בטקס הפומבי הזה, כל אחד מבצע את תפקידו: איש ציבור כלשהו יורד על מזרחים והם בתגובה שולפים ציטטה מבית אמא שהמציא יועץ התקשורת שלהם מהבינתחומי. איך כל זה קשור לצרכים האמיתיים של הציבור המזרחי, או למיליונר גבאי ולרמטכ"ל לשעבר אשכנזי?
במקום לרעוש (אם כי אנחנו גם לא ממש רועשים כבר) סביב עוד גילוי של גזענות נגד מזרחים, אני מציעה לנסות להסתכל על הסיטואציה כולה כטקס שכבר התקבע בחברה הישראלית. טקס מעבר של תקופת הבחירות, טקס שמתבסס על טוטם מסוג מאוד ספציפי: המפגש הנפיץ שהתרחש בשנות הקמת המדינה בין יהודים מתרבויות רחוקות זו מזו.
אם מנתחים את האירועים האלו מנקודת מבט אתנוגרפית, ניתן לראות שכל החלקים מסודרים במקום, וכל השחקנים משחקים היטב את תפקידם. נאמר חצי משפט (מירי רגב) – ומיד אחריו הסתייגות. נשמעת הקלטה ישנה של נתניהו על גולני ש'הם בסדר רק אם יש להם מפקדים לבנים', והתגובה כבר ידועה מראש – גבי אשכנזי מדקלם ב"פגוש את העיתונות" סיפור נוסטלגי על סבתא שלו, שהיתה אישה מאוד חכמה, כדי להוכיח שהוא הדבר האמיתי והוא לא מתבייש בזה.
עכשיו, אני בטוחה שסבתא שלו היתה באמת אישה מאוד חכמה, אבל תדמיינו לרגע אמירה כמו זו של ביבי של מועמד לנשיאות בארה"ב, ש"השחקנים השחורים ב-NBA הם בסדר רק כי אם יש להם מאמנים לבנים"?ולמה? כי בארה"ב מבינים שמדובר בגזענות שהיא אסורה על פי חוק. וככה צריך לשפוט את האמירה של נתניהו. כזאת שצריכה להוביל למחאה אזרחית, וכך גם נגד כל שאר האמירות הגזעניות שנשמעות בבחירות האלה מכל עבר. אבל בישראל עדיין מדברים על הסבתא. אז תגיד את האמת, אשכנזי, גם בישיבות עם הפקודים שלך בצבא היית מדבר על בית סבתא? או ששם המרחב היה מספיק שחור כדי שלא היה צורך לנפנף בסמל האולטמטיבי שלנו כמזרחים?
גאווה אתנית מול "אכלו לי שתו לי"
העדות לכך שפוליטיקה של זהויות אוצרת בחובה כוח עצום, היא העובדה שהטקסט הזה יכול להיקרא בצורה אחת אם אני מזרחית, ובצורה אחרת לגמרי אם אני אשכנזייה.
ומה אם אני מעורבת?
בפוליטיקה של הזהויות בימינו אין ייצוג לקבוצה גדולה יחסית בחברה הישראלית, וזה לא מקרי. אין להם קול או ייצוג, אין להם קבוצה או שייכות, אז בעצם זה הופך אותם מבחינה אתנית ל"קול הצף" הם יכולים להיות מזרחים מוכחשים (יש מקורות אבל אני לא מתגאה בהם), והם יכולים גם לא, אבל בכל מקרה, הסיפור האתני מצוי שם איפשהו ברקע, כמאיים לשנות את הסדר. ואיך עושים את זה?
מוציאים את הקלף המזרחי השחוק, כמו התחמושת הכי קלה בארסנל. 'הסבתא המרוקאית של אשכנזי' צצה פתאום בראיון הטלוויזיוני כמו דימוי שחוק, מוכן מראש, כזה שאין מאחוריו הרבה אמת או אותנטיות. הסיבה לכך שאשכנזי לא היה מספר על סבתא שלו לפקודים שלו בגולני, היא שהמזרחיות בגולני היא חלק מהאתוס הצבאי, המכובד באמת, כך לפחות על פי מחקרה של ד"ר דנה קחטן, שחקרה את הזהויות של צנחנים מול אלו של גולנצ'יקים. אתם מבינים? גבי אשכנזי, הרמטכ"ל המהולל שבאמת הגיע מתרבות מזרחית-צבאית, בסוף יושב באולפן ולא עונה ישירות לנתניהו על מי הם החיילים ומי המפקדים ולמה לעזאזל ראש ממשלה מרשה לעצמו לדבר ככה. הוא מדבר על סבתא שלו.
ויקי שירן כתבה פעם שלהאשים פוליטיקאים מזרחים שהם עסקנים, זאת הדרך הכי טובה להשתיק אותם. ובכן, אשכנזי נפל לבור שהוכן מראש, למרות שהמלכודת הרבה יותר מתוחכמת. כי היום, לכאורה, היוצרות התהפכו ומפלגת כחול לבן שולחת בגאווה את המזרחי שלה לתוכנית טלוויזיה כדי שייכנס בביבי על מה שאמר, אבל מה באמת הם נותנים לו להגיד שם? האם הוא יכול לדבר בכנות על הפערים המעמדיים? האם הוא יכול לדבר על הגמוניה לבנה בבית המשפט או על העובדה, לפי מחקר של מוסד שורש, שאם אתה ילד מזרחי מהפריפריה (או ערבי וחרדי) אז החינוך שתקבל יהיה ברמת מדינת עולם שלישית? ממש לא. אשכנזי נשלח לטלוויזיה כדי שיתגאה שהוא מזרחי. זה הכל. בדיוק כמו אבי גבאי, שהקמפיין שלו רץ חזק על הנושא.
לפעמים הם אפילו מבלבלים בדמותם הציבורית, גבאי, האיש ששווה כמה מיליונים טובים, ואשכנזי, רמטכ"ל לשעבר, שעתידו עוד לפניו. כי בינינו, שני גברים שרוב חייהם הורגלו לחיות בעמדות כוח, איך הם בדיוק קשורים לכאב של מעמד נמוך מזרחי? והם באמת מבקשים ממני עכשיו להתרגש מהסיפורים של אשכנזי על סבתא שלו? מה הוא בדיוק מבין בנשים מזרחיות, ולא בכאלה שעברו למעמד הביניים, אלא בנשים שנשארו על משכורת מינימום, כל חייהן.
לא אכפת לי מאיפה השורשים שלכם
חבר'ה, לא רוצה להעליב, אבל לא הבנתם בכלל את כל עניין הפוליטיקה של זהויות. לא מדובר על לאבי-דאבי והצהרות נרטיביות על מאיפה השורשים שלכם. מצטערת. אני אגיד יותר מזה. לא מעניין אותי מאיפה השורשים שלכם, כי זה רק רמז, לא יותר, ולפעמים גם רמז מטעה. נכון זה אולי מביא רייטינג ועוזר לקמפיין, אבל נסו רגע לחשוב על ולדבר על פוליטיקה של זכויות.
לא, לא זו הליברלית הישנה, 'מגיע לי זכויות כאינדיבידואל' אלא 'מגיע לי לחיות כמו בת אדם'. ומהמקום הזה, תבינו, הכי גרוע בתקופתנו זה לזייף. אותנטיות, במובן העמוק של המילה, היא המצרך הכי מבוקש בתקופה הנוכחית, כי לא ניתן לייצר אותה בעבור תשלום כספי. בדיוק להפך.
אז תבינו, להיות אותנטי זה לא להיות עם סבתא מזרחית. להיות אותנטי, כלומר מחובר באמת לנושאים שעליהם אתה מדבר, זה להחזיק באג'נדה קצת יותר מסודרת לגבי מזרחים מאשר לנפנף בה כסמל; למשל מה דעתכם על כך שרוב הסטודנטים המזרחים כיום הם דור ראשון להשכלה, אבל אין להם ולו מלגה אחת שמעניקה להם עזרה כספית על בסיס הרקע המשפחתי? ומה המשמעות של להיות מזרחי מהפריפריה שמנסה לקבל עבודה במקצוע שלמד ומתקשה כי הוא לא מהמרכז? או אולי תדברו על תרבות, ואיך הופכים את הפריפריה המזרחית למקומות שוקקי תרבות, כמו למשל מה שעושה היום טל אוחנה, ראש מועצת ירוחם?
אני לא חושבת שמישהו מהפוליטיקאים נושאי הדגל (או דגלון, תלוי ביום) של 'המזרחיות' בבחירות האלה, באמת מתעניין בדברים האלה וחבל. במיוחד כשבימים אלו מוקרנת הסדרה על מנחם בגין בערוץ כאן, ואנחנו רואים שסביב בחירות 77' למשל, הנושא הזה היה על השולחן, אבל באמת. עד הסוף. עם כאב אמיתי, עם מחאה מלאת עוצמה, ובשני הכיוונים.
היום נשארנו עם גרסה חיוורת של פצע פתוח, והפתרון הוא דווקא לא לשים שוב פלסטר על הנושא.
ב-2009 מנהלת סיעת הליכוד כינתה את ח"כ אורלי לוי-אבקסיס "פרחה" וקראה לה לחזור לדגמן. היא עשתה זאת כי אורלי לוי לא הקשיבה לבוס הגדול, וסירבה להצביע בעניין הרגיש של הפרטת קרקעות. אבל הסירוב שלה לא התקבל כמהלך פוליטי מחושב אלא כחוסר צייתנות שמצופה מאישה כמוה. בתגובה היא יצאה מהאולם ולאחר מכן אמרה: "חמור מאוד שמנהלת סיעת הליכוד מתנסחת באופן כזה כלפי חברת כנסת מכהנת, בתוך מליאת הכנסת ולפני חברי כנסת וראש הממשלה בעצמו. אך חמור מכך שאלו האנשים הסובבים את ראש הממשלה ולוחשים על אוזנו", או במילים אחרות אמרה הבת של חבר הכנסת דוד לוי: ראש הממשלה ביבי נתניהו, זה מה שאתה חושב עלינו באמת? זאת הפוליטיקה שאתה מייצר?! אז זה הופך אותך למנהיג לא ראוי.
אורלי לוי-אבקסיס, אורלי נוי, יפעת ביטון, מירב כהן, עדינה בר שלום ועוד רבות וטובות – שמביאות היום יושרה ואמת למערכת הבחירות הזאת, ממש לא מצליחות לתפוס את אור הזרקורים, גם לא בטוח עם כיסא בכנסת הבאה. מה לעשות, אחיות שלי, אתן לא הסבתא.