שער מנשה: מתמודד נפש כלוא כבר חודש בחדר סגור, לבד, ללא טיפול 

חדר של 20 מטר מרובע, חלון מסורג, מיטה אחת מקובעת לרצפה, שולחן וכסא, טלוויזיה שנמצאת מאחורי לוח פרספקס ותא שירותים. זהו ביתו של ירון (השם המלא שמור במערכת), בן 30, בחודש האחרון, מאחורי הדלתות הנעולות של המחלקה לפסיכיאטריה משפטית בבית החולים שער מנשה. 

"זה כמו גטו", אומרת אמו, בתיה. "כל היום ירון נמצא לבד בחדר הבידוד, הוא לא מקבל שיחות, לא מקבל טיפול. הוא יוצא החוצה לשעה אחת, ואני יכולה לבקר אותו רק פעם בשבוע לשעה וחצי. בכל פעם שאני מסיימת ביקור, אני לא מפסיקה לבכות. כשאני נזכרת בו יושב לבד בחדר, אני בוכה. הילד שלי גמור שם". 

כשהיה בן 17, התפרצה אצל ירון סכיזופרניה. בתיה מספרת כי לתקופה מסויימת מצבו היה טוב, הוא למד בישיבה בירושלים ועבד. התקף של מחלת הנפש הוביל אותו לאשפוז ראשון בשער מנשה, גם אז בבידוד, לאחריו יצא מבית החולים ושב הביתה. "ביקשנו עזרה ממשרד הבריאות", אומרת בתיה. "רצינו סל שיקום בקהילה, הוא זכאי לזה. אבל לא קיבלנו. בלי מסגרת ובלי עזרה, כשהוא יושב בבית משועמם, המצב שלו הידרדר. ראינו את זה קורה מול העיניים שלנו". 

לפני מספר שבועות, אחרי כתשעה חודשים בבית, ירון קיבל עוד התקף, שמע קולות. "לקחנו אותו לבית החולים בנס ציונה, אחרי כמה ימים שם אמרו לנו שהוא רב עם אחד המאושפזים אז העבירו אותו שוב לשער מנשה. למה? הוא לא פושע, אין לו עבר פלילי". 

---

במחלקה המשפטית של שער מנשה, שנמצאת באגף לביטחון מרבי בבית החולים, מאושפזים כ-130 מתמודדי נפש. מגיעים אליה שלושה סוגי מטופלים: אנשים שביצעו פשעים חמורים והוגדרו כלא כשירים נפשית לעמוד לדין, אנשים שאושפזו בכפייה בצו של הפסיכאטר המחוזי וכן מי שפעלו באלימות בבתי חולים פסיכאטריים אחרים. א', פעיל זכויות אדם המעורה בנושא, טוען כי בפועל התחילו עם הזמן לשלוח לשם "גם מטופלים שהפגינו אי שקט או אלימות בדרגה לא גבוהה, ובתי החולים שבהם הם היו מאושפזים לא רצו או שלא היה להם די כוח אדם או יכולת להתמודד איתם".

אמו של ירון: "בכל פעם שאני מסיימת ביקור אני לא מפסיקה לבכות, כשאני נזכרת בו יושב לבד בחדר. הילד שלי גמור שם"

המחלקה הזו הגיעה שוב ושוב לכותרות, בשל הזנחה של המטופלים וכליאתם בבידוד למשך תקופה ארוכה, במקרים מסוימים גם לשנים. לפני כשנתיים חשפו קרן נויבך ורן רזניק כי שני מטופלים ששהו בבידוד מתו תוך שבועות ספורים בלי סיבה נראית לעין. בכתבה שעלתה בתוכנית "סדר יום" ברשת ב' מסרה עורכת הדין אדמית רוזנצוויט, שייצגה את המטופלים בעבר, כי במהלך אשפוזם הארוך נקשרו השניים פעמים רבות והוחזקו בתנאי בידוד קיצוניים ולא אנושיים. 

צרכים בחדר הבידוד

אנשי הצוות של המחלקה המשפטית מתמודדים עם המקרים הקשים ביותר. בשנה שעברה, למשל, התפרץ חולה מהמחלקה אל תחנת האחיות והיכה ארבעה אנשי צוות שנזקקו לטיפול רפואי. בתגובה נערכה הפגנת מחאה שבמהלכה דרשו העובדים: "משרד הבריאות צריך לעשות חשבון נפש… להגדיל תקנים של הצוות ושל המאבטחים ולדאוג לרווחת הצוות שיעבוד בבטחה". 

פסיכולוג שעבד במשך שנה באגף פנה ב-2018 למבקר המדינה והתלונן על שורה של כשלים ועל הזנחה קשה במקום: מאושפזים אינם מקבלים טיפול קריטי ומוחזקים בתנאים קשים, תוך שהם נאלצים בין השאר לעשות את צרכיהם בחדר הבידוד ולהיות בתא סגור ללא גישה למי שתייה זמינים. הפסיכולוג טען כי יש פער עצום בין צרכי המטופלים ובין הטיפול הניתן להם. 

עוד קודם לכן נחשף כי אחת השיטות של בית החולים להתמודדות עם החולים היתה באמצעות קשירות. קמפיין שהובילה העיתונאית קרן נויבך הוביל לצמצום השימוש בקשירות כשיטת טיפול ולהגדלת מספר התקנים של אחיות ומאבטחים. 

"עם הזמן התחילו לשלוח לשם גם מטופלים שהפגינו אי שקט או אלימות בדרגה לא גבוהה, ובתי החולים לא רצו או שלא היה להם די כוח אדם להתמודד איתם"

זה לא הספיק. בית החולים עדיין משתמש בפרקטיקת הבידוד, ולא כחלק ממערך טיפולי רחב יותר. המטופלים נכנסים לתא נטול כל גירויים ושוהים שם לבד ברוב המוחלט של היממה, כשהם מולעטים בתרופות. א' טוען: "חדר בידוד הוא לא חדר עונש, הוא אמור להיות חדר רגיעה, כשהמטופלים מקבלים תוכנית טיפול שתעזור להם לצאת משם למחלקה הרגילה. אבל זה לא המצב. מכניסים לשם מטופלים ולא מתמודדים איתם. כשאדם נמצא בבידוד בלי עזרה, הוא נהיה סוער יותר. צריך להפסיק עם השימוש בפרקטיקה הזו". 

"נהלי משרד הבריאות קובעים כי ניתן להוציא הוראת הגבלה (בידוד; ג.ה) 'רק כאשר קיים חשש, ברמת ודאות גבוהה, לסכנת חיים או לפגיעה חמורה במטופל או בזולתו', מצטטת עו"ד ורד בר, מארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות. "כלומר, ניתן לבודד אדם רק במצבים שבהם קיימת מסוכנות מיידית. אדם שאינו מהווה סכנה מיידית, גם אם אינו רגוע, יש להוציאו מהבידוד. לא ייתכן כי אדם מהווה סכנה מיידית במשך חודש רצוף. מעת שאינו מהווה סכנה מיידית, יש להוציאו מחדר הבידוד לאלתר, ובמקביל, ככל הדרוש, יש להכין עבור אותו אדם תכנית טיפולית מתאימה". 

עו"ד בר ציטטה מתוך חוזר שהוציא באפריל 2018 משרד הבריאות על "הגבלה מכנית ובידוד מטופלים באשפוז פסיכיאטרי". בחוזר נכתב כי "מערכות בריאות הנפש בעולם כולו מנסות למצוא דרך למזער את השימוש באמצעים אלה, מתוך ראיה קלינית הומנית… העיקרון המוביל הוא כי צמצום השימוש באמצעים אלה חיוני להבטחת כבוד המטופל, בריאותו ורווחתו, ועולה בקנה אחד עם אקלים בטוח ומקצועי במחלקות האשפוז הפסיכיאטרי". 

"למרבה הצער, זו אינה הפעם הראשונה שבה מגיעות פניות בדבר בידודים ממושכים במרכז לבריאות הנפש שער מנשה", אומרת עו"ד בר. "בחלק מהמקרים מדובר בבידוד הנמשך חודשים רבים ואף שנים. מדובר בשלילת חירות מדרגה ראשונה, תוך פגיעה בזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, בהן הזכות לחירות ולכבוד האדם, ומנוגדת לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות. אנו קוראים למשרד הבריאות להפסיק באופן מיידי את הבידודים הממושכים ולקדם תוכניות טיפול מתאימות עבור אותם אנשים". 

"עקב אלימות קשה" 

בתיה יודעת שאם בנה לא ייצא מהבידוד כעת ואם לא תהיה לו מסגרת תומכת כאשר הוא ישתחרר מבית החולים, מצבו רק ילך ויחמיר, והאשפוז הבא יהיה שאלה של זמן. "במכתב השחרור הקודם כתבו שהוא צריך סל שיקום בקהילה אבל לא קיבלנו, אמרו שזה לוקח זמן ויש תור". 

סל שיקום הוא מערך של שירותי שיקום פסיכיאטרי שאותו זכאים לקבל אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית, שיש להם שיעור נכות רפואית נפשית של 40 אחוז ומעלה. שירותי השיקום על פי החוק צריכים להינתן בתעסוקה, דיור, השכלה, פעילות חברתית ופנאי, עזרה למשפחות נפגעי הנפש, רפואת שיניים ותיאום כל השירותים הניתנים לזכאים.

עו"ד בר: "זו אינה הפעם הראשונה שבה מגיעות פניות בדבר בידודים ממושכים בשער מנשה, בחלק מהמקרים הבידוד נמשך חודשים רבים ואף שנים"

"אני מסבירה להם שהוא באמת משתדל, אבל קשה לו. והם מושכים זמן. בחור כמוהו צריך להיות עם קבוצה של אנשים בגילו, הוא צריך פעילויות וחוגים ושיחה עם אנשי מקצוע. למה לחכות? כל אשפוז כזה פוצע עוד יותר את הנשמה שלו".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "במרכז לבריאות הנפש שער מנשה נמצאת היחידה הארצית לביטחון מירבי של מדינת ישראל. למרכז מופנים מטופלי בריאות הנפש מכל הארץ עקב אלימות קשה ולאחר שמרכזים אחרים מיצו את העזרה שיכולים להגיש להם.

"בהעדר ויתור מדעת על חסיון רפואי לא נוכל להתייחס למטופל ספציפי.

"מטופל שנכנס להפרדה הנמשכת מעל 24 שעות מדווח לפסיכיאטר המחוזי ולאגף לבריאות הנפש בהתאם להנחיות החוזר. הנהלת המרכז מעורבת בבניית תכניות טיפול לכל מטופל בהפרדה ממושכת על מנת לשפר את מצבו הנפשי במהירות האפשרית ובכך לאפשר להוציאו מהפרדה. הנהלת המרכז וצוות העובדים המסור ימשיכו להעניק למטופלים את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שניתן לו".