הכנס של כחול לבן תוכנן מראש כמסע ניצחון וניקור עיניים לליכוד, בעיר שהיא הכי ליכודניקית במהותה. הכל התחיל בחמישי האחרון, כשערב השקת מסע הבחירות של הליכוד בהיכל התרבות בעיר הסתיים בפאדיחה ארגונית ופוליטית. התמונות לא משקרות. ראש הממשלה, שלא כהרגלו, נכנס לנאום בהיכל חצי ריק. מי היה מאמין שמתוך 37 אלף מצביעי ליכוד בעיר יגיעו רק 300. הפעילים כעסו, חלקם התקשרו לחברים לעודד אותם להגיע, אבל ללא הועיל. חלק הסבירו שלא היה מספיק זמן לארגן והיו שהפליגו למחוזות הקונספירציה. פעילים מסוימים הצניעו את הכנס כדי לפגוע בראש הסניף. ביום שאחרי, שיחת היום היתה שחייבים להביא את ראש הממשלה לבאר שבע בשנית להראות לו את כוח ההתגייסות. פיצוי מאוחר תקראו לזה. אבל עד שיגיע התיקון, כחול לבן מיהרו לקבוע כנס בחירות באותו מקום בדיוק, כמה ימים אחרי.
לפיד וגנץ עלו לבמה כמו רוק סטארז, או מינימום שלמה ארצי בקיסריה – לצלילי "ארץ חדשה" של ארצי, שמסתמן כאב הרוחני ורוח הקודש של המפלגה. כן אותו ארצי שריאיין באופן מחמיא ונינוח את גנץ בראיון הבכורה שלו לפני חודש בידיעות אחרונות. האולם היה מלא מפה לפה, גנץ ניסה להתלוצץ על ההיכל החצי ריק של ביבי כמובן, הרי לשם כך באנו לכאן. הוא ולפיד נאמו קצת ואז לקחו שאלות מהקהל, בעיקר על כלכלה חופשית, ניסנקורן, דיור ציבורי, חופש דת ממדינה, הבדואים שאלו על מצוקת פינוי הכפרים. התשובות היו מספקות באופן חלקי, אך השומעים היו מרוצים. לא נרשמו היתקלויות מיוחדות. בעיקר סקרנות.
באר שבע היא עיר ליכודית במהותה. אנשי הסניף המקומי גדלו והשתרגו במסודות העיר, ו-37% מבעלי זכות הבחירה בעיר הצביעו למפלגה בבחירות הקודמות, ונתנו לה את הבכורה. עם זאת, לפי סקר דיאלוג שפורסם בהארץ יש טווח של 40% מצביעים פוטנציאלים בציבור הכללי שלא בטוחים במפלגה שלה יצביעו – וזה הפוטנציאל הגדול של כחול לבן בבאר שבע ובמקומות אחרים, קהל היעד. ואכן, בניגוד, לכנס הליכוד, שמשך רק פעילים שרופים, וגם זה לא בכמות מספקת – כחול לבן משכו ערב רב של אנשים, ומגוון גדול של גילאים. הם גם דאגו לקשט את האולם בצורה מיטבית ולהסתיר את שלטי לונה טורס שתלויים דרך קבע בהיכל ובלטו בתמונות העצובות של כנס ביבי. הפיקו לקחים.
גם עו״ד דני סודרי, שהיה חבר בוועד המנהל של תנועת חירות (הבסיס להקמת הליכוד) הפיק לקחים. ״לפני כמה ימים היה ערב הוקרה לחמישה ממנהיגי תנועת החירות המקורית. ראש הממשלה לא היה שם, דוד לוי היה, ציפי לבני היתה ורוני מילוא. לפי דעתי 90% מאנשי חירות לא תומכים בביבי. אני מוצא בית בכחול לבן, יש שם אנשים שמשקפים את הדעות של תנועת החירות האמיתית. לכבד כל אדם באשר הוא אדם. כואב לי שיש אנשים שסותמים את הפה בליכוד. אני חושב שיש ליכודניקים שלא יתנו לביבי את הכוח. יש פה תקווה לשינוי״.
אבי, חבר מרכז מפלגת העבודה לשעבר שהגיע לכנס, החליט גם הוא להתנער ממפלגת הבית שלו. לפחות במצבה הנוכחי. ״יש שם מישהי שלפני כמה שנים ניסתה לשכנע אמהות לא לגייס את הילדים שלהם, אי אפשר לשכנע אמהות נגד גיוס לצבא. זה קו אדום", הסביר. "תמיד היו מתחים במפלגה אבל היו אושיות. איתן כבל לא עשה טוב ויו״ר המפלגה שאומר שהשמאל שכחו להיות יהודי, אני יותר יהודי ממנו. גנץ יותר מתאים לערכי העבודה שאני נולדתי לתוכה״. גם באר שבע בבסיסה נולדה לערכי תנועת העבודה, כעיר פועלים אדומה. עם זאת, בבחירות 2015, רק 12% מהמצביעים בעיר הצביעו למחנה הציוני. כחול לבן ינסו לעבור את הנתון הזה.
בירת ההזדמנויות לשינוי פוליטי?
הכנס הצליח למשוך גם הרבה צעירים מהאוניברסיטה, לאו דווקא תושבי באר שבע ותיקים, אבל כאלו שסקרנים לשמוע. עידו פולק, בן 26 סטודנט באוני׳ בן גוריון, הצביע למחנ״צ בבחירות הקודמות, רוצה לשמוע מאנשי כחול לבן יותר על העמדות בסוגיה הפלסטינית ובמצע הכלכלי, אבל מעניין אותו, לא פחות, הספורט המקצועי בישראל, שהוא מוזנח, לא מתוקצב מספיק ומנוהל בידי האנשים הלא נכונים. רוני תמיר, 24, גם כן סטודנטית, רוצה להחליף את מפלגת השלטון, את העומד בראשה יותר נכון. היא מאמינה במפלגת העבודה ובאנשים שמייצגים מטעמה בכנסת, אבל ״הממשלה חייבת להשתנות. אנחנו הולכים אחורה, דווקא הצעירים. אני לא רואה עתיד במדינה. להגיד לך שאצביע כחול לבן? לא יודעת. צריך לשמוע ולהבין״. ממדגם אגודת הסטונטים בבן גוריון עולה ש-50% מהסטודנים בוחרים כחול לבן ו22% בעבודה ורק 10% לליכוד.
גם האני ואחמד ארמילת, מפוני דהנייה (גוש קטיף) מפזורת כסייפה בתל ערד, רוצים שינוי: ״אנחנו רוצים ממשלה אחרת. לא של קומבינות שלוקחת כסף שמגיע לאנשים. ממשלה שלא הצליחה לפטור בעיה של מפוני גוש קטיף אנחנו עדיין איתם בדיונים בעליון. הוציאו אותנו מכפר חקלאי וזרקו אותנו בשטח. המפלגה של שרון! אני הייתי מעוניין להכנס לצבא אבל הרסו לי את הבית וגרשו אותי אז לא התגייסתי. יש לי חמישה ילדים ואני רוצה שיתרמו למדינת ישראל. אני חושב שעם גנץ ולפיד יהיו שינויים״.
האם יהיה שינוי? קשה לחזות או להתחייב. קשה גם להשוות את באר שבע לערים אחרות. מה שכן, אם באר שבע היא מדד למשהו ובירת ההזדמנויות של ישראל, כפי שיח"צניה אוהבים לכנות אותה, בהחלט יש בה הזדמנות לתזוזה כלשהי במפה הפוליטית.