מכת נשירה מבתי הספר: "הילדים הולכים לאיבוד בבית"

"אני לא מומחה למגפות נגיפיות. אני מומחה לחינוך, ואני רוצה להזהיר כי המגפה הקשה ביותר אליה אנו נחשפים כעת, ואת תוצאותיה הרות האסון נחווה ונשלם בעתיד, היא נשירה גדולה של תלמידים ממערכת החינוך". את קריאת האזהרה הזו השמיע רם כהן, מנהל תיכונט בתל אביב, מוקדם יותר החודש. בפוסט שהעלה לפייסבוק סיפר כי בבית הספר שלו, שהוא מתקדם טכנולוגית ועובד עם אוכלוסייה מבוססת, בעלת מודעות להשכלה גבוהה, יש כיום 45 תלמידים מנותקי קשר, שאינם מגיעים לשיעורים המקוונים ואין איתם מגע. בממוצע תלמיד אחד בכיתה. 

"הם צורכים את מרבית הזמן של ההנהלה, היועצות, הרכזים, ומחנכי הכיתות, שעובדים כדי להשיבם להתחבר וללמוד", כתב. "הסכנה ברורה לנו והיא דרמטית יותר. ל- 45 מנותקי הקשר יש חברים במעגל קרוב, ובקרוב גם הם יעלמו לנו. זו החידה הגדולה של החזרה ללמידה מרחוק אחרי חגי תשרי. ואם זה המצב אצלנו, מה המצב בעשירון 9 ומטה?", תהה.

תופעת הנשירה אינה ייחודית לתקופת הקורונה. מדי שנה תלמידים נושרים ממוסדות החינוך, אך עם המעבר ללמידה מרחוק, אנשי חינוך מזהירים מפני עליה דרמטית באחוזים. בין שנת הלימודים תשע"ט ל-תש"ף, רגע לפני פרוץ המשבר, נשרו 11,621 תלמידים –  1.4 אחוז מכלל התלמידים, כשכ-30 אחוז מהם ערבים וכ-30 אחוז חרדים. המספרים תואמים לממוצע של העשור האחרון, של כ-1.5 אחוז נושרים בשנה. הפעם, כך טוענים המומחים, הנשירה צפויה להיות גדולה הרבה יותר, ולכלול גם פלחי אוכלוסיה חדשים – עשירים, מחוננים, איש אינו חסין.

בכפר הנוער הדסה נעורים יש כבר כיום 2.5 אחוז נשירה. "אנחנו עדיין לא יודעים את גודל התופעה, נדע רק כשנחזור ללימודים", אומר מנהל הכפר עמי מגן. "בשנה שעברה ממרץ ועד מאי עזבו אותנו 8 מתוך 94 תלמידי י"ב. אחרי שהחזירו את הלימודים, הם החליטו שהם לא חוזרים".

---

המחשב הוא לא הבעיה

בהתחלה, מספר מגן, חשבו בהדסה שהבעיה היא שאין לתלמידים את הציוד המתאים. "הילדים באים מבתים מאותגרים כלכלית, אז השגנו תרומות יפות, ובתמיכת משרד החינוך חילקנו קרוב ל-60 מחשבים. אחר כך הבנו שהבעיה היא לא המחשבים. הם לא מצליחים לקלוט את הלמידה מרחוק, הם צריכים את התיווך.

"הילדים שמגיעים אלינו מראש באים עם פערים. לשים אותם בבית ולהגיד 'קום בשמונה ותעשה למידה' – זה לא יילך. אז עשינו התאמות, התחלנו את הלמידה בשעה 12, הלכנו על 'פחות זה יותר' –  שני מפגשים ביום ולא חמישה, אבל הפערים הלימודיים גדולים. אם זה היה חודש, ניחא. אבל כשהלמידה מרחוק נמשכת כבר תקופה, הפער רק הולך ומתעצם". 

"לשים את הילדים האלה בבית ולהגיד 'קום בשמונה ותעשה למידה' – זה לא יילך"

מעבר לקושי בלמידה, מגן מספר גם על קשיים רגשיים שמתעוררים עם המצב החדש. "הילדים הולכים לאיבוד בבית", הוא אומר. "היו ילדים שהרימו דגל אדום. אחד הילדים כתב לנו בוואטסאפ 'אם לא תחזירו אותי לפנימיה אני יכול לפגוע בעצמי, יקרה לי משהו'. החזרנו אותו, בשביל זה אנחנו קיימים". בפנימייה כיום נמצאים 80 ילדים מתוך 260. חצי מהם מקרים של מורכבות בבית, וחצי מתכנית נעלה, ילדים שאין להם לאן לחזור כי ההורים שלהם בחו"ל. "הם מוחזקים", אומר מגן. "הבעיה היא עם הילדים שנמצאים בבית, שמדווחים על המון קשיים, ושנמצאים בסכנה אמיתית לנשירה".

מגן מתכנן להשתמש באוטונומיה שניתנת לו ולהחזיר כבר ביום ראשון את תלמידי י"א וי"ב, ובהמשך את שאר התלמידים, אלא שכרגע סכסוך העבודה שעליו הכריז ארגון המורים משבש לו את התוכניות. "זה פשוט ניתוק", קובל מגן. 

ארגון המורים מסר בתגובה: "אף מנהל לא דואג לתלמידים יותר מאיתנו. כאשר משרד הבריאות קובע שאין לקיים התקהלות של יותר מ-10 אנשים בשטח סגור, איך דורשים מהמורים לעבוד בקפסולות של 19 אנשים? מטרת סכסוך העבודה היא קריאת אזעקה על הסכנות הקיימות, ועל הדרישות שלנו להתאים את המערכת הזו לתו הסגול. שר החינוך שולח את המורים ואת התלמידים לחזית ללא כל הגנה. כאשר ההידברות עם השר לא עזרה נאלצנו להכריז על סכסוך עבודה".

גם ילדי העולים החדשים מתקשים להתמודד עם הלמידה מרחוק, ופשוט נעלמים. והפעם, לא מדובר במצב סוציו-אקונומי נמוך. "יש אצלי מאה אחוז נשירה", אומרת עליזה הנדלמן, מורה לילדי עולים בבית ספר באפרת. "אני עושה עכשיו מיפוי של העולים אצלנו: אף אחד לא התחבר לשום אתר, לא הגיש שום מטלה, אין להם מושג מה לומדים בכיתה. אם זו לא נשירה אני לא יודעת מה כן".

"גם ילדי העולים החדשים מתקשים להתמודד עם הלמידה מרחוק, ופשוט נעלמים"

לדבריה של הנדלמן התלמידים שלה הם "הקצפת של השמנת. בתים מבוססים, מרוויחים מעולה, לא ילדי רחוב משום סוג. לא חסר שום דבר. ועדיין, אנחנו בבעיה. הילדים על הפנים". היא מסבירה שהילדים שלא יודעים עברית על בוריה, מתקשים להתמודד עם שיעורי הזום. "מעצם זה שהם עולים חדשים, הם בסכנת נשירה", היא אומרת. "בכיתה הם יכולים להגיד למורה אני לא מבין, אבל בזום אין אפשרות כזו".

כדי לנסות להילחם בתופעה, הנדלמן קיבלה אישור מיוחד ממשרד החינוך ומהמועצה המקומית, ובמקום שיעורי זום היא עוברת מבית לבית ללמד את הילדים. "אמרתי להם שזה עניין של זמן עד שלא יהיה את מי להחזיר", היא אומרת. "והבעיה לא רק אצלנו, אני חברה בקבוצות וואטסאפ של מורים לעולים מכל הארץ, וכולם מתארים אותו דבר. הם צריכים לחזור לבית הספר אתמול".

אף אחד לא רואה

סכנת הנשירה לא מרחפת רק מעל לתלמידים המועדים. גם אלה שמוגדרים נושרים "שקופים" או "סמויים", שעדיין רשומים למסגרת אך אינם מבצעים מטלות או למידה משמעותית, עלולים לעזוב. בהתחלה מכבים מצלמה, אחר כך פשוט נעלמים. "ילדים שמתנדנדים, הזום מעביר אותם לסף של נשירה", אומרת ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין, פסיכולוגית קלינית מומחית. "הם איבדו את הקשר עם בית הספר, השעות והימים. אם קודם ההורים היו יכולים להכריח אותם להגיע לבית הספר, הם עכשיו לא נכנסים לשיעורים. איבדו את זה לגמרי. אף אחד לא רואה אותם. הם לא עושים כלום, לא עוקבים אחרי העבודות והשיעורים".

לצד אלו אפילו התלמידים החזקים, המחוננים, נמצאים בסכנה. הם משתעממים בקלות בזמן שיעור פרונטלי, ובשיעורים מקוונים על אחת כמה וכמה. הם נמצאים במצב קבוע של תת גרייה ומאבדים את המוטיבציה להמשיך בלמידה מרחוק. ד"ר חסון רוזנשטיין מספרת על מקרים בודדים שבהם הלמידה המקוונת עזרה לתלמידים מתקשים, "מקרים ספציפיים של ילדים עם חרדה חברתית שהזום פתח להם את העולם", אך אלה מעטים ביותר. עבור מרבית התלמידים הזום פשוט לא מספיק. 

תלמידים עם הפרעות קשב וריכוז, למשל. "שיעורי הבית יכולים להינתן בזמן שיעור בזום, או להישלח בקלאסרום, בוובטופ, באופק", אומרת ד"ר חסון רוזשטיין, "ברגע שלמישהו יש הפרעת קשב הוא הולך לאיבוד. את יכולה לראות שבזמן שיעור כמעט כל התלמידים מתעסקים עם הטלפון הנייד שלהם. אין כמעט אף ילד שמחובר לזום שהקשב שלו הוא כל הזמן בשיעור".   

לפי המתווה שהוצג, תלמידי ה'-י"ב מתוכננים לחזור ללמידה פרונטלית רק בעוד כשלושה חודשים, כאשר בעדיפות ראשונה מסגרות הגיל הרך וכיתות א'-ד' שהחזרתן תאפשר חזרה של כח עבודה למשק. אך אנשי חינוך טוענים כי ראיה כזו מתעלמת מהשלכות רבות על דור העתיד. 

אתיה דן, מנכ"לית עמותת מניפה, המפתחת תכניות חינוכיות הוליסטיות לנוער בסיכון, נאבקת בנשירת תלמידים, וכתבה על כך לשר החינוך יואב גלנט. לפי הערכות הארגון, על כל נושר רשמי יש שניים סמויים: אותם תלמידים שרשומים בבתי ספר אבל מגיעים רק בחלק מהימים, בעיקר מסיבות חברתיות. דן מעריכה אף היא שהלמידה מרחוק תהפוך את הנשירה של רבים מהם לקבועה.

"המתווה מייצר עוד לפחות 140 אלף נושרים", מזהירה דן. "אלו ילדים שיגיעו לרחובות, ומשם הדרך לסמים ולעבריינות מאוד קצרה. אנו נראה את התוצאות של התוכנית בעוד כמה שנים כאשר מדינת ישראל תתמודד עם גל עבריינות גבוה משראתה אי פעם". 

"המתווה מייצר עוד לפחות 140 אלף נושרים. אלו ילדים שיגיעו לרחובות, ומשם הדרך לסמים ולעבריינות מאוד קצרה"

על הסכנות שבפניהם ניצב הנוער הנושר כתב כהן בפוסט: "הילדים כבר חודשים רבים בבית. אנו רואים נסיגה חמורה בכל האינדיקטורים שצריכים להקפיץ את המערכת החברתית: בריחת נוער לסמים, לאלכוהול, צפייה בפורנו, הימורים ברשת, התמכרות למשחקי מחשב, העלאה של תמונות חושפניות לרשת, ונדליזם ועוד. משפחות נכנסות למצוקה קשה עם מתבגרים שסגורים בחדרים שלהם, הצפיפות מביאה לקשיים ולאלימות במשפחה, ויש דיווחים על גידול של פי שלושה באלימות בבית". 

"ככל שהזמן חולף עומק הפערים גדל", אומרת ד"ר חסון רוזשטיין. "אותם ילדים לא מושגחים, הם מנותקים, שקועים בתוך עולמם, אין להם את המסגרת שהחזיקה אותם. המערכת יודעת לזהות את הילדים שלא נכנסים לזום באופן שיטתי, אבל את הנושרים השקופים קשה לזהות. המערכת צריכה להתגייס עם לימוד פרטני, חונך בזום, ביקורי בית, שיחות טלפון ומציאת מסגרות חלופיות. יש הרבה פתרונות, אבל צריך מוטיבציה, שמישהו ירצה לעשות את זה כי הילדים לא יעשו את זה לעצמם". 

30 אחוז לא מגיעים לשיעורים

גם בבתי ספר יסודיים יש מי שמתחיל להתנדנד. "בסגר הקודם היתה אמירה של משרד החינוך שלימודים מרחוק הם לא חובה, והיו ילדים שבמשך חודשים לא נכחו בשיעורים. הפעם הלימודים מרחוק הם חלק מחוק חינוך חובה", אומרת מאיה גבעון, מנהלת בית ספר יסודי בדרום תל אביב. "כשהתחלנו היו כיתות בהן מתוך 40 ילדים רק 17 נכנסו ללימודים", מספרת גבעון. "בעבודה קשה שלנו, לאחר שעברנו אחד אחד בשיחות פרטיות, הילדים הבינו שאין דבר כזה לא להיות נוכח בשיעור".

"המערכת צריכה להתגייס עם לימוד פרטני, חונך בזום, ביקורי בית, שיחות טלפון. יש פתרונות, אבל צריך מוטיבציה"

על אף חובת הנוכחות, לפי משאל של הנהגת ההורים הארצית שפורסם בתחילת החודש, שפונה בעיקר לשכבות חזקות כך שהנתונים האמיתיים ככל הנראה גבוהים בהרבה, 14 אחוז מהתלמידים בכיתות י"א־י"ב אינם משתתפים כלל בשיעורים. בכיתות א'־ד' שיעור אי־ההשתתפות מגיע ל-20 עד 30 אחוז. 

גבעון מספרת שהנשירה של תלמידי יסודי מהלימודים מרחוק מתרחשת בשל העובדה שההורים לא יכולים לסייע לילדים, והיו גם הורים שהכריזו שהילדים שלהם לא ילמדו מרחוק. "אנחנו מנהלים מעקב אחרי הנוכחות ונמצאים בקשר עם המשפחות במקרים חריגים. אם צריך מערבים קצין ביקור סדיר, אבל אני מקווה שלא נגיע לשם. כרגע הסכנה היא שהילדים שלא מסתדרים עם הלמידה מרחוק יצברו פערים שיהיה קשה להדביק, ואז נצטרך למצוא להם פתרונות כמו למידה פרטנית". 

על מנת שאותם תלמידי יסודי לא יצברו פערים ויהפכו לנושרים בעוד שנים אחדות, המערכת תצטרך לפעול. בינתיים, לפי קולות מתרבים והולכים, "השנה האבודה" תהפוך הרבה מאוד תלמידים לאבודים למערכת.