סוד גדול רובץ על רכסים. טובי המוחות מנסים בימים אלו לפצח את החידה: מהו מסלול הנסיעה של 'משאית השמחה'? היחיד שמחזיק במידע הכמוס הוא יוסי קקון, מנכ"ל המועצה, והוא מסרב להיכנע ללחצים כבירים ולעשרות טלפונים. "אנחנו מביאים פעמיים ביום זמרים ותזמורת כדי להביא את שמחת החג לתושבים, אבל אם נפרסם מסלול מראש תיווצרנה התקהלויות, חייבים להיזהר", הוא פוסק.
בימי שגרה, אין לאיש מהיישוב סיבה להתניע את רכבו לעבר המועצה החרדית השלווה של עמק זבולון, 5 ק"מ דרומית מחיפה. אלא שבתקופה האחרונה, כך מסתבר, עושים את הדרך לשם בכירי רשויות מקומיות, בעקבות המלצה חמה ממשרד הפנים לבוא, להתרשם, ובעיקר ללמוד איך מנהלים את משבר הקורונה.
כבר ממבט ראשון קל להבחין בייחודיות. גברים עבדקנים, נשים כסויות ראש, ילדים זאטוטים – כולם מתהלכים באוויר הפתוח של הרחובות המרווחים, כשהם עטויים מסיכות מוקפדות. בתחבורה הציבורית כללי הריחוק החברתי נשמרים ממילא. בכמה אוטובוסים נצפה נוסע בודד.
אך הדבר המדהים מכל היא העובדה שאף לא אחד מתוך עשרות בתי הכנסת פתוח. רבני היישוב הורו, ואין אחד שיעז להמרות את פיהם. רגע, בעצם היה כזה אחד. "בשבת האחרונה, לרב קהילה קטנה היה חם בחוץ והוא ביקש להיכנס להתפלל בפנים. הרב נשאר ללא מניין, המתפללים התנגדו", מספר אחד התושבים.
במקום מתפללים נרגנים, מצאנו אותם מלאי הכרת הטוב על עצם הזכות להתפלל בחוץ. כי בסגר הראשון של פסח – בזמן שבכל הארץ התפללו במנייני מרפסות כחוק – רב היישוב החליט לאסור אפילו אותם. "הוא שמע על מקרים שנהייתה התקהלות במרפסות והחליט להחמיר. אתה לא מבין כמה היה קשה לי להתפלל בחג בבית", מספר יעקב, בחור ישיבה צעיר.
היערכות מוקדמת מאוד
ניסיון לפצח את פשר השמירה ההדוקה של תושבי רכסים על הנחיות הקורונה, מביא אותנו לשיחות נעימות עם תושבים מסבירי פנים. הדומיננטיות של הרבנים המקומיים – בלעדיהם לא ירים איש את ידו ורגלו – היא רק זווית אחת לסיפור.
לצד הנחיות נוקשות, מקבלות המשפחות ברכסים מענה, עד לפרטים הקטנטנים, כך שהבידוד נעשה יותק נוח. צוותים שלמים עוברים בין בתים, מניידים ארוחות, מתאמים העברות, עורכים קניות וכן כן, באים להוריד את הזבל מבתי חולים ומבודדים. אפילו הספרייה העירונית מגיעה עד לתושבים המסוגרים, עם תיאום שעה מדויקת ושקיות ניילון מיוחדות לשמירת סטריליזציה.
חרף המאמצים, ההקפדה והניהול שגורף שבחים מהרשויות, מצב החולים בעיר לא מלבב. 50-70 חולים ביום מציבים אותם במקום לא מחמיא, דבר המלמד על הקושי האובייקטיבי עמה מתמודדת החברה החרדית על משפחותיה מרובות הילדים, והצפיפות שבה הם חיים.
נגיף הקורונה גבה מרכסים נפטר אחד, מאיר אטיאס ז"ל, 71, שאינו נמנה על הקהילה החרדית. היום שיעור החולים בעיר הוא 370 חולים ביום כמעט 29 אחוז לאלף איש – פחות ממודיעין עילית עם 33 אחוז, אבל יותר מבני ברק עם 27 אחוז.
את הפער שבין הקפדנות על הנחיות הזהירות לבין נתוני התחלואה הגבוהים, מסביר מנכ"ל מועצת רכסים, יוסי קקון בתפילות ראש השנה וכיפור שעוד הותרו הציבור – בהגבלות שונות – אך בעיקר מדגיש את הנתון הבא: 370 החולים ביישוב כרגע מגיעים מ-200 משפחות בלבד.
"עיקר ההדבקות נעשות בתוך המשפחה. מאז שמגיעה הודעת בידוד ועד הבדיקה והאימות – בתוך משפחות גדולות זה יוצר הדבקה משפחתית. קח שכונה בתל אביב עם 100 נדבקים מול רכסים עם 100 נדבקים – אצלנו זו הדבקה הרבה פחות מפושטת. אני טוען שצריך לספור נתוני חולים לפי משפחות ולא לפי נפשות".
"שבועיים לפני הקורונה אספנו את כולם, הקמנו חמ"ל, אנשים עוד לא הבינו מה המשמעות של חולה ובמה זה כרוך", מספר קקון. האתגר המשמעותי בפניו עמד היא חוסר התקשורת עם התושבים. "תבין, עשרת אלפים מתוך 13 אלף תושבים ברכסים אינם מחוברים לרשת. אם יהיה פיגוע הם יתעדכנו שבועיים אחרי, קשה להבין את זה. השקענו במערכת טלפונית, מודעות, פאשקווילים, שיטות של שנות ה-80".
"עשרת אלפים מתושבי רכסים אינם מחוברים לרשת. השקענו במערכת טלפונית, מודעות, פאשקווילים, שיטות של שנות ה-80".
קקון משתייך לדור החדש של עסקני ש"ס. צעיר, משכיל, לא מתנצל ומאד בטוח בעצמו. הוא תושב מגדל העמק, תלמידו ומקורבו של הרב יצחק דוד גרוסמן. תפקידו הניהולי במוסדות חינוך במגדל העמק, חשף אותו לתלמיד חולה קורונה, מהראשונים בארץ, שם נפל לו האסימון. עוד לפני שהגיע החולה הראשון לרכסים, הוא כבר הכין תוכנית מעטפת שתספק מענה לכל צורך ולו הקטן ביותר שיצוץ.
באופן חריג המועצה היא שאוספת את דיווחי החולים ומסלוליהם מהתושבים ומזינה במשרד הבריאות, כך גם המסלול האפידמיולוגי מועבר לתושבים בהודעה טלפונית מיוחדת.
רגע של משבר נרשם כשניידות משטרה החלו לפטרל בתכיפות גבוהה, והתושבים שהרגישו "נבגדים" בשל הנוכחות המשטרתית הגבוהה, סירבו להמשיך בשיתוף פעולה. למשך כמה ימים הפסיקה העירייה את העברת נתוני החולים מיוזמתה, ובמקביל פנה ראש המועצה למפקד תחנת זבולון שגילה ענייניות, והורה להשיג כוחות.
המערכת העירונית שבה לתפקד ומפעילה בעצמה סיירות העורכות בדיקות פתע בבתי מבודדים. המשטרה עדיין נוכחת ואוכפת בדיקת חולים מאומתים בלבד. השבוע אותר חולה ששהה בסוכה.
"הבאת לנו עוד חיילים?"
סא"ל יוסי ליטמאן, תושב קיבוץ אילון שבגליל המערבי, נקרא לפני שבעה חודשים להיות מפקד יקל"ר רכסים (יחידת קישור לרשות). ההיכרות שלו עם חרדים הייתה מזערית, שלא לומר קלושה. כיום, הוא מסתובב עם מדי פיקוד העורף כמו סבא טוב, מתמצא בנבכי הקהילות.
"מה קורה יוסי, הבאת לנו עוד חיילים?", מסתחבק איתו ילד עם נמשים מתפרצים מבעד למסיכה. הבוקר, בדרכו מהקיבוץ לרכסים, נסע יוסי להביא ביצים עבור משפחה מבודדת. "התקשרו, אמרו לי שחסר, קפצתי על הדרך".
בימים בהם סרטוני התנגשויות אלימות בין שוטרים למתפללים בירושלים ובבית שמש כובשים את המסך, קשה שלא להתקנא בהרמוניה המקומית. זה לא שאין חילוקי דעות, אך הניהול והביצוע מסונכרנים עד הפרט האחרון. ההנהגה המקומית מבלה את מיטב זמנה בקבוצות ווטסאפ משותפות – עירייה, פיקוד העורף ונציגי קופות חולים. משם הכל קורה.
בימים בהם סרטוני התנגשויות אלימות בין שוטרים למתפללים בירושלים ובבית שמש כובשים את המסך, קשה שלא להתקנא בהרמוניה המקומית
את דן כהן, ראש מועצת רכסים, אנחנו מוצאים רכון על ספרים בבית הכנסת הצמוד לביתו. הוא יושב לבדו, בידו טוש זוהר, איתו הוא ממרקר שורות חשובות בטקסט. "הכל לטובה, מה יש לדאוג, אנחנו רק עושים השתדלות", מגיב כהן כשאנחנו מנסים להפר את שלוותו עם ענייני המגיפה המשתוללת בחוץ.
בין שלוותו האמונית לבין עבודתו במעשית יש פער. כהן רשום על התגייסות רבני היישוב באופן מלא להטפת הנחיות הזהירות, נקודת מפתח להצלחת המאבק בקורונה. "בלעדיהם לא היה עוזר כל מי שהיינו אומרים, חבל על הזמן", הוא אומר.
כהן משכים מדי לפנות בוקר בשעה 2:30 ללימוד תורה ותפילה, בשעה שמונה נפתח יום העבודה שלו במשרדי המועצה. אחר הצהריים הוא שוב יחזור לספרי הלימוד. הוא נחשב אשף בגיוס משאבים ממשלתיים. קופת המועצה, מטבע הדברים, לא עתירת מזומנים, אך הביצועים בשטח – משטחים ציבוריים ועד תשתיות ושירותים – משופרים.
היישוב רכסים אוכלס במקור על ידי אוכלוסיית עולי רומניה, עיראק, תימן וקוצ'ין (הודים). עד לפני 27 שנים כיהן כראש המועצה איש מסורתי בשם יעקב ישראל, אלא שאז החרדים השתלטו על העסק.
לעבר החילוני-מסורתי של המקום נותר זכר קל בדמות כארבעים משפחות. כל יתר התושבים מתחלקים בשווה בין חרדים אשכנזים לספרדים. בבחירות האחרונות רשמה ש"ס ניצחון סימבולי עם 100 קולות יותר מ'דגל התורה'. ראשות המועצה מתחלקת ברוטציה מסורתית.
ככל שהיישוב הלך והתחרד, הוא הפך גם מוקד משיכה לבעלי תשובה מהצפון, שחיפשו מקום חינוך לילדיהם מבלי להתנתק מהסביבה. קחו למשך את זוהר, אברך ספרדי היוצא להתאווררות לילית עם אשתו וילדיו. סבא שלו איש מושבת יוקנעם. אביו חזר בתשובה וקבע את מקומו ברכסים. הבן-נכד זהר, משלב עבודה בגגות רעפים עם לימוד תורה.
משאית השמחה הגיעה
הלילה יורד על רכסים. מלמעלה מנצנצים כוכבים, באופק בוהקים אורות חיפה. מסוכות בתים דלים למראה בוקעת מוזיקה עליזה, מבעד ליריעות סוכה נראות צלליות אנשים תזזיתיים. התושבים מייצרים לעצמם בביתם שמחת חג אלטרנטיבית בימי קורונה.
סימנתי סוכה אחת, מדגמית, כמטרה לביקור אווירה. בצירוף מקרים היה זה בית משפחת חייאק, שעם בנם, נתי, יש לי היכרות מתפקידו כעוזרו הפרלמנטרי של ח"כ יעקב מרגי. המשפחה מפוזרת בגג הבית, אפוף עשן בשרים צלויים. הרב אריה, אבי המשפחה, עשה דרך ארוכה מרמלה עיר הולדתו דרך שנות הסתופפות בצילו של גדול הדור האמריקאי הרב יצחק הוטנר ז"ל (אחד מחטופי אנטבה) ועד הפיכתו לרב קהילה ברכסים. לרב אריה ורעייתו שבעה ילדים, לבנו נתי ששה.
ברקע ילדים עליזים מקפצים. איך מעבירים חג ארוך בסגר? ארוחות, אוכל וארוחות. ויש גם ערבי שירה משפחתיים וגם טיול אחד גדול – אושר עד. "הילדים כל היום מתחננים 'אבא מתי נוסעים לקניות', זה הטיול שלנו". הרב אריה מחזק אותנו בוורט של רבי נחמן מברסלב ועוצם עיניים לריקוד דבקות, לצלילי הקלידים של בנו.
"הילדים כל היום מתחננים 'אבא מתי נוסעים לקניות', זה הטיול שלנו"
זהו. המטלה האחרונה שנשארה לפני החזרה הביתה היא איתור 'משאית השמחה', וביישוב הנפרס על פני שטח כה נרחב זו לא מטלה קלה. לפתע הצלילים מתקרבים, אורות צבעוניים מסמאים עיניים. על הבמה הנוסעת מופיע הזמר נמואל הרוש באנרגיות חסידיות בלתי נדלות. כל כמה מטרים המשאית נעצרת, הילדים נעמדים בחצרות, שרים ומרקדים, זכר לשמחת בית השואבה. סמארטפונים לא נשלפים לתעד את האטרקציה, כי אם מצלמות מגושמות. החרדים נותרו החומה האחרונה בפני קריסת ענף המצלמות הגווע.
בבית משפחת קדוש חוגגים הלילה בר מצווה לבנם בשעה טובה ומוצלחת. כפיצוי לאירוע שלא מתקיים, הבטיחו המארגנים במועצה להקדיש 'זמן משאית' מיוחד למשפחה אך עדיין סירבו בתוקף לתאם שעה, פן תיווצר חלילה התקהלות המונית. ובכן, ההפתעה הגיעה עכשיו. חתן בר המצווה ומשפחתו רוקדים מול זמר על משאית המרעיף איחולים. ככל הנראה, מדובר בבר המצווה המוזרה ביותר שנרשמה בתולדות רכסים.