"כשהליכוד אומר שהערבים גונבים את הבחירות – אומרים את זה עלי"

צעירים ערבים בישראל התרגלו כבר לראות איך ראש ממשלתם מאשים אותם שהם נוהרים לקלפיות, גונבים את הבחירות, מזייפים קולות, רוצים להשמיד את כולנו. לכאורה זרז חיובי לתחושת מרד ורצון לשינוי. אולם צעירים ערבים, המהווים 45% מבעלי זכות הבחירה בחברה הערבית לא ממהרים לממש את זכותם הדמוקרטית בשנים האחרונות. הנה,בבחירות האחרונות 51% מהציבור הערבי לא הצביע ביום הבחירות (לעומת 33% בקרב היהודים). 

הקמפיין להחרמת הבחירות בחברה הערבית שעלה באפריל 2019 – ושאתמול התברר כי מי שעומד מאחוריו הוא יהודי תושב ההתנחלויות – ענה בדיוק על התחושות שחשים במגזר: הייאוש, המחשבה שאף אחד מנבחרי הציבור לא מתייחס אליהם, שמה שהיה הוא שיהיה ושלקול שלהם אין באמת השפעה. "מי שהחרים את הבחירות עשה זאת ממניע עקרוני שאומר שאין מה לחכות ואין מה לשאוף מהכנסת הציונית והגזענית", מסביר אליף סבאג, פרשן מדיני ברשתות טלוויזיה ערביות.

"המניע השני הוא הסתייגות מהתנהגותם של חברי הכנסת הערביים, שלטענת הציבור חיפשו את הכיסא ואת האינטרסים האישיים שלהם. אנשים הענישו אותם ולא רצו להצביע להם". בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי שליש מהציבור הערבי שבחר לא להצביע עשה זאת במכוון. כלומר החרים את הבחירות. אולם סקר עומק של עמותת סיכוי וקרן אברהם העלה כי רק 7 אחוז נענו לקריאות החרם בבחירות באפריל.    

עכשיו נשאלת השאלה האם ההזדמנות השנייה שניתנה לציבור הישראלי תגרום למצביעים הערבים לצאת הפעם מהבתים? סקר שפרסם השבוע ד"ר אריק רודניצקי ממרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מעריך ששיעור ההצבעה במגזר הערבי בבחירות הקרובות יעלה קצת מהשפל היסטורי בבחירות האחרונות לכ-56%. ועדיין צעירים רבים במגזר עוד מתלבטים. "אני לא סגורה על עצמי", אומרת נ', עורכת דין ממרכז הארץ. "בבחירות האחרונות לא הצבעתי, והפעם אין לי עמדה מגובשת. גם רבים מהחברים שלי לא יודעים למי להצביע. אולי בדקה ה-99 אחליט".

---

"המצב לא טוב מבחינת עידוד ההצבעה ושינוי השיח ולא מאוד שונה מאפריל, למרות שהסקרים מצביעים על עלייה צפויה בשיעור ההצבעה במגזר הערבי", אומרת מייסם ג'לג'ולי, פעילה חברתית ופוליטית. "את כל המגמות שראינו בבחירות הקודמות – המחרימים, האדישים, את אלו שלא יצביעו בגלל שכלום לא ישתנה ובגלל שאין לערבים השפעה – אנחנו רואים גם עכשיו".

"המצב לא טוב מבחינת עידוד ההצבעה ושינוי השיח ולא מאוד שונה מאפריל, למרות שהסקרים מצביעים על עלייה צפויה בשיעור ההצבעה במגזר הערבי"

"אצל המצביעים כלום לא השתנה", אומר גם יוסוף חדאד, מנכ"ל עמותת "ביחד ערבים זה לזה", בן 34 מנצרת. "אנחנו באותה דעה ואני רואה את זה גם ברשתות החברתיות וגם ברחוב: אנחנו מיואשים. אנחנו מיואשים משום שהרשימות הערביות לא באמת מטפלות בבעיות שלנו. הן ממשיכות לטפל בכל הנושאים שקשורים לענייני חוץ ולא בציבור הישראלי הערבי, וממשיכות למכור לנו אשליות".

"המשותפת לא הצליחה להגיע לאנשים בשטח"

בסבב הראשון של הבחירות באפריל, פירוק הרשימה המשותפת לשתי סיעות נפרדות: חד"ש-תע"ל ורע"מ-בל"ד, גרם לצעירים רבים למשוך את ידם מהצבעה. האם כעת, כשהם חזרו לרשימה אחת הציבור יחזור לתמוך בהם?

"לפני הפיצול המפלגה השיגה 13 מנדטים ולאחריו קיבלו עשרה", מסביר חדאד. "עכשיו הצפי הוא שהמשותפת תשיג בין עשרה ל-12 מנדטים, שזו עדיין ירידה לעומת הכנסת ה-20. למה אותו ציבור מצביע להם? בגלל ההפחדה. כי אומרים להם אם לא תצביעו לנו אין מי שיגן על זכויותיכם. אבל הם ממילא לא מגנים על הזכויות שלנו. בגלל שהם לא משתפים פעולה עם אף ממשלה – אנחנו לא מקבלים שום דבר".

"אנחנו מיואשים כי הרשימות הערביות לא באמת מטפלות בבעיות שלנו. הן ממשיכות לטפל בכל הנושאים שקשורים לענייני חוץ וממשיכות למכור לנו אשליות"

"הרכבתה מחדש של המשותפת לדעתי לא מספיקה כדי להחזיר את האמון בה", אומר א', עורך דין בן 35 מכפר בצפון הארץ. "כמו מישהו שפוגע בך אישית, זה שהוא עושה צעד הפוך לא אומר שתשכח ותסלח לו על מה שהיה. מה שקורה עכשיו הוא לא מהלך מספק כדי לתקן את כל מה שנשבר. בנוסף, אנחנו מרגישים את הנתק ביננו לבין הנציגים האלה. ומרגישים שבסופו של יום הקול שלנו לא מגיע לאן שצריך".

"אם היתה אופטימיות שהמשותפת תקום שוב – חבלי הלידה הקשים דחקו את רגלי מי שחשבו להצביע להם כי הם ראו שגם בהקמה היה הליך קשה של כיסאולוגיה", אומרת ג'לג'ולי. "חלק גדול מהציבור לא מאמין להם, ולהוסיף חטא על פשע המשותפת לא ממש עושה קמפיין. רק בשבוע האחרון נראו ניצנים שלו. היא גם לא הצליחה להגיע לאנשים בשטח. הם התאחדו וחשבו שאנשים פשוט יבואו. זה מאוד מצער".

"חברי הכנסת הערביים אשמים במצב", אומרת  ס', בת 29, מורה לחינוך מיוחד מאחת הערים בצפון הארץ. "הם עשו כמה דברים טובים אבל הצעירים לא יודעים עליהם. הם מפרסמים רק בעיתון של המפלגה או בדף הפייסבוק שלהם והצעירים לא קוראים את זה וחושבים שחברי הכנסת לא עושים כלום, הם לא מבינים מה ההשפעה של הפוליטיקה על חיי היום יום שלהם. הפוליטיקאים צריכים לעשות שיווק טוב לא רק לפני הבחירות, אלא לאורך כל השנה".

וזה בדיוק מה שמנסה לעשות עמותת "סיכוי": לספר למגזר הערבי בפרט ולחברה הישראלית בכלל את הנתונים האמיתיים לגבי עבודתם הפרלמנטרית של הח"כים הערבים, להחליף את הייאוש בתקווה ובכך להעלות את שיעורי ההצבעה במגזר. "במשך שנים הימין מתאמץ לטעון, באופן שיטתי ועקבי שחברי הכנסת הערביים לא עובדים עבור הציבור הערבי. ויש להם סיבה טובה: הם מבינים שזה יגרום להורדת שיעורי ההצבעה בחברה הערבית. הם הצליחו – הרבה אזרחים מאמינים בשקר הזה", אומר רן גרליץ, מנכ"ל שותף בעמותת "סיכוי". "בגלל שאנחנו עובדים עם חברי הכנסת הערבים ויודעים מה הם עושים, יצאנו למהלך שהמטרה שלו היא להגיד את האמת: שהממשלה משקרת והח"כים עובדים". 

תומכים ביוזמה של עודה

ההצהרה של יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, על נכונותו להיכנס לקואליציה בראשותו של בני גנץ, עוררה גלים של ביקורת בקרב החוגים הפוליטיים מימין וגם בקרב הפלגות הערביות – אבל נראה שהציבור דווקא תומך בעמדתו של עודה. בסקר שערכה אוניברסיטת תל אביב עולה כי רוב גדול מאלה המתכוונים להצביע (77.8%) תומכים בשילוב מפלגה ערבית או חברי כנסת ערבים בקואליציה ממשלתית, או לכל הפחות בתמיכה בממשלה מבחוץ (גוש חוסם). 

"בשטח אנשים מדברים כמוהו. שצריך להשפיע מבפנים ואם לא קואליציה לפחות גוש חוסם", אומרת ג'לג'ולי. "אנשים רוצים השפעה. ברגע שיבינו שהמשותפת הולכת לכיוון השפעה – זה ידרבן את הצעירים לצאת ולהצביע". 

בבחירות הקודמות שליש מהמצביעים הערבים הצביעו למפלגות היהודיות, ומפלגות כמו כחול לבן, העבודה והמחנה הדמוקרטי שהבינו את פוטנציאל המדנטים – אכן הגדילו את המאמצים, והשקיעו בקמפיינים ונראות במגזר. בכאן 11 נחשף כי מפלגת העבודה חתמה על הסכם עם מפלגת הרפורמה הערבית, תמורת תמיכה בביטול חוק הלאום ומינוי תפקידים לציבור הערבי בממשל. בכחול לבן השיקו קמפיין חוצות נרחב בערבית ופתחו כמאה מטות בישובים ערביים בהשקעה של מיליוני שקלים, הכוללים עובדי קלפיות, מתנדבים וסיירי שטח. חברי המפלגה קיימו חוגי בית במגזר וגנץ פתח עמוד פייסבוק בערבית, ואף התראיין בכלי התקשורת הערבים. בתחילת אוגוסט למשל הוא התראיין לתוכנית בערוץ "הלא TV" ואמר כי אינו שולל שיבוץ ח"כ ערבי לכחול לבן בעתיד.

כחול לבן, העבודה והמחנה הדמוקרטי שהבינו את פוטנציאל המדנטים – אכן הגדילו את המאמצים, והשקיעו בקמפיינים ונראות במגזר

ועדיין, בבחירות הנוכחיות כמעט אף מפלגה יהודית לא שילבה מועמדים ערבים במקומות ריאליים ברשימה לכנסת. האם קמפיין בלבד והשקעה כספית יסייעו להם להגדיל את שיעור המצביעים במגזר, לו הם זקוקים באופן קריטי? לפי הסקר של אוניברסיטת תל אביב שצוין מקודם, 80.5% מבין אזרחי ישראל הערבים שמתכננים להשתתף בבחירות תומכים ברשימה המשותפת – והתמיכה ברשימות היהודיות צפויה להיחלש במידה ניכרת. 

"לרשימה המשותפת – וזה מה שהאזרח היהודי מסרב להבין – יש תקרת זכוכית בחברה הערבית. הדור הצעיר אומר זה שאני ערבי לא אומר שצריך להגביל אותי בהצבעה למפלגות ערביות", אומר עפיף אבו מוך, בן 38, הייטקיסט ופובליציסט מבאקה אל גרבייה, שהחל ביוזמה של שבתות תרבות במגזר הערבי בחודשים האחרונים. "יש בין 250-300 אלף קולות בחברה הערבית שמעדיפים להישאר בבית ולא להצביע המשותפת. לתחושתם המשותפת הפכה למועדון סגור רק לחברי המפלגות והעסקנים. ומצד שני המרכז שמאל לא סופר אותנו. אותו גוש שרוצה להחליף את ביבי לא נותן לנו ייצוג.

"כחול לבן שמו מועמד לא יהודי במקום ה-25, שצריך משקפת כדי לראות אותו. עד שהם מצאו מועמד לא יהודי, הביאו מועמדת דרוזית ולא בכדי. הציבור היהודי הרי לא חושב שדרוזים הם ערבים. בסוף המרכז שמאל מתייחס אלינו כקבלני קולות. רוצה שנמליך אותם ב-17 לחודש כדי שב-18 הם יזרקו אותנו ובסוף ילכו עם ש"ס להרכב ממשלה.

"הדור הצעיר אומר לא אתמוך בך בלי שתיתן לי יחס או ייצוג. אין ערבים – אין מצביעים. אם על 14 אלף קולות שקיבלו מהמתנחלים כחול לבן נותנים להם 3-4 מקומות ולנו אפס מקום? זה לא שהם שכחו ציבור שלם. זה בכוונת מכוון: היועצים האסטרטגים החליטו כי צירוף מועמד ערבי יבריח קולות ימין".

"אנשים קצת יותר איכפתיים"

בינתיים נראה שהקמפיין של נתניהו עושה הכל כדי למנוע מהמצביעים הערביים להגיע לקלפיות ביום הבחירות, למשל באמצעות חוק המצלמות. אבל יכול להיות שפעולה זו תשיג דווקא את הפעולה ההפוכה? "אנחנו עם רגשי", מסבירה ג'לג'ולי. "כל הסיפור של המצלמות יכול לדרבן אנשים לקום ולהגיד דווקא נצביע – אבל המפלגות צריכות למנף את זה והן לא פועלות בכיוון". 

"כל הדברים שהימין עושה עכשיו, כל החוקים הגזעניים והפוגעניים והאמירות יגרמו לאנשים צעירים לצאת להצביע ולעודד את החברים שלהם לא לשבת בבית", אומר עבדאללה זחאלקה (אין קשר לחבר הכנסת), סטודנט למשפטים בן 19 מכפר קרא. אני רואה שיש תקווה ויש אומץ לצאת ולהצביע גם בצל חוק המצלמות".

לדברי זחאלקה, את מרבית הצעירים מהמגזר הערבי פוליטיקה כלל לא מעניינת. "הפעם אני מרגיש שינוי, אני שם לב שאנשים קצת יותר אכפתיים, שמעתי על כמה סטודנטים שלומדים בחו"ל שבאו במיוחד להצביע. הם מעודדים מכך שהרשימה המשותפת התאחדה וחלקם שנרתעו מתמר זנדברג – יצביעו הפעם למחנה הדמוקרטי בגלל ההנהגה הגברית".

לעומתו טוענת ס' שהמצלמות דווקא מרתיעות את הצעירים. "הם לא יודעים מה המשמעות של המצלמות. אני שומעת שחברים שלי מפחדים שאולי יזרקו אותם מהאוניברסיטה אם ידעו שהלכו להצביע או שלא יקדמו אותם בעבודה".

גם האמירות האחרות שנשמעו במערכת הפוליטית באחרונה מחלחלות. "כשהליכוד אומר שהערבים גונבים את הבחירות – אומרים את זה עלי", אומר א' העורך דין. "זה מה שיחשבו עלי אנשים שאני פוגש בבית המשפט או במכולת? למרות שזה בסך הכל גימיק – אתה הופך אוטומטית לאויב העם. ברמה הבסיסית זה משפיע. כמו הילד שכולם מדברים עליו והוא שומע עד כמה הוא לא רצוי".

" אתה הופך אוטומטית לאויב העם. ברמה הבסיסית זה משפיע. כמו הילד שכולם מדברים עליו והוא שומע עד כמה הוא לא רצוי"

הציבור הערבי שווה כיום כ-17 מנדטים. האם אלטרנטיבה חדשה שתקום לרשימה המשותפת, או רשימה יהודית ערבית תביא להגדלת שיעור ההצבעה? "הצעירים אצלנו עוברים תהליך של ישראליזציה", אומר חדאד. "לא כמו אבא שלי, שבסוף שנות השבעים עוד עבר במחסומים מחיפה לנצרת, אנחנו יותר חופשיים. כדי שנוכל לשפר ולגשר על הפערים אנחנו צריכים להקים אלטרנטיבה, שתהיה חלק מהחברה הישראלית הכוללת". אבל בינתיים, כשיום שלישי מתקרב בצעדי ענק, הוא עצמו לא בטוח בהחלטתו: "אין לי למי להצביע. אמיתי. ריבונו של עולם מה אני הולך לעשות?"

"אני בדילמה אם אלך להצביע", אומר גם א'. "אני מרגיש אפאתיות סביבי, הרמת ידיים וייאוש, וזה מדבק. בתחושת הבטן שלי אני בסוף אלך להצביע – אבל זה יהיה פתק של ייאוש".