עליו, נסגר המערך לטיפול אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל ובקרב המשתמשים בסמים בהזרקה, שתיים מקבוצות הסיכון שבהן טיפל הוועד לאורך שנים רבות, וכן נסגר המרכז בבאר שבע. בשל הקשיים בהעברת הכספים ממשרד הבריאות, נמצאים גם פרויקטים לטיפול במהגרים חסרי מעמד בסכנה, ואינם נפתחים לאוכלוסיות חדשות בסיכון. במקביל, חלה בשנים האחרונות בישראל עלייה של כ-15% במספר המאובחנים החדשים בשנה.
"השינויים בעולם ה-HIV הביאו לירידה דרסטית בתרומות. אנחנו מרגישים את זה כל יום", אומר חן שמילו, המנכ"ל החדש של הוועד למלחמה באיידס, "גופים גדולים אומרים 'ליווינו את הוועד שנים רבות בזמן שנוהלו מאבקים על הכנסת התרופות לסל הבריאות, על הטיפולים הכי טובים שיש, על הכרה במאבק במחלה – עשיתם את שלכם, ניצחתם בהרבה קרבות', ואני אומר לא – כי זה לא המצב".
אבל אולי באמת נגמר הסיפור של ה-HIV עם ההצלחה של הטיפול בו?
"אנחנו לא שם, בטח לא בישראל. העולם הולך עכשיו לכיוון של סיום המגפה, של לשים סוף לסיפור הזה. יש תוכניות כאלה בארה"ב ובאוסטרליה ובעוד מדינות, של Ending HIV. יש אנשים שחושבים שאם ניצחנו בקרבות – אפשר לצמצם, ואני חושב שאנחנו באמצע המאבק ואם לא ממשיכים בו – אז ההדבקות עולות והאנשים שחיים עם HIV לא מקבלים מענה מיטבי.
חן שמילו, מנכ"ל הוועד: "אין העדפה לקהילה הגאה על פני קהילות אחרות"
"בכל פעם שמפסיקים להשקיע משאבים במניעה ובתמיכה – יש שוב עלייה בהדבקות במקום ירידה. מעבר לזה, הסטיגמה החברתית היא המחלה האמיתית ויש עוד המון מה לעשות כדי למגר אותה. הוועד למלחמה באיידס צריך להיות הקטר שמוביל את הממשלה בישראל להכריז ששמים סוף לנגיף ולסטיגמה הדבוקה בו. אין היום אסטרטגיה מעודכנת של הממשלה, אין יעד מדיד להפחתת הדבקות בצורה דרסטית, ולכן רואים בישראל שוב עלייה בהדבקות בשנתיים האחרונות".
"לא יודעים מה הדבר הבא שייסגר"
הוועד למלחמה באיידס, שנוסד ב-85', הוא אחד הארגונים הוותיקים והמוערכים בישראל. הוא הוביל מאבק הרואי בתקופה שאנשים חששו להעלות את המילה "איידס" על דל שפתיהם, נלחם עבור הקהילה הגאה כשהמוות הילך בתוכה. בסוף שנות ה-90' היו אנשיו אוספים בחשאי תרופות ומעבירים בלילות לידי אנשים חסרי מעמד שחיו בישראל וחששו לצאת מבתיהם באור יום ובוודאי להזדהות כחולים או נשאים. הוועד אילץ את הממסד הרפואי להתייחס למחלה ולהקים מערך מפואר של טיפול בה במרבית בתי החולים, כולל גישה לקהילות השונות.
שמילו נכנס לתפקידו בספטמבר האחרון, בדיוק כשממדי המשבר הכלכלי התבררו ועתידו של הוועד נראה בסכנה, וקיבל מספר החלטות על קיצוצים. עד כה קוצצו שתי משרות ונסגר מרכז פעילות אחד. בין היתר, כאמור, נסגר המערך לטיפול ביוצאי אתיופיה בקהילה, ומערך המשתמשים בסמים בהזרקה צומצם משמעותית (עוד טרם כניסתו לתפקיד). קבוצת הסיכון השלישית, יוצאי מדינות אנדמיות (מדינות שיותר מאחוז מאוכלוסייתן הוא חיובי ל-HIV) שאינם אזרחי ישראל, אמנם לא קוצצה, אבל כבר חודשים שלא מגיע ממשרד הבריאות תקציב לאבחון וטיפול בקרב הקהילה הרגילה, אפריקאית ברובה. התקציב מסוכנות האו"ם של הפליטים ממשיך להגיע, אולם מדובר בחצי מהסכום.
כיום אין כלל תקציבים עבור יוצאי מדינות סיכון חדשות כמו רוסיה, בלרוס, אוקראינה וגיאורגיה, מהן מגיעים בשנים האחרונות – בנוסף לעלייה של זכאי חוק השבות – עשרות אלפי חסרי מעמד, ספק מהגרי עבודה ספק מבקשי מקלט (שחלקם רומו להאמין שיכולים לקבל מקלט, למרות שישראל אינה מציעה כזה) – אולי אינם מגיעים אפילו לאיבחון. בוועד יש עובדת יוצאת אריתריאה דוברת טיגרינית, אולם אין היום אף דובר אמהרית או אחת משפות בריה"מ לשעבר.
יש לציין כי בשנים האחרונות יש ירידה משמעותית בהדבקות ב-HIV בקרוב יוצאי אתיופיה, ובקרב ילידי הארץ האחוז כמעט זהה לכלל ילידי ישראל, אבל הסכנה קיימת לקהילה המבוגרת יותר, בעיקר למי שנוסע לאתיופיה וחוזר משם, וכאמור, אובחנו מדינות סיכון חדשות במזרח אירופה מהן מגיעים מהגרים מכל הסוגים. הצעדים אמנם ננקטו מחוסר ברירה, אך למקום נודע כי יש בארגון החוששים מהכיוון אליו מוליך את הארגון המנכ"ל החדש שמילו, של התמקדות בקהילה הגאה על חשבון קבוצות הסיכון האחרות.
"התחושה היא שלא יודעים מה הדבר הבא שייסגר", אומרת מתנדבת לשעבר בוועד, "יש אוכלוסיות שאם ארגונים ועמותות לא יהיו עבורם – מי יהיה? אוכלוסיות שאף פעם לא היה סיכוי שיכניסו כסף לעמותה, זה נכון, והמצב קשה, אבל אם לא בשבילן – אז למה אנחנו כאן?".
ארגון בוטיק ללהט"ב?
הקהילה הגאה (או כהגדרת הוועד, גברים שמקיימים יחסים עם גברים) היא הקבוצה היחידה שלא ספגה את הקיצוצים בתקציב, והמקורבים לארגון טוענים כי מעבר למשבר התקציבי, והעדפתה של קבוצה חזקה יחסית שיכולה להכניס תקציבים לארגון ולא רק לקחת – מדובר גם בשינוי סדרי עדיפויות שהביא עימו המנכ"ל הנכנס, שלטענתם, מעוניין להפוך את הוועד לעוד ארגון גאה, בדומה לאיג"י, חושן וכדומה.
הוועד רואה כחלק מתפקידו העתידי את נושא החינוך למיניות בריאה בקהילה הלהט"בית, ואף לוקח חלק ביוזמה שנמצאת בשלבים ראשוניים של מחזיק התיק הגאה בעיריית תל אביב, איתי פנקס, להקים מרכז לרפואה להט"בית ראשון מסוגו בישראל, החלטה שנמצאת גם בהסכמים הקואליציוניים של מרצ עם ראש העיר רון חולדאי.
לפי גורמים בוועד, הוגי התכנית, ד"ר רועי צוקר מאיכילוב, שמתמחה בבריאות להט"בית ומקדם שימוש נכון בסמים בקרב הקהילה הגאה, חבר מועצת העיר פנקס ומנכ"ל הוועד שמילו הם גם חברים, ולמרות ששלושתם מקפידים להגיד שהתכנית רחוקה ממימוש – היא לגמרי על הפרק, כשבזמן הקרוב אמורה לקום לה ועדת היגוי והיא מתייחסת למודלים מתקדמים הפועלים בחו"ל. בלונדון ובברלין פועלים מרכזים גדולים לבריאות להט"בית, והכוונה להקים מרכז דומה בתל אביב.
נושאים אלה – כמו מרכזי בדיקות אנונימיים ושאר שירותים שלא נפגעו – הם גם מכניסים יותר עבור הוועד. בשיחות שלא לציטוט, אומרים גורמים מתוך הוועד כי ההשקעה הגבוהה יחסית בקהילה הגאה היא צעד כמעט מתבקש, גם כי העלייה בקרב החיוביים שם גדולה יותר, וגם כי זוהי הקהילה שבסופו של דבר מחזיקה את הוועד. נושאים כמו שימוש ב PREP, הכדור שלוקחים מדי בוקר ומאפשר לקיים יחסים ללא סכנת הדבקות, שיחות על מיניות ושימוש בקונדומים, עיסוק במחלות מין באופן כללי – כל אלה נמצאים במקום גבוה בסדרי העדיפויות.
לכל ברור כי הוועד מחפש כעת את דרכו ובשנים הבאות יראה אחרת. החשש שמתבטא מאחורי הקלעים הוא כאמור כי בתקופה של קיצוצים הדבר עלול לבוא על חשבון אוכלוסיות סיכון בעלות אמצעים פחותים. האג'נדה הזו מנוגדת, לטענת גורמים אלה, למטרות של הוועד כפי שהתעצבו בשנות קיומו, מאז נוסד מתוך הקהילה הלהט"בית, אולם תמיד פנה אל מי שלא ניתן לו מענה במערכת הבריאות, כמו מהגרים, עובדים זרים ומבקשי מקלט.
בראיון עמו, טוען שמילו כי אין כל בסיס לטענות אלה. "אין העדפה לקהילה הגאה על פני קהילות אחרות", הוא אומר, "יש מענים לקהילה הגאה, כמובן. אם יש שם עלייה, ויש, אנחנו ניתן מענים". שמילו, בן 35, עו"ד בהכשרתו, גדל בקרית מוצקין, שם הכיר את ד"ר צוקר, ניהל את תחום מדיניות ציבורית בהסתדרות הרפואית, התנדב בתנועת הנוער הגאה איג"י כרכז קשרי ממשל (לובינג) וכרכז מתנדבים, וחזר הישר לתפקיד מנכ"ל הוועדה משנת לימודים בארה"ב מטעם קרן פולברייט, שבה עסק בנושא בריאות הציבור.
"אין למדינה תכנית מעודכנת לצמצום הדבקה ב HIV ולתמיכה מקיפה באנשים שחיים עם HIV", הוא אומר, "ישראל לא מכריזה ולא מקצה משאבים, אין עידוד בדיקות, אין תמיכה מספקת לאנשים שחיים עם HIV ולאוכלוסיות מוחלשות שנמצאות במצבי סיכון ביחס לנגיף. מגיעה להם כמו לכולם נגישות טובה לשירותי בריאות".
איך אתה מרגיש עם הסגירה של המערכים האחרים?
"בעקבות המשבר התקציבי הייתה עצירה זמנית של חלק מהפעילויות בהתאם להחלטה של הוועד המנהל, אבל לא מדובר בסגירה. המשבר התקציבי אילץ את הארגון לקבל החלטות קשות ונאלצנו בעת הנוכחית לצמצם מערכים שלא קיבלו תמיכה כספית מאף גורם – וזה בצער רב. הלוואי שלא היינו במצב הזה, אבל כרגע צריך להדק את החגורה עד שנשיג תקציבים חדשים. מערך מזעור נזקי הזרקה לא נסגר, אלא צומצם בשל אילוצים תקציביים. אנחנו גם ממשיכים לעשות ניידות בדיקה עבור דרי רחוב.
"בראש סדר העדיפויות שלנו כרגע זה החזרת הפעילות בבאר שבע, ואני פועל לכך דרך ראש העיר ומשרד הבריאות ובכל דרך אפשרית. לא היה לי מימון, נאלצנו לסגור, אבל זה לא יכול להיות שלא נהיה גיאוגרפית גם בדרום. מבחינתי לא מיצינו את ההידברות עם משרד הבריאות עד שהפעילות בבאר שבע לא תתחדש. לגבי מערך התמיכה בקהילת יוצאי אתיופיה – אנו בוחנים אופציות נוספות הן מול משרדי ממשלה והן מול גופים נוספים כדי שנוכל לחדש את הפעילות גם שם, זה חשוב לנו לא פחות".
"התקציב שלנו עכשיו מאד מצומצם, ועדיין נאבקנו להשאיר פעילויות עבור משתמשי סמים בהזרקה, דרי רחוב, קהילת חסרי מעמד וכן הקהילה הגאה. גם מערכי ההסברה בבתי הספר ובמקומות אחרים נשארו. השארנו מערכים שמקבלים תמיכה ייעודית בעיקר מהממשלה. אם היינו מקצצים את הפעילות במערכים אלה הוועד היה נקלע למצב קשה יותר. במצב כזה, מה עדיף – לא לקבל את הכסף ולא לעשות פעילות ייעודית או רק לצמצם זמנית את אותן פעילויות שלא מקבלות כסף צבוע? ברור שעדיף לקיים את הפעילויות שיש עבורן תקציב.
אם היה מגיע כסף צבוע להפעלת הסניף בבאר שבע או למערך קהילת יוצאי אתיופיה אז בוודאי שהפעילות שם לא הייתה מוקפאת.."הקהילה הגאה לא נותנת לי כסף, אם זו הטענה", הוא אומר, "הם כן עוזרים לי בארגון". אירוע הגאלה השנתי של הוועד שיתקיים בתחילת מאי, מכוון להשיג כסף בעיקר מראשי הקהילה הגאה ומקודם באתרי ואירועי גאווה שונים, כמו מסיבת הפורים של עופר נסים.
"כיום אנו נמצאים במצב של חשיבה על העתיד", מוסיף שמילו. "כיצד מונעים הדבקות נוספות בHIV ובמחלות מין נוספות. אנחנו מסתכלים על העולם. אנחנו רוצים לשים דגש על הקהילות המוחלשות ביותר, מי שלא נגיש, להגיע אל המקום שבו מתביישים לדבר על מיניות ויחסי מין".
וזו לא הולך להיות ארגון בוטיק לקהילה הגאה?
"לא. החשש שאנחנו הולכים להיות ארגון בריאות להט"בי הוא חסר כל שחר. גם בתקופה כלכלית קשה חשוב לנו להגיע לכלל האוכלוסייה. אנחנו עובדים על עידוד בדיקות לכלל האוכלוסייה, אנחנו נאבקים על בדיקות HIV שגרתיות לנשים בהריון, יוצאים לשטח לקהילות שונות, אפילו עד חסרי מעמד שגרים באילת. מערך ההסברה שלנו מגיע לבתי ספר בכל הארץ. הוועד לא שם דגש רק על קהילה אחת ולעולם לא יהיה כזה.
"אם יקום מרכז בריאות להט"בי הוועד הוא כמובן רלוונטי – בדיקות ל-HIV, לקבוצת תמיכה של סקס מוגן, הנושא של שימוש בסמים לצורך סקס (CHEM SEX) – אנחנו חלק ממארג ששואף לתת מענים. צריך לזכור שלא כל הגברים ששוכבים עם גברים הם בעלי מודעות גבוהה לבריאותם ונגישות לשירותי בריאות ידידותיים. חשוב לזכור שגם כיום כ-40% מכלל הדבקות החדשות מדי שנה הן בקרב גברים ששוכבים עם גברים. אנחנו מכירים מקרים של אנשים בארון, בעיקר מהפריפריה, שנדבקו ב-HIV או במחלות מין אחרות עד כדי מצבים של אשפוז בבית חולים, או נשים טרנסיות, שברוב העולם המערבי הן קבוצה בסיכון גבוה מאד סיכון, כי חלקן לצערנו עוסקות בזנות כדי לשרוד. אבל למי שטוען שאנחנו רק בענייני להט"ב אני שב ואומר – זה לא נכון. HIV יכול לפגוע בכולם, כולל באוכלוסייה ההטרוסקסואלית".
"מטריד שקיצוץ המערך האתיופי נובע משיקול כלכלי"
הנזק הגדול שגרמה משיכת התרומה של בנק הפועלים ו-MAC היא שהיו אלה כספים "לא צבועים", כלומר כספים שהוועד יכול לנהוג בהם לפי שיקול דעת ההנהלה. הכסף שמגיע – כשהוא מגיע – ממשרד הבריאות מיועד לפרויקטים ולשימושים מדויקים ביותר (למשל 35 אחוזי משרה לתפקיד מסוים), ואין חופש בשימוש בהם. עבור הטיפול ביוצאי אתיופיה הצליח הוועד לגייס בדיוק 5,000 דולר לשנה מאחת הקהילות בחו"ל, ומסכום זעום זה החזיק עד לאחרונה עובד קהילתי במשרה מלאה. ברגע שנגמר הכסף החופשי – המשרה בוטלה והמערך נסגר.
"לא ידעתי שקיצצו את המערך ליוצאי אתיופיה בוועד", אומר אבי יאלו, מהפעילים הבולטים בקהילה, "וזה מטריד אותי לאור המספרים, ובעיקר מטריד אותי שמדובר בשיקול כלכלי, כלומר שזה נובע מכך שמדובר באוכלוסייה מעוטת יכולת כלכלית, שלא מספיק מכניסה לוועד. בגישה הזו, אנחנו לא אטרקטיביים בכל היבט. אני יודע שיש ירידה במספרים ויותר מודעות ואנשים נשמרים וזה מוריד הידבקות וזה אחלה – אבל אסור שהחלטות יתקבלו רק בהיבט תקציבי, כי בסוף מישהו יפגע וברור שאלה יהיו האוכלוסיות האלה, והנגיף יתפרץ שוב. כל חודש מגיעה עלייה מאתיופיה, אמנם נעשית עבודת הסברה והכנה גם לפני העלייה, אבל חייבים שהוועד ישאר בתמונה והירידה תמשך.
"האחריות בעיני היא כמובן על משרד הבריאות, אין לי טרוניה לוועד, אבל אסור לו לנסות להחזיק את האוכלוסיות האלה כבנות ערובה, במרכאות, במאבק מול משרד הבריאות והקרנות שתורמות כסף. שיילחם בהם, שיבינו את החשיבות, אבל חלילה לנו שניפול בין הכסאות ושמי שהכי צריך אותם ייפגע. הרי מי שיש לו כסף לא צריך את הוועד כדי לטפל בעצמו. אלה הקהילות שלנו שנפגעות".
קהילת מזריקי הסמים שנפגעה אנושות בקיצוץ היא אמנם אוכלוסיית סיכון קטנה מאד, אבל כזו שבה אין סיכוי כמעט להכחיד את הנגיף אם לא ימנעו ההדבקות – שכן הנשאים אינם מקבלים תרופות או שאינם מתמידים בשימוש בהם. ברגע שיש שם HIV, הסיכוי להגיע למצב לא מדבק הוא אפסי, והוא ימשיך להדביק. לדברי אחת הפעילות: "מי שנדבק בנסיבות חיים מסוימות יכול לדאוג לעצמו, ומי שנדבק בנסיבות אחרות – לא".