"הוא אמר לי 'אתה לא זוכר שרצית? רצית שאני אלמד אותך'": עדויות חדשות בעקבות התחקיר על מומי לוי

אזהרה: הכתבה מכילה תיאורים גרפיים מיניים קשים

ארבעה ימים חלפו מאז פרסמנו את התחקיר על הזמר, השדרן ומפיק ההיפ הופ מומי לוי ובו עדויות של שלושה מבוגרים שטוענים שנפגעו ממנו כילדים, שניים שסיפרו על פגיעות כשהיו בני 15 ואחד שהיה בן 17. בימים האחרונים הוצפה מערכת המקום בפניות של גברים שהצהירו כי עברו חוויה דומה.

אתמול הודיעה הנהלת תחנת הרדיו רדיוס, שבו משודרת מדי חמישי תוכניתו של לוי base על הורדת התוכנית מלוח השידורים החל מהשבוע. כיום אי אפשר למצוא אותו או את התוכנית שלו באתר התחנה, ומקורבים לתחנה טוענים כי לוי לא ישדר שם בעתיד.

במקביל, פנינו למשרד החינוך לבדוק האם המופע של לוי "נופל וקם" ימשיך להיות חלק מסל התרבות הארצי וישווק לחטיבות ביניים ולתיכונים והם השיבו כי: "המשרד מתייחס בכובד ראש לטענות המוצגות, ובכוונתו לערוך בדיקה מקיפה כדי לקבל החלטה בעניין". כך או כך יש לציין כי בשל מגפת הקורונה, פעילותו של סל תרבות הושהתה ולכן לוי לא זומן להופיע בפני תלמידים במוסדות החינוך השנה.

---

"חיכיתי יותר מדי שנים"

יומיים לאחר פרסום התחקיר קיבלנו טלפון מח', שביקש להיפגש. במשך למעלה משעתיים, הוא גולל את הסיפור שלו עם מומי, קשר שנמשך כשנתיים. 

"אישתי הקריאה לי את עדות של א' מהכתבה", הוא אומר. "אחרי כמה משפטים אמרתי לה עצרי, אני לא רוצה לשמוע יותר. זה העדות שלי, הסיפור שלי. לא יכולתי לקרוא את הכתבה, אבל אני רוצה לספר לך. חיכיתי יותר מדי שנים לחשוף את זה". 

בשיחה ביננו הוא מתקשה להגיד את השם של מומי. "במשך השנים היה לי קשה להגיד את השם שלו או לראות את התמונה שלו. קראתי לו הבן זונה", הוא אומר.  

ח' היום בן 42. כשפגש את מומי לוי הוא היה ילד בן 10 וחצי, תלמיד בכיתה ה'. לוי, אז יוצא להקת הנח"ל הגיע למתנ"ס השכונתי בעירו של ח' ועבד שם עם להקת הנוער המקומית. 

"אנחנו משפחה נורמטיבית, בית מסודר, חום ואהבה", חשוב לו להגיד בתחילת דבריו. "לא היה להורים שלי מושג שזה קורה, לא בטוח שיש הורים שיכולים לדעת. זה יכול לקרות בכל מקום ולהורים אין באמת שליטה על מה שקורה עם הילדים שלהם בכל רגע. לאט לאט מומי הפך להיות החבר הכי טוב שלי ובאיזה מקום גם של המשפחה". 

מומי קנה את עולמו של ח'. "הייתי ילד שחקן שרוצה להיות בפרונט והערכתי אותו", הוא מספר. "הוא גם הצליח לגרום לי להתקרב אליו דרך הקלטות של מגה דרייב. זה משחק שמתחבר לטלוויזיה של חברת סגה, כמו אטארי. היה לי את המכשיר בבית ושתי קלטות, שהיו מאוד יקרות. לו היה גם את המכשיר וגם את הקלטות הכי חדשות. הוא היה לוקח אותי לתל אביב לדראגסטור בפסאז' בארלוזורוב והיה אומר 'קח מה שאתה רוצה ונשחק'. הרגשתי שהוא חבר. 

"זה יכול לקרות בכל מקום ולהורים אין באמת שליטה על מה שקורה עם הילדים שלהם בכל רגע"

"מה שאני מספר לך לא סיפרתי לאף אחד. אישתי והפסיכולוגית וגם כמה חברים יודעים מה עברתי, אבל הם לא יודעים את הפרטים המדויקים. הפעם הראשונה שהוא נגע בי היתה כשהלכנו לסרט בראשון לציון. הייתי בן 11. זה היה צבי הנינג'ה או 'פייבל במערב הפרוע'. לא זוכר. אני רק זוכר פופקורן גדול, קולה, שמיכה ואותו שולח אלי ידיים. 

"יש לי פלאשבקים מהתקופה, שנמשכה כמעט שנתיים. למשל אותנו באוטו שלו, כנראה סובארו, בטוח בצבע לבן, חונים בחנייה של בית הקברות ברחובות והוא מאונן לי ויורד לי ואני מרגיש את הזיפים שלו על הירכיים שלי. אני זוכר אותנו ביחידת דיור שלו בבית של הוריו ברחובות. דירת סטודיו עם ספה וטלוויזיה ואולפן הקלטות הכי חדיש. הוא היה מחבק אותי ועושה לי ביד ויורד לי. פעם אחת זה היה במיטה של ההורים שלו. הוא שכב מאחורי ואונן לי. זוכר שהרגשתי את הפליטה שלו בין הירכיים שלי.

"הוא נורא רצה שאעשה לו ביד, נורא רצה לחדור אלי, אבל אף פעם לא הסכמתי לזה. לאורך הזמן שאלתי אותו אם זה בסדר מה שאנחנו עושים, והוא אמר שכולם עושים את זה. רק אף אחד לא מדבר על זה. 

"בתקופה הזו לא יכולתי לדעת שמה שאנחנו עושים לא בסדר. זה היה שנות ה-90, לא היה פורנו באינטרנט, לא ידעתי מה זה בכלל. היו חוברות של פלייבוי, הסצנה של השלישייה בדיזנגוף 99 וגם סרטים כחולים שאבא היה מחביא בארון למעלה. ואז הוא בא ואתה רואה איתו סרטים שבהם מישהו מבוגר עושה עם ילד או סרטים של בנים עם בנים ואתה אומר שכנראה ככה זה עובד. זה קרה בגיל שבו אתה מתחיל לשאול שאלות, שעומד לך. היתה אז תקופה שבה בנים היו רואים פורנו ועושים ביד אחד ליד השני, ואתה אומר לעצמך שאתה לא עושה איתם משהו מעבר לזה כי הם לא חברים מספיק טובים. והוא חבר טוב שלי. הוא מביא לי קלטות מגה דרייב יקרות, ואני מת לשחק בסוניק.

"אתה רואה איתו סרטים שבהם מישהו מבוגר עושה עם ילד או סרטים של בנים עם בנים ואתה אומר שכנראה ככה זה עובד"

"קצת לפני הבר מצווה זה נגמר. ישבתי עם ההורים באיזה שבת וראינו סרט שבו דיברו בפעם הראשונה על איידס ואמרו שזה עובר בין בנים לבנים. הבנתי שמשהו לא סבבה. אמרתי להורים שלי 'אני רוצה לספר לכם משהו בקשר למומי'. זהו, לא זוכר מה בדיוק אמרתי. המשפחה חיבקה ותמכה. אני מרגיש שזה הדבר היחיד שהם היו יכולים לעשות והעובדה שהם כאלה תומכים היא שעזרה לי לדבר איתם ולחשוף הכל. 

"אחרי שנים אבא שלי סיפר לי שהלך להתייעץ עם חבר שהיה קצין במשטרה, והחבר אמר לאבא שלי שיעזוב את זה כדי לא לחשוף אותי לשנים של חקירות. אני לא כועס עליהם. הם קורבנות בדיוק כמוני. 

"בגיל 18 פגשתי את מומי בקניון ברחובות. צעקתי עליו 'יא בן זונה', ונתתי לו ברכייה בביצים. בפעם שניה ראיתי אותו בחנות בתל אביב. רעדתי. יצאתי החוצה והתקשרתי לפסיכולוגית שלי. היא אמרה 'אתה לא חייב לעשות כלום'. (הפסיכולוגית אישרה בפני את הדברים לאחר שח' נתן את הסכמתו לשוחח עימה; ג"ה) אבל זה היה חזק ממני. הלכתי אחריו. 

"הוא נכנס לחנות בהמשך הרחוב. עמדתי מולו, והוא גדול ואני אומר לו 'יא בן זונה, עד יום מותך לא תישן טוב בלילה כי יבוא יום שיבואו אליך האנשים שזיינת ויזיינו אותך מכות'. המוכר סילק אותנו. צעקתי לו 'אני לא מפחד ממך', צרחתי לפני האנשים שהיו ברחוב 'זה אנס ילדים'. הוא אמר לי 'אתה לא זוכר שאתה רצית? אתה רצית שאני אלמד אותך'. אמרתי לו 'הייתי ילד הייתי בן 11 על מה אתה מדבר'".  

"וכן, רציתי. זה היה נעים. מה ידעתי אז? זו תחושה קשה לחשוב שאתה רצית את זה.  כיום אני חושב על אדם מבוגר שעבורו זה לגיטימי, ואני מבין שזה מסוכן. שהוא עדיין מסוכן.  

"בגיל 18 פגשתי את מומי בקניון ברחובות. צעקתי עליו 'יא בן זונה', ונתתי לו ברכייה בביצים"

"היה שלב שבו רציתי להוכיח לעצמי שאני לא אוהב בנים, הייתי עם מלא בנות. מלא. היו לי מערכות יחסים שבהם הייתי עם בנות שנפגעו מינית והפכתי לסוג של המטפל שלהן. הקשבתי וליוותי אותן רגשית. הרגשתי ככה שאני חזק. אבל אני לא חזק. אני לא חזק בכלל. לא משנה כמה זמן עבר, זה מלווה אותי ואני לא יודע אם זה יכול להתרפא. בימים האחרונים אחרי פרסום הכתבה אני בוכה המון, בוכה בשביל הרבה זמן. התחושה שאני לא לבד מקלה. רק בקצת". 

"ח' סיפר לי על העימות בינו לבין מומי ברחוב", מספר חבר שלו ע'. "אני לא זוכר בדיוק מה היה שם, רק את התגובה שממנה עלה שהוא יודע טוב מאוד במי מדובר ועל מה מדובר. הוא אמר משהו כמו אתה רצית את זה וח' אמר לו על מה אתה מדבר, הייתי ילד. 

"ח' סיפר לי על כל העניין הזה לפני חמש שנים בערך. הייתי אחד האנשים הבודדים שידעו. כשקראתי את הכתבה שהתפרסמה אצלכם חשבתי שזה הוא מתראיין. שאלתי אותו. הוא אמר שלא. הופתעתי. זה היה ממש דומה". 

אוננות טלפונית

י' ו-כ' פנו אלינו אחרי התחקיר באמצעות תיבת המסרים של פייסבוק. הם לא יודעים אחד על השני, מתגוררים במקומות שונים בארץ, הם בני גילאים שונים. אבל הסיפור שלהם דומה. 

"זה היה בשנת 2000", מספר י'. "הייתי אז בן 14 וחלק מקהילת ההיפ הופ, שהיו בה הרבה ילדים מתלהבים וגם מבוגרים, שדרי רדיו, מוזיקאים ודי.ג'אים שהערצנו אותם. היינו מקשיבים לתוכנית של מומי ומגיעים לאירועים של מועדון הג'י ספוט לפחות פעם בשבוע. אני זוכר שמומי נתן לי יחס שהרגיש לי מאוד מיוחד. אני לא זוכר איך, אבל עברנו להתכתבות בפורומים של מוזיקה שחורה ומשם לאי.סי.קיו ואז עברנו לשיחות טלפוניות. 

"היו המון שיחות טלפוניות במשך תקופה ארוכה אבל אני לא זוכר כמה זמן. היה משהו מאוד חברי ומבין בשיחות איתו. תמיד זה היה 'ספר לי מה עובר עליך'. הוא היה מנסה להיכנס לחיי היומיום שלך ולהיות חבר. 

"בהמשך השיחות התחילו להיות יותר סביב נושא המין. לספר לו טכנית מה אני עושה ואיך אני עושה. הוא ביקש שאאונן איתו בטלפון. פעם אחת, זה היה כזה דפוק, עשיתי את עצמי כאילו אני מאונן איתו. לא יודע למה, אולי כדי שיהיה סבבה. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ושאעשה כאילו כדי שיהיה מבסוט.

"הוא כל הזמן דיבר איתי על ההיגיינה שלי. שאל אם אני נקי, אם אני רוחץ את איברי המין כמו שצריך. הוא תכנן פגישה. אמר לי שאבוא אליו ואתקלח לפני הפגישה. אבל זה לא קרה אף פעם. כל מה שחיפשתי זה לראות את אוסף התקליטים שלו ואת האולפן הביתי שלו. זה מה שעניין אותי. לא חשבתי על שום דבר אחר. הבנתי שהוא לוקח את זה לכיוונים המיניים, אבל זה לא נתפס לי.  

"אני לא זוכר איך הקשר (שנמשך כמה שבועות) הופסק. היו רגעים שממש פחדתי לדבר איתו בטלפון הביתי ושיחות בלילה, והיה פחד שאמא או אבא ישמעו את השיחות. אז אולי הפסקתי מתוך הפחד, אני לא זוכר. 

"באותו זמן אף אחד לא ידע עם השיחות האלה, אחר כך סיפרתי לחברים אבל לא בכזה פירוט והתייחסנו לזה קצת בצחוק. גם אישתי יודעת. אני לא קורבן, אני לא מרגיש שהיה משהו בשיחות האלה שהשפיע על מי שאני היום. אחרי שקראתי את הכתבה היה חשוב לי לשתף. אני חושב שחשוב שאנשים אחרים ידברו". 

מספרת אשתו של י': "כשהכרנו, לפני כעשר שנים, עבדתי במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. על הרקע הזה י' חשף בפני את הסיפור שלו. הוא ביטל את מה שקרה לו. אמר שמומי רק הציע לו ולא הגדיר את זה כהטרדה מינית. הוא אמר לי – מומי סיפר בדיוק מה יהיה בפגישות אם אבוא, אבל הוא לא פירט בפני מה הוא אמר לו. הוא סיפר על חבר קרוב שלו שהיה בקשר עם מומי ואמר שהוא דואג לו. אמרתי לו שאם הוא הציע לו יותר מפעם אחת, זו כבר הטרדה מינית. 

"אבל הדברים שי' סיפר לי עכשיו, אחרי שהכתבה יצאה, על אמירות מפורשות ובוטות שמופנות כלפי נער צעיר מתארים הטרדה חמורה. אני יודעת שזה אופייני להרבה נפגעות ונפגעים – אם לא היה מגע אז זה לא נחשב. אבל זה נחשב לחלוטין, ועם השנים י' הבין את זה".

"ניסה לשדל אותי להגיע הביתה"

"זה היה ב-1996 או 1997, אני לא זוכר בדיוק", מספר כ'. "הייתי אז בן 15, דבוק לרדיו. היפ הופ היה החיים. מומי היה אז עושה סיכום חודשי של התוכנית והיה מוכר את הדיסקים שלו ושולח אותם הביתה. לא זוכר אם הוא פרסם את המכירה בתוכנית או איך קיבלתי את הטלפון שלו. אבל אז התחילו השיחות ביננו. אני יזמתי את השיחות כי רציתי את הדיסקים. 

"בהדרגה הוא התחיל לדבר על דברים אישיים, לשאול אם אני מאונן. זה הגיע למצב שבו הוא ביקש שנאונן ביחד. חשבתי שזה דפוק. אני זוכר את עצמי שוכב על המיטה הוא מתחיל לאונן ואני אומר לו שגם אני למרות שלא. זרמתי עם ההצגה.  

"היו אז טלפונים נייחים ואני זוכר שהייתי אומר להורים שלי לא להרים את הטלפון. זה לא משהו שהייתי נוהג לעשות בשיחות אחרות שלי. השיחות נמשכו כמה פעמים. הוא ניסה לשדל אותי להגיע אליו הביתה. דיברתי עם חבר ואמרתי לו בסוג של גאווה שמומי הזמין אותי לבוא אליו. ידעתי בתוכי שזה לא בסדר, ושאין לי אומץ לעשות את זה.

"אחרי שלוש או ארבע פעמים כבר זנחתי את השיחות. הבנתי זה יותר מדי מהצד שלי. סיפרתי לחברים שלי על זה כמה שנים אחר כך. בכל פעם שעלתה בי מחשבה לגבי השיחות האלו הרגשתי שזה דפוק לגמרי. היה לי חבר שגם היה באותה תקופה בקשר עם מומי. לא דיברנו המון זמן, אני חושב לשים את זה על השולחן ולשאול אותו מה היה. 

"אני לא חושב שהיו לשיחות האלה השפעה עלי, למרות שאי אפשר לדעת. מומי עשה את זה בצורה מאוד אלגנטית, לא לעתים תכופות מדי. לא היה פושר, לא דחף יותר מדי, תמיד שיחק על הגבול". 

פנינו למומי לוי לבקשת תגובה אך הוא בחר שלא לענות. במקומו ענתה עורכת דינו טלי גוטליב ואלו עיקרי דבריה: 

"בפנינו הובא מידע לאקוני ביותר של "תחקיר נוסף" לצורך מתן תגובה זו. נדגיש כי הדברים שהובאו בפנינו שקריים בעליל ואין להם אחיזה לא במציאות ולא בהיגיון. רק לאחר מקרא הכתבה הראשונה במלואה שלא כמו התקציר שנשלח אלינו לתגובה, הבנו את גודל העוול שנעשה למומי. הכתבת לא נתנה לעובדות לבלבל אותה ולהסית אותה ממטרתה לפגוע בשמו הטוב של מומי, והכל בהתעלמות מוחלטת מראיות מובהקות שהצגנו בפניה המדברות בעד עצמן ובעד שקריהם של המתלוננים. 

באשר למתלונן שהיה לכאורה בן עשר וחצי ,נתהה על פניו מה יש לילד בן 10 להגיע שוב ושוב לביתו של מומי, היכן היו הוריו כל העת, וככל שמדובר בחזרות למופע היכן היו יתר המשתתפים. מומי מעולם לא היה בקשר מיני אסור עם איש, מעולם לא ניצל איש ובוודאי שלא היה בקשר חולני כמתואר. כל מטרת הפרסום השיקרי הוא ניסיון נואש לייצר באז סביב כתבה שלא 'זכתה' לפירסום מספק כאמור. 

באשר לבני ה-14 וה-15 הטוענים לקשר טלפוני עם מומי בעבר הרחוק, נדגיש כי מומי אכן נחשף בשנות ה-2000 המוקדמות למאות ואלפי פניות מצד מאזינים, מעריצים, אוהדים ואוהדות. רבים מהם ביקשו להיות בקרבתו, אחרים ביקשו לעבוד עימו כמפיק מוזיקלי. ביניהם היו גם צעירים וצעירות, וגם בגירים ובגירות. מומי חווה תופעות קיצוניות של הערצה ואף התאהבות. חלק קטן מהפונים אף היו סקרנים בנוגע למיניותו החידתית, כאשר הוא היה באותה עת עמוק בארון. 

"בהיותו אדם אדיב ורגיש, מומי כדרכו בקודש נהג בכל אחד מהם בכבוד, ברגישות, בהכלה ובדאגה. הוא מעולם לא ניצל פניות אלה לצורך קיום יחסים אסורים, גם במקרים המעטים שבהם ניסו מקצת הפונים ליזום עימו שיחות בנושאים אינטימיים. מומי מבקש שוב למסור למאזיניו אוהדיו וחבריו הרבים את תודתו על התמיכה, במיוחד בימים קשים אלה. לא נותר לנו אלא לקוות כי הניסיון המכוער והמגמתי לרמוס את שמו של מומי ברגל גסה, בפעם השנייה, והכל תוך הישענות על שקרים כה בוטים או רכילות גרידא, ייכשל כישלון חרוץ".