איגוד הפסיכיאטריה הארצי הגיע בשבוע שעבר לבית המשפט העליון, לדיון בעתירה שהגיש במאי 2021 נגד משרד הבריאות, בדרישה להתמודד עם הצפיפות בבתי החולים הפסיכיאטריים, להוביל לשינוי בשטח המחייה של המטופלים ולקבוע סטנדרט של 8 מ"ר לאדם, ללא שטחי השירותים והמקלחת.
לאחר הדיון שהתקיים בבג"ץ, ולאור תוכנית שהגישה המדינה שנועדה לשנות את המצב בבתי החולים, החליטו העותרים למשוך את העתירה. בפסק הדין כתבו השופטים ענת ברון, יוסף אלרון ויחיאל כשר שנושא העתירה הוא "אינטרס ציבורי ראשון במעלה ומחובתה של כל מדינה מתוקנת". השופטים הוסיפו כי נראה שהיה בעתירה כדי לתרום להובלת שינוי בנושא, וציינו את המהלכים שעשה משרד הבריאות מאז הגשתה לקדם את הנושא. "העתירה מיצתה את עצמה", כתבו.
למרות זאת, השאירו השופטים פתח לעותרים להגיש עתירה נוספת, והביעו חשש מהאפשרות שהשינוי המתוכנן לא יתבצע: "ככל שהעותרים יסברו כי התוכניות שפורטו אינן מיושמות כדבעי, טענותיהם יהיו שמורות להם לעתיד לבוא". השופטים פסקו הוצאות לאיגוד על סך 10 אלפים שקל בשל תרומתה של העתירה.
כמו השופטים, גם באיגוד הפסיכיאטריה יודעים היטב שגם אם היה בית המשפט קובע בפסק דין את סטנדרט המחייה הראוי למטופל בבית חולים פסיכיאטרי – לא היתה לו כל יכולת לחייב את המדינה לבצע זאת בזמן. ולכן, עתירה נוספת נמצאת כל הזמן מעבר לפינה.
החולים הפסיכיאטריים יכולים ללמוד ממה שקרה לאסירי ישראל: ב-2014 הגישה התנועה לזכויות האזרח עתירה בעניין הצפיפות בבתי הסוהר נגד השרים לביטחון פנים, המשפטים ונציב בתי הסוהר. העתירה התקבלה לפני כחמש שנים, ובית המשפט קבע בפסק הדין את סטנדרט המחייה בבתי הסוהר. עד היום פסיקתו לא יושמה. בתחילת החודש ביקשה המדינה, שוב, לעכב את ביצוע ההחלטה.
"העתירה הזו ממחישה את המוגבלות של בג"ץ", אומרת עו"ד אן סוצ'יו, מי שהגישה אותה מטעם האגודה. "בית המשפט נתן הכרעה והמדינה לא עומדת בה ואין מה לעשות".
משבר כליאה חריג
ב-2017 קיבל בית המשפט העליון את העתירה של האגודה לזכויות האזרח וקבע שתוך תשעה חודשים על המדינה להבטיח לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 3 מ"ר (לא כולל השירותים והמקלחת), ותוך 18 חודשים המדינה צריכה להקצות לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר, כולל שירותים ומקלחת. לאחר דחייה בוצעה הפעימה הראשונה, אולם הפעימה השנייה כלל לא יצאה לפועל.
שלוש פעמים ביקשה המדינה להאריך את ביצוע הפעימה השנייה ושלוש פעמים נענתה. הדחייה האחרונה ניתנה עד סוף דצמבר, אלא שכאמור, בתחילת החודש הגיעה בקשה להארכה נוספת – הפעם עד לשנת 2027.
בבקשת העדכון נכתב כי היא "חריגה". ההסבר הניתן לה הוא "משבר כליאה חריג בחריפותו שהתפתח לאורך השנה האחרונה, וזאת לנוכח עלייה משמעותית ומתמשכת במצבת הכלואים בשירות בתי הסוהר". כיום עומדת מצבת הכלואים על למעלה מ-15 אלף, בעוד שתקן הכליאה שנקבע בצו על ידי השר לביטחון פנים עומד על 14,100 מקומות.
המדינה לא חסכה הסברים על העלייה במספר הכלואים בשלושה גורמים. היא טענה כי מתבצעות פעילות "מאומצת" להגברת האכיפה בחברה הערבית, ושגורמי הביטחון גם הם פועלים במרץ והביאו לעלייה במספר העצורים הביטחוניים והמנהליים. עוד הביאה המדינה בתשובתה את תיקון החוק לפקודת בתי הסוהר, שהקשיח את מנגנון השחרור המנהלי האוטומטי לאסירים. אותו מנגנון היה מאפשר קיצור מאסר משמעותי, גורף ואוטומטי בלי קביעת קריטריונים, למעט אלו הקשורים במשך תקופת המאסר. בדצמבר 2021 נקבע כי במקרים מסוימים (בעבירות אלימות במשפחה, מין ועבירות אלימות חמורות) יבוטל השחרור המנהלי האוטומטי ויועבר לבחינת ועדת השחרורים.
המדינה מודה כי השינויים האלו, ובנוסף סגירה זמנית של אגפים בבית הסוהר "גלבוע" בעקבות בריחת האסירים, הביאו למצב שבו מדי יום עשרות אסירים מוחזקים בתאים בשטח הקטן מ-3 מ"ר לאדם, בניגוד לפסיקת בית המשפט. אם לא די בכך, עצורים שהמשטרה התכוונה להעבירם למתקני הכליאה נשארים בתחנות המשטרה לפרקי זמן משתנים, שלא בהתאם להוראות הדין לעניין תנאי מחיה הולמים.
"היה ברור לנו שמדובר במשימה מורכבת ביותר, ושהיא תדרוש הרבה תקציבים והרבה רצון טוב, לא היה לא את זה ולא את זה", אומרת עו"ד סוצ'יו.
"אני די מיואשת"
בבקשת הדחייה, הם מביאים את החלטת הממשלה מאוקטובר האחרון, לאשר את "התוכנית הלאומית ארוכת טווח לייעול והרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר". אמנם בפתיח לתוכנית מתייחסת המדינה לפסיקת בג"ץ, אולם מראה עד כמה היא מהווה עבורה המלצה בלבד ולא פסיקה מחייבת, כשהיא כותבת שם שמאמציה הם להביא לשינוי במרחב המחייה עד לתום שנת 2027. כלומר, בקשת הדחייה שהגישה המדינה החודש לבג"ץ היא בגדר עלה תאנה על החלטה שכבר עברה בממשלה בחודש שעבר.
בקשת הדחייה שהגישה המדינה החודש לבג"ץ היא בגדר עלה תאנה על החלטה שכבר עברה בממשלה בחודש שעבר
אחד התירוצים שמספקת המדינה לסחבת בביצוע הפסיקה של בג"ץ להגדלת מרחב המחייה, הוא "המורכבות והאתגר העומדים בפני הממשלה". מצד אחד הצורך "להיאבק בפשיעה הגואה במגזר הערבי" ומצד שני "להבטיח את קיום פסק הדין בהקדם".
"העתירה של האסירים עוררה מחשבה אצל כולנו", אמר פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית לפני הגשת העתירה של איגוד הפסיכיאטריה. "החולים שלנו הם לא אנשים שעשו עבירה, הם לא אשמים במצב שלהם, אבל הם חלשים. אין להם לובי, הם לא חוסמים כבישים, לא עושים הפגנות. המשפחות לא הולכות לטלוויזיה כי הן מתביישות. עדיין יש עליהם סטיגמה. זו הסיבה שאנחנו, מנהלי בתי החולים, חייבים להיות הפה שלהם".
אם מנהלי בתי החולים הם הפה של המטופלים, מי יהיה הפה של האסירים? "לבית המשפט אין מה לעשות לנוכח ההפרות האלו", אומרת עו"ד סוצ'יו. "אסירים יכולים להגיש תביעות אזרחיות כי יש הפרה של החוק, אבל זה מאוד מורכב".
כעותרים, איך אתם מתכננים לענות לבקשת הדחייה?
"נגיד את אותו דבר, שזכות הכלואים למינימום של חיים בכבוד היא זכות שחייבים לעמוד בה והיא משמעותית ואי אפשר לחכות חמש שנים כדי למלא אותה. נגיד שבינוי הוא לא הצעד הדרסטי שצריך לנקוט בו, שצריך לחשוב על חלופות מעצר ולהרחיב את השחרורים המנהליים ואת השחרורים על תנאי. אבל למען האמת, אני די מיואשת".
שרים חדשים ייכנסו בקרוב לתפקיד במשרדי הבריאות וביטחון הפנים, וניתן להניח שהם יבקשו לבחון שוב את נושאי העתירות שהוגשו נגד המשרדים בהתאם להשקפת עולמם. בינתיים יוסיפו האסירים לחיות בדוחק והמטופלים בבתי החולים הפסיכיאטריים ימשיכו לחיות בצפיפות, תוך פגיעה בבריאותם.