הזכות לרקוד: אלפים יגיעו הערב למחות על ביטולי המסיבות ופסטיבלים

היום אחר הצהריים צפויים להגיע אלפי אנשים לכיכר רבין, למה שאמורה להיות המחאה הגדולה על חופש התרבות, לאחר שבחודשים האחרונים ביטלה המשטרה מספר רב של אירועים ופסטיבלים. "תנו לרקוד בשקט", נקראת המחאה והליינאפ כולל אמנים וגם דיי.ג'י, מהמובילים בארץ, כמו אסף אמדורסקי, ארקדי דוכין, רק אקסס, אסטריקס ועוד.

מדובר למעשה, במחאת המשך מאורגנת יותר להפגנה הספונטנית שנערכה בכיכר רבין לפני כחודש – במחאה על ביטול פסטיבל הטראנס הדוף באותו סוף שבוע. אז, אלפי מפגינים יצאו ביום שישי בערב לכיכר למסיבת טראנס עצמאית, שנגמרה בסופו של דבר בהתפרעויות ואלימות מצד המשטרה.

הרצון של המארגנים היום להעלות לבמה פוליטיקאים נתקל בתגובות קשות של המבלים, שביקשו להוציא את הפוליטיקה מחוץ לאירוע. דבריהם נפלו על אוזניים קשובות, לא יהיו אמירות של חברי כנסת בהפגנה היום, אבל גם המארגנים יודעים שהדרך לשינוי חייבת לעבור בחקיקה, ושהם זקוקים לפוליטיקאים כדי לשנות את המצב הקיים.

"המטרה הראשית להפגנה היום היא עצם קיומה", אומר עו"ד יניב פרץ, דובר העמותה לחופש התרבות, שהוקמה לאחרונה בצל גל הביטולים. "יש פה מפגן מרשים של כוחות שאומרים די, נשבר, המצב לא נסבל. ההפגנה היא רק יריית הפתיחה ואני מאמין שהיא תהיה מנוע צמיחה לדברים נוספים כשהדבר הראשון שאנחנו מנסים לקדם הוא שינוי חקיקה".

---

כמה שוטרים? כמה שהקצין יחליט

החוק, שנמצא איתנו עוד מימי המנדט הבריטי, קובע שפסטיבל שנערך תחת כיפת השמיים ושאליו צפויים להגיע יותר מ-500 משתתפים, חייב להוציא רישיון עסק ייחודי (תקנה 7.7.ה). בדרך לקבלת הרישיון המארגנים חייבים לעבור בתחנת המשטרה האזורית הסמוכה למקום האירוע על מנת לקבל מהקצין הממונה דרישה לגבי היקף האמצעים הנדרשים לטובת האבטחה, כולל מספר השוטרים שעל המפיקים להעסיק.

הדבר נקבע בחוק המשטרה (סעיף 102 א'): "ביקש אדם כי לרגל אירוע או פעולה מטעמו תקצה המשטרה שוטרים לשם שמירה על הסדר הציבורי ושלום הציבור באירוע או בפעולה כאמור, רשאי קצין מוסמך להקצות לאירוע או לפעולה כאמור שוטרים בתשלום".

כמה שוטרים? כמה שהקצין יחליט. אין תקנון מסודר בנושא, על אף שמדובר בסכומים עצומים. "עלות שוטר בשכר עומדת על 120 שקל לשעת עבודה", אומר אחד המפיקים. "אם המסיבה שלי נמשכת 20 שעות – זה אומר 2,400 שקל לשוטר אחד. החשבון פשוט: ככל שתהיה דרישה ליותר שוטרים, הרווח שלי ירד". עם ביטול פסטיבל אינדי שושן בפורים האחרון, אמר לנו המפיק אסף בן דוד שדרישות המשטרה לבדן מהוות כרבע עד שליש מההוצאות של האירוע.

מעבר לחופש שהחוק מותיר בידי המשטרה – גם אין נהלים מסודרים בעניין תזמון הדרישות וניהול ההליך מול המארגנים. במקרים רבים דרישות המשטרה לגבי שוטרים בשכר מגיעות לידי המפיקים זמן קצר לפני האירוע, והדבר מעמיד אותם בפני סיטואציה כמעט בלתי אפשרית. "אם שבוע או שבועיים לפני האירוע אני לא יודע אם אדרש לשלם 100 או 400 אלף שקל – איך אפשר לבנות תקציב?", אומר קורהה יובל איטח, שמפיק בין היתר את פסטיבל היוגה, פסטיבל הגוף ופסטיבל אושו.

האבסורד הגדול הוא, כפי שאמר בן דוד: "שהגוף שקובע את סדרי האבטחה שנדרשים בפועל הוא גם זה שמבצע את העבודה וגם זה שקובע את השכר. ברוב המדינות המערביות זה לא בידי המשטרה – אלא בידי גורם מקצועי בלתי תלוי". איך משנים את זה? חקיקה. 

מידע מודיעיני חסוי מאד

גם אם המאבק שצובר תאוצה יצליח להביא לשינוי בסעיף הקצאת השוטרים, הסוגייה כבדת המשקל ביותר היא עניין ביטולי האירועים בשל מה שהמשטרה מגדירה "מידע מודיעיני על סחר בסמים".

פסטיבלי היוניטי, הדוף והראביטס בוטלו לאחרונה מסיבה זו בדיוק. "מי ששרד את הדרישות הדרקוניות לשוטרים בשכר ומעגלי אבטחה מנופחים, ניצב חסר ישע מול הכפשות ותיוג ערטילאי של חשד לסחר בסמים", אומר שגיב רייבי מהמפיקים של "אינדיגו", שהחליטו לקיים את המסיבה הבאה שלהם בסיני, לשם לדבריהם לא תגיע ידה הארוכה של המשטרה.  

ומהו אותו מידע מודיעני על סחר בסמים? אף אחד לא יודע שכן המשטרה דואגת שחומר החקירה יהיה חסוי. "בעתירה המנהלית שניהלנו עכשיו ביקשתי לקבל את החומר הגלוי, ומיד לאחר מכן הודיע לי הפרקליט שהוציאו צו חיסיון לגביו והוא הפך לחסוי", אומר עו"ד אביתר קנולר שמייצג את הראביט ואת הדוף. "בית המשפט בוחן את החומר במעמד צד אחד, בלי שלעותר יש אפשרות לראות את החומר ולבחון את אמיתותו ואת האותנטיות שלו.

קורהה יובל איטח: "אם שבוע או שבועיים לפני האירוע אני לא יודע אם אדרש לשלם 100 או 400 אלף שקל – איך אפשר לבנות תקציב?"

"בית המשפט לא בוחן את סבירות ההחלטה מבחינה עקרונית, אלא בנקודה הקונקרטית בלבד. דהיינו האם יש מספיק חומר שהצביע על כך שיש חשש לסחר בסמים ולמשטרה יהיה קשה למנוע אותו. לבית המשפט יש תפיסה חזקתית שהמשטרה לא ממציאה דברים ושהיא מביאה את העניין לפניו רק אחרי שבחנה את החומר והשתכנעה שהוא נכון ומדויק".

זו הסיבה שמנעה את קיומו של פסטיבל יוניטי בדצמבר האחרון. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המפיקים נגד המשטרה ואישר את קיום המסיבה, והפרקליטות ערערה על ההחלטה. בית המשפט העליון קיבל את טענת הפרקליטות, טען שהמחוזי לא אמור היה להתערב בהחלטת המשטרה ובשיקול דעתה והחליט לבטל את האירוע. "ההחלטה התקבלה לאור הערכת גורמי המקצוע המבוססת על חומר מודיעיני משמעותי, אשר ממנו עולה כי במסיבה צפוי להתקיים סחר בסמים בהיקפים גדולים על ידי מספר רב של סוחרי סמים", נכתב בפסיקת בית המשפט.

האם גם כאן אפשר לשנות את המצב הקיים באמצעות חקיקה? פרץ סבור שכן. "במשפט הפלילי אי אפשר להגיש כתב אישום בגין מידע מודיעיני", הוא אומר. "הייתי הסנגור של צ'רלי אבוטבול ז"ל ובמקרה שלו, כמו במקרים אחרים, בתום שלושים ימי מעצר אם אין ראיות קבילות הולכים הביתה חזרה. במקרים האלו בית המשפט לקח החלטה על סמך משהו שהוא אפילו לא ראה. זו לא ראיה אלא אינדיקציה, שהרבה פעמים נמסרת על ידי עבריינים או גורמים חפצים, והיא לעולם לא תשמש כראיה בשום משפט".

בום, פוצצנו את המסיבה

רצף הביטולים הצובר תאוצה מעורר חשד שמדובר ביד מכוונת מלמעלה, שהחליטה למנוע את קיום הפסטיבלים והמסיבות תחת כיפת השמיים. "לא יכול להיות שמארגנים שונים מקבלים את אותו מסמך של המשטרה", אומרת עו"ד יערה וינקלר ממשרד קנולר ושות'. "ראיתי את המסמכים של הדוף ושל הראביט – זה אותו ניסוח של שתי תחנות שונות, וזה לא יכול להיות מקרי".

"אני מאמין ומקווה שהמידע של המשטרה הוא אמיתי ואיכותי, ובכל זאת אני מציע הליך חדשני", אומר ניצב משנה בדימוס אפרים ארליך, אחד הקצינים היחידים שלא חוששים לבקר את המשטרה. 

"שהמשטרה תבחר את המקור הכי טוב ואמין שלה לעניין הסמים ותביא אותו בפני שופט בדיון שייערך בדלתיים סגורות. שהשופט, מי שאמור לתת את ההחלטה במעמד צד אחד, ישאל אותו שאלות ויתרשם מאמינותו של אותו מקור. זה ייתן לשופט פרספקטיבה רחבה ולא סתם פיסת נייר שעליה כתוב שעומד להיות סחר בסמים במסיבה".  

ארליך מספר שבמסגרת עבודתו המשטרתית נכח במסיבות תחת כיפת השמיים: "את יודעת כמה פעמים יצא לנו לקבל מידע באמצע המסיבה שסוחר הגיע ומפיץ סמים? הוצאנו כוח ובום, פוצצנו את המסיבה. זה חד וחלק. המשטרה לא יכולה לשבת מנגד כשיש לה מידע כזה".  

למה המשטרה לא עושה את עבודתה ודואגת לעצור את הסוחרים במקום ללכת על הפתרון הקל ולסגור את האירוע?

 ארליך: "לפעמים המידע מצביע על כמות גדולה של סמים שאי אפשר להשתלט עליה. לפעמים במסיבות האלה לא כולם משתמשים בסמים ויש כאלה שמתדלקים באלכוהול ואז לפשוט על אירוע כזה זה וואחד בלאגן".

שאלה נוספת שעולה היא מה ההבדל המהותי בין מסיבה שנערכת תחת כיפת השמיים, לבין מסיבות במועדונים או במקומות אחרים שבהם יש עדויות על סחר בסמים. מדי שנה מדווח בית החולים איכילוב על חוגגים רבים שהובלו לקבלת טיפול רפואי לאחר שנטלו סמים באירועי מצעד הגאווה למשל, אבל המשטרה לא הוציאה הוראת ביטול לאירוע.

 משטרת תל אביב אמנם ביצעה פשיטות על מסיבות במועדונים כמו בית מעריב, וסגרה מקומות כמו מועדון הברקפסט לחודש, אבל היא אינה נוטה לסגור מראש אירועים שתואמו איתה. מה ההבדל בין משטרת תל אביב לבין תחנות המשטרה בצפון ובדרום, שם התקבלו ההחלטות על סגירת הפסטיבלים האחרונים?

סחר הסמים לא יבוטל 

כשפנינו למשטרה לבקשה לראיין את אחד הקצינים הנוגעים בדבר, כדי להבין אחת ולתמיד האם יש מדיניות מנחה בנושא, קיבלנו סירב. המשטרה הוציאה, כדרכה, תגובה כתובה ולאקונית.

ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל מאפשרת קיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמיים, בהם אירועי תרבות, ספורט, פסטיבלים שונים ועוד. בקשות לקיום אירועים מסוג זה נבחנות על ידי גורמי הרישוי והמודיעין וככל שאין מניעה מצד אחד מהם, אירועים אלה מתקיימים כסדרם.

"מטבע הדברים לא נוכל להרחיב לגבי הנימוקים שהביאו לסירובם של אירועים ספציפיים. משטרת ישראל תמשיך לפעול לקיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמיים, בהם גם מסיבות טבע ופסטיבלים, אולם לא תתפשר על בטחונו, שלומו ובטיחותו של ציבור המשתתפים באירועים אלה ותנקוט בכל הצעדים הנדרשים מכוח החוק במטרה למנוע פשיעה חמורה שעלולה לסכן את שלומם וביטחונם של המבלים".

קצין משטרה לשעבר: "לפעמים המידע מצביע על כמות גדולה של סמים שאי אפשר להשתלט עליה. לפעמים יש כאלה שמתדלקים באלכוהול ואז לפשוט על אירוע כזה זה וואחד בלאגן"

ויכול להיות שהמשטרה בעצם מבקשת לעשות לעצמה חיים קלים ולמעשה גורמת נזק? בשנים האחרונות התרחשו מספר מקרי מוות במסיבות טבע: שני גברים מתו בפסטיבל "נוורלנד" באוקטובר 2018 ושנה קודם לכן טוהר דוד התמוטטה במהלך מסיבה בנגב ונפטרה לאחר מספר שעות. יש המשערים שהמקרה האחרון, שלא יורד מהכותרות כבר תקופה ארוכה, עומד בבסיס הרצון של המשטרה למנוע קיומן של מסיבות תחת כיפת השמיים. אלא ששורת המחדלים שהביאה למותה של דוד נעוצה בראש ובראשונה בעובדה שזו היתה מסיבה ללא רישיון, כך שלא היה במקום אמבולנס וחובשים, מה שעשוי היה להציל את החיים שלה.

"אני חייב להודות שאני לא מצליח להבין את התפיסה", אומר עו"ד קנולר. "במה שונה מסיבה מכל המקומות האחרים שבהם יש סמים ושהמשטרה לא מסוגלת למנוע בהם את הסחר? אם יש כביש שבו התרחשו תאונות והמשטרה לא מצליחה למנוע אותן, האם היא סוגרת את הכביש? הם סגירת המסיבות לא תביא למסיבות פיראטיות שבהם אין פיקוח? ומה יהא על הסמים, הם ילכו לאיבוד? אי מתן אישור לקיומה של המסיבה בשל סחר בסמים לא יבטל את הסחר באותם סמים.

"אלו שאלות שצריכות לקבל דיון ציבורי מעמיק ואמיתי, אבל אף אחד לא מתדיין עליהם. גם בית המשפט לא בחן את השאלה באופן רחב ואמר רבותי, האם בתוך הנסיבות הכלליות של סחר ושימוש בסמים בישראל, זה הפתרון? האם זו הדרך להילחם בסחר בסמים? האם אנחנו הולכים לקבל את זה שכאשר המשטרה לא יכולה למנוע פעולה עבריינית היא מיד מבטלת את האירוע?".

בהעדר חקיקה מתאימה והגיון שניתן להתמודד מולו, אומר קנולר כי הדרך היחידה שנותרה פתוחה בפניו היא משפטית: "אנחנו שוקלים להגיש תביעה נזיקית, שם הדיון הוא יותר נרחב ויכול להיות שדרכו יהיה ניתן להגיע ליותר חומרים ולקבל עמדות יותר ברורות".