"גרטה טונברג ישראלית לא תהיה": למה מחאת האקלים בישראל לא תופסת תאוצה

ארבעה מיליון בני אדם מכל העולם יצאו לרחובות בשישי שעבר לזעוק את מה שכדור הארץ כנראה היה רוצה לומר בשארית כוחותיו: תצילו אותי. גם היום צפויות להתקיים הפגנות ב-169 מדינות בעולם, בהן בישראל. "מכריזים על מצב חירום אקלימי", היא כותרת האירוע שמתקיים היום ב-10:30 ויגיע לכיכר הבימה בתל אביב.

בדף הפייסבוק של האירוע נראה כי  רק 1,200 איש ואישה סימנו שיגיעו לאירוע. הקריאה שמופיעה בעמוד האירוע על כך ש "האדישות וההכחשה למשבר האקלים חצו כל גבול" מופנית כלפי נבחרי הציבור, שלא פועלים מספיק. אבל גם לציבור הרחב יש בכך חלק. 

נראה כי מחאות אקלים בישראל, גם בגרסתן הנחרצת העכשווית כחלק מהתנועה העולמית, מעולם לא הצליחו לחצות את גבולות כיכר הבימה או תל אביב ולהוציא את ההמונים לרחובות, כפי שקורה באירופה ובארה"ב בשנה האחרונה.

פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות מהבינתחומי בהרצליה סבור שלא. ממש לא. את האצבע המאשימה הוא מפנה בין היתר לתקשורת שנמנעת מעיסוק בנושא.

---

"התקשורת מתגייסת לטובת כל נושא רק כשהוא נוח לה", הוא אומר. "צריך לזכור שהתקשורת ברובה מצייתת לתאגידים ולבעלי עניין שמחזיקים אותה, ושיש להם אינטרסים מגוונים בשימור המצב הקיים. לכן לא נראה מחאת אקלים אותנטית בישראל, אלא משהו קטן לצאת לידי חובה כמו שהיה בשבוע שעבר. מחאה שלא תפסה מקום מרכזי בשיח הישראלי המקוטע עם הפרעת הקשב האופיינית לו".

התקשורת ברובה מצייתת לתאגידים ולבעלי עניין שמחזיקים אותה, ושיש להם אינטרסים מגוונים בשימור המצב הקיים. לכן לא נראה מחאת אקלים אותנטית בישראל

לדבריו, היחידים שעושים מאמץ הם כמה ארגוני סביבה בהם מגמה ירוקה, צלול וגרינפיס. "אבל גם הם לא מצליחים לגייס מסות של אנשים. גם במצעד האקלים וגם בכנס האקלים באים תמיד אותם חשודים מיידים".

מי שלא בקי בפרטי משבר האקלים ובהשלכות הבלתי הפיכות שצפויות לנו בעוד ארבעה עשורים, חושב שמדובר בעוד מחאה של תל אביביים פריבילגיים שהחליטו לצאת לרחובות. דבריו של ינון מגל השבוע, ספק בצחוק, ספק ברצינות, כי "זה נראה לי טרנד של שמאלנים אז אני נגד" – נתן אולי את ההסבר הטוב ביותר לגבולות הגזרה של המחאה בארץ. 

נוער דורש שינוי

גל המחאה העולמית התחיל עם גרטה טונברג אקטיביסטית שבדית בת 16 שלפני שנה הפגינה לבדה מול בניין הפרלמנט השוודי נגד אוזלת ידם של המדינות מול ההתחממות הגלובלית ובשבוע שעבר הובילה מיליון איש ברחובות ניו יורק. ההצהרה שלה לפני שנה, שהיא לא תגיע לבית הספר ביום שישי למען האקלים הפכה לתנועת Strike for Future שמונה כשני מיליון בני נוער ברחבי העולם.

היחידים שעושים מאמץ הם כמה ארגוני סביבה בהם מגמה ירוקה, צלול וגרינפיס. "אבל גם הם לא מצליחים לגייס מסות של אנשים. באים תמיד אותם חשודים מיידים"

גם בארץ פועלת התנועה הזו כארגון שטוח המונה כאלף תלמידים בני 12-18. ב-1 בספטמבר במקום להתייצב ליום הראשון ללימודים הם הגיעו לכיכר הבימה (כן, שוב) וזעקו "אם אין לעולם עתיד, למה לי להיות תלמיד?"

"אם לא ניקח את העתיד שלנו בידיים אף אחד לא ייקח", אומרת נועה סלע בת ה-15 מתל אביב, פעילה בתנועה. לדבריה המחאה רק תלך ותתרחב. "המודעות של הנוער גדלה מיום ליום. מהפגנות של ארבעה חברה גדלנו ל-200 ועכשיו אנחנו כבר יותר מאלף בני נוער. כל מי שרוצה לקחת חלק משמעותי בתנועה מוזמן – זה שיעור הרבה יותר חשוב עבורנו מכל מה שנלמד בבית הספר".

"כל מי שרוצה לקחת חלק משמעותי בתנועה מוזמן – זה שיעור הרבה יותר חשוב עבורנו מכל מה שנלמד בבית הספר"

"הממשלה גוזלת לנו את העתיד תוך הסתכלות על האינטרסים של הפוליטיקאים ובעלי ההון", אומר תם בן סיני, 15, מכפר אוריה. "אנחנו דורשים בין היתר שהמדינה תכריז על מצב חירום אקלימי, שתעבור לאנרגיה מתחדשת, שתפחית את פליטת גזי החממה ושתהיה תוכנית לימודים מעמיקה על משבר האקלים". 

בתוך עמו הוא חי, והוא יודע שלמדינה הזו יש לא מעט בעיות על הראש. "שאר הנושאים שבמחלוקת במדינה הם הפיכים", הוא מסביר. "המשבר האקלימי הוא בלתי הפיך ומאיים על כולנו, בלי צדדים פוליטיים".

ולמה יקשיבו דווקא להם? "כמו שגרטה ישבה לבד מול בניין הפרלמנט ובסוף היא הצליחה לעורר את המודעות – אנחנו חושבים שכחלק מתנועה בינלאומית גדולה יקשיבו לנו. אולי אם היינו עוד תנועה מקומית קטנה לא היו מתייחסים אלינו". 

"שאר הנושאים שבמחלוקת במדינה הם הפיכים", הוא מסביר. "המשבר האקלימי הוא בלתי הפיך ומאיים על כולנו, בלי צדדים פוליטיים"

פרופ' יאיר שומע את הדברים אבל נשאר סקפטי. "גרטה טונברג הישראלית לא תהיה", הוא קובע. "מערכת החינוך הישראלית חונקת כל יצירתיות ומחשבה עצמאית בגיל הזה. החינוך קונפורמי ושמרני וגם לא שם את הנושא של משבר האקלים בראש סדר היום ואין תקווה שתקום ממנו מחאה עממית של תלמידים. כשכבר עלתה צעדת אקלים היא נעשתה באישור ההורים, עם ליווי ובשעה מוגדרת. הכל חנוק. אין מקום לאנרכיזם".

איפה התקשורת?

המשבר הבינלאומי מביא לארץ תנועות עולמיות. לא רק Strike for Future, אלא גם את "המרד בהכחדה", שמשתמשת בהתנגדות לא אלימה כדי למחות כנגד משבר האקלים.

"מחקרים שעשתה התנועה העולמית העלו ששינוי חברתי קורה כשמגויסים אליו מינימום 3.5 אחוז מהאוכלוסייה", אומרת רחלי מרחב, פעילה ב"המרד בהכחדה. "זה אומר שבערך 300 אלף איש בישראל אמורים להכיר את הנושא. עוד עלה שכל הנושא של מחאות והפגנות לא עוזר ומה שעוזר זה להעלות מודעות הוא אי ציות אזרחי. לא פעולות בניגוד לחוק אבל כאלו שמפריעות לסדר. שיוצרות פקקים, שחוסמות כניסות. אנחנו שיבשנו לאחרונה ועידה כלכלית. ראינו שבאמצעות מספר קטן של אנשים הצלחנו למשוך את התקשורת".

כמו פרופ' יאיר, גם מרחב טוענת שבלי התקשורת המיינסטרימית הגדולה, המחאה לא תתרומם. "ביום שישי יצאו ארבעה מיליון אנשים בכל העולם להפגין, אבל בארץ מי שצפה בטלוויזיה במהלך סוף השבוע לא ידע על קיומה של המחאה הזו", היא אומרת. "יש אנשים עם הרבה כוח שהדבר האחרון שהם רוצים זה שנשנה את חוקי המשחק, ושהתודעה ותשומת הלב תשתנה.

"ביום שישי יצאו ארבעה מיליון אנשים בכל העולם להפגין, אבל בארץ מי שצפה בטלוויזיה במהלך סוף השבוע לא ידע על קיומה של המחאה הזו"

"אנשים צריכים להבין שיש בעיה, שלהם ולילדים שלהם לא יהיה מה לאכול, שיהיה מחסור במים, שעל החומות שלנו יתדפקו מיליוני פליטים. שנהיה בצרות צרורות. רק כך נצליח לגרום להם להצטרף אלינו".

"מדובר בפיקוח נפש"

משום שמשבר האקלים לא מבחין בין ימנים לשמאלנים, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים – לכאורה אין סיבה שהמאבק לא יהיה משותף לכלל החלקים בחברה הישראלית המשוסעת.

מיכה פרייס, ירושלמי בן 24 הוא אחד הפעילים הבודדים מהחברה הדתית. פרייס בונה מערכי שיעור שאיתם יצא לישיבות ולפגישות עם רבנים מובילים ודמויות חינוכיות כדי לסחוף את הציבור הדתי למחאה. 

"לא צריך להתייחס לחברה דתית כמי שאומרת אמן לרבנים, אבל בסופו של דבר הם יכולים לשנות את השיח ובמקום לדבר על הערך של שליחות והגנה על המדינה בצבא, יתחילו לדבר גם על הערך של שמירה על הסביבה".

"למה בחור חובש כיפה נמצא במקום שבסטריאוטיפ שייך לחבורה של שמאלנים שכנראה חצי מהם תל אביביים ורבע מהם טבעונים? מדובר בפיקוח נפש למיליוני אנשים בארץ ובעולם".

"למה בחור חובש כיפה נמצא במקום שבסטריאוטיפ שייך לחבורה של שמאלנים? מדובר בפיקוח נפש למיליוני אנשים בארץ ובעולם"

פרייס יודע שלכל חלק בחברה הישראלית צריך לדבר בשפתו, גם לחברה הדתית ציונית. למשל להבהיר שמדובר בפיקוח נפש או ש"אפשר להציג את משבר האקלים במונחים של סכנה ביטחונית אסטרטגית וכלכלית לישראל", הוא אומר. 

"אנחנו יודעים טוב מאוד להגיב לאיומים מידיים שעומדים בפתחנו מתוך ארסנל היכולות הגדול שלנו שכל העולם משתאה מהם, אבל בתחום הזה שהוא סכנה קיומית לישראל אנחנו עומדים מנגד".

לדבריו אין בציבור הדתי מודעות רחבה לבעיה. "יש מודעות לאחריות סביבתית –  אין מודעות למשבר האקלים. מגיל צעיר נוטעים עצים בט"ו בשבט ומדברים על החיבור והחשיבות של השמירה על הטבע, אבל מדברים על זה בצורה קצת מתיפייפת וערכית ולא בצורה פרקטית. אנחנו נמצאים בבעיה גדולה אבל לא לוקחים את הסוגיות במלוא חומרתם ולא שואלים איך אפשר לא לפעול כשהעולם נמצא במסלול התרסקות. במקום זה מתייחסים לנושא כסוגייה סקטוריאליות שמזוהה עם חילונים בתל אביב".

ללמוד מהבדואים של פעם

עוד חלק שמתחיל להידרש לנושא הוא החברה הערבית. גדיר האני היא אחת הפעילות המרכזיות שם בנושא, ולוקחת חלק בפרויקט ואדי עתיר של הקהילה הבדואית בנגב, להקמת חווה חקלאית המבוססת על תכנון בר קיימא להתמודדות עם תופעת המדבור. "הבדואים שכחו את הידע האקולוגי העתיק", היא אומרת. "פעם הם ידעו לחיות בצורה מקיימת לעשות חקלאות בהשקיה אפסית וכיום הם מזהמים גדולים עם שריפות הפסולת והשימוש הרחב בפלסטיק ובמיזוג אוויר. אנחנו מנסים לשלב את הידע שלהם עם הטכנולוגיות החדשות".

האני מודה שאין מודעות גדולה בציבור הבדואי למשבר האקלים, אבל מסבירה שהשינוי בדרך. "אני חולמת לעשות משהו שישפיע על האנשים האלה", היא אומרת.

לאחרונה גם באיגוד ערים סכנין התחילו לפעול במסגרת חינוכיות להתמודדות עם המשבר. "אנחנו מעלים את המודעות באמצעות התלמידים כדי שהם יסבירו להורים ולמבוגרים על הנושא כי הידע שלהם הוא לא כל כך גדול", אומרת אמאל בדארנה, מנהלת החינוך באיגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה סח'נין.

כל בתי הספר היסודיים נחשפים שם לנושא, בין היתר באמצעות שיתוף פעולה עם מגמה ירוקה ובמסגרת פרויקט פרח. "אנחנו מתכננים צעדה משותפת עם ארגונים סביבתיים. זה נושא עולמי ולא רק מקומי – אבל אם נעשה שינוי מקומי נוכל להשפיע על העולם".

“גרטה אומרת פעל כאילו לבך עולה באש", אומר פרופ' יאיר. "לצערי בישראל במקום להיות אור לגויים אנחנו משתרכים מאחור בצורה עלובה. אנחנו מתלוננים על הקייטרינג בטיטאניק, במקום לדבר עם הקברניט שיפסיק להכניס אותנו לקרחון".