"אתם מיעוט בעם של בבונים. רוצים שהמיעוט ישלוט? אל תקראו לזה דמוקרטיה"

"יש סטיגמה שמאלנית על איך ימני נראה", אומרת אורלי, אשת תקשורת בשנות החמישים לחייה מתל אביב. "ימני זה חסר השכלה, מוכר בשוק התקווה, לא אדם בעל שיקולים שכלתניים. מאחר שרוב התקשורת נשלטת על ידי עורכים וכתבים שמאלניים, הם לא ילכו לראיין פרופסור ימני אלא מוכר בשוק, וזה מקבע את העניין. לא עולה בדעתם שיש מישהו אינטליגנטי ונחמד שגם מצביע לביבי". 

"אנחנו סותמים", היא אומרת, "כי אם אני או בעלי נכתוב את דעתנו נפסיד לקוחות או חברים. וכבר הפסדנו, אז אנחנו ימנים בארון. אנשים חיים בפחד. התמיכה בביבי גדולה יותר ממה שאתם חושבים – אנחנו פשוט מבוהלים". 

עו"ד תמיר עמר מחיפה גם הוא שייך לליכודניקים השקטים. "המפגינים חושבים שעל ידי זה שיטנפו על ביבי זה יגרום לנו לשנות את הדעה שלנו, להיפך – זה רק גורם לנו להתבצר", הוא אומר. "תביני, ביבי הוא רק סטטיסט, הוא הסמל של הליכוד כרגע. והם פוגעים בסמל של הליכוד באופן שבו הם מתנהלים". 

ההפגנות נגד השחיתות השלטונית ונגד ראש הממשלה בנימין נתניהו נכנסות כבר לחודש החמישי. "לא נוותר עד שביבי יתפטר", קוראים המפגינים, והסיסמא "לך" עדיין מתנוססת על דגלים ותמונות פרופיל בפייסבוק. הם טוענים שנתניהו מרגיש את האדמה רועדת מתחת לרגליו בעקבות המחאה והימים שלו על כס השלטון ספורים. 

---

לפי הערכות הדגלים השחורים, בשיאן הוציאו ההפגנות כ-200 אלף איש לרחובות. בעוד התקשורת מתמקדת לרוב באזורי ההתלקחות של המחאה, ובעימותים אלימים בין המוחים לבין תומכי נתניהו, שהולכים ומתרבים מדי שבוע, מעט מדי תשומת לב ניתנה למה חושב הציבור הליכודניקי הרחב על המחאה הנוכחית. זה שאינו יוצא מהבית, אך מצביע לנתניהו בהמוניו. האם הקריאות החוזרות לנבצרות, משבר הקורונה והקרקע הבוערת בבלפור גרמו לתזוזה גם אצלם?

רק לא רק לא ביבי

בעוד המפגינים רואים ביציאה שלהם לרחובות כאקט שיציל את ישראל – "אנחנו התקווה" – תומכי הימין לא ממש מבינים על מה המהומה. מבחינתם, ריבוי המסרים בהפגנות מתמצה במסר אחד ויחיד – רק לא ביבי. "אין לי בעיה עם ההפגנות", אומרת אורלי. "מה שלא לעניין הוא שהמחאה היא נגד ביבי ולא נגד מדיניות. אם ההפגנות היו ספציפיות על הטיפול בקורונה או על טענות אחרות ולא נגד אדם, זה היה מקובל יותר".

"היציאה לרחובות היא לגיטימית", אומר גם עמית, מנהל בחברה ממשלתית מאזור הדרום בשנות הארבעים לחייו. "אבל אם המטרה שלכם היא רק לא ביבי, לכו לקלפי ותצביעו בעד מועמד שלדעתכם יש לו סיכוי להקים ממשלת מרכז שמאל. זו דמוקרטיה".

את זכות ההפגנה במקרה זה הם לא רואים כביטוי לדמוקרטיה, אלא כחתירה תחתיה. תומכי הימין שומעים את קריאות המפגינים על כך שנתניהו מסוכן למדינה ובעיקר מסוכן לדמוקרטיה, אבל תופשים אותן כצביעות מצד המוחים. "לשמאל יש סט ערכים כפול", אומרת אורלי. "יש אקסיומות שהוא מאמין בהן בכל ליבו, והן נכונות עד שזה מגיע לביבי. זכויות נשים הן ערך עליון עד שזה מגיע לשרה, למשל. הם טוענים שבאים להגן על מערכת המשפט, אבל כשמנסים לאזן במינוי שופטים ימניים הם מזדעקים כמו חונטה שחותרים נגד ההגמוניה שלה. תפגינו כמה שאתם רוצים, אבל אם נקודת המוצא שלכם היא 'רק לא ביבי', אין לזה ערך דמוקרטי".

"התמיכה בביבי גדולה יותר ממה שאתם חושבים – אנחנו פשוט מבוהלים"

בעוד מתנגדיו רואים בנתניהו שליט ריכוזי שמזיז את מוסדות השלטון כרצונו כדי להימנע ממשפט, תוך דחיקת הצרכים הבוערים של העם הצידה – תומכיו חוזרים וטוענים שדווקא מתוך תמיכה בדמוקרטיה – מנהיג מחליפים בקלפי. "אתם לא מצליחים בדרך דמוקרטית וזה כואב, אני מבינה", אומרת גלית עמיהוד, מורה לספרות ומחשבת ישראל מירושלים. "אני עוד זוכרת את אוסלו, איך נגררנו אחרי ממשלה שלא רצינו ולא בחרנו וחשבנו שהיא איומה ונוראה. לא שכחנו איך זה להיות בצד שהממשלה לא מבטאת את הרצונות שלך, אבל הדרך לעשות את זה היא לא לבטל את כללי המשחק".

הבעיה של השמאל

לאורך השיחות, הרבה מהנאמר מהדהד את האמירות שיצאו מסביבת ראש הממשלה כנגד המפגינים. מה לא אמרו עליהם: קראו להם אנרכיסטים, חייזרים, נתניהו הבן טען שהוא ואביו צוחקים עליהם. אמרו שהם פריבילגים מצד אחד ומסוממים מצד שני. אבישי בן חיים הדביק להם את התואר "ישראל הראשונה". לצד המסרים שחלחלו, קיים גם כאב של ממש.

"הרבה תומכי ליכוד באים מהבית עם זעם שהם גדלו עליו וטבוע בהם", אומר עו"ד עמר, ומסביר שהזעם הוא תולדה של הקיפוח. "זה טיפולי די.די.טי שהם קיבלו, זה שזרקו אותם בפריפריה. סבא שלי השתתף במרד ואדי סאליב. עד הקורונה בכלל לא דיברתי על זה, שמרתי את זה לעצמי. אבל ההפגנות האלה, של האנשים שלא חסר להם כלום שחושבים שלקחו להם את המדינה פתחו את הפצעים הישנים". 

"אני ואשתי היינו לפני חודשיים בסוף שבוע בירושלים", מספר עמית, "ביום שישי אמרתי לה בואי ניסע לבלפור לראות מה קורה שם. הגענו להפגנה וראינו את ישראל הראשונה. מהחוויה שלי, מי שנמצא שם אלו מדושני עונג עם פנסיות תקציביות, לא צעירים או עצמאים שאין להם עבודה. אנשים עם זמן וכסף שבאים באוטובוסים מפוארים לירושלים עם שנאה בעיניים ו'רק לא ביבי'. הם רק אומרים מה לא, אני רוצה שפעם אחת הם יגידו מה כן". 

יש המון צעירים במחאה, אלפים רבים שמובטלים מעבודה. הם נואשים. הם רוצים ליצור לעצמם עתיד ולא רואים אופק. אתה לא רואה אותם? 

"יכול להיות, אני לא ראיתי", אומר עמית. לעומתו, עמיהוד דוקא זיהתה אותם, לפחות בחלק מהזמן. "בהפגנות הראשונות היו כמה עצמאים, לא יודעת לאבחן את נואשותם, אבל ניכר שהם היו כנים", היא משחזרת. "הם היו מיעוט בתוך ים של אג'נדות אחרות. הצעירים בהפגנות היו היפסטרים, סטודנטים, לא בדיוק אנשים קשי יום. הסתובבנו שם. לא ראינו את המובטלים הנואשים הסובלים. באמת".

על אף מחאות הסוחרים בדרך יפו בשבועות האחרונים, בהם גם ליכודניקים ותיקים מחו כנגד מדיניות הממשלה, הדימוי שנותר של המחאה הוא אחד. "זה ציבור של אנשים מבוגרים אמידים פלוס, או סטודנטים שאבא ואמא ממנים להם את הכל. את לא רואה את מה שאנחנו מגדירים עמך ישראל. אני לא מאמינה שטובת המדינה לנגד עיניהם, למרות שהם מאמינים בזה. אלו אנשים שבעים שאיבדו את השלטון ורוצים להחזיר אותו".

וראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום באמת יכול לנהל את המדינה כמו שצריך?  

"אם יש ציבור שאני נמנית עליו, של בבונים מטומטמים ששמעו על שוחד מרמה והפרת אמונים והחליטו למרות זאת שהוא האדם הראוי, זו ההכרעה. אז אתם כנראה מיעוט בעם של בבונים. אם אתם רוצים לשנות ולהיות מיעוט ששולט על הרוב, אין בעיה – רק אל תקראו לזה דמוקרטיה". 

בביטוי "בבונים" משתמשת גם אורלי כדי לתאר איך רואים המפגינים את תומכי נתניהו, עם הרבה כאב בקולה. "ברגע שאתה חושב שהצד השני של העם הוא בבונים, אתה לא יכול לרתום אותו לכלום. ברגע שאתה חושב שאני מטומטמת כי אני מצביעה לביבי, איזה דו שיח אתה רוצה לנהל איתי?".

"ההפגנות האלה, של האנשים שלא חסר להם כלום, פתחו את הפצעים של הדי.די.טי"

תומכי נתניהו שאיתם דיברנו לא נרעשים מהתיקים הפליליים של נתניהו. לעתים הם חוזרים על הסנטימנט שמבטאת סביבת ראש הממשלה, בסגנון "תפרו לו תיק". שוב שוב הם אומרים – "הציבור ידע על התיקים ובחר בו". סוף פסוק.

בכל השיחות שניהלתי עם תומכי נתניהו לאורך השנים הם חזרו והזכירו את מצבה המצוין של ישראל כביטוי לכך שכהונתו של נתניהו מוצלחת. הכלכלה זה מה שחשוב, כל השאר זה שטויות של שמאלנים מפונקים. גם עמר שם בצד את סימני השאלה לגבי התנהלותו של נתניהו ("לא אהבתי את מה שהוא עשה באזכרה לרבין"), לאור מה שהוא מגדיר כמצבה הנפלא של המדינה. "הכל בסדר, קיבלנו מענקים יפים. לאמא שלי יש קצבת נכות יפה. רוב האנשים חיים בסדר. לא רע פה. נכון, יש בעיות עם הקורונה – אבל עד הקורונה היתה צמיחה טובה, בקושי אבטלה, הייתי נוסע המון לחו"ל. לאט לאט זה יחזור, ישראל תצא מזה. לאנשים יש זיכרון קצר, ביבי יודע את זה ובגלל זה הוא מנצח". 

דרור, תושב תל אביב בשנות החמישים לחייו שעוסק בתחום הפרסום והתקשורת, מוקיר תודה דווקא על המצב הבטחוני. "מה שבני העשרים שמפגינים לא מכירים זה את הפחד שהיה לנו להסתובב ברחובות בשנות התשעים בזמן שאוטובוסים התפוצצו. הביטחון שווה הרבה. השנאה לביבי הוא סוג של טירוף", הוא מוסיף, "גם המחשבה שביום שאחרי כל הצרות יגמרו והכל יהיה מושלם".

האמת, התאכזבתי

כשאני שואלת אותו אם הוא רואה גם הקריאות נגד התפקוד הלקוי של רה"מ בזמן הקורונה כ"סוג של טירוף", דרור משנה טון. "האמת, התאכזבתי. הוא נראה כאילו איבד עניין, והעניין חזר לאחרונה רק כשהוא הבין שהוא עלול ליפול. היו רגעים שרציתי להצטרף להפגנות נגדו, אבל ברגע שהתקרבתי ושמעתי את הקריאות 'הון שלטון עולם תחתון', התקפלתי". 

איפה המפגינים טועים לדעתך?

"גם אם אני חושב שהכניעה לחרדים נוראית, לא אוכל ללכת להפגין במקום שבו קוראים קריאות נוראיות, שלא לדבר על הציצים ואברי המין. נפלה בפני המפגינים הזדמנות פז עם הקורונה, עם כל אנשי העסקים שרבים מהם ימנים שנפגעו מהמצב. אבל הם מצליחים להרוס את זה בהתלהבות יתר. ההפגנות התחילו ממחאה של עצמאים ופתאום הם באו ונדחפו והשתלטו – והעצמאים התקפלו. כדי להצליח הם צריכים לרתום מנדטים שעומדים באמצע, אבל הם הורסים הכל כשיוצרים אנטגוניזם". 

"היו רגעים שרציתי להצטרף להפגנות, אבל ברגע שהתקרבתי ושמעתי 'הון שלטון עולם תחתון', התקפלתי"

גם מי שמאמין שעידן נתניהו צריך להגיע לסיומו, לא מוצא את עצמו במחאה. מי שיכולה להעיד על הנתק ממחאת העצמאים היא המסעדנית לילי בן שלום ממסעדת ללה בשוק הכרמל. בן שלום באה מבית ליכודניקי, היתה חברת מרכז במשך שמונה שנים, ניהלה מטות: "ליכודניקית שרופה", כהגדרתה. אבל בסגר הראשון משהו בה נשבר. בהפגנת העצמאים הגדולה בכיכר רבין ביולי היא זעקה את נשמתה על הבמה, וביקשה שינוי לה ולעמיתיה.

יום למחרת זכתה לשמוע מח"כ אסנת מארק שבכיכר לא היו עצמאים ובטח לא ליכודניקים – רק שמאלנים אנרכיסטים. "כתבתי לה שהיינו יחד באותו מטה, באותם לילות, עם אותם פעילים. שבזכותי ובזכות אנשים כמוני היא נמצאת על הכיסא ואם היא היתה מסתכלת עלי היא לא היתה מעזה לקרוא לי שמאלנית. את יודעת מה היא ענתה לי? שהשמאלנים משחקים איתי. זה הרתיח אותי. אני חומר ביד היוצר?".

בן שלום ניסתה להמשיך ולהפגין בבלפור, אבל לא מצאה שם מקום. "כמעט שאין בעלי עסקים ועצמאים בבלפור", היא אומרת. "זה הכל ביבי לך הביתה, רק לא ביבי. ראיתי את השנאה, את ראשי החזיר המונפים, את הקריאות. הייתי מצפה שבמקום זרנוקים וזמבורות מישהו יגיד מה הם רוצים. אני לא מבינה מה הם רוצים. עוד שלט, עוד דגל. זה לא מה שיגרום לביבי ללכת, זה מה שגורם לליכודניקים לשנוא את השמאלנים".

בין הליכודניקים שדיברנו איתם, בן שלום היא בין היחידות שמאמינה שיש להחליף את ראש הממשלה. "בואי נשים את כתבי האישום בצד", היא אומרת, "אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן ללכת. יש דברים שפרח רענן יכול לעשות יותר טוב. ואם מגיע מצב שבו אני חושבת שאני יכולה לנהל את המשבר יותר טוב, הממשלה צריכה להתחלף". 

"אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן ללכת. יש דברים שפרח רענן יכול לעשות יותר טוב"

ויש לה עצה למפגינים: "השרים שלכם מהשמאל נמצאים בממשלה עם ראש ממשלה שיש לו שלושה כתבי אישום, גם הם שומרים על הכיסא שלהם. שכל בלפור יעברו להפגין מול הבתים של השרים מהשמאל – רק הם יכולים לגרום לביבי ללכת".

בינתיים חברה בן שלום למורל לוי, בת 37, גם היא ליכודניקית מאוכזבת. השתיים מפגינות מדי חמישי מול בית ז'בוטינסקי בתל אביב במסגרת תנועת "שומרי המצודה". "באתי מבית ליכודניקי", היא מספרת, "אבל לא הייתי אדם פוליטי. לא הכרתי את חברי הכנסת בשמות שלהם, זה לא עניין אותי. כשהתחיל משבר הקורונה הצטרפתי לעצמאים כי לא הבנתי למה אין צדק. שאלנו את עצמנו הרבה שאלות, והבנו שהבעיה מתחילה בראש ממשלת ישראל".  

השתיים התחברו לאנשים שהצביעו ליכוד בעבר. "הרגשנו שחטפו לנו את המפלגה, את הערכים. יש הרבה כמוני שמאוכזבים ומתביישים". לוי מודה שהיו לה דעות קדומות על אנשי השמאל. "אמרו שהם רוצים שערבים ינהלו את המדינה", היא אומרת. "חשבתי שאלו אנשים שלא רוצים שאחיה פה והופתעתי – פגשתי אנשים מלח הארץ. אנשים שאכפת להם מהמדינה. ממתי הם הפכו לשונאי ישראל? הכל נובע מפחד ומבורות. טפטפו לנו שאנחנו בימין צריכים לדאוג שהשלטון ישאר אצלנו והטמיעו בנו מסרים של שנאה ופילוג".

אז למה את לא מפגינה בבלפור ביחד עם כולם? 

"בבלפור הופכים אותנו לאנרכיסטים. לאנשים שלא ראויים להפגין. שם אנחנו לא מצליחים לבלוט ולגרום לאנשים מהמפלגה שלנו לחשוב שהממשלה מתנהלת בצורה לא ראויה". 

גם עמיהוד, שנותרה תומכת של ראש הממשלה, חושבת שההתרחקות של המפגינים ממסרים שנוגעים לניהול משבר הקורונה פגעה בהם. היא גם טוענת שהיה עליהם להפסיק את ההפגנות בזמן הזה. "מה שהתחיל כמחאת העצמאים התרחק מזה, וככל שזה התרחק מהמטרה וככל שהציבור היה חד גוני וככל שהקורונה הלכה והרסה לאנשים את החיים, והם – השכבה שהכי פחות נפגעה מהקורונה – התעקשו לבוא, הם איבדו את מעט התמיכה שהיתה. לגרום לאי יציבות שלטונית ולהתפרע לא מביא לתמיכה. ההתעקשות להמשיך שבוע אחרי שבוע, לא משנה כמה קשים היו השבועות של סגר – זה לא משהו שעורר אמפטיה או הסכמה רחבה מאיזה סוג".

הניהול של הקורונה שערורייתי בכל קנה מידה. יש מיליון מובטלים, בהם גם מצביעי ימין. 

"ועדיין לא תראי אותם בהפגנות". 

למה?

"ביבי לא המציא את הקורונה. לטעון שהאדם שהביא את ישראל להישגים הכלכליים הטובים ביותר, מביא חורבן כלכלי, זאת טיפשות במקרה הטוב וחוסר תום לב. בייחוד כשהמפגינים שייכים באופן גורף למעמד סוציואקונומי בינוני גבוה".

"נפלה בפני המפגינים הזדמנות פז עם הקורונה, אבל הם מצליחים להרוס את זה ויוצרים אנטגוניזם"

"ההפגנות לא יזיזו לו", קובע עמר. "מה אתם מצפים שהוא יגיד? כן, סליחה אני מצטער, אתם צודקים. אני אלך?" גם הוא מתקשה להבין את המסרים של המפגינים: "דגלים שחורים, ורודים, מה זה נותן לכם? מה קשור איאד? מה הקשר לכיבוש? זה לא גורם לקירוב לבבות".

והאלימות של תומכי נתניהו? הם זורקים אבנים, מרססים בגז מדמיע, יורקים, מקללים. 

"זו אלימות נקודתית ספורדית, אנשים שמשעמם להם בחיים. אבל אין מצב שהיא תהפוך למשהו חמור יותר, לרצח כמו שטוענים", אומר עמר.

"האלימים הם קומץ שלא מעיד על הרוב", מוסיפה אורית, "כשם שאני מאמינה שגם בשמאל הקבוצה האלימה היא קומץ שמשפיע על הרב". כשאני מעמתת אותה עם העובדה שהאלימות מימין היא סדרתית, אל מול מקרים בודדים בשמאל, כמו תקיפת רן כרמי בוזגלו בנס ציונה, או תקיפת אבישי בן חיים בתל אביב, אורית מתרצה. "אני מסכימה שאין שוויון מבחינת אלימות ושיש יותר אלימות של אנשי ימין. אני מקווה שהמשטרה תטפל ביד קשה בכל מי שאלים. אלה שמסתובבים ופוגעים באחרים, פוגעים גם במוסר של המחנה שלי ומייצגים אותו בצורה מעוותת".

גלית עמיהוד לא ממהרת להסכים. "האלימות של השמאל יותר מתוחכמת", אומרת עמיהוד. "יש שוליים בשמאל ויש שוליים בימין. האלימות של השמאל היא יותר ממוסדת ויותר נאורה. הוא יודע לדפוק ולשים בפינה את אלו שמפריעים לו בצורה יותר תרבותית, והשוליים הסהרוריים הימנים עושים זאת באלימות יותר בוטה, גסה ומצטלמת בצורה חצי פורנוגרפית במהדורות". 

תנו לה לעשות כביסה

על אף המחאה העיקשת, הליכודניקים שדיברנו עמם ברובם נותרים נאמנים. אם את התיקים הפליליים הם מחליקים, את הפגמים בהתנהלותו הציבורית של רה"מ הם כמעט ולא סופרים. "אם נתניהו סיפק שלום וביטחון למדינה והמחיר הוא ששרה תיקח שק כביסה לארה"ב, למרות המבוכה ולמרות שהייתי שמח שזה לא היה קורה", אומר דרור, "זה פינאטס. בגלל שאני מבסוט, לא מעניין אותי הבזבוזים הקטנים ויחסי האנוש, שהם כנראה לא מהמשובחים".

"יש לו מטוס, אז מה?" אומר עמית. "זה לא שהוא ייקח אותו הביתה בסוף הקדנציה. ועל הביקורת שיש לי לגבי נושאים פוליטיים (הכניעה לחרדים, למשל) אני מאשים את שיטת המשטר שלנו, שהיא מאוד בעייתית וקשה להתנהל בה, והופכת את ראש הממשלה לשורד פוליטי".

כמו שהם רואים את הגחמות של שרה נתניהו כנטל שיש לשאת, כך הם מתייחסים גם לאנשי הליכוד שהם פחות אוהבים. "הם חלק מעסקת החבילה", מסביר דרור. "להגיד לך שהתלהבתי ממה שגילה גמליאל עשתה? לא", הוא אומר, "אבל זה המחיר שיש לשלם".

לאורלי יש ביקורת כלפי ראש הממשלה. "אני לא ביביסטית. אני בהחלט רואה את הטעויות שלו. כל התעופה עצמית, ואני ואני, זה לא במקום", היא אומרת. "מצד שני אני יכולה להבין שכשכל דבר רע מייחסים לך, על כל דבר טוב הוא חייב להגיד רגע, אני לא כזה גרוע כמו שאתם חושבים".

"אני לא חושבת שהוא ללא רבב", מוסיפה עמיהוד. "יש הסתאבות אחרי שנים רבות בשלטון. ועדיין, נתניהו הוא איש עתיר זכוית וראוי והשמאל לא מצליח לייצר דמות כזו". גם עמר טוען לחד פעמיות בדמותו של ראש הממשלה. "הייתי בכמה מפגשים שלו לפני הבחירות, יש סביבו הילה מסוימת. משהו ממגנט בו. הוא יודע איך לדבר". 

עמית מציע למפגינים ללכת לראות את נתניהו באחד הכנסים כשיתאפשר, כדי לדעת במה מדובר. "הוא המופע האמיתי. נותן שואו של רבע שעה ואת יוצאת משם כאילו ראית הופעה של שעה וחצי. קשה להסביר את זה. יש לו יכולות שאין להרבה אנשים".