בסוף חודש יוני האחרון נכנס גבר למספרה ביישוב אכסאל, שלף אקדח וירה מטווח אפס באדם ששהה במקום, לעיני בנו שישב לצידו. בסרטון ממצלמת האבטחה ניתן לראות את הירי ואת המנוסה של כל מי שנכח במספרה בעוד הילד נותר במקומו, מביט חסר אונים באביו, אולי בתוכו כבר מבין שזה הרגע שבו חייו ישתנו לתמיד.
את גל האלימות בחברה הערבית נהוג לציין במספרים המוחלטים של הנרצחים, אבל מאחורי כל מספר יש אדם שהיה חלק ממעגלים רחבים של משפחה, חברים ושכנים. כל מספר שמתווסף למניין הנרצחים גם שולח גלים של טראומה שלא מדלגים על ילדים ובני נוער, בין אם במישרין או בעקיפין. חלקם נקלעו בשוגג לאירועי ירי, חלקם איבדו בן משפחה, אחרים גרים בשכנות למי שקיפח את חייו כתוצאה מהאלימות הרצחנית.
"פעם בשאלון האבחון לפני הטיפול הראשון היינו שואלים שאלה כללית, האם המשפחה חוותה טראומה כלשהי, כיום אנחנו שואלים ספציפית האם המשפחה היתה קורבן לאלימות". נג'לא אסמר היא פסיכולוגית קלינית המנהלת את "מענה", מרכז לבריאות הנפש לילדים, נוער ומבוגרים הפועל במסגרת מערך בריאות הנפש בבית החולים האנגלי בנצרת. הצעיר מבין הילדים המטופלים במרכז בסך הכל בן שלוש.
בפעם האחרונה שבדקה, רשימת ההמתנה לטיפול עמדה על 260 אנשים. "טיפול אצלנו אורך לפחות שנה", היא אומרת, "זאת בשל המורכבות של החברה הערבית. הבנו שהטיפולים הקצרים לא עובדים". מה עושים המאות שממתינים להקל על נפשם? "אין לנו לאן להפנות אותם", היא מודה. "טיפול נפשי חייב להיעשות בשפת אם, אצל מי שיש לו הבנה תרבותית של המקום שממנו בא הילד".
"ביישוב אצלי יש מאות ילדים שמחכים למענה", אומר סמיר מחאמיד, ראש עיריית אום אל פחם. בגל האלימות הנוכחי היו בעיר שישה נרצחים ו-25 פצועים. "בשבוע שעבר קיבלתי פנייה מסבא ששני הבנים שלו נרצחו והוא דואג לנכדה שלו שרוצה ללכת לתיכון ומפחדת", אומר סמיר. "הוא שאל אותי איך אני יכול לעזור לה ולא היה לי מענה. אני מקבל שיחות דומות כמעט מדי יום".
התקפי חרדה והסתגרות
מומחים מתחום בריאות הנפש מספרים ל"המקום" כי הסימפטומים למצוקה של הילדים בחברה הערבית באים לידי ביטוי בחרדה, התקפי פאניקה, סיוטים בלילה, בעיות שינה, בעיות ריכוז, תחושות של עצב עמוק, צמצום חברתי והסתגרות. יש ילדים שחווים רגרסיה בהתנהגות, יש שלא יוצאים מהבית. כל ילד ורמת החרדה שלו.
"אנחנו רואים תחושה של פגיעה במוגנות הבסיסית, עליה ברמות הלחץ והחרדה הפוגעות בתורם גם בתפקוד וגם בבריאות הגוף והנפש", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בער"ן, המפעיל שירותי תמיכה נפשית בטלפון ובאינטרנט, בהם קו ייעודי בשפה ערבית. "אנו שומעים על בהלה ופחד של הורים לשלומם ולשלום ילדיהם, המביאה להימנעות מפעילות ולהסתגרות.
דניאלס מתארת שיחה מאם לילדה בת שמונה, ששיתפה שבן משפחתם מאויים. "היא תיארה שהבת משדרת סימני מצוקה ורגרסיה כמו הרטבה, בכי, סיוטי לילה ומעבר לשינה במיטת ההורים".
בדרך כלל מי שפונה לשירות הן אמהות, מסבירה דניאלס, אבל לאחרונה מגיעות יותר פניות מצד אבות שמביעים חשש לחיי ילדיהם. "התחושה הרווחת בקרב הפונים זהה – הירי מגיע מכל כיוון, ללא אבחנה ואין להם כלים לשמור ולהגן על בני משפחתם ועל עצמם. האבא נתפס כעמוד השדרה בבית והוא זה שאמור להגן על ילדיו. במציאות החדשה אבות רבים שרויים בחוסר אונים״.
אם בעבר הייתה הנחה שבחברה הערבית לא ממהרים לפנות לטיפול פסיכולוגי, השנים האחרונות הראו פתיחות הולכת וגוברת לאפיק הטיפולי. "כשנותנים שירות אנשים מתחילים לצרוך אותו, ואנחנו רואים את העלייה במספר הפניות משנה לשנה", אומרת אסמר. דניאלס מספרת שאל הקו הייעודי של ער"ן בשפה הערבית מגיעות כ-2,300 פניות בשנה (קו הסיוע בערבית – 1201 שלוחה 2).
אנשי המקצוע שאיתם דיברנו מביעים תחושת חוסר אונים. עוד לפני המחסור בפסיכולוגים, במרכזי חוסן או במענים ממשלתיים – הם עדיין מתקשים להבין מהו הטיפול הנכון ביותר עבור ילדים שחיים בצל האלימות המתמשכת שחווה מחיר כל כך גבוה מהחברה כולה.
"אם מגיע אלי ילד שחווה אלימות בבית, אפשר יהיה לטפל בטראומה אחרי שהוצאתי אותו מהבית, שהרחקתי אותו ממקור האלימות. אבל במקרה הזה הילדים ממשיכים לחיות בסביבה מאיימת והם חיים בתחושת פחד כל הזמן", אומרת ד"ר עולא מוראד, מנהלת המרפאה לבריאות הנפש שפרעם. "זו יכולה להיות חשיפה ישירה או עקיפה לאלימות – בדיבור על האירועים בבית או כשהם רואים את השכונות שלהם בוערות. זו תחושה של תוהו ובוהו וחוסר ביטחון.
"בזמן מלחמה, אפשר לתווך את המצב לילדים, להרגיע שיהיה בסדר, שהמלחמה תיגמר, שהמדינה נלחמת לטובת העם. אם יש רעידת אדמה, היא מתרחשת ונגמרת אז אפשר לטפל בטראומה. אבל מה אפשר להגיד לילד כשהמצב מתמשך? כאשר הסכנה סביב הילד ממשיכה? גם אם אני מטפלת בו, בסוף הוא חוזר לסביבה האלימה.
"אם יש רעידת אדמה, היא מתרחשת ונגמרת אז אפשר לטפל בטראומה. אבל מה אפשר להגיד לילד כשהמצב מתמשך?"
״מצב כמו שאנחנו חווים כיום, כשמשפחות פשע משתוללות, אין לו מענה בספרות המקצועית. צריך להמציא את הגלגל ולחשוב על פתרונות חדשים״.
"אלו סוגיות שלא ברורות לנו עד הסוף ואנחנו מנסים ללמוד אותן לעומק", אומרת גם אסמר. "אם את קרובת משפחה למישהו מאויים, את נמצאת בסכנה וההסתגרות ריאלית. כשיש טילים שמתעופפים לך מעל הראש, אי אפשר להגיד לך לא לפחד. יש משהו מציאותי בפחד. טיפול נפשי צריך להיעשות מתוך מקום בטוח, אבל עבור הילדים, שלוקח זמן עד שהם נפתחים ונותנים אמון, אין כרגע מקום בטוח כדי להתחיל לטפל קודם כל צריך להפסיק את המצב, שהממשלה והמשטרה יקחו אחריות".
ילדים חמושים להגנה עצמית
"פעם הילדים היו מציירים גרפיטי על הקירות של לבבות וזה אוהב את זו, היום זה ציורים של M16", אומרת שיפא אל-סאנע, מנהלת אגף הרווחה בלקייה. "הילדים האלה עדים לאלימות, למקרי רצח, אבל לא מתייחסים אליהם, לא שואלים אותם איך הם מרגישים, לא שמים לב ללחץ הגדול שהם נתונים בו ולא מאפשרים להם להוציא את המטען הזה החוצה – ויום אחד הוא יתפוצץ. כשהילדים גדלים עם תחושה של פחד, חוסר ביטחון וחוסר אמון בסביבה ומול כל האלימות הזו, הם עלולים לגדול להיות עבריינים או קורבנות לעתיד".
"כשהילדים גדלים עם תחושה של פחד, חוסר ביטחון וחוסר אמון בסביבה ומול כל האלימות הזו, הם עלולים לגדול להיות עבריינים או קורבנות לעתיד".
חשש דומה עלה בדיון של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בכנסת ב-18 ביולי בנושא סיוע נפשי לילדים ערבים בשל העלייה בפשיעה ובאלימות. "החשש שלנו בחברה הערבית הוא שחלק מהילדים שלנו התחילו להתחמש כדי להגן על עצמם, במטרה להיות חיילים עתידיים בארגוני הפשע", אמר מחמוד נסאר, רכז המאבק באלימות ופשיעה בוועד ראשי הרשויות הערביות.
"הילדים התחילו להשתמש במושגים שלא מתאימים לגיל שלהם", אומרת ד"ר מוראד. "הם מדברים על שמות של כלי נשק, שוק אפור, פרוטקשיין. בהרבה מקרים הם מאמצים את השפה וההתנהגות שהחברה משתמשת בה. חוקים בחברה וחינוך ימנעו מהיצר האלים שיש באדם להתפתח, אבל ברגע שהכל פרוץ אי אפשר להגן על הילדים, והם מרגישים את זה. הם חושבים שיהיו מקובלים אם יאמצו התנהגויות עברייניות".
צריך לשבור את המעגל הזה", אומרת אל-סאנע. "לתת להם מעטפת של תמיכה, שביב של תקווה. אבל הנושא הזה, הכואב והעצוב, לא מדובר בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. וגם כאשר מדברים על זה – אין לאן לפנות, אין מקום שיכול להכיל אותם. אני כמנהלת הרווחה עסוקה כל היום בכיבוי שריפות, חייבים להכניס את הטיפול בהם לסדר העדיפויות".
יוזם הדיון בכנסת, ח"כ אחמד טיבי, ציין כי ביקש מראש הממשלה תוכנית בינמשרדית לליווי וטיפול אלפי הנפגעים ובני משפחותיהם והקמת מרכזי חוסן בחברה הערבית ומענה חירום ייעודי. בישראל פועלים 11 מרכזי חוסן, לחברה הערבית אין אף לא מרכז אחד. ישנו רק מרכז ייעודי אחד לחברה הבדואית, הפועל בנגב. מרכז חוסן שפעל בנצרת נסגר ב-2006 ועלות הפעלתו המחודשת עומדת על מיליון וחצי שקל לשנה, אך לא נמצא לכך תקציב. לדברי אנשי המקצוע יש צורך בהקמת ארבעה מרכזים.
כבר לפני שנה וחצי אמור היה להתפרסם קול קורא לצורך הקמת מרכז חוסן ייעודי לחברה הערבית. הקמתו היתה חלק מתוכנית החומש לחברה הערבית "תאקדום", של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שבמסגרתה אמורים היו להפנות עשרות מילארדים לטובת מענה לצרכים של האוכלוסייה. כ-600 מיליון שקל מתוכם יועדי לתחום הרווחה. זו היתה אמורה להיות תוכנית פורצת דרך הכוללת תגבור המענים הפסיכו-סוציאליים והקהילתיים תוך דגש מיוחד על נוער. הממשלה התחלפה, הקול הקורא לא פורסם והמכרז להקמת מרכז חוסן לא נערך מעולם.
מנתוני קופות החולים עולה שרק 22 מרפאות מעניקות מענה לבריאות הנפש, ואלו פרוסות ב-17 ישובים בלבד. לפי משרד הבריאות, נפתחו בתקופה האחרונה 9 מרכזי התערבות במשבר בבתי חולים כל הארץ, שאמורים לספק התערבות דחופה ומהירה. אולם לפי קצב האירועים המסחרר במדינה, גם זה לא מספיק.
שלושה אחוז פסיכולוגים ערבים
תחום בריאות הנפש נמצא בקריסה כבר לא מעט שנים, בין היתר בשל מחסור באנשי מקצוע שבחברה הערבית מורגש ביתר שאת. רק שלושה אחוזים מבין כלל הפסיכולוגים בישראל מגיעים מהחברה הערבית, זאת לעומת חלקם באוכלוסייה העומד על 20 אחוז, כך עולה מנתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת ב-2018. בבדיקה שערכה הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות״ת), נמצא כי הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה מאתגרת לכלל הסטודנטים, אולם היא מאתגרת במיוחד לסטודנטים הערבים אשר מתמודדים גם עם פערי שפה והבדלים תרבותיים. הוועדה החליטה להקצות שישה מיליון שקל להגדלת מספר הסטודנטים.
"הצורך רק הולך ועולה", אומרת אסמר. "יש הרבה סטודנטים שלא מתקבלים ללימודי התואר השני בארץ ולומדים בחו"ל, הם מגיעים אלינו להתמחות. אבל זה לא מספיק בכדי לענות על הביקוש ולעתים גם מכביד משום שהם לומדים בצורה אחרת וצריך להדריך אותם מהתחלה". המחסור באנשי המקצוע גורם לכך שרק 70 אחוז מהתקנים של פסיכולוגים בחברה הערבית מאוישים ורק 58 אחוז בחברה הבדואית.
בדיון בכנסת אמרה נציגת משרד החינוך אמרה באותו דיון כי הוכשרו 37 יועצים לתוכנית "עוצמה" שנותנת מענה קבוצתי לתלמידים עם קושי בשליטה עצמית וויסות. אלא שאין בה כדי לתת מענה לטראומות של הילדים השקופים בעיני המערכת.
כדי להתגבר על הצורך, ישנן יוזמות נקודתיות מעטות שעולות מהשטח. מחאמיד, שהיה ראש העיר הראשון שהרים ביישוב תוכנית למאבק באלימות ומנסה כעת לקדם הקמת מרכז חוסן באום אל פחם, בינתיים ללא ההצלחה, חבר לקואליציה לטראומה בכדי להכשיר עובדות סוציאליות ביישוב. "זו הכשרה נקודתית, זה לא מספיק", הוא אומר. "אנחנו חייבים פתרון מקצועי".
"רוב הטיפולים בפוסט טראומה אמורים להיות טיפולים פרטניים", אומרת מוראד. "אבל אנחנו לא מספיקים לטפל בכולם לכן מנסים להיות יצירתיים. לאחרונה למשל עשינו קבוצת תמיכה להורים, על מנת שיהוו תמיכה לילדים שלהם. גם ההורים נמצאים בטראומה וחיים בפחד, קשה להם להרגיע את הילדים.
"רוב הטיפולים בפוסט טראומה אמורים להיות טיפולים פרטניים, אבל אנחנו לא מספיקים לטפל בכולם לכן מנסים להיות יצירתיים"
"אנחנו חושבים גם על המטפלים והמטפלות, שגם הם מפחדים על עצמם, על הילדים שלהם. וחווים תחושות של חוסר אונים. הטיפול בטראומה נעשה על ידי שחזור של החוויה הטראומתית ודיבור עליה, ולמטפלים צריך שיהיה חוסן נפשי. אבל כמה מקרים כאלה מטפלת יכולה להחזיק לפני שהיא תקרוס?"
לאחר הדיון, שלח יו"ר הוועדה אלי דלל מכתב למשרדי הממשלה המעורבים ובו ציין את ההחלטות שעלו. למשרד הרווחה כתב: "הוועדה קוראת לפרסם את הקול הקורא ולפעול להקמת ארבעה מרכזי חוסן קהילתיים ייעודיים לחברה הערבית". למשרד החינוך כתב: "הוועדה מבקשת לקדם תוכנית סיוע ייעודית לתלמידים מהחברה הערבית". בנוסף ח״כ דלל ביקש לדעת כמה תלמידים קיבלו סיוע רגשי כתוצאה מהמצב וכמה היו אמורים לקבל סיוע וטרם קיבלו ומה מספר בתי הספר שאין בהם יועצות חינוכיות.
פנינו למשרד הרווחה, למעלה מחודש לאחר הדיון, לבדוק מתי יפורסם הקול הקורא להקמת מרכזי חוסן. טרם התקבלה תגובת המשרד.
את משרד החינוך שאלנו אם קודמה תוכנית סיוע לתלמידים החברה הערבית. ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך רואה חשיבות רבה במתן מענים רגשיים לתלמידים, לצוותי חינוך ולהורים שנחשפו לאירועי אלימות חריגים . כמו כן, למשרד תוכניות מערכתיות לקידום מוגנות, חוסן והפחתת אלימות. המשרד עובד על המענה לוועדה לזכויות הילד ויגיב בצורה ישירה לוועדה".