טובעים בגל השני: "נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לצאת ממנה"

"אני תופסת מעצמי בן אדם חזק", אומרת ש', בת 40 מגבעתיים. "עברתי דברים לא קלים בחיים ותמיד הצלחתי להתמודד איתם. גם את הגל הראשון של הקורונה עברתי בקלות יחסית. המשכתי לעבוד, יצאתי לכמה דייטים, פגשתי חברים. לפני חודש בערך עבר עלי משהו: נהייתי עצובה ממש, מדוכאת אפילו. נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לצאת ממנה כמה ימים. לא הבנתי מה קורה לי. לא הכרתי את עצמי. עברו עוד כמה ימים עד שהבנתי שהקורונה השפיעה גם עלי". 

לכאורה, ל-ש' לא חסר דבר. בזמן שמאות אלפי ישראלים פוטרו מעבודתם או יצאו לחל"ת היא המשיכה לעבוד, המשכורת שלה לא נפגעה וחרב הפיטורים לא מונפת כרגע מעל ראשה. "אני מרגישה קצת לא בנוח להגיד שקשה לי – יש אנשים שקשה להם יותר ממני", היא מתנצלת. "אבל הפחד והדאגות משתקות אותי, אי הוודאות מטרידה. עד שהצלחתי להתרומם, עכשיו עם הסגר השני אני חוששת שאפול שוב ויהיה לי קשה לקום".

במציאות הקורונה הישראלית יש לרבים תחושה שאם לא נפגעת באופן ישיר מהקורונה – בין אם בריאותית או כלכלית – להיות מדוכא זו פריבילגיה שאין לה מקום. אבל משהו בכל זאת נשבר.

רבים מתארים מצב של חוסר תקווה, של דכאון וחרדות שמעולם לא חוו קודם לכן, ואותן תחושות קשות שמכרסמות בהם עלולות להיות הרסניות אם לא יזכו לטיפול. אם לאחר הגל הראשון התחלנו להכיר בהשפעות המגפה על הנפש, כעת אנחנו ניצבים בפני תופעות הלוואי של מצב מתמשך של סטרס וחוסר ודאות.

---

"פנה אלינו בחור צעיר היום ואמר 'סליחה שאני תופס לכם את הקו, בטח יש אנשים שהמצב שלהם יותר קשה משלי'", אומרת ד״ר שירי דניאלס מער"ן, ומספרת שמספר הפונים אליהם עלה בצורה משמעותית בחודשים האחרונים: מ-500 פניות בשגרה ל-1,200 פניות בכל יום לאחרונה.

רובם אנשים שלא סבלו קודם ממשברים נפשיים. "אותם אנשים סובלים לפני שהם פונים אלינו משום שהם לא מורגלים בבקשת תמיכה. דפוסי הפניה לעזרה שלהם לא משופשפים. לא ברור להם בכלל מתי הם צריכים לפנות לעזרה. הם מתקשרים אלינו במבוכה".

42 אחוז מהאוכלוסייה בחרדה

מאז התפרצות הקורונה ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שני סקרים שבחנו את השפעת המגפה על החוסן הלאומי: אחד בחודש מאי והשני ביולי. מהסקר עלה כי מצבם הנפשי של 26 אחוז מבני 21 ומעלה – 1.5 מיליון איש – "החמיר" או "החמיר מאוד" בתקופת המשבר. עוד עלה כי תחושה של לחץ וחרדה מלווה בתקופה זו 42 אחוז מהאוכלוסייה – כ-2.4 מיליון איש, לעומת 33 אחוז בגל הקודם. תחושת דיכאון מלווה 21 אחוז מהאוכלוסייה (לעומת 16 אחוז בגל הקודם) ותחושת בדידות, כמו בגל הקודם, מלווה כעת 19 אחוז מהאוכלוסייה. 

חמישית מהפניות לעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) בין ינואר ליוני כללו התייחסות לקורונה: כ-1,280 פניות. גם בעמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) התקבלו פניות הקשורות לקורונה – כ-2,700 פניות ממרץ ועד מאי. הנתונים הקשים ביותר מגיעים מעמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), שם מדווחים כי החל מחודש מרץ הגיעו אליהם יותר מ-200 אלף פניות שהיו קשורות למגפה – 4,300 מתוכן היו בעלות תוכן אובדני. נוהל מציל חיים מופעל בתקופה זו בער"ן לא פחות מארבע פעמים ביום.

"בחודשי מרץ ואפריל הפניות עסקו בעיקר בפחד ובחרדה מהידבקות או הדבקה, ממוות שלי או של היקרים לליבי, וכן מבידוד ומהרחקה מאנשים המשמשים עוגנים של תמיכה ונחמה", מספרת ד״ר דניאלס, "לעומת זאת בחודשים מאי ויוני עלתה משמעותית הנוכחות של התכנים העוסקים בבדידות, במצוקה נפשית חריפה, ביחסים מתוחים וקונפליקטים בתחום הזוגי והמשפחתי ובחוסר ודאות בהיבט הכלכלי".

"יומיים לא יצאתי מהמיטה, בכיתי", אומר ק', בן 30 מירושלים, ומתאר מה עבר עליו לפני כשבוע, לכאורה בלי סיבה הנראית לעין. "הדכאונות והחרדות חדשים לי. חוסר הוודאות מה יקרה איתי מחר משפיע עלי. היו אמורות להיות לי השבוע ארבע פגישות, אבל עד הרגע האחרון לא ידעתי אם הן יתקיימו. אני לא יודע מה קורה עם החיים שלי, זה מפחיד ורק הולך ומתעצם. אומרים לי לשבת עם פסיכולוג ולדבר, אבל אני לא יודע אם אני מוכן לזה, גם כלכלית. אולי כדאי לשמור את הכסף?".

"אוכלוסיה שבעבר היינו מצפים שיפנו למענה נפשי פרטי, בגלל קשיים כלכליים פונה למענה ציבורי", מספר ד"ר עידו לוריא, יו"ר החברה לבריאות הנפש בקהילה. לדבריו, משיחות לא פורמליות עם כמאה מנהלי מרפאות, יש עלייה של כ-20-30 אחוז במספר הפניות באוגוסט לעומת חודש רגיל. חלקן עקב החמרה של מטופלים שהיו בטיפול וחלקן פניות חדשות של אנשים שמעולם לא היו בטיפול.

"אנשים מגיעים עם יותר דיכאון, חרדה, קשיי שינה, מחשבות אובדניות", הוא מספר על המטופלים החדשים. "הורים מספרים על הקושי שלהם לנהל את החיים בבית במשבר. אנשים מספרים על קשיים כלכליים. צעירים מספרים על שינוי בתוכניות. יש מטופלים קשישים שמגיעים למרפאה ובוכים, כי זו הפעם הראשונה שהם פוגשים אנשים. הם אומרים שבגלל הבדידות אין טעם לחיים שלהם". 

"יש מטופלים קשישים שמגיעים למרפאה ובוכים, כי זו הפעם הראשונה שהם פוגשים אנשים"

באירוע טראומתי כמו הקורונה, תחושת האמון נפגעת לא רק אל מול העולם, אלא גם כלפי עצמנו. אנחנו לא יודעים מה נכון לעשות, איך להתנהל, מה לומר לילדנו, וחווים תחושה של שחיקה. תחושה שאין לאן לברוח, פיזית ונפשית. "אחת הפונות אמרה 'הייתי אישה חזקה, מנהלת, אמא ואני מוצאת את עצמי פתאום בוכה במטבח, לא מסוגלת לאסוף את הבן שלי מהגן'", מספרת ד״ר דניאלס. "בסאבטקסט הפונים החדשים שואלים 'אני נורמלי? אם כל החברים שלי מצליחים להתמודד ואני לא, זה תקין?' אנחנו מסבירים שלא רק שזה תקין, זה גם צפוי. שהם לא לבד".

"בסטרס כרוני אתה נכנע לאט לאט בלי להרגיש"

הקורונה מציבה בפנינו דילמה ייחודית: אנחנו לא יודעים מה אחראי ונכון לעשות ולכן מאבדים ביטחון. "מה שהיה טוב אתמול לא נכון היום, ואז יותר אנשים נכנסים למצבי חרדה, גם אנשים נורמטיביים", מתאר פרופ' דני חמיאל, מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי וממרכז "חוסן" בתל אביב. חמיאל מחלק את בני האדם לכאלה שבטוחים שכל רגע יקרה אסון ולאנשים שמאמינים שיהיה בסדר, שאם יקרה משהו רע הם יוכלו להתמודד איתו. "באופן פרדוקסלי מי שרוצה ביטחון טוטאלי מוצא את עצמו עם חוויה של חוסר ביטחון", הוא אומר. 

לדבריו, נקודת המוצא היא שהחיים לא מתקדמים כמתוכנן, כפי שהיינו רוצים. "אנשים עם חוסן נפשי פחות טוב מתקשים לקבל את זה. הם כועסים או חרדים ומכאן שנפגעת להם תחושת הרווחה, היכולת להיות מאושרים, ליהנות. לחשוב שהכל יהיה טוב תמיד זו מחשבה שאין לה בסיס. אדם עם חוסן לא נבהל אם משהו לא הולך לפי התוכניות, הוא מתאים את עצמו לשינוי". חוסר היכולת להתרגל למצב החדש והיעדרם של אירועים תרבותיים שיש בהם מוטיבים מפחיתי חרדה מייצרים מתח שמשפיע מבחינה נפשית וגם גופנית (אנדורפינים המשתחררים בעת האזנה למוזיקה חיה, למשל). "הגוף שלנו לא בנוי למצב של מתח מתמשך", הוא אומר. "אנחנו רואים ירידה במצב הרוח וגם תופעות פיזיות כמו כאבים ובעיות ווסקולריות של יתר לחץ דם". 

המומחים מסכימים כי הסגר שייכנס היום לתוקפו מהווה גורם שישחוק את החוסן הנפשי ויגרום לתחושות של חוסר תקווה. "הרבה אנשים בנו על החזרה לשגרה וזה לא קרה. היה להם קושי להתמודד עם הכאוס של מערכת החינוך וההנחיות המבלבלות. ההערכה שלנו היא שהמצב רק יילך ויחמיר", אומר ד"ר לוריא.  

בער"ן ביקשו מכל 1,450 המתנדבים לתגבר את המשמרות שלהם. "אנחנו נערכים להצפה, מועדים למצוקה", אומרת ד״ר דניאלס. "כחלק ממערך החירום של ישראל אנחנו יודעים שפנינו לימים קשים יותר".

"הגוף שלנו לא בנוי למצב של מתח מתמשך. אנחנו רואים ירידה במצב רוח, כאבים ויתר לחץ דם"

גם בסגר הקודם הייתה אי וודאות, אבל הפעם אנחנו מבינים שהיא תימשך זמן רב יותר. "עברנו מסטרס אקוטי לסטרס כרוני, שיש לו תחלואה גבוהה יותר אבל נסתרת יותר", אומר הפסיכיאטר ד"ר אילן טל. "הבעיה היא שבניגוד לסטרס אקוטי, אז אתה נשבר ופונה לקבלת עזרה, בסטרס כרוני אתה נכנע לאט לאט ולא מרגיש שאתה מגיע למקומות יותר נמוכים. עד שאתה לא מגיע לסוף הדרך אתה לא מבין מה עובר עליך". 

"ניצלתי את הסגר הראשון לחזור לנגן, ללמוד הפקת מוזיקה, לבדוק מה מעניין אותי", אומר איתמר גמליאל בן 21 מתל אביב. "אחרי הסגר הצלחתי למצוא עבודה טובה בשכר טוב בבית קפה בעיר, ועכשיו צפויה לי הפסקה של שלושה שבועות". הוא כבר מצא דירה בעיר ואמור לעבור אליה בתחילת אוקטובר, אבל עכשיו אין לו מושג מה יהיה. 

"הכל לוט בערפל", הוא אומר. "כל הדברים שאני אוהב לא קורים, ההופעות, התרבות. אלו דברים קטנים שמצטברים. כי כשאין אומנות אין חיים. לקפה שבו אני עובד באים בדרך כלל הרבה מוזיקאים ושחקנים. עכשיו הם באים פחות ומזמינים פחות. אני מדבר איתם ומרגיש את מצב הרוח הירוד שלהם. משהו בסולידריות הזו עם אחרים עזר לאכול את החרא הזה. עכשיו אתה לבד. אוכל לבד את החרא בארוחת חג במקום את הגפילטע".  

את מפסיקה להאמין

אלה לא רק הנגיף והשלכותיו הבריאותיות והכלכליות שגורמים לנו לדכדכת, גם המעשים של ההנהגה. "חלק מהמאפיינים של אדם מתעלל זה לשנות את החוקים כל הזמן, ושההתנהגות שלו משתנה בלי חוקיות", אומרת נ', פסיכולוגית שעובדת עם נשים נפגעות טראומה. "היום הוא אומר לך את חופשייה, למחרת הוא אומר את לא חופשייה. צאו ליהנות, אל תצאו ליהנות. את נשחקת לגמרי, מרגישה חסרת אונים לחלוטין, מפסיקה להאמין למנהיג, מפסיקה להאמין בעצמך. את חלשה ונתונה לחסדיו של אדם שאין לו היגיון ואין משמעות למה שהוא עושה".

אם בתחילת הדרך עוד האמנו שממשלת ישראל הצליחה להשתלט על המגפה ולנקוט בצעדים נכונים וברורים, עכשיו אנחנו מבינים שאיננו אור לגויים. "סמכתי על ביבי והקשבתי לו", אומר גמליאל. "הרגשתי שהוא אדם שאני יכול לסמוך עליו גם אם אני לא מסכים לדעות שלו. אבל עכשיו אני כבר לא יודע למה להאמין ולמה לא". הפסיכיאטר ד"ר אילן טל מזהה אף הוא את הגורם ההנהגתי כמה שתורם לחוסר האונים.

"בניגוד לגל הראשון, יש עכשיו חוסר אמונה וכעס על המנהיגים, והבנה שהמעשים שלהם מושפעים פוליטית. אם אני לא יכול לסמוך על ההורה שלי כשאני מרגיש רע – במקרה הזה המנהיגים – זה מוביל להרגשה של חוסר תקווה, חלק מהאנשים מדווחים על ייאוש. חוסר טעם לחיים". 

"מנהיגים לא יכולים לדרוש מציבור האזרחים לעמוד בתקנות שהם עצמם לא מקיימים", אומר גם ד"ר לוריא, "זה גורם לשחיקה של האמון והסולדיריות, שמובילה למצוקה נפשית. בטח בתהליך הארוך שאנחנו נמצאים בו". ד״ר דניאלס מוסיפה: "חוסר אמון בהנהגה מייצר חרדה, תסכול ובלבול ופוגם בתחושת הוודאות והמוגנות. אנחנו יכולים לסבול כל דבר בתנאי שיש לו סיבה, ובמקרים רבים כעת אנחנו לא מוצאים משמעות בהחלטות של ההנהגה". 

"אנחנו יכולים לסבול כל דבר בתנאי שיש לו סיבה, אבל כעת לא מוצאים משמעות בהחלטות ההנהגה"

הבשורות הטובות הן שאפשר לעבוד על החוסן הנפשי, ללמוד לנהל את העולם הפנימי שלנו כשהעולם החיצוני לא מתאים את עצמו לרצונות שלנו. "אפשר ללמוד לווסת את הרגשות, להשתמש בטכניקות פיזיולוגיות כמו נשימה ומיינדפולנס, להיעזר בטכניקות למיקוד הקשב, לנהל את המחשבות", אומר פרופ' חמיאל.  ד"ר טל מציע שבהיעדר הנהגה אחראית, כל אחד מאיתנו יהיה אחראי למערכת המשפחתית שלו, ומעבר לה. "ברמה החברתית אני מצפה מאנשים להתאגד בקהילות – המקום הקהילתי מאוד חשוב ומאוד עוזר", הוא מציין. "אנחנו מנחים את האנשים למצוא איים של וודאות, לייצר שגרה, למצוא פעולות ומשאבים פנימיים או חיצוניים שמקנים תחושה של הערכה, חיבור ולכידות", אומרת ד״ר דניאלס. "חשוב לי להגיד לאותם אנשים: אתם לא לבד".