"גיל פתח תיבת פנדורה והצית מלחמה בין המינים"

"הוא היה אבא, האבא של כולנו", ספדו אתמול חבריו של גיל רונן על קברו הטרי והוסיפו: "אנחנו נשבעים להמשיך בדרכך". רק שהדרך שלו הייתה שנויה במחלוקת בלשון המעטה. שלושה ימים לאחר ששם קץ לחייו, המהומות ברשתות החברתיות בין חבריו למאבק האבות הגרושים לבין פעילות פמיניסטיות מרכזיות, שחלקן הרגישו מאוימות על ידו, עדיין מתנהלות בווליום גבוה.

רונן נחשב למובילי המאבק של האבות הגרושים, הטוענים שהפמיניסטיות פוגעות בזכויותיהם, ומביאות להתאבדות אבות שלא זוכים לראות את ילדיהם בגלל מאבקי גירושים, בהם נוטה המערכת לטענתם לצד הנשים. "ליבי בוכה על גיל האומלל שלא זכה לאכול מהפירות שזרע", ספד לו איש התקשורת אברי גלעד, "ויש לי רק דבר אחד לומר לכל האבות המופלים לרעה, המנוכרים, פושטי הרגל, המתכננים התאבדות: תחזיקו מעמד, פירות מאבקו יבשילו בקרוב. גיל רונן, נוחו עדן, לחם בשבילכם הכי חזק שהוא יכול היה, ואפילו קצת יותר. לא נשכח אותך גיל". לעומת זאת, אלינור דוידוב, מנהלת תחום הדרת נשים בשדולת הנשים בישראל, אמרה ש"הוא לא עשה שום דבר טוב חוץ מלהשמיץ ולהכפיש", גם אותה באופן אישי. זאת, בנוסף לנשים אחרות שהרגישו מאוימות על ידו.

"כוחו המשחית של הפמיניזם"

רונן, בן 55 במותו, התחיל את דרכו בעולם התקשורת ככתב גלי צה"ל הראשון בשטחים והמשיך אחר כך ככתב בכנסת. ברזומה שלו היו שנים של כתיבה ועריכה עיתונאית וגם אפיזודה כדמות הומוריסטית בתוכנית "מה יש" של אברי גלעד וארז טל, ובתחום המאבקים החברתיים הוא סימן ניצחון כשהקים יחד עם דדי צוקר את עמותת "אור אדום", שהציפה את נושא אלימות השוטרים. בשהותו באפריקה בתחילת שנות התשעים נישא לאישה מקומית, השניים הביאו שני ילדים לעולם, שבו לארץ ולאחר תשע שנות נישואים נפרדו.

הגירושים היו משבר עמוק עבור רונן, והובילו אותו להקים את תנועת "המשפחה – הפמיליסטים" שמאמינה כי "המשפחה הגרעינית היא אבן היסוד של החברה האנושית וכי יש לטפח יחידה זו ולחזק אותה". הוא יצא למתקפות חוזרות ונשנות נגד הפמיניזם שאותו כינה "רדיקלי".

---

כך כתב ב-2006: "דווקא ההתעלמות מכוחו המשחית של הפמיניזם היא הטעות השוביניסטית, המזלזלת, שרבים מאיתנו עושים. נוח לנו לראות בתנועת הנשים משהו שביסודו הוא עדין ורך… ולעצום את עינינו לסכנה האדירה שהיא מגלמת. הקול הפמיניסטי-רדיקלי אינו קול של שחרור ושוויון, כפי שנדמה לרובנו. זהו קול מתעתע של תנועה אנטי-ממלכתית קיצונית רוויית רעל וארס, שהצליחה בדור האחרון להחליש עד מאוד את יצר הקיום הלאומי".

הרעיונות שלו קוממו עליו רבים ורבות אבל מצאו אוזן קשבת אצל גברים רבים במצבו, בעיקר כשדיבר על תלונות השווא של נשים נגד בעליהן וכשהשווה בין אלימות של גברים כלפי נשים ולאלימות של נשים כלפי גברים.  "במצב המשפטי והחברתי הקיים, לאשה בישראל יש דרכים רבות לפגוע בבעלה מבלי לעבור על החוק, ומכל מקום מבלי להסתבך", כתב. "בית המשפט לענייני משפחה מוטה כיום באופן גלוי וברור לטובת הנשים, ואשה המעוניינת בכך יכולה לנשל את בעלה מרכושו ולהרחיקו מילדיו בקלות יחסית. לגברים אין אופציות להשתמש בכלים האלה במאבקים עם נשותיהם, ויש מי שיטען כי אין להם אופציות חוקיות בכלל".

הפמיליסטים שיתפו פעולה עם ארגון 'א' זה אבא' ועם עצורת פרשת הבלוגרים לורי שם טוב. רונן יצא כבר ב-2012 במאמרים נגד החקירות שהתחילו נגדה ונגד שותפיה: "בעקבות תלונות של שופטי משפחה החל גל מעצרים של גברים ונשים גרושים שנלחמים על הזכות לראות את ילדיהם. כך נראית מערכת שלא רגילה לקבל ביקורת", כתב על מה שהתפתח לפרשת הטרור הרשתי החמורה שהיתה בישראל.

"אבות גרושים גילו שהם אויבי המדינה"

רונן ביקש להראות את הצד השני של המשוואה הזוגית: את הגברים שלטענתו קולם לא נשמע ושלבעיות שלהם אין מקום במרחב הציבורי. מי שהסכים עם דעותיו הוא דותן נוימן, שפגש בו לאחר גירושיו ב-2009 והפך עם הזמן לסגן יו"ר תנועת המשפחה.

"לאחר שהתגרשתי הבנתי שהבעיה שלי לא ייחודית", מספר ניומן. "הרבה אבות התגרשו ופתאום גילו שהם אויבי המדינה ואיבדו הכל. הראשון שהעלה את הדברים האלה בצורה רהוטה – ובוטה לפעמים – זה גיל. הוא איש מופת שפתח את תיבת הפנדורה וחשף כיצד הדברים באמת מתנהלים פה בארץ, נושא שהיה מחוץ לשיח. מדובר באדם שהקדים את זמנו. הוא קיווה לשנות את המצב שבו מסתכלים רק מזווית אחת על התמונה, וזה העיוות הגדול של הפמיניזם שמייצר מציאות נוראית בשטח. אנחנו נמצאים במלחמה תרבותית. למרות שמבחינה תקשורתית, תרבותית וכלכלית עדיין הפמיניזם דומיננטי יותר, גיל נתן להם מכה לא פשוטה והן שונאות אותו".

רונן לא הצליח להשפיע רק על גברים, יש גם נשים שטוענות ששינו את תפיסת עולמן בעקבות מפגש עם האיש. אחת מהן היא רונית דרור, ד"ר לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה ומספר 4 ברשימת "זהות" לכנסת, מפלגה שמצהירה כי היא תפעל לשינוי מעמד האבות הגרושים בישראל.  

"הכרתי את גיל לפני שבע שנים כשהתחלתי לעבוד על תחום המחקר של הדוקטורט שלי, הסלמה של קונפליקטים בין בני זוג. הזדעזעתי מהמחקרים שקראתי, לא ידעתי בכלל שיש גברים מוכים, בטח לא במספרים האלו. גיל היה בקיא בכל העניין הזה, הוא יכול היה לעשות דוקטורט בשקט. הוא קרא מחקרים מכל העולם, הכיר את הפעילים המרכזים ואת הארגונים הבינלאומיים. יחד הבאנו את הסרט 'הגלולה האדומה' של התנועה לזכויות הגבר".

דרור, שהקימה ב-2014 את עמותת "לצדכם – העמותה למען הגברים בישראל" הכירה את סיפורו האישי של רונן. "הוא התגרש לפני הרבה שנים והחוויות שחווה גם בנישואים וגם בגירושים הובילו אותו להיות אחד מהמנהיגים הבולטים בנושא הזה", היא אומרת. "בשנים האחרונות הייתה השלמה. הוא היה אבא טוב ובקשר טוב עם גרושתו. היה שם תיקון, אבל אין ספק שהניסיון האישי שלו הוביל אותו לא לוותר בשביל אבות אחרים".

איטליה לביא, שהיתה בת זוגו של רונן, אמרה אתמול למקום: "בשם הפמיניזם הפכנו אלימות, דורסניות ומרושעות. זה נכון שלפעמים הוא יצא מאיזון וגם אני ביקרתי אותו לא פעם. הוא תמיד דיבר מכאב גדול. הוא היה עדין נפש ומיוחד. כל כך לא מה שחשבו עליו. הדם של גיל שלי על הידיים שלהן". דרור הוסיפה: "הגירושים המזעזעים שאלפי אבות עוברים בישראל מותירים אותם פוסט טראומטיים והם לא מצליחים להתאושש מזה מבחינה אישית, זוגית, משפטית, כלכלית ובריאותית. הפוסט טראומה הזו ממקרי הגירושים פוגעת בגברים האלה בכל ההיבטים האפשריים".

למרות הטענות החוזרות ונשנות של פעילים בתנועת האבות על מאות גרושים שמתאבדים מדי שנה, הנתונים שנחשפו בדוח של מכון המחקר של הכנסת מוכיחים שהמספרים האמיתיים רחוקים מכך: ב-2010 התאבדו 71 גברים, ב-2011 – 64. ב-2012 היו 53 גברים גרושים שהתאבדו וכך גם ב-2013. ב-2014, השנה האחרונה שבה נאספו הנתונים, נרשמו 60 גברים גרושים ששמו קץ לחייהם. עדיין עצוב, אבל שונה ממה שהציג רונן.

"כשמדברים על מכלול של אלימות במשפחה יש בקצה הרצף את ההתאבדויות של הגברים, ואת זה אי אפשר להכחיש", אומרת דרור. "אמנם המספרים קצת פחתו בזכות הפייסבוק והוואטסאפ, כשהגברים נמצאים שם ותומכים אחד בשני ועדיין, מדי שנה בסביבות מאה גברים גרושים מתאבדים".

לטענת ארגוני הנשים מדובר בדגל שקרי שארגוני האבות הגרושים מניפים. "למרות הטענות של רונן הנתונים של משרד הבריאות מוכיחים שזה לא תופעה", אומרת דוידוב. "הם מציפים נתונים של מאות גברים גרושים שמתאבדים וזה שקר. מדובר על בין 45-55 גברים גרושים שמתאבדים בשנה, לא ברור על איזה רקע. בנוסף, באף אחד מהדוחות אין את הסיבות להתאבדות, אם זה קרה בגלל האישה או שהם מעורערים.

"באופן כללי גברים מתאבדים יותר מנשים ואחת הסיבות לכך היא חוסר הנגישות לשיח רגשי. כשהם נכשלים במשימה של החזקת המשפחה הם מרגישים כישלון ומתקשים להתמודד עם התחושה. זה קשור ליכולת של החברה לספק לגברים את המקום להביע את הרגשות שלהם ולא קשור לגירושים באופן ישיר.

"כל הנתונים מראים שאמהות גרושות מתמודדות עם אינספור קשיים. למשל העובדה שלמעלה משליש מהגברים לא משלמים מזונות ילדים. אנחנו יודעות ממחקרים שההתאוששות הכלכלית אחרי הגירושים לוקחת יותר זמן מאשר לגברים וזה שנשים מצליחות להתמודד עם מצבי הקצה בצורה שונה לא אומר שפחות קשה להן כפי שהגברים טוענים".

בדיון שנערך ב-2016 בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת העלתה ח"כ רחל עזריה את הנתון המבוסס על מחקרים שלפיו גברים משתקמים כלכלית מגירושין לאחר חמש שנים, ונשים רק לאחר 20 שנה. מדבריה עולה כי שיעור העוני בקרב אמהות גרושות עומד על 46.4%, בקרב אמהות פרודות על 45.1% ובקרב אלמנות על 30% – גבוה במידה משמעותית לעומת אבות לילדים מתחת לגיל 18. עזריה חשפה כי לאחר גירושים רמת החיים הממוצעת של נשים וילדים צונחת בעשרות אחוזים, לעומת רמת החיים הממוצעת של גברים שמתחילה לעלות לאחר כשלוש שנים.

"נתוני שקר על מאות אלפי נשים מוכות"

חלק מהגברים הגרושים שגילו נטיות אובדניות מצאו אצל רונן אוזן קשבת. "הוא הציל המון גברים שהגיעו על סף התאבדות בגלל הנסיבות", אומרת ד"ר יעל וילצ'יק-אביעד מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל. "הוא היה אדם טוב לב שנלחם באש ובמים על הדברים שהאמין להם. תמיד היה נעים, עדין ושקט. לפעמים כשאתה נלחם על משהו וכולם יוצאים ומתלהמים נגדך ומגדפים אותך האדם מאבד את העשתונות, אבל אני ראיתי רק את האיש שאכפת לו וכואב לו על המצב".

את רונן הכירה וילצ'יק בזמן שעבדה על כנס בנושא נשים עברייניות. "הוא פנה אלינו ואמר לנו שיש נשים שפוגעות בגברים ובילדים שלהן אבל אף אחד לא מתייחס אליהן כעברייניות. כשהזמנו אותו להופיע בכנס, הפמיניסטיות תקפו אותנו בצורה נוראית. לא ויתרנו, נלחמנו והוצאנו את הכנס שהיה בו מושב אחד או שניים בנושא הזה.

"בהמשך גיל דירבן אותנו לכתוב את הספר 'אלימות אילמת – גברים כקורבנות' וכיום יש לי שתי סטודנטיות שמגישות עבודות על גברים מוכים ונשים אלימות. וזה רק בזכותו. האידיאולוגיה של גיל ושלנו היא שלא מתקנים עוולה אחת באמצעות עוולה שנייה, ובטח לא באמצעות פגיעה באבא ובילדים".

ככל שהאמירות של רונן נגד נשים הלכו והחריפו, כך, הוא נדחק אל השוליים ומצא בית חם אצל הימין הלאומי. הוא ערך את המדור "הקרב על המשפחה" בערוץ 7 ושם התגבשו אצלו דעות שמזוהות עם הזרם הדתי הימני. כך הוא יצא נגד שילוב נשים בצבא, נגד השמאל ושרבב את שמה של הקרן החדשה כמי שעומדת מאחורי ארגוני נשים כאלה ואחרים. ערוץ 7 ואתר סרוגים היו היחידים שכתבו על מותו השבוע.

"אם לא נעשה זאת הרי שהדימוי השטני שיצרו ארגוני הנשים של הקרן עבור הגברים לא ייסדק, והציבור ימשיך להאמין שגברים הם המין האלים והמתעלל, ונשים הן קורבנות תמיד", כתב בתגובה למכתב של קוראת. "הזעם הוא על המדינה וארגוני הנשים אשר עושים הכל בכדי להחליש את התא המשפחתי, הן על ידי השחרת הגברים והן על ידי החלשת סמכותם של שני ההורים".

רונן גם חסך שבטו משדולת הנשים גם. "עוצמת הארגון לא נובעת מגודלו אלא מהתחכום האידאולוגי שמאחוריו. מה שהארגון עשה זה לשכנע את נשות ישראל ואת הארגונים הוותיקים שלהן – ויצו, נעמת, אמונה – באידיאולוגיה פמיניסטית קיצונית ומהפכנית, הדוגלת במלחמה מתמדת בין כלל הנשים לבין הגברים ושלטונם", כתב רונן באחד הטורים שלו נגד השדולה. "זה נעשה באמצעות חוקים, אבל גם באמצעות הנחיות ממשלתיות שונות שאיש אינו מודע להן. זה נעשה על ידי שנאה לגברים ולממסד הגברי בקרב נשים בכל מקום ואתר, כולל בקרב הפקידות בכנסת".

רונן גם לא חסך שבטו משדולת הנשים. "עוצמת הארגון לא נובעת מגודלו אלא מהתחכום האידאולוגי שמאחוריו. מה שהארגון עשה זה לשכנע את נשות ישראל ואת הארגונים הוותיקים שלהן – ויצו, נעמת, אמונה – באידיאולוגיה פמיניסטית קיצונית ומהפכנית, הדוגלת במלחמה מתמדת בין כלל הנשים לבין הגברים ושלטונם", כתב רונן באחד הטורים שלו נגד השדולה. "זה נעשה באמצעות חוקים, אבל גם באמצעות הנחיות ממשלתיות שונות שאיש אינו מודע להן. זה נעשה על ידי שנאה לגברים ולממסד הגברי בקרב נשים בכל מקום ואתר, כולל בקרב הפקידות בכנסת".   

"תמצאו לי את הכתובת של הפמינאציות"

בתוך אותה מהומה שהתנהלה השבוע ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ היו נשים שהביעו סוג של שביעות רצון ממותו של האיש. לטענתן, רונן לא הסתפק בהפצת דעותיו בכתב, הוא גם נקט במעשים. "לפני המון שנים, גיל רונן כתב באיזה פורום של עאלק-הורות-שווה בתפוז 'תמצאו לי את הכתובות של הפמינאציות האלה חנה בית הלחמי ואסתר הרצוג ואני אדאג שיבואו לסגור איתן חשבון'", כתבה חנה בית הלחמי בדף הפייסבוק שלה. "ככה הכרנו אותו. היו כמה שבועות שעל הספסל ליד הבית שלי ישב תמיד גבר. הם התחלפו כל כמה שעות. לקחתי את הילדים לגן ולבי"ס, החזרתי, הלכתי לעבודה, חזרתי – כל הזמן ישב גבר על הספסל וצפה בי. באותה תקופה ערכנו פעם כנס בבית התנועה הקיבוצית, הם באו עם חבל תליה".

בית הלחמי סיפרה שבזמן המאבק למניעת ביטולו של חוק חזקת הגיל הרך, השיגו הגברים מסמכים חסויים ממאבק המשמורת שניהלה בארה"ב פרופ' סמדר לביא, ממובילות המאבק, וחשפו אותם ברבים.

"מה שהקים עלי את האבות סרבני המזונות הוא המאמר שלי בנושא הניכור ההורי 'אבא פדופיל עדיף על אמא מנכרת'", אומרת לביא ומספרת שהמאמר שיצא נגד בית המשפט העליון ופסיקותיו בנושא קומם עליה רבים, בהם גם את רונן. "הוא עקב אחרי, הטריד אותי בטלפון והפיץ עלי בדותות ברחבי האינטרנט ואף ערך לי הלוויה וירטואלית עם זר פרחים על קברי. האמינו לו ולא לי כי זה נוח יותר להאמין לגבר אשכנזי או אפילו למזרחי משוכנז מאשר לאמא נתמכת רווחה הנתפשת כ'קיצונית'".

דוידוב, שנכנסה באותו זמן לתפקידה בשדולת הנשים, מצאה את עצמה בקו האש: "עסקתי בענייני חזקת הגיל הרך ומרגע שאני בשדולה הוא שם לעצמו כמטרה להכפיש את השדולה. זה לא רק נושא האבות הגרושים והמזונות, זה טווח רחב של נושאים כמו שוויון בין המינים, אלימות נגד נשים, עמדות נגד מיעוטים; אלו עמדות סופר קיצוניות שקיבלו במה נרחבת. הוא ישב באינספור תוכניות עם עמדות שבעיקרון לא אמורה להיות להן לגיטימציה. הוא היה יושב בכנסת ואומר שצריך לסגור את הוועדה לקידום מעמד האישה כי השגנו שוויון אז למה הוועדה המשוקצת קיימת".

"חבל ששנאו אותו. הוא בעד חברה אוהבת ולא נלחמת" מסכמת בת זוגו, לביא. "הוא רצה את ערך המשפחה כערך עליון ולא מלחמות על כסף, משמורת ואגו,על גב הילדים. לא תמיד הבינו אותו. לפעמים גם הוא היה אשם בזה. אבל להגיד שהיה אלים? ממש רחוק מזה. לא מאמינה למה שבית הלחמי כתבה. הוא תמיד היה אומר לי שנשים זה דבר מדהים. ואני הייתי עונה לו שדי עם זה. יש נשים נפלאות ויש איומות".