לא מזמן הבת שלי נבחנה למגמת תיאטרון בבית ספר עירוני א' בתל אביב. מאז היא מחכה בהתרגשות לשמוע אם עברה ותוכל להתחיל את התיכון במגמה הנחשקת. אני כמובן מחזיקה לה אצבעות, אבל פחות מתרגשת. התברר לי שמלבד תשלום שנתי לבית הספר כתל"ן על סך 1,060 שקל, אצטרך לשלם עוד 2,300 שקל בשנה עבור המגמה.
נכון, אני לא אמורה להתלונן. בחרתי לגור בלב תל אביב ולגדל כאן את בנותיי. אבל גם מי שעשה את בחירת המגורים הזו יכול להרגיש את הפגיעה בכיס. בתי עדיין לא יודעת, אבל במידה ותתקבל – ואני ממש מקווה בשבילה שכך יהיה – היא תוותר על החוג של אחר הצהריים, אחרת זה יהיה פשוט יותר מדי.
"יש לך מזל שזה מה שמעסיק אותך", אומר בכיר ברשות מקומית בנגב. "אצלנו אם תלמיד תיכון ירצה ללמוד מחול או תיאטרון או מוזיקה אין לו לאן ללכת. אין מגמות אומנותיות בכלל. למה? גם כי אין פה מספיק תלמידים להקים מגמה כזו – וגם כי תושבים בודדים היו משלמים 2,3000 שקל בשנה עבור המגמה".
"אצלנו אם תלמיד תיכון ירצה ללמוד מחול או תיאטרון אין לו לאן ללכת. אין פה מספיק תלמידים להקים מגמה כזו – וגם בודדים היו משלמים 2,3000 שקל בשנה עבור המגמה"
מתוצאות מבחני פיז"ה שהתפרסמו החודש עולה כי הפערים בין הישגי התלמידים מהשכבות המבוססות לשכבות החלשות התרחבו והפכו לגדולים ביותר בעולם. אבל לא חייבים להתעמק בתוצאות העגומות של מבחני פיז"ה – מספיק לבחון את מוסד תשלומי ההורים לבתי הספר התיכוניים (תל"ן, תוכנית לימודים נוספת) כדי להבין שנוצר בישראל סוג של שירותי חינוך פרטיים בתוך המערכת הציבורית.
דוגמה קצרה לפערים: הורים לתלמידי כיתה ט' בעירוני א' בתל אביב קיבלו השנה דרישת תשלום על סך 2,262 שקל, מהם 1,510 שקל עבור מגמות, תל"ן ורכישת שירותים מרצון, זאת בנוסף לתשלום עבור מגמת האמנות הנבחרת (2,500 שקל עבור מגמת קולנוע, למשל).
הורים לתלמידי כיתה ט' בעירוני א' בבאר שבע ישלמו השנה 1,513 שקל, מהם 630 שקל עבור מגמות, תל"ן ורכישת שירותים מרצון. בכיתה ט' בעירוני א' אשדוד ישלמו 876 שקל לשנה, מהם 274 שקל עבור מגמות, תל"ן ורכישת שירותים מרצון, ובכיתה ט' במקיף א' שפרעם התשלום הוא 469 שקל, בלי שיופנה שקל אחד למגמות או לתל"ן, פשוט כי אין כאלו.
ההגבלות שלא עובדות
המחוקק אמנם הכיר בזכות לחינוך חינם במימון המדינה, אבל אישר לבתי הספר לגבות תשלומים מההורים עבור שירותים נוספים כמו סל תרבות, תשלומים עבור תוכנית לימודים נוספת (תל"ן) שאינה נלמדת במסגרת לימודי החובה של בית הספר ותשלומים עבור רכישת שירותים מרצון – השניים האחרונים אינם זקוקים לאישור של ועדת החינוך. לפי מחלקת המחקר של הכנסת עמדה גביית תשלומי הורים במערכת החינוך על 4.6 מיליארד שקל – גידול של 350% בשבע שנים.
משרד החינוך מאפשר לגבות בחטיבה עליונה עבור מגמת לימוד תשלום בעד חמש שעות תל"ן בסך 1,150 שקל, בנוסף על 750 שקל תשלום לפעילויות העשרה – סך הכל עד 1,900 שקל ללא אישור מיוחד. גבייה זו לא כוללת תשלום עבור מקצוע בחירה מוגבר לבגרות (עד 1,150 שקל) והיתרים נוספים שניתנים במסגרת ועדות החריגים, הרשאיות להתיר למוסדות החינוך להגדיל את סכום התשלומים הנגבים מההורים עד 10 אלפים שקל.
"נושא התל"ן התחיל ממגמות בודדות שדורשות תקציב נוסף שמשרד החינוך לא היה מסוגל לממן מגמות כמו אמנות או רובוטיקה, אבל כמו כל תשלומי ההורים האחרים הוא הפך לנורמה", אומרת עו"ד נוגה דגן-בוזגלו ממרכז אדווה. "כיום גם מי שלומד ביולוגיה או ספרות משלם תשלומי מגמה ונשאלת השאלה למה. כי זה דורש מורה בכיתה ולא יותר.
"יש פער אדיר בין מגמת מוזיקה בבית ספר כמו עירוני א' בתל אביב, שבו ההורים משלמים גם תשלום מגמה וגם תל"ן והתלמידים מקבלים הרבה יותר לבין בית ספר בקהילה ענייה יותר שמשלם 750 שקל כפי קבוע בחוק ולא מקבלים את אותו תוכן. זו עוד דרך לשפר את תוכנית הלימודים, להביא מורים יותר מוסמכים, להקים חדר מוזיקה וזה עוד נדבך בסיפור של שירותי חינוך פרטיים בתוך המערכת הציבורית".
"כיום גם מי שלומד ביולוגיה או ספרות משלם תשלומי מגמה ונשאלת השאלה למה. כי זה דורש מורה בכיתה ולא יותר"
לדברי דגן-בוזגלו לא מדובר במגמה שאותה מוביל משרד החינוך, אלא בכניעה של המשרד לדרישות של הורים חזקים לשפר את מערכת החינוך על ידי תוספת כסף. "ההורים משפיעים דרך התנגדותם להגבלת התשלומים ודרך נכונותם לשלם יותר ודרך לחץ על הורים שלא רוצים או לא יכולים לשלם – שזו פרקטיקה ידועה בבתי ספר: אם לא תשלם, משרד החינוך לא ייתן כסף והילדים לא יקבלו חינוך טוב".
קשר של שתיקה
כשהבן של ת' ביקש לעזוב את מגמת הספורט באחד התיכונים במרכז הארץ לא היתה מאושרת ממנה. "שילמתי 2,000 שקל בשנה עבור המגמה, חוץ מתשלומי בית ספר. אני חד הורית, אמא לשני ילדים וכל שקל חשוב לי", היא מוסיפה. "אבל מה יכולתי לעשות? הילד סבל בבית ספר יסודי מבחינה חברתית וחשבתי שמגמת ספורט תעלה לו את הביטחון העצמי. כשהוא התקבל שמחתי כל כך, וידעתי שגם אם הסכום היה יותר גבוה הייתי עושה שמיניות באוויר ומשלמת. להגיד לך שאני יודעת מה הם קיבלו תמורת הסכום הזה? אני באמת לא יודעת ולא בטוחה שהוא מוצדק. אני שמחה שטוב לו בבית הספר ויותר שמחה שהוא בחר לפרוש אחרי שנתיים".
ח"כ לשעבר יוסי יונה, שניסה ללא הצלחה להוביל את הגבלת התשלומים על ההורים מתוך המערכת הפוליטית, מציין שגם המפלגות נכנעות לדרישה של ההורים. "המגמה רק תלך ותתחזק כי אין כוחות פוליטיים שיכולים לעצור אותה", הוא אומר. "יש קשר שתיקה בין מפלגות מימין ומשמאל שקשובות לאינטרסים של מעמד הביניים האמיד והגבוה. למנוע כניסה של כסף כזה למערכת החינוך זו משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית.
"אני חייב להסתייג ולומר שלא כל שקל למערכת החינוך הוא כסף שזקוקים לו. אבל בגלל שההורים נמצאים בתחרות בינם לבין עצמם הם מאבדים את אמות המידה ובוחן המציאות. הם מרגישים מחוייבים לתת לילד שלהם את האפשרות הטובה ביותר ומאבדים פרופורציה. וכך מי שיכול לשלם בקלילות עושה זאת בקלילות, מי שלא יכול בקלילות עושה זאת ונאנק – ומי שלא יכול לשלם משתרך מאחור".
לדברי פרופ' יונה, מי שגובה את תשלומי ההורים הגבוהים ביותר הוא מגזר הציונות הדתית, ששולטים במשרד החינוך בשנים האחרונות. "וגם הורים לילדים חרדים סיפרו על גביית יתר מטורפת", הוא מוסיף.
"המגמה רק תלך ותתחזק כי אין כוחות פוליטיים שיכולים לעצור אותה. יש קשר שתיקה בין מפלגות מימין ומשמאל שקשובות לאינטרסים של מעמד הביניים האמיד והגבוה"
רם כהן, מנהל תיכונט בתל אביב ולשעבר המנהל של התיכונים עירוני א' ותלמה ילין לא מבין על מה המהומה הגדולה. "סל תרבות מאפשר לגבות 180 שקל וזה מספיק בדיוק לשלושה אירועי תרבות – זה מעט", הוא אומר. "אני כמנהל בצפון תל אביב הייתי רוצה שההורים ישלמו 300 שקל, ואז אקח אותם לחמישה אירועים, אבל אני לא יכול כי משרד החינוך קבע סכום מקסימלי. הוא רוצה להשוות את ירוחם להרצליה פיתוח, וזה עצוב. הורה שצריך לשלם 200 שקל בחודש על מגמה של איכות – יאללה, שישלם.
"אנשים משקיעים בחינוך, אין מה לעשות. ילד בכיתה י' או יא' יכול לעבוד יום בשבוע כדי לממן את התשלום למגמה. אי אפשר לבקש שוויון ככל הזמן. אם יבוטלו תשלומי ההורים, בתי הספר ייסוגו אחורה ולא יפתחו את המגמות הייחודיות. יש איזון עדין בין האפשרות לאפשר נושאים ותכנים ופעילויות שמשרד החינוך לא מממן אותם לבין האפשרות להעניק את זה לילדים בתוך בית הספר".
בתגובה לדבריו אומר פרופ' יונה כי "בית הספר שרם עומד בראשו משרת את האינטרסים של הקבוצות האמידות שאדישות לסוגיה של פערים בחינוך".
מה זה עוד 400 שקל?
"ההורים משלימים עם רוע הגזירה כי מה זה עוד 400 ש"ח לחודש עבור שיעורי העשרה, אבל המינוס בבנק הולך וגדל", כתב רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון והמכללה החברתית-כלכלית בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו. "כאשר המדינה מאפשרת את אותם פתחי מילוט פרטיים למעמד הביניים ומפריטה את החינוך הציבורי, היא למעשה יוצרת חיץ בין האינטרסים שלו לאינטרסים של המעמדות הנמוכים…..שירותים חברתיים כמו חינוך ציבורי ובריאות ציבורית שהלקוחות המרכזיים שלהם הם המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים לא נאבק כדי לשפרם הופכים בבוא הזמן לשירותים עניים, מדולדלים. זה מה שקורה במערכת החינוך בישראל. זו המציאות מאחורי הפערים בהישגים".
"ההורים נמצאים בתחרות בינם לבין עצמם הם מאבדים את אמות המידה. הם מרגישים מחוייבים לתת לילד שלהם את האפשרות הטובה ביותר ומאבדים פרופורציה"
באוגוסט דחה בג"ץ עתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח בישראל יחד עם כ-100 עמותות, ארגונים וועדי הורים בעניין התשלומים הנגבים מההורים, שמעגנות לדבריהם מערכות חינוך נפרדות לתלמידים שהוריהם בעלי יכולת ולכאלו שידם אינה משגת ואחראית במידה רבה להעמקת הפערים בין תלמידים מאוכלוסיות חזקות ומוחלשות, פערים מהגבוהים במדינות המפותחות. העותרים ציינו שמדיניות זו פוגעת בזכותם החוקתית של רבבות מתלמידי ישראל לכבוד, לשוויון ולשוויון הזדמנויות בחינוך; ושכל אלה נעשים ללא הסמכה בדין, תוך עקיפת המחוקק והפיקוח הפרלמנטרי על מערכת החינוך, והתעלמות מעקרונות יסוד שעוגנו בפסיקה.
בפסיקתו בג"ץ למעשה הכשיר את תשלומי ההורים כשקבע: "לא הוכח כי עצם האפשרות לגבות תשלומי הורים פוגעת בזכות לשוויון בחינוך, ולא בוססה הצדקה להחיל בענייננו מדיניות של "השוואה כלפי מטה'". השופט עמית הוסיף עוד ש"לא מצאנו להתערב בשיקול דעתו של משרד החינוך, שהחליט להקריב מידה מסוימת של שוויון לטובת האוטונומיה ההורית בחינוך". השופט מינץ הסכים איתו כשקבע: "מערכת החינוך נועדה כאמור לתמוך ולהקל את מלאכת החינוך של הילדים, למען הילדים. עם זאת, אין היא באה להחליף ולבטל את תפקידם הבסיסי של ההורים, לא בביצוע חובותיהם לעשות כל שנדרש מהם, ולא במימוש זכויותיהם לעשות כל שביכולתם".
"מי יושב בבג"ץ?", שואלת דגן-בוזגלו. "אלו בדיוק האנשים ששולחים את הילדים שלהם לבית הספר הריאלי בחיפה שגובה 17 אלף שקל בשנה. והם אומרים בצורה ברורה שאלו ספינות הדגל של החינוך הישראלי, לא ניתן לפגוע בהם ואנחנו מתעקשים על הזכות שלנו לעשות את זה. זו אחת הפסיקות המעמדיות ביותר של בתי המשפט. בית המשפט נתן לגיטימציה לעמדה של ההורים שדורשים את הזכות לשלם יותר כדי לתת לילדים שלהם את החינוך הכי טוב שיש. יש אמירה שמערכת החינוך היא בינונית ואם אנחנו רוצים חינוך טוב יותר – זכותנו לשלם על כך ואין בה אפילו אמירה אחת שהמדינה צריכה לדאוג לחלשים".
"מי יושב בבג"ץ? אלו בדיוק האנשים ששולחים את הילדים שלהם לבית הספר הריאלי בחיפה שגובה 17 אלף שקל בשנה"
"בג"ץ משקף את המדיניות הניאו-ליברלית שמעניקה חשיבות גדולה יותר לזכויות של היחיד על פני ערכים של שוויון", אומר פרופ' יונה. "איילת שקד הצליחה להכניס לבית המשפט שופטים שמרניים שרוצים בעצם לשנות את האיזון לטובת הכלכלה החופשית. זו החלטה נוראית שבעצם מעדיפה את חופש הבחירה של האינדיבידואל על פני שוויון".
בפגישה שערכו נציגי משרד החינוך עם חברי ועדת החינוך ביולי הושגה החלטה על "מתווה לאישור בהסכמה של התשלומים", שלפיו הוסכם כי נושא תשלומי ההורים נדרש להסדרה ופיקוח. במסגרת המתווה נקבע כי הממשלה תפעל בתהליך רב-שנתי להפחתת תשלומי ההורים. אבל נראה שבלי דחיפה של ההורים שום דבר לא יקרה. "במקום שהורים חזקים ייאבקו על שיפור החינוך הציבורי וידרשו, למשל, לגוון את תכנית הלימודים, להקטין כיתות, לשפר את תנאי המורים ולעלות את סף הכניסה למקצוע וליישם את חוק יום לימודים ארוך", אומר הוד. "המדינה מאפשרת להם ליהנות מהסדרים פרטיים בתוך המערכת הציבורית".
"כמו במקרה של מחאת העגלות שהוציאה אלפי הורים לרחוב והפחיתה את התשלומים לחינוך לגיל הרך – גם פה על ההורים עצמם לחשוב כיצד הם יכולים לעצור את הסחף ולצאת נגד התופעה שהולכת ומתרחבת.
"אם את לוקחת ישוב שיש בו תשלומי הורים גבוהים פלוס רשות מקומית שמשקיעה בחינוך מול העדפה מתקנת של משרד החינוך – היא רחוקה מלהספיק. הפער בין בתי ספר כספי הורים, תשלומי רשות ומשרד החינוך – זה משקף את הפער האמיתי. אף אחד לא אוסף את המידע הזה וזה לא מקרי כי אף אחד לא מעוניין בזה"?
שיחה על זה post