"בישראל מותר שתהיה לך טראומה מהצבא, אבל לא יכול להיות שעברת פגיעה מינית"

"יצא לי להתארח בתוכנית של מומי עם חבר. זה היה ב-1998 או 1999. אחרי אחת התוכניות שבהן ביקרנו מומי הציע להקפיץ אותנו הביתה. גרנו ביישוב לא רחוק מרחובות. שמחנו כי זה חסך לנו כסף. אני לא זוכר למה אבל הגענו אליו הביתה. היה שם איזה צריף מאחורי הבית. מקום קטן עם מיטה ומולה שולחן מחשב וטלוויזיה וציוד של אולפן. היה לו אוסף של קלטות פורנו שהוא הראה לנו. אחר כך השיחה התגלגלה לזה שהוא מדבר איתנו על סקס, בנות ועל הזין שלנו. מה הגודל שלו. אני חושב שמיד אחרי השאלה הזו עזבנו את הצריף שלו. אחר כך כבר לא הלכתי יותר לרדיו".  

העדות של פ' המובאת כאן היא עוד אחת מכמעט 20 עדויות שהגיעו למערכת המקום מאז פרסום התחקיר על הזמר והשדרן מומי לוי לפני כחודש. העדויות כוללות ארבעה גברים שסיפרו על פגיעה כשהיו בני 10-12. במקרה חדש שיתואר בהמשך מספר נ' על קשר שלו עם מומי לוי כשהיה בן 14. בכתבה נוספת, סיפור גברים על שיחות ארוכות והטרדות טלפוניות, הצעות מגונות וניסיון של לוי להתנות סיוע בהפקה מוזיקלית במגעים מיניים. 

זמן קצר לאחר פרסום התחקיר החלה סצנת ההיפ הופ להתנער ממעשיו של לוי, ואנשים מרכזיים מהתעשייה כמו קוואמי, פרסמו פוסטים שתמכו בנפגעים. תחנת הרדיו רדיוס הודיעה על ביטול התוכנית של לוי שהיתה משודרת מדי יום חמישי. משרד החינוך הודיע על בחינת המשך השתתפות המופע "נופל וקם" בהשתתפותו של לוי ושותפו טדרוס במסגרת סל תרבות לחטיבות הביניים והתיכונים בארץ. לוי עצמו סרב להגיב להאשמות ושלח את עו"ד טלי גוטליב להכחיש בשמו את ההאשמות.    

ועדיין, למרות כתבות ההמשך ואזכור התחקירים בכלי התקשורת הארציים, נדמה כי העיסוק בנושא של פגיעות מיניות בנערים או גברים נותר מצומצם, ולא התרחב מעבר להדי הפרשה עצמה.

---

"זה לא עשה רעש כי מדובר בבנים", אומר ערן האן – מנהל קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית. "אם מומי היה פוגע בנערות הסיפור לא היה יורד מסדר היום. אבל יש קושי לציבור להכיל פגיעות בגברים. כי זה מאיים, מטלטל, מערער ועובד נגד הפרדיגמות שגברים הם חזקים, הם פוגעים. הם לוקחים את הפגיעות למקום של הומואים. נכון שמומי הוא הומוסקסואל, אבל לפי המחקרים רוב הגברים שפוגעים בגברים הם הטרוסקסואלים". 

"אנחנו מדינה של היפר מאצ'ואיזם. לפי התפיסה הזו קל לתפוס שגברים פוגעים ונשים נפגעות. בנים לא אמורים להיות במצוקה ואין דבר מבזה יותר לגבר מאשר להיות 'נחדר' ולכן אנחנו לא מדברים על זה", אומר אורי פריד עובד סוציאלי קליני, מטפל בגברים נפגעים ומרצה בנושא גבריות באוניברסיטה העברית. "בישראל מותר שתהיה לך טראומה מהצבא, אבל לא יכול להיות שעברת התעללות פיזית או רגשית או שעברת פגיעה מינית".

חוששים שלא יאמינו

מחקרים בעולם מראים כי שיעור הבנים הנפגעים מינית לפני גיל 12, זהה לשיעור הבנות הנפגעות מינית באותה שכבת גיל. על פי דוח מחקר שעשתה אוניברסיטת חיפה עבור משרד החינוך במימון חברת טריאנה ב-2016, בנים הינם ברמת סיכון גבוהה יותר מבנות להיפגע מינית (19.5 אחוז לעומת 17.9 אחוז בהתאמה). לפי דוח של איגוד מרכזי הסיוע, ב-2019 – 19 אחוז מהתיקים שנפתחו במשטרה על עבירות מין והטרדות מיניות היו על פגיעה בגברים, נערים או ילדים.

בדוח טראינה מתוארים הגורמים הבולטים ביותר שדווחו כמעכבי דיווח בקרב משתתפי הסקר: בושה, פחד, חשש שכל המשפחה תפגע. "כאשר הפגיעה המינית כללה מגע פיזי, כמחצית מהנפגעים ציינו את החשש שלא יאמינו להם. חשוב לציין שמעל חמישית מהמשתתפים בסקר, ציינו כי לא ידעו למי לפנות", נכתב בדו"ח.

שלומית הברון, מנכ"לית המרכז הישראלי לחינוך מיני "מידע אמין על מין", מספרת כיצד על הורים לדבר עם ילדיהם על הנושא. "בגיל ארבע אנחנו מלמדים את הילדים והילדות שלא נוגעים אחד לשני באיברים הפרטיים ולא מתפשטים תוך כדי משחק.   להתפשט זה אומר להיות עירומים, כשהפין והפות בחוץ. אנחנו לא אומרים זאת משיח של צניעות או פחד מעירום אלא כחלק מהכללים והחוקים של הבית.  

"ככל שהם גדלים אנחנו מרחיבים את הידע ואומרת להם שיש ילדים אחרים ומבוגרים אחרים, גם כאלה שהם חלק מהמשפחה וגם אנשים שאנחנו אוהבים, שיכולים להיות מבולבלים לגבי מה מותר ומה אסור. אבל לנו יש את החוקים שלנו. מותר לך להגיד שאתה לא רוצה, מותר לך לברוח ואתה חייב לספר לי, כי אני תמיד מאמינה ואני יודעת לעזור.

הברון מספרת שבעוד שהחברה בישראל מלמדת את הנערות להיות על המשמר, נערים פחות מודעים לנושא ואנחנו כהורים פחות מלמדים אותם להיזהר. "הרבה נערים בגילאי הביניים 12-13 עוברים תקיפות מיניות ברשת. כי הם נמצאים יותר שעות ברשת, משחקים משחקי מחשב עם צ'אטים.  

"לא מזמן הוגש כתב אישום נגד יוטיובר שביקש מנערים שישלחו אליו תמונות שלהם בעירום וסרטונים. דיברתי עם הבן שלי, בן 12 על כך. אמרתי לו שאותו יו טיובר לא פנה אל הנערים ואמר להם שלום, שלח אלי תמונה של הפין שלך. הוא ניהל איתם שיחות, הפעיל עליהם מניפולציות וגרם להם להבין שהם עשו זאת מיוזמתם. כשגלגלתי לו את השרשור של התהליך, ראיתי שנפל לו האסימון. זה ללמד זהירות".

מלבד המקרה של עדן גלנט היוטיובר בן ה-23, במרוצת השנה הגיעו לאתרי החדשות עוד לא מעט מקרים של הטרדות מיניות כלפי נערים. ביוני נדחה ערעורו של פדופיל מהדרום ובית המשפט בבאר שבע קבע כי לאחר שהטריד נערים ונערות ברשת הוא ייכנס ל-18 חודשי מאסר בפועל. באוגוסט נגזרו שמונה חודשי מאסר לשוטר שהטריד מינית ארבעה בני 14. בנובמבר הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד גרגורי בולשק בן ה-33 בגין עבירות מין שביצע בשמונה קטינים בגיל 16-13 במרחב המקוון ובמרחב הפיזי. בשבוע שעבר גזר בית המשפט בנתניה 11 חודשי מאסר לגבר שהטריד מינית שני ילדים בני 12, אחד מהם סובל מפוסט טרואמה בעקבות המקרה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי לגבר המטריד עבירת מין קודמת מ-2014. 

בעקבות התחקיר על לוי ולאחר התאבדותו של יונתן היילו, שהורשע בהריגת האנס שלו ונידון למאסר – תנועת שוברות קירות של ספיר סלוצקר עמרן וכרמן אלמקייס יצאה עם קמפיין himtoo# שמפרסם עדויות של גברים נפגעי תקיפה מינית. "הסיפור של מומי מראה כמה הנושא הזה מושתק", אומרת אלמקייס. "אנחנו גם משתיקים את הנושא כחברה וגם לגברים עצמם קשה לצאת עם הסיפור שלהם בפומבי. אנחנו מנסות לפרוץ את קשר השתיקה ולתת להם במה, כמו שנותנים לנשים שנפגעות". 

"עכשיו אני רותח מכעס"

ס' מספר על היכרות של כמעט עשרים שנה עם מומי. "הכרתי אותו כשהייתי בן 14", הוא מספר. "היינו מדברים בטלפון. הוא היה מספר על התנסויות שלו עם גברים, מתאר מה הוא היה רוצה לעשות לי ומאונן תוך כדי השיחה. הוא סיפר לי בפירוט איך הוא היה רוצה למצוץ לי. הסכמתי לזרום בשיחות האלה כי הערצתי אותו, הרגשתי כאילו אני שומר על הסוד שלו. שמרתי איתו על קשר למרות שידעתי שזה לא בסדר. היינו מתכתבים מדי פעם, נפגשנו באירועים, אבל לא הרשיתי לעצמי להיות איתו לבד אף פעם. הדחקתי כמה זה היה חמור. אמרתי שהוא היה חרמן ואני לא זרמתי וזהו – עכשיו אני חושב על זה ואני רותח מכעס". 

אחד ממנגנוני ההגנה של גברים שעברו הטרדות או תקיפות מיניות הוא הדחקה. "הם אומרים אולי לא קרה שום דבר. עושים מינימליזציה של המקרה. אם לא היה אונס לא קרה שום דבר", אומר האן. "התפיסה של גברים שנפגעו היא שכגבר אתה צריך להיות חזק ולהמשיך הלאה. בהיעדר לגיטימציה להביא שפה רגשית ובשל הציווי הגברי הם מתקשים להגיד כואב לי, לבקש עזרה. במשך שנים הם מספרים לעצמם סיפורים שהמקרה לא שולט בהם. מחזיקים סוד ושומרים פאסון כפי שמצופה מהם. הטראומה עושה שמות בנפש שלהם עד לרגע שבו מגיע טריגר שמאפשר להם להרפות מהאחיזה ולפנות לקבלת עזרה. וגם זה שבר גדול כי לתפיסתם גבר שזקוק הוא לא גבר". 

"הכרתי את מומי כשהייתי בן 15", מספר נ', גבר בשנות ה-40 לחייו. "היה לי חלום לעבוד באולפנים, היתה בי תמימות. אני לא זוכר מי הכיר ביננו, לא זוכר איך הגעתי אליו, לא זוכר כמה פעמים הייתי אצלו. מה שאני זוכר שהיו נגיעות. רק יכול להגיד שהוא לא הולך עד הסוף, זה לא הקטע שלו. לפחות לא היה אז. בשלב מסוים חשבתי שזה לא תקין והלכתי משם. ובטמטום של ילד עוד התקשרתי אליו לשאול מתי אפשר לגמור את ההקלטה. הוא אמר אם 'אתה לא תהיה איתי, אז לא יהיה', משהו כזה. לא חזרתי. גם לא יכולתי לעסוק במוזיקה במשך כמה שנים.

"תקופה ארוכה היה בי כעס ותסכול והאשמות עצמיות. הייתי מבולבל. מצד אחד אמרתי אולי הגזמתי בתגובה שלי, שאולי לא קראתי את הסיפור נכון ומצד שני כעסתי על עצמי שנתתי לזה לקרות. לא יכולתי לספר לאף אחד או להתייעץ. שנים שמרתי את זה בבטן, זה הכביד לי על הנפש, אכל אותי. רק אחרי כמה שנים העזתי לשתף והבנתי שהרבה ידעו על מה שהוא עושה. הם לא עצרו את זה. אולי הם לא יודעים איזה רצח נפש זה". 

נגיעות בבטן או ביטול הפקה

"הייתי בן 13", מספר ע'. "הייתי בא עם חבר באוטובוס לג'י ספוט. מחכה שיפתחו אותו. מומי היה בא, נוגע לנו בבטן, משמיע קולות מוזרים ומוציא לשון. כאילו להגחיך. היינו אומרים לו חלאס תשחרר. והוא היה אומר לא זה רק לכייף. אני לא הומו. הוא הציע לי אינספור פעמים לבוא אליו לבית ברחובות. אפילו קבע איתי תאריך שאבוא להקליט באולפן. לפני ההקלטה התקשרתי אליו ואמרתי לו אתה באמת מתכוון להפיק לי שיר או ששוב תיגע לי בבטן. הוא אמר לי אז אל תבוא. ביטל את ההפקה". 

"ההשלכות הייחודית של גברים שעוברים פגיעה מינית היא פגיעה בתפיסת המגדר", אומר האן. "שאם אני גבר אני לא אמור להיפגע, איזה גבר אני אם אפשרתי לעצמי להיפגע, אם לא הגנתי על עצמי. כשאישה קופאת כאשר היא מותקפת מינית יש לזה לגיטימציה, אבל הציפייה של הגבר מעצמו ושל החברה ממנו היא שהוא ישיב מלחמה. וכשהוא לא עושה את זה יש מחדל בגבריות שלו. הוא לא מילא את הציווי הגברי שלו. 

"לפני ההקלטה התקשרתי אליו ואמרתי לו אתה באמת מתכוון להפיק לי שיר או ששוב תיגע לי בבטן. הוא אמר לי אז אל תבוא"

"הדבר השני הוא הבלבול בנטייה המינית. כי גברים מעצם זה שנחשפו לפגיעה מינית, נכפה עליהם מעשה הומוסקסואלי. זה מייצר אצלם הרבה בלבול ופחד, אולי זה דבק בי ואולי התוקף זיהה משהו שחבוי בי. הבלבול גדל עוד יותר אם יש גירוי מיני. אם עמד לו, אם הפיק הנאה. פעמים רבות הזקפה לא רצונית, במיוחד בגילאים צעירים וכשהיא קורית היא דיסוננס לתחושת הפחד: אני מפחד אבל הגוף נהנה. מה זה אומר עלי?" 

"מכיוון שהפגיעה מתרחשת לעתים קרובות בקשר עם מישהו קרוב, לפעמים נראה אצל הגברים הללו בעיה באינטימיות ובלבול בקשר בין אינטימיות לסקס", אומר האן. "יש שיצליחו ליצור אינטימיות עם הפרטנר אבל להתקשות לעשות סקס ולהיפך".  

למרות ההיקף הגדול של בנים שנפגעים מינית, פריד מספר כי רק עשרה אחוזים מכלל הפונים למרכזי הסיוע הציבוריים הינם בנים או גברים. לדבריו אמנם חלק מהנפגעים מטופלים בסקטור הפרטי, אבל ככל הנראה רובם לא פונים לקבלת עזרה או מטופלים בצל החוק ללא התייחסות מספקת לטראומה שבבסיס הפתולוגיה.     

משום שלגברים רבים קשה לעבד את הפגיעה המינית שחוו, להודות בה ולחשוף אותה – וכך גם העדויות על מעשיו של לוי מגיעות לאחר 15 שנה, נשאלת השאלה האם יש לבטל את חוק ההתיישנות על עבירות מין בקטינים. ב-2019 הרחיב בית המשפט העליון את זמן ההתיישנות על עבירות מין בקטינים. על פי ההחלטה, קורבנות עבירות מין קטינים שהותקפו על ידי אדם שאינו בן משפחתם יוכלו להתלונן נגדו עד גיל 38 ולא עד 28 כפי שהיה עד להגשת העתירה. אולם כפי שראינו במקרה של הגברים שפנו למקום כדי לשתף בסיפורים שלהם, הם נזקקו לזמן רב יותר כדי לאזור אומץ ולדבר. 

"כשאישה קופאת כשהיא מותקפת מינית יש לזה לגיטימציה, אבל הציפייה של הגבר מעצמו ושל החברה ממנו היא שהוא ישיב מלחמה. וכשהוא לא עושה את זה יש מחדל בגבריות שלו"

"משרד המשפטים לוקח בחשבון שיהיו הרבה תלונות שיהיה קשה לחקור ולהביא ראיות כדי להוכיח אותן, ולכן ככל הנראה הוא ימנע ניסיון לבטל את חוק ההתיישנות על עבירות מין, אם יהיה כזה", אומרת ח"כ עאידה תומא סולימאן, שעמדה בעבר בראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בזמן שהתנהל בה הדיון הראשון והאחרון בפגיעות מיניות בגברים. "כבר עכשיו 92 אחוז מהתיקים שנפתחו על הטרדות מיניות נסגרים מחוסר הוכחות, תארי לעצמך מה יהיה עם מקרים מלפני עשרים שנה". 

בזמן שבו הגברים שותקים ולא מדברים על הפגיעה שחוו, הטראומה עלולה להתפרץ בצורות שונות. "מנגנוני ההגנה או התגובות אצל בנות נפגעות תקיפה מינית נוטים להיות אינטרוורטיים: דיכאון, פגיעה עצמית, הפרעת אישיות גבולית או פוסט טראומה מורכבת", אומר פריד, שעבד במרכז תמר – מרכז רב תחומי לטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. "המחקרים מראים שחלק מהבנים שנפגעים יפתחו תגובות אקסטרוורטיות – הפרעות קשב, התמכרויות, הפרעות התנהגות, קווים אנטי סוציאליים – שקשה לנו לחבר ביניהן לבין ביטויים של פוסט טראומה". 

"משום שגברים מתקשים להביע רגש, הם יפנו את המצוקה החוצה והרגש הלגיטימי מבחינתם יהיה זעם וכעס ואז נפגוש הרבה בתוקפנות", אומר האן. "זו הסיבה שבבתי כלא נפגוש באופן יחסי הרבה אסירים נפגעי תקיפה מינית". 

תגובת מומי לוי: "קצנו במחול השדים"

עו"ד טלי גוטליב מסרה בשם מומי לוי:  "שוב בחרתם להעביר לתגובתנו תקציר לאקוני ביותר של רענון כתבה בה טענות ללא שם, ללא פנים, ללא תאריך, ללא יכולת לנחש במי מדובר ואם בכלל מדובר, בלא כל פרט מזהה, אודות אירועים אשר התרחשו כפי הנטען לפני כ- 25 שנים. 

את תגובתנו לכתבה הקודמת בחרתם לערוך באופן מגמתי החוטא מאד לכללי האתיקה העיתונאית. בחרתם להשמיט טענות מובהקות כבדות משקל מטעמו של מומי אשר היה בהן כדי לנקות אותו מכל חשד חסר בסיס.

הכתבות העולות כדי רדיפה אובססיבית אחר מומי המבוססות על רכילות זדונית תוך התעלמות מראיות חיצוניות אותן העברנו לידכם המלמדות כי לא דבק במומי דבר וחצי דבר, אינן ראויות לתגובה מפורטת נוספת.

מומי מפיק מוסיקלי מוכשר ומחונן אשר לכל אורך הקריירה המקצועית שלו סייע ועזר לכל מי שרק פנה אליו בלב שלם ובנפש חפצה, כך יעידו עליו אמנים רבים בעלי שם ובעלי פנים.

קצנו במחול השדים על דמו של מומי אשר כל שנותר לו זה לזעוק לשמיים כי מעולם לא ניצל או פגע מינית באדם, וכי מעולם לא ניהל קשרים מיניים אסורים עם איש".