מריה, עובדת זרה מהפיליפינים שהגיעה לישראל ב-2004 כדי לעבוד כמטפלת סיעודית של קשישה שגרה עם בעלה בנתניה, לא חשבה שכעבור 15 שנה תביא להחלטה תקדימית של בג"ץ. ההחלטה שהתקבלה השבוע קובעת כי מקרה שבו עובדים או עובדות שהוטרדו מינית נאלצים לעזוב את מקום עבודתם באותם נסיבות יוכר כפיטורים – מה שייאלץ את המעסיק לשלם פיצויים והודעה מוקדמת. החלטה זו מגיעה לאחר שבג"ץ ביטל באופן תקדימי וחריג החלטה של בית הדין הארצי לעבודה בעניין.
האישה שבה טיפלה מריה עברה ניתוח בגב והיתה מאושפזת תקופה בבית לוינשטיין, שם החלה מריה לטפל בה. מאחר והיתה מוגבלת ולא היה ביכולתה לקום מהמיטה בכוחות עצמה עברה איתה מריה לביתה. בסך הכל עבדה מריה בבית המשפחה כמעט עשר שנים, מ-2004 ועד 2013.
אחרי כמה שנים בעלה של האישה החל להטריד מינית את מריה. "הייתי ישנה איתה בחדר והוא היה נכנס בלילה לחדר ומנסה לגעת לי ברגליים או בידיים. אני הייתי צועקת עליו והוא היה חושש שאשתו תתעורר והיה יוצא מהחדר. בהתחלה חשבתי שהוא נכנס לחדר בשבילה. הוא היה שואל אותי 'את רוצה לשכב איתי, את רוצה לגעת בי?' הייתי עונה לו 'אתה משוגע, אתה לא מתבייש?' הוא היה נעלב, לא מדבר אתי כמה ימים ושוב מנסה", היא מתארת.
בשלב כלשהו התחיל להציע לה כסף תמורת הטבות מיניות. "הוא היה אומר לי: 'את רוצה כסף? אני אתן לך, כדי שאני אסכים לשכב איתו. לא הסכמתי, לא צריכה כסף, לא רוצה. היה אומר לי: 'את זונה', 'יש לך ראש בטטה'.
מריה חוותה הטרדות מצד הבעל במשך כארבע שנים עד שפוטרה ב-2013, ארבע שנים שבהן חיה בתוך הבית וכמעט אינה יוצאת ממנו. למריה בת חולה בלופוס (זאבת) שחיה עם הוריה בפיליפינים, היא שולחת לה מדי חודש כסף כדי לממן את הטיפולים שלה בבתי חולים. "היה לי מאוד קשה ורציתי לברוח, אבל לא היתה לי ברירה. הילדה שלי חולה ועומדת למות. ואם אין עבודה – אין לי כסף לשלוח לה. לא יכולתי לספר לאף אחד – לא רציתי לספר להורים או לאחים שלי בפיליפינים ולהדאיג אותם כי הם רחוקים", היא מתארת.
במהלך הזמן ההטרדות גוברות והתנהגותו מחמירה. "נהיה רק יותר ויותר גרוע. הוא קורא לי לחדר שלו, חשבתי שהוא לא מרגיש טוב ואני באה ורואה שהוא מסתכל על פורנו ובחורות, ואני אומרת לו שהוא מבוגר ואיך לא מתבייש. פעם אחרת נרדמתי בסלון והרגשתי בלילה שהוא בא, הרמתי את הראש והוא מוציא את איבר המין שלו. אני עצבנית, צועקת עליו. היה פעם ששטפתי כלים והוא בא מאחורה ורוצה לגעת, היה יוצא מהמקלחת ומסתובב בבית עירום". באחת הפעמים שבהם התערטל לפניה, היא הספיקה לצלם אותו. ראיה ששימשה מאוחר יותר את עורך דינה, שעימת את הבעל עם טענותיה.
ב-2012 היא הכירה את רוברט, שגם הגיע לישראל מהפיליפינים. כשהתברר לבעל המעסיק שיש לה בן זוג, הוא החל להחמיר את היחס כלפיה. לדבריה, הוא היה נכנס להתקפי קנאה, עונה במקומה לשיחות בטלפון שלה וסירב לתת לה ימי חופש. כשהיתה יוצאת לחופש היה מזעיק אותה לפעמים חזרה.
גם ילדיהם של בני הזוג התערבו בבקשה שלא תיקח ימי חופש, אף כי הסבירה להם שאינה יכולה להיות כל הזמן בבית ללא הפסקה. באחד מימי החופש שלקחה, הבעל ביקש ממנה לחזור והיא סירבה. כשחזרה, התנהג אליה בגסות ותוקפנות ואמר שהוא לא רוצה אותה יותר בבית."הוא החזיק אותי ביד ופחדתי ממש. דיברתי עם הילדים שלהם והם אמרו לי לצאת משם. ביקשתי מהם פיצויים והם לא הסכימו לשלם".
"ברגע שיצאתי מהבית הזה, הרגשתי בעולם אחר", היא מתארת בהקלה. "שם זה בית סוהר, אבל ידעתי שאין מה לעשות – זו עבודה שלי. אחרי שפיטרו אותי, הרגשתי אדם חדש. הכסף חשוב לי, אבל הכי חשוב שיצאתי משם".
קשר סיבתי בין ההטרדה להתפטרות
רוברט, בן זוגה הוא זה שדחף אותה להגיע לעו"ד ולהגיש תביעה. עו"ד אסף קוסטיקה וע"ד בועז ארבל מקוסטיקה חברת עורכי דין הגישו בשמה תביעה נגד המעסיק בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שפסק לטובתה פיצויים של כ-160 אלף שקל. המעסיק עירער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לחץ עלינו להתפשר", מספר קוסטיקה. "לא הסכמנו והוא עשה טעות והחליט להתערב בעובדות שקבע בית הדין האיזורי – וחתך למריה את הפיצויים מההכרעה הקודמת ב-40%. בשלב ההוכחות הוא טען שהיא זו שהטרידה אותו, אבל עורך הדין עימת אותו עם הטענות ובית המשפט קובע שההטרדה הוכחה. היה אסור לנו לערער על פסיקתו", מסביר קוסטיקה.
"מי שקובע את העובדות היא הערכאה הדיונית (במקרה הזה, בית הדין האזורי לעבודה;ה"ב). זו התערבות בממצאים ולערכאת הערעור אסור לעשות זאת, אלא אם כן שמעה עדויות חדשות. הוא קבע שבגלל שהוכח שהיא הוטרדה מינית צריך להסיק עובדתית שהיא התפטרה מהעבודה ולא פוטרה. בעיני, זה גם נעשה בניגוד למוסר וההחלטה נראתה לי עקומה מאוד, כשניתחתי את פסק הדין".
קוסטיקה וארבל החליטו כי הפסיקה הזו היא בגדר עוול ועתרו לעתור לבג"ץ. "רק במקרים בודדים ניתן להפוך פסק דין של בית הדין הארצי. לצורך זאת צריך להוכיח שהיתה להם טעות קריטית בפסק הדין ובמקרים בהם לאותו פסק דין יש השלכה ציבורית רוחבית. בג"ץ הציע ליועץ המשפטי לממשלה להגיש את עמדתו ולהצטרף לעתירה מאחר ולמדינה יש את הזכות להתערב בסוגיות שנוגעות לכלל הציבור. בתגובה, הוא העלה את השאלה האם התפטרות כתוצאה מהטרדה מינית אינה נחשבת כמו התפטרות וטען כי צריך לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. שופטי בג"ץ ביטלו את ההחלטה של בית הדין הארצי ופסקו שהתפטרות בעקבות הטרדה מינית מקנה לעובד או לעובדת זכויות של עובד מפוטר.
כמו רהיט שעובד אצלך בבית
איך אנחנו מתייחסים אל העובדים הסיעודיים, כמה אנחנו משלמים להם ואיזה מערכת יחסים נוצרת בין מטופל שהוא גם מעסיק למטפל שהופך לעובד שחיי אצלך בבית. ולמה גם כאן המדינה מפקירה את הזירה לכוחות השוק שמחלקים בנדיבות אגרופים לשני הצדדים? מחקר חדש שופך אור על היחסים הסבוכים של העולם הסיעודי
בג"ץ הבהיר שבמקרים מסוג זה מוטלת על העובד או העובדת לעדכן מראש את המעסיק בנוגע לכוונתם להתפטר בעקבות ההטרדה המינית, כך שתהיה למעסיק הזדמנות לתקן את המצב. עם זאת, כשברור שאין למעסיק אפשרות לשנות ולתקן את המצב – אין צורך בהתראה זו. עוד קבע בג"ץ, שבמקרה הספציפי של מריה התקיים קשר סיבתי בין ההטרדה המינית לבין התפטרות העובדת, ולא היתה כל תועלת בהתראת המעסיק מפני פיטורי העובדת. לפיכך, נפסק שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים ולדמי הודעה מוקדמת.
בית המשפט גם פסק למעסיק תשלום של הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקלים. בכך נקט בג"ץ עמדה חד משמעית ולא מתפשרת נגד הטרדות מיניות במקום העבודה ופתח פתח עבור אותם עובדים שפעמים רבות נוטשים את מקום העבודה, מבלי היכולת להוכיח ומבלי לקבל את הזכויות המגיעות להם על פי חוק.