צעדת העובדות הסוציאליות הגיעה לשיאה היום (חמישי) בהפגנה בהשתתפותם של כאלף אנשים מול משכן הכנסת בירושלים. הצעדה החלה ביום ראשון האחרון בקריית הממשלה בתל אביב במחאה על מה שאיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים (עו״ס) מכנה ״קריסת השירותים החברתיים״. בתום האירוע, מאות מפגינים חסמו את כביש הגישה למשרד ראש הממשלה. המשטרה, שהתכוננה לפנות את המוחים בכוח, החליטה להמתין להתפזרותם.
העובדות הכריזו על סכסוך עבודה והודיעו שאם דרישותיהן לא ייענו, הן ישביתו את השירותים החברתיים בעוד עשרה ימים. ״אנחנו רוצות לראות התקדמות משמעותית בהסכם שכולל תוספות שכר, טיפול בעומסים ויצירת סביבה מוגנת ובטוחה לעבודה ולקבלת קהל. אם זה לא יקרה, אנחנו נשבות״, אמרה יושבת ראש איגוד העו״ס, ענבל חרמוני. ״לראש הממשלה יש את הכוח שלו – לנו יש את הכוח שלנו״.
העובדות דורשות השקעה של מאות מיליוני שקלים בתכנית חירום להצלת השירותים החברתיים והתמודדות עם השלכות משבר הקורונה, הקמת מערך מוגנות במשרד הרווחה ושיפור מיידי ומשמעותי של שכר העובדים הסוציאליים. כמו כן, העובדות תובעות מהממשלה לנהל עמן משא ומתן בנוגע לרפורמה בתנאי העסקתן ולהחריג את השירותים החברתיים מכל קיצוץ רוחבי.
״בכל ההיסטוריה של העבודה שלי ברווחה נתקלתי בעומס המטורף הזה, אבל בתקופת הקורונה על אחת כמה וכמה״, סיפרה גיטל אהרוני, עובדת סוציאלית בעיריית רחובות. ״עובדים סוציאליים, שלא הוגדרו כעובדים חיוניים במהלך המשבר, עבדו מסביב לשעון. אנחנו נאבקים למען עתידה של מדינת הרווחה בישראל. הגיע הזמן שהמדינה שכל כך נלחמנו עליה תלחם בשבילנו״.
על אף שהמחאה מתרחשת על רקע משבר כלכלי חסר תקדים, ביום השלישי לצעדה ועדת הכספים של הכנסת אישרה לראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל הטבות מס בכמיליון שקלים. ״אני יודעת איפה אני חיה, וזה כל פעם מהמם אותי מחדש. זה לא שמישהו לא מבין מה הבעיה – כולם מבינים״, אמרה חרמוני.
״ועדת הכספים הקדישה שעות לדיון על כך שנשלם את המסים של נתניהו. כמה זמן הקדישה קואליציית הקורונה למדינת הרווחה שלא קיימת?״, שאל בהפגנה חבר הכנסת עופר כסיף (הרשימה המשותפת), שהגיע להביע את תמיכתו במאבק. ״תנאי העבודה שלכם הם של עבדות, אבל אתם האור באפילה״, אמר כסיף למפגינים.
״אני מביעה הערכה כלפי חברי הכנסת שהגיעו, אבל אני לא אומרת להם תודה, כי המאבק הזה הוא משותף״, אמרה חרמוני בנאומה. ״אנחנו רוצים לפרוע את הצ׳ק הזה במעשים ולא רק בדיבורים. אני החלטתי להפסיק להשתמש במילה משאבים, כי היא התחילה להרגיש לי מכובסת מדי. אנחנו דורשים כסף. אנחנו לא מתאהבים במאבק, אנחנו רוצים תוצאות, אבל אנחנו צריכים להבין שכדי להגיע אליהן נצטרך לשלם מחיר״.
עומדים בפני פיצוץ
לצעדה שנערכה השבוע הצטרף, בין היתר, שר הרווחה איציק שמולי. ״מבחינתנו זה חיזוק משמעותי שלא היה בעבר, שר רווחה שתומך במאבק ואומר במילים כאלה ואחרות, ׳אתם תפעילו את הכוח מבחוץ ואני אעשה את המהלכים בפנים׳״, הסבירה חרמוני. ״שר חכם מבין שמחאה כמו שלנו, בשילוב עם צעדים פוליטיים, היא לטובת העניין״.
חרמוני הפנתה אצבע מאשימה לעבר משרד האוצר. ״השר שמולי לא יכול להחליט לבד על הסכומים שנדרשים להצלת המערך״, היא אמרה. ״זו אפילו לא הממשלה הנוכחית שיצרה את המצב. מדובר במערכת שיובשה במשך למעלה מעשור ועכשיו חייבים לתת לה זריקת הנשמה כדי שהיא לא תקרוס״.
״אנחנו לא רוצים משאבים – אנחנו דורשים כסף״
אתמול, באזור שער הגיא, אחרי שצעדה 60 ק״מ בארבעה ימים, חרמוני התמוטטה והופנתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. אבל היא לא היתה מוכנה לוותר על המאבק, וכבר בשעות הבוקר המוקדמות התייצבה בנקודת ההתכנסות היומית. ״זה המאמץ״, היא הסבירה. ״אנחנו הולכים הרבה ברגל מיום ראשון בחום. זו היתה הצטברות של העומס, אבל היא עברה. אני כמו חדשה״.
עד לפני שנתיים היא שהתה בדרום סודן בשליחות מטעם ישראייד, הפורום הישראלי לסיוע הומניטרי בינלאומי. לפני כן עבדה בעמותות וטיפלה בנערות בסיכון בעיריות לוד וחולון. בפברואר 2018 נבחרה לתפקיד יו״ר ארגון העו״ס במסגרת תנועת ״עתידנו״ האופוזיציונית. ״אני מחוברת לשטח ונמצאת שם כל הזמן״, אמרה חרמוני. ״אני שומעת את הקולות ואי אפשר לשתוק יותר״.
במהלך הצעדה, חרמוני שמעה סיפורי זוועות בנוגע לתנאי העסקתן של עובדות רווחה ברחבי הארץ. עובדת סוציאלית שמטפלת בקשישים בקרית מוצקין, למשל, סיפרה איך נשארה לבד לאחר שכל עמיתיה עזבו ואיך היא עדיין לא מצליחה לאייש את המשרות החסרות. ״אישה אחת, מוכשרת ככל שתהיה, לא יכולה לטפל לבד בכל הקשישים של קרית מוצקין״, טענה חרמוני.
עובדת אחרת ממערך בריאות הנפש – מטפלת מוסמכת, בעלת שני תארים, שעומדת לפני פרישה לגמלאות – הודתה כי שכרה החודשי עומד על כ-8,000 שקלים. ״זה לא אמיתי״, אמרה חרמוני. ״אפשר להבין את הסטודנטים לעבודה סוציאלית שמסיימים את הלימודים ובוחרים לא להצטרף אלינו או את אלה שמתחילים לעבוד ובורחים אחרי שנה״.
אנשי יחסי הציבור שמלווים את המחאה עמדו מול הסיפורים הללו ושכמותם בחוסר אונים. הם פועלים למען השמעתן קולן של העובדות באמצעי התקשורת, אבל לטענתם הן לא נראות זועמות מספיק. ״חלק מהעבודה שלנו הוא להיות מֵיכָל״, הסבירה חרמוני. ״אנחנו מכילות את הדברים הקשים שאנשים, משפחות וקהילות עוברים ולא מתפרקות, כי אנחנו צריכות להיות חזקות. זה כל כך מופנם בתוכנו. אבל עכשיו אני מרגישה שסיר הלחץ מבעבע והוא עומד בפני פיצוץ״.
מיובשת, ענייה ומוזנחת
לפני נתוני איגוד העו״ס, עובדת סוציאלית ברשות מקומית מטפלת בממוצע בכ-300 משפחות – כ-1,500 בני אדם – לבדה. הסיבה המרכזית לכך היא הקושי לאייש תקנים לאור השכר הנמוך תנאי העבודה הירודים. עו״ס לחוק הנוער, למשל, מטפלת בכ-250 ילדים וצעירים בסיכון גבוה ומועסקת בשלושת-רבעי משרה. עו״ס קשישים מטפלת בכ-500 איש.
יותר ממחצית מהעובדים הסוציאליים מועסקים במשרה חלקית בשל תת התקצוב של משרד האוצר את הרשויות המקומיות. לטענת האיגוד, כשני שליש מהעובדים בתחום מקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום. ״אנחנו נלחמים למען איוש של כאלף תקנים שאף אחד לא רוצה לאייש, כי אף אחד לא רוצה לעבוד בשכר הזה״, הסבירה אהרוני.
״פעם אמרו שעבודה סוציאלית היא משכורת שניה למשפחה״, הוסיפה חרמוני. ״הביטוי הזה לא נמצא בלקסיקון של עובדות צעירות, אבל התפיסה נשארה. הן לא מוכנות לקבל את זה. הן גם לא מקבלות את העובדה שהן לא יכולות ליישם את הכלים שהן רכשו במהלך הלימודים בגלל העומס הבלתי אפשרי״.
ביומה השלישי של הצעדה התרחשו, לפי החשד, שני אירועים אלימים נגד עובדות הרווחה: בן של קשישה איים על עו״סית ברצח, וקרובת משפחה של מטופלת דחפה עו״סית בבית משפט. אירועים אלו מצטרפים לעוד כ-40 תקיפות לפחות שהתרחשו מתחילת השנה.
בסקר שערך האיגוד עלה כי כ-83 אחוז מהעובדות הסוציאליות חוו אלימות במקום עבודתן: כ-33 אחוז ספגו אלימות פיזית וכ-33 אחוז חוו איומים על חייהן או על חיי ילדיהן. 55 אחוז מהעובדות אינן מרגישות בטוחות במקום עבודתן. לפי נתוני הסקר, אחת מכל ארבע עו״סיות שוקלת לעזוב את המקצוע.
בסקר שערך איגוד העו״ס עלה כי כ-83 אחוז מהעובדות הסוציאליות חוו אלימות במקום עבודתן. לפי נתוני הסקר, אחת מכל ארבע עובדות שוקלת לעזוב את המקצוע
״האלימות היא לא מוצדקת כמובן, אבל גם לא מקרית״, אמרה חרמוני. ״המערכת מיובשת, ענייה ומוזנחת. אדם שמגיע למבנה שאין בו נייר טואלט בשירותים ואין כוס מים להציע לו מבין שהמקום פרוץ. המדינה שלחה את העובדות לחזית החברתית והיא משסה בהן את אזרחי ישראל. בלי תקציבים או משאבים, כל האחריות מוטלת עלינו – וזה קורה בתקופה שבה המשרד עצמו טוען שחלה עלייה של כ-60 אחוז בפתיחת תיקים בשירותי הרווחה ביחס לשנה שעברה״.
מרושעת או פופוליסטית
איגוד העו״ס שקל לפתוח במחאה כבר זמן רב, אבל שלוש מערכות בחירות, ממשלת מעבר ומגפה שיבשו את התוכניות. ״לא יכולנו לחכות יותר״, אמרה חרמוני. ״אנשים איבדו את מטה לחמם בן רגע. זה מכניס המון מתח לתא המשפחתי ועלול להחריף משברים – אבל במקום לחזק את השירותים החברתיים במהלך המשבר, החליטו להפנות לנו עורף. המדיניות הכלכלית היא במקרה הרע מרושעת ובמקרה הקצת יותר טוב פופוליסטית״.
לדברי חרמוני, כמות מקרי הרווחה הדחופים עלתה באופן משמעותי בשבועות האחרונים, אולם העובדות הסוציאליות אינן מסוגלות לטפל בהם. ״אנחנו לא מצליחות להגיע לכל מקרי החירום, שלא לדבר על למנוע אותם״, אמרה חרמוני. ״עד שמשהו לא בוער אנחנו לא מתפנות לטפל בו. ככה נוצרות עוד ועוד שריפות״.
במהלך ההפגנה, שלושה עובדים סוציאלים שעובדים בשכונת קטמונים בירושלים – שכ-30 אחוז מהתושביה נתמכים ברשויות הרווחה – ישבו לנוח על הדשא. סביבת עבודתם, לטענתם, היא ״קטסטרופלית״. השלושה עובדים בחלל משותף, אותו הם חולקים עם עוד תשעה עובדים. כל שיחות הטלפון והפגישות שהם מנהלים מתבצעות בחלל אחד; הטיפול במידע הרגיש ביותר עבור מאות משפחות מתנהל בתוך המולה באופן קבוע.
״אנחנו רוצים שיאפשרו לנו לתת שירות טוב יותר וזו לא בושה להגיד גם שאנחנו רוצים לקבל תנאים טובים יותר כבני אדם״, אמר צחי אבוחצירה, אחד העובדים. ״היינו רוצים שיתנו לנו אופק לחשוב. אין לנו זמן לזה בכלל – אנחנו עובדים על עיוור בתוך העומס, לוקחים מה שיש, מחפשים ומאלתרים. בפועל, זה לא יעיל, כי אנשים ממשיכים לחזור אלינו ואנחנו מוצפים״.
לדברי זוהר גליל, עובדת קהילתית, מגפת הקורונה לא רק הביאה להיווצרתם של מקרי רווחה חדשים, אלא גם הובילה לגילויים של נזקים רבים שחיים במצבי קיצון ולא היו מוכרים לרשויות. "המצב עכשיו הוא שהוא שבנוסף לעבודה השגרתית שלי אני ממשיכה לקבל שיחות חירום כל יום מאנשים שקיבלו את המספר שלי בימי הסגר״, אמרה גליל. ״המספר שלי עובר בין אנשים ומצב החירום רק מחריף".