שני אירועי אלימות נגד מפגינים אירעו בסוף השבוע שעבר בפרדס-חנה, בהם אחד הקשים שהיו בסיבוב המחאה הנוכחי – תקיפתו של המפגין והפעיל החברתי גיא לב. כשיצא מרכבו לסייע לצעירה שנער ירק עליה, לב הופל לקרקע על ידי קבוצה של אנשים שגרים ליד מקום ההפגנה. תוקפיו חבטו ובעטו בו שוב ושוב. הוא פונה לבית החולים ושוחרר עם יד שבורה, צלעות סדוקות וחבלות.
בכיכר מגד, לא רחוק משם וכמעט באותה שעה, סיפרה מפגינה בת 21 כי הותקפה בידי מספר אנשים כשניסתה לחזור לביתה. היא נדחפה, נחבלה, הסלולרי שלה נופץ אל המדרכה ואופניה נלקחו והוחזרו רק לאחר שהגיעו שוטרים למקום. האנשים שלטענתה הקיפו ותקפו אותה הגישו לאחר מספר ימים תלונה נגדה, שלפיה היא זו שתקפה אותם.
באותה כיכר, בהפגנה שלושה ימים לאחר מכן, ביקשה הצעירה משוטר ללוות אותה משם כשראתה את אותם אנשים מתקרבים אליה. היא עוכבה לחקירה על יצירת פרובוקציה והפרעה לשוטר, והאירוע הסתיים במעצר בית שאליו נשלחו הן הצעירה והן שלושה מהמעורבים באירוע.
אירועים אלה מצטרפים להתזת גז פלפל על מפגינים נגד נתניהו בצומת בנימינה בסוף יוני, תקיפה שחקירתה נמצאת לדברי המשטרה בשלבים מתקדמים; להשלכת פחית משקה מתוך רכב נוסע באחת מכיכרות פרדס-חנה, שפגעה בילדה שהפגינה במקום, ולהסלמה עקבית שמתארים המפגינים ביישוב, כולל עצירת רכבים צמוד למפגינים וקללות.
אנשי ימין ביישוב טוענים כי דווקא המפגינים מפרים את שלוות החיים ומערערים את המרקם החברתי. בקבוצת הפייסבוק של היישוב, בין הזמנה לחוג קליעת סלים ולימודי ימימה בזום, עולות באופן כמעט יומיומי מריבות מרות.
איך הפכה פרדס-חנה – מושבה חקלאית ותיקה המזוהה עם סגנון חיים רוחני וקהילתי, ומכונה בהומור המקומי "בירת הדולות של ישראל" – לזירת עימות פיזית מסלימה בין מתנגדי נתניהו לתומכיו? איך זה שמשטרת מרחב מנשה מוצאת את עצמה מפנה מדי מוצאי שבת כוחות הולכים וגדלים דווקא אל 12 הכיכרות הגנריות והתמימות למראה של המושבה השלווה?
אנחנו לא בלפור
"אלה אירועים נקודתיים", מבטל בהתחלה דובר משטרת מחוז מנשה, "לא הגיעו אלינו תלונות על הפחית או על כמעט דריסה. וקללות? לצערנו זה חלק מהתרבות".
אז אין שום דבר מיוחד בפרדס חנה?
"לא מיוחד, אבל המסה הגדולה של העבודה שלנו בשבועות האחרונים היא בפרדס חנה", הוא מודה.
"היו פה כמה סיטואציות", מספר לב, שהגיע להפגין השבוע עם יד מגובסת וכאבים, "היו אנשים שעצרו בחריקת בלמים ממש על הכיכר, יוצאים מנופחים וצורחים בקללות ותנועות מגונות כל מיני קריאות מ'ביבי המלך!' ו'איך אתם מעזים', ועד אחד עצבני שצרח 'קוסובו! קוסובו!', שלא בדיוק הבנו.
"זה הלך ונבנה במשך הרבה זמן בקבוצות הפייסבוק של פרדס-חנה. למשל מישהו אומר שהוא מארח את 'שוברים שתיקה' אצלו בבית, ויש לך מהומת עולם. מה שהתחיל בקבוצות, קיים כיום גם במציאות. לדעתי הפעם הראשונה היתה לפני חודש וחצי. היינו בכיכר והיה חבר שחקן, לבוש כאילו הוא ערום – במסר של 'המלך הוא עירום'. פתאום ראיתי מישהו ברכב מסתובב מסביב לכיכר, ואז יוצא ורץ לעברנו ומנסה להצמיד לו טלפון לפרצוף, כאילו לעשות לו שיימינג. התייצבתי ביניהם והוא העיף את היד שלי באלימות. היו שם שוטרים שהרחיקו אותו.
"אחרי המקרים האחרונים היו בקבוצות פייסבוק חבר'ה מהצד השני שאומרים 'מגיע לילדה כי ההורים לקחו אותה להפגנות, זה דבר אלים'. אפילו על המקרה שלי, שהוא מאד מאד קיצוני, ראיתי תגובות של 'הגיע לו'".
"עד עכשיו היה פה כבוד הדדי", טוען שרון אוחנה, מפעיל קבוצת הפייסבוק "פרדס חנה כרכור זה הבית שלי", איש ליכוד, שהיה לדבריו אחד המפגינים הקבועים בהפגנות הנגד בכיכר גורן בפ"ת. "ברגע שהפכת את הכיכר למקום מרכזי בהפגנות – אנשים חוששים שיהיה פה בלפור 2, זמבורות ומכוניות מסביב. זה כבר לא זמני, עובדה שזה כל שבוע, כמה פעמים. אנחנו לא בבלפור ולא בקיסריה ולא בהבימה. זה מקום קטן. כל מפגין – כאילו פוגע בך באופן אישי. כאילו נכנסתי אליך הביתה להפגין.
"זה מקום קטן. כל מפגין – כאילו פוגע בך באופן אישי. כאילו נכנסתי אליך הביתה להפגין"
"אני חושב שאפשר לחכות עם ההפגנות. נכון שמותר, אבל יש מותר ויש להוריד את המתח, ליצור סולידריות, לא לעשות 'אני שונא את ביבי ואני אגיד לך את זה מול העיניים'. יש טקט. אני יכול לעשות לשכן שלי, שמוביל פה את ההפגנות, הפגנה מול החצר שלו. אני יכול לעשות קריוקי, שעל זה הם כל היום מתבכיינים בקבוצות שלהם".
בעיה לא להפגין בסגר כשההפגנות הן גם נגד מדיניות הסגר.
"הם לא מפגינים נגד סגר, הם פשוט העבירו את בלפור לכיכרות ולצמתים. אולי לי בא ללכת לבית כנסת? או ללכת להפגין נגד הגזענות של אמיר השכל? זו מילה שהם אמורים להכיר: סו-לי-ד-ריות. אתה לא צריך לשנוא אותי בגלל שאתה שונא את ביבי, ולהיפך. אנחנו שכנים. לא הורגלנו בשנאה".
קרובים-קרובים
הפגנות "קילומטר איט איז" הציפו את כל המתחים, דבר שהיה לכל הפחות נדחה לו היו ממשיכים המפגינים לנסוע בשבתות לבלפור או לקיסריה, להצטופף בצמתי כביש 4 או להניף דגלים מהגשרים של כביש החוף. הבעיה עם פחות מקילומטר מהבית שלך – זה שהוא נמצא פחות מקילומטר מהבית של השכן שלך.
"אני מפגין בכל שבת", אומר לב. "רק שהפעם לא יכולתי ללכת כרגיל לכיכר הנדיב, כי זה קילומטר ו-100 מטר מהבית, אז מדדתי בגוגל והלכתי לנווה התות, שהיא 750 מטר מהבית. בכיכר הזו, שאני פחות מכיר, ההפגנה היא בסמוך לבתים שהמחאה הפריעה להם. לכן אסרנו בעצמנו להשתמש במגפונים ובידוריות, כדי לא להפריע לאנשים. היו 80 איש, והיה שקט יחסית. בצד היו בסוף כמה עם משרוקיות. זו היתה ההפגנה הכי שקטה שהיינו בה, עד כדי כך שאחרי שלושת רבעי שעה התחלנו להתפנות מרוב שהיה משעמם".
אירוע התקיפה לא נמשך זמן רב. "המבוגרים עצרו את זה. מישהו תפס אותי והכניס אותי לאוטו ואמר 'סע מכאן'", מתאר לב. בשלב זה לא הצליחה המשטרה לקשור חשודים למעשה, למרות שהתוקפים יצאו מבית ליד הכיכר, המוקף מצלמות אבטחה פרטיות. לטענת דובר מרחב מנשה החקירה נמשכת.
גם במקרה של הצעירה מכיכר מגד, שהיו בה חיכוכים גם בשתי ההפגנות הבאות, מדובר בשכנים שהתנגדו להפגנה: "הם סתם יצאו מהבית", היא אומרת. "צעקו לעברי 'מה אתם מפגינים ליד הבית שלנו ועוד ביום שבת'". השבוע החליטה השופטת יפעת אונגר ביטון שאינה יכולה להכריע מי תקף את מי, והשאירה אותה, כמו אותם, במעצר בית של חמישה ימים, בתוספת הרחקה מהכיכר.
"פרדס חנה היא תערובת מאד נפיצה של אוכלוסיות", אומרת אמה של המפגינה, שגרה בקיבוץ לא רחוק משם, "היפים שמאלנים ומסורתיים-ליכודניקים-ימנים. המחאות מאד שקטות יחסית אבל ההפגנה במגד היתה ליד הבית שלהם והם מגיבים לזה בצורה אלימה, ופה המשטרה היתה צריכה להתערב ולהפעיל שיקול דעת מי הגורם האלים. המשטרה אומרת לא, זה שני הצדדים, וככה היא מגבים את זה וממשיכים בדרך אחרת את הקו של אלימות משטרה נגד מפגינים".
אלימות מתחת לחגורה
להבדיל משכנותיה – בדרום חדרה הליכודניקית, שישראל ביתנו וש"ס חזקות בה, ובצפון זכרון יעקב וגבעת עדה שמבחינתן בני גנץ הוא מזמן ראש ממשלה בראשות קואליציה עם העבודה ומרצ, פרדס-חנה לא רק חצויה. היא חצויה עם יתרון קל למרכז-שמאל, שהושג בשל הגירת האמנים ואנשי הרוח.
המאזן השתנה, והביא בין היתר לראשונה לבחירת ראש עיר המזוהה עם מפלגת העבודה, הגר פרי-יגור. אבל כאיל ולא די בכך, ה"חדשים" – שממשיכים להיקרא כך למרות שהם כבר 20 שנה ממלאים את רחובותיה של העיר – כבר לא מסתפקים בג'אגלינג ובפסטיבלי אוכל ביתי, אלא מתמידים לצאת להפגין ולמחות.
"זו לא התנהגות מאפיינת של אנשים ימין, אלא של אנשים אלימים", לב מנסה עדיין למצוא הסבר שאפשר לחיות איתו, "בפוסט שפרסמתי בקבוצת 'הגברים השווים של פרדס-חנה', כתבתי שהמקרה שלי לא קשור לימין או שמאל. אמרתי את זה בשביל שהצד השני לא ירגיש שמאשימים ומתקיפים אותו".
כמה יש כאלה?
"יש עשרות לדעתי. גם צעירים, גם מבוגרים. מקללים אותך ובזעם ושנאה כל כך גדולים. אפשר לחשוב. הייתי עם חולצה שכתוב עליה דמוקרטיה, לא 'ביבי לך הביתה'. יש תחושה שיש פה זרם שמרני שמאד קשה לו עם השינויים שהביאה הקהילה החדשה שהגיעה".
"כתבתי שהמקרה שלי לא קשור לימין או שמאל, אבל אמרתי את זה בשביל שהצד השני לא ירגיש שמתקיפים אותו למרות שהם מקללים בזעם ובשנאה"
שרון אוחנה, שהתקשר אל לב אחרי שנפצע ובדיעבד התברר שהקליט את השיחה, מביא אותה כהוכחה לכך שאין אלימות של אנשי ימין ביישוב. "היתה אלימות של גורמים מסוימים, שיכול להיות שבקצה שלהם הם מצביעים ש"ס או ביבי, אבל זו לא הסיבה", הוא אומר. "אני לא רואה עלייה באלימות, רק רואה אנשי ימין שמאד נפגעים מהטענה הזו".
אין מתח בכיכרות?
"תמיד יש מתח, אנחנו עם ישראל, לא אירופה. לא עם ממושמע. צועקים להם 'רק ביבי', זה הכל, אני לא רואה את זה כאלימות. אדם לא אלים – לא אכפת לו שיקראו לו אלים. מי נפגע? אדם לא אלים. זה מבייש אותי. היו כאן בפרדס-חנה בחירות הכי מתוחות שיש, וגזענות כזו אני עוד לא ראיתי.
"נשים מבוגרות, הייקיות האלה, ניגשות לחבר שלי שיצא מהבית להפגנת נגד עם בידורית בכיכר הנדיב, אומרות לו 'תגיד, מה ההשכלה שלך? שלך ושל אשתך ושל הילד ביחד?' הבנאדם הלום קרב מגולני, זה קרע אותי. מול הבן שלו, איך לא אשנא אותם?
"נשים מבוגרות, הייקיות האלה, ניגשות לחבר שלי שיצא מהבית להפגנת נגד אומרות לו 'תגיד, מה ההשכלה שלך?'. מול הבן שלו, איך לא אשנא אותם?"
"זו אלימות מתחת לחגורה, צריך להבין את זה לעומק. ההפגנות זה כסף קטן. את יודעת כמה פעמים שמעתי את המילה 'בבון'? זה כואב לי, יותר מהיד של הבחור שנשברה. שבר ביד מתאחה, אלה צלקות שלא עוברות".