שנה אבודה? "מי שיפגעו הם התלמידים שנמצאים בתחתית הסולם החינוכי"

שר החינוך יואב גלנט התעקש, פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו לא התנגד, ולמרות נתוני ההדבקה הגבוהים שנת הלימודים תפתח היום. מתבקש היה להוסיף את המילה "כסדרה", אלא שנראה שדבר לא מסודר בכל הקשור למתווה של משרד החינוך לגבי החזרה ללימודים. בטח לא אחרי שאמש, בשעת לילה מאוחרת החליט קבינט הקורונה שלא לפתוח את הלימודים בעשרות ערים אדומות בארץ, ולהחליט על כך עד חמישי.

לפי המתווה, גני הילדים והכיתות הנמוכות ילמדו כרגיל. כיתות ג' ו-ד' ילמדו בחלוקה לקפסולות, התלמידים מכיתות ה' ו-ו' והתיכוניסטים ילמדו חלק מהשבוע בבית הספר ובשאר השבוע בבית.

בהיעדר מתווה מסודר, כל בית ספר לקח לעצמו אוטונומיה להחליט איך תיראה השנה הבאה. הוא מגבש את תוכנית הלימודים ומחליט איך להוציא אותה אל הפועל. כך קורה שבתיכון אחד בתל אביב ילמדו תלמידי כיתה ז' שישה ימים בשבוע בקפסולה – ובתיכון אחר באותה עיר רק ארבעה ימים בקפסולה. לעומת זאת מחצית מתלמידי כיתה ט' בבית ספר בעומר, למשל, ילמדו חצי שנה בלמידה עצמאית בבית וחצי שנה בבית הספר. 

האם זה הגיוני להשאיר ילדים חצי שנה בבית בלי אינטראקציה חברתית? הלמידה מרחוק, כך טוענים המומחים, היא מתכון לנסיגה רגשית, חברתית ובעיקר לימודית.     

---

כישלון הלמידה באמצעות הזום בגל הראשון של הקורונה הביא את המערכת לדבוק במונח "למידה היברידית", שאמורה לשלב בין בין למידה פרונטלית מסורתית לבין למידה מקוונת. 

אלא, כפי שהתברר בשנת הלימודים הקודמת, כרבע מהתלמידים, 375 אלף – לא יוכלו להשתתף בלמידה מרחוק, משום שאין ברשותם את האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לכך – מחשבים אישיים או תשתיות אינטרנט. בעיקר הדברים אמורים לגבי תושבי הכפרים הלא מוכרים, ילדי מבקשי מקלט, ילדים ממזרח ירושלים, משפחות חרדיות ומשפחות יהודיות שהפרוטה לא מצויה בכיסן. 

"אי השוויון המצטבר כלפי האוכלוסייה הבדואית קיים עוד לפני תקופת הקורונה", אומרת ד"ר סראב אבו רביעה, מרצה בכירה במחלקה לחינוך באונ' בן גוריון. "בחודשים מאי ויוני, כשהתלמידים חזרו ללמוד בין אם בקפסולות או בלמידה מרחוק, כל תלמידי הכפרים הלא מוכרים לא חזרו ללמוד. הם לא למדו מהבית מכיוון שאין להם ציוד קצה, והם לא למדו בבית הספר כי הרשויות הבדואיות מקבלות פחות מהרשויות היהודיות המבוססות ולכן יש מחסור במבנים, במורים וצפיפות בכיתות".

כעת היא חוששת מהאופן שבו תתנהל הלמידה, אם בכלל. "אני תוהה אם בכלל יש תוכניות ארוכות טווח לצמצום הפערים שכבר נוצרו לאחר שתלמידי הכפרים הלא מוכרים לא למדו במשך חודשים ארוכים. כתבנו מסמכים עם המלצות לצמצום הפערים אבל לא ראינו התייחסות", אומרת אבו רביעה, החברה ב"צוותי המומחים של המשבר", התארגנות עצמאית של אנשי חינוך בכירים, הכוללת צוותים מקצועיים מתחומים שונים הרלוונטיים לפתרון משבר הקורונה. "יש עיוורון חברתי מובנה שממשיך להשתעתק גם בתקופת הקורונה. לא לומדים פה את הלקחים". 

הכתובת בעניין הזה הייתה על הקיר עוד לפני התפרצות המגפה, כבר ב-1998, אז ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח מחשב לכל ילד. גם שר החינוך הנוכחי גלנט מבטיח מחשב לכל ילד, אבל טוען שחלקם יגיעו במקרה הטוב רק בינואר. השאר מאוחר יותר. זו כנראה תהיה שנה אבודה עבור תלמידי המגזר הבדואי. 

תוכניות בפריפריה קוצצו

זו גם צפויה להיות שנה פחות מוצלחת לנוער בסיכון ולתלמידים שמגיעים ממשפחות במעמד סוציואקונומי נמוך, בעיקר מהפריפריה. שירותי חינוך שניתנו להם קוצצו בעקבות הקיצוץ בתקציב משרד החינוך, ורק מעטים מהם הוחזרו לפעילות סדירה.  

בין התוכניות שנמצאות בסכנה או בוטלו: תוכנית לקידום 5,000 ילדים יוצאי אתיופיה, התיכון הוירטואלי, חוג לכל ילד שמתמקד בכ-60 אלף ילדי הפריפריה בדגש על יוצאי אתיופיה, ערבים וחרדים; תוכנית לסיוע לתלמידים מצרפת עם קשיי קליטה; חונכות דיגיטלית שבמסגרתה תלמידי הפריפריה מקבלים תגבור במתמטיקה ובמקצועות מדעיים; התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון שמספקת מענה לכ-60 אלף ילדים.

גם תוכנית צומחים ביחד שמספקת חונכויות לכ-30 אלף ילדי הפריפריה מכל המגזרים לא קיבלה תקציב וכך גם מדערום, תוכנית שבמסגרתה תלמידי תיכון מהדרום והצפון לומדים מקצועות מדעיים באוניברסיטה. מיל"ת, מסגרת של פנימיות יום לאחר שעות הלימודים המיועדת לתלמידים מהשכבות החלשות גם היא נמצאת בסכנה. 

"מי שיפגעו הם התלמידים שנמצאים בתחתית הסולם החינוכי", אומר פרופ' יוסי דהאן. "מערכת החינוך היא ביטוי לסימפטום של הכאוס המוחלט, לחוסר היכולת המשווע של מקבלי ההחלטות והממשלה להתמודד עם המשבר הזה, שבא לידי ביטוי בכל האספקטים. אפשר היה לראות מה קורה בהיבט הבריאותי והכלכלי ועם הביריונות של שר האוצר שמחסל כל מי שרוצה להשמיע קול, ועם מערכת החינוך שנמצא בראשה אדם שאין לו קשר לחינוך, שממנה מנכ"ל בלי שום רקע וכישורים לתפקיד". 

לדברי דהאן ההחלטות מתקבלות בלי שהאנשים שמושפעים מהן לוקחים חלק בתהליך. "מנהלים יודעים בדיוק מה זה בית ספר", הוא מוסיף. "ולא מנכ"ל משרד שהגיע לפני יומיים. זה חלק מהכאוס וחוסר הרצינות וחוסר היכולת לתפקד. יש פה עירוב של שיקולים פולטייים ולא ענייניים שגוברים על שיקולים חינוכיים". 

בחירה בין בריאות פיזית לנפשית

גם עבור תלמידים שבאים ממשפחות עם ילדים או הורים שנמצאים בקבוצות סיכון, שנת הלימודים הנוכחית מציבה אתגרים לא פשוטים. "משרד הבריאות לא מכיר בילדים בסיכון במערכת החינוך ככאלו שזכאים לפתרונות מסוג אחר, על מנת שיוכלו להישאר בבית", צייצה סיגל שפיץ טולדנו, יו"ר הנהגת ההורים בגבעתיים. "אי לכך משרד החינוך לא נותן מענה לאותם אלפי ילדים שיש להם 'רק' מחלה כרונית וגם ככה החיים שלהם מורכבים. וכל מילה מיותרת".

באפריל חתמו מאות הורים מחלימים מסרטן על עצומה שקוראת לתת מענה למצבם הרגיש. הם לא זכו לתגובה. גם הפעם חלק מההורים יחליטו לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר בשל הפחד שמא הילדים ידבקו במוסדות החינוך ויעבירו את המחלה הביתה.  

"רבים מאיתנו נקרעים בבחירה שבין שמירה על בריאות פיזית ובין בריאות נפשית ששגרה נותנת לנו", כתבה בדף הפייסבוק "חלאסרטן" רותם רגב, פסיכולוגית חינוכית ו"אשתו של ניר שמחלים מלוקמיה". כדי שהשנה הזו תהיה בעלת משמעות למשפחות עם ילדים והורים מקבוצות הסיכון היא צירפה המלצות. למשל לייצר למידה היברידית, לתאם מפגשים מחוץ לכתלי הכיתה, לחפש משפחות נוספות שלא שולחות את ילדיהן לבית הספר.  

יוסי דהאן: "מנהלים יודעים בדיוק מה זה בית ספר. ולא מנכ"ל משרד שהגיע לפני יומיים. זה חלק מהכאוס וחוסר הרצינות וחוסר היכולת לתפקד"

אבל לא רק ילדים שלא צפויים להגיע פיזית למוסדות החינוכיים עלולים להיפגע בשנת הלימודים הנוכחית. גם התלמידים שניגשים לבגרות צפויים להיפגע משום שחלק מהזמן עליהם ללמוד למידה עצמאית, ולא כולם מסוגלים לכך. לפי משרד החינוך, תלמידי התיכון ילמדו ויבחנו על 70-90 אחוז מתוכניות הלימודים בלמידה מרחוק, ביומיים בשבוע בבתי הספר. 

"תלמידים שאמורים לגשת לבגרויות, בעיקר במקצועות ריאליים, צריכים את המורה כדי שיתווך לו את החומר", אומרת אבו רביעה. "איך הם ילמדו את היחידות האלה בבית? מה שצפוי לקרות הוא שתלמידים להורים ממעמד הביניים ומעלה יוכלו להשלים את החומר עם מורים פרטיים ואלה שאין להם יפלטו מהמערכת. אני צופה נשירה גדולה בסוף השנה".

"מה שצפוי לקרות הוא שתלמידים להורים ממעמד הביניים ומעלה יוכלו להשלים את החומר עם מורים פרטיים ואלה שאין להם יפלטו מהמערכת"

"למידה מקרוב ומרחוק, עם תכנים מותאמים ובקפסולות היא למידה שאנחנו לא מורגלים בה", מודה סמדר מורס, מנהלת בית הספר היסודי נופים בתל אביב. "היא דורשת זמן הכנה ארוך ורציף שלא היה בנמצא, ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו עושים התאמות תוך כדי תנועה. זהו אתגר גדול ולא מצב אידיאלי וצריך להבין שהוא יגבה את המחירים שלו. 

"מבחינתי אחד האתגרים הגדולים הם תלמידי כיתה ו'. עבורם זו תהיה שנה של השלמות וצמצום פערים ככל הניתן לקראת העלייה לחטיבה, וזאת משום שבשנה שעברה הם לא זכו ללמידה משמעותית. אם השנה מנהלים ומנהלות לא ישימו את נושא צמצום הפערים בדגש על כיתות ו' לקראת המעבר לחטיבה כאחת המטרות הראשונות שלהם, אני צופה שיהיו פערים". 

לפי חשיפה של ליאור דטל ב"דה מרקר", משרד החינוך לא חידש את החוזה עם ספקי התוכן הדיגיטלי של למידה מרחוק ונתן לכל בית ספר 9,000 שקל בלבד לשנה לרכישת תכנים. מדובר על קיצוץ של עשרות אחוזים לעומדת שנים קודמות ובממוצע זוהי השקעה של 21 שקל בכל תלמיד בשנה שבה 67 אחוז מהתלמידים ילמדו חלק מהזמן בבתיהם. 

"הלמידה מרחוק יצרה פערים והפתרון הוא להגדיל את התקציבים כדי להוסיף מבנים וציוד קצה", אומרת אבו רביעה. "במקום לעשות את זה משרד החינוך מטיל את האחריות על ההורים שצריכים לוודא שהילדים שלהם לומדים מהבית. עונש קולקטיבי". 

וזה בדיוק מה שעושה מוטי קריסטל מתל אביב, אב לילד בכיתה ו'. בימים אלו הוא בונה את מערכת השעות עבור כיתת המחוננים שבה לומד בנו. "בגלל הקריסה המוחלטת של המערכת, שאומרת לילדים יומיים בשבוע תלמדו מהבית, אנחנו ההורים הבנו שאין לנו מה להילחם במערכת קורסת, אין מה לתבוע משאבים למסלול מחוננים שלתלמידים בכיתה הרגילה אין מה לאכול במובן הפדגוגי", הוא אומר. 

"הלמידה מרחוק יצרה פערים והפתרון הוא להגדיל את התקציבים כדי להוסיף מבנים וציוד קצה", אומרת אבו רביעה. "במקום לעשות את זה משרד החינוך מטיל את האחריות על ההורים"

"החלטתי שלא אפקיר את הילד שלי לעשר שעות מיין קראפט. למדנו את הלקחים מהגל הראשון. יש הרבה מאוד ידע ותכנים מונגשים ברמות שונות, ואנחנו נבנה את המערכת. אנחנו ההורים מגייסים משאבים, בונים את התכנים, לוקחים מורה לערבית, לגיאוגרפיה, להיסטוריה. בוחרים מה ללמד אותם. הבנתי שאין מה להתלונן או להתבכיין. אני רואה את תהליכי קבלת ההחלטות ברמה המדינתית והממשלתית ומבין שלהמשיך לבקר את זה, לבכות ולדפוק על השולחן כדי לקבל עוד שעתיים לא יעזור. נבנה לילדים שלנו את התוכנית הטובה ביותר כדי שהשנה שלהם לא תהיה אבודה, אולי הרבה יותר תורמת". 

בעוד כולם עסוקים בצמצום פערים, קריסטל הוא היחיד שמדבר על המשמעות הפדגוגית של תוכנית הלימודים. "המוטיבציה המרכזית של מערכת החינוך היא שלא יסגרו אותה כדי לא לסגור את הכלכלה", אומר פרופ' דהאן. "תוכניות הלימודים פחות מטרידות אותם, הדבר היחיד המעניין בהקשר הזה האם תהיה מערכת בייביסיטינג שתאפשר להורים לפעול בתחום הכלכלי".