מאז תחילת יולי, סוכנים פדרליים מתעמתים עם המפגינים על רצח ג'ורג' פלויד בפורטלנד, אורגון. הסוכנים, שעוטים מסיכות וחמושים בציוד צבאי מלא, תועדו משתמשים בגז מדמיע לפיזור ההפגנות וחוטפים מפגינים לתשאול ברכב בלתי מזוהה.
המדים שלהם לא משייכים אותם לאף אחד מכוחות הביטחון, ובניגוד למשטרה המקומית, הם לא נושאים תגי שם. אי אפשר לזהות אותם ואי אפשר להתלונן עליהם.
הסוכנים נכנסו לעיר בהוראתו של הנשיא טראמפ, לאחר למעלה מחודש של הפגנות רצופות. טראמפ הצדיק את המהלך כתגובה למהומות האלימות ולעלייה בשיעור הפשיעה במרכזי הערים.
הסוכנים הפדרליים נמצאים בפורטלנד למרות התנגדותם של ראש העיר, של מושלת אורגון ושל שני הסנאטורים הדמוקרטים מטעם המדינה.
"כוחות משטרה חשאית אלמוניים מפטרלים ברחובות, משליכים אנשים לרכבים לא מזוהים ולוקחים אותם", אמר אחד הסנאטורים, ג'ף מרקלי, בישיבה שנערכה בסנאט ב-21 ביולי. "זאת התנהלות של דיקטטור במשטר אוטוריטרי".
"כוחות משטרה חשאית אלמוניים מפטרלים ברחובות ומשליכים אנשים לרכבים לא מזוהים", אמר הסנאטור ג'ף מרקלי. "זאת התנהלות של דיקטטור במשטר אוטוריטרי"
במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר, הודיע צ'אד וולף, המזכיר בפועל של המחלקה לביטחון המולדת (האדם החמישי בתפקיד תחת הנשיא טראמפ), כי הסוכנות בראשותו אחראית לפעולות לדיכוי ההפגנות בפורטלנד.
הוא הבטיח כי המחלקה תומכת בזכותם של תושבי פורטלנד למחאה לא אלימה, אך היא מחויבת למטרה שלשמה הוקמה: הגנה על רכוש פדרלי. הוא האשים את המפגינים באלימות ובוונדליזם, בפגיעה בבית המשפט הפדרלי בעיר וברכוש עירוני, וטען כי המחלקה לביטחון המולדת נאלצה להתערב במצב בפורטלנד בגלל אוזלת ידן של הרשויות המקומיות.
וולף הדגיש כי הסוכנים אינם חיילים בצבא ארה"ב, אלא אנשי כוחות משטרה, ותבע את עלבונם על הכינוי "משטרה חשאית". "אלה לא חיילי סער ולא אנשי גסטאפו", אמר וולף. "התיאורים הללו פוגעניים, מוגזמים ובלתי כנים".
הגופים שלנו כמכשול
בתגובה לנוכחות הסוכנים הפדרליים ברחובות, הצטרפה להפגנות קבוצה חדשה של אקטיביסטיות: נשים לבנות בגיל העמידה, בחולצות צהובות, קסדות ומשקפי מגן, שיצאו לרחובות כדי לעמוד כחומה בין המפגינים לבין הסוכנים.
הן קוראות לעצמן "חומת האמהות" (The Wall of Moms), במהלך מבריק של אי-ציות אזרחי באומה שעבורה אימהוּת ופאי תפוחים הם ערכים מקודשים.
התפיסה של אמריקאים שחורים כאלימים ומסוכנים טבועה אמנם עמוק בתודעה האמריקאית מאז ימי העבדות, אבל אמהות לבנות זה משהו אחר. כולם יודעים שהחיים שלהן משנים. על זה לא צריך להפגין.
"נשים שחורות, גברים שחורים וילדים שחורים חיים בפחד זמן רב כל כך, ואנחנו כאן רק כדי להגביר את קולם ולוודא שהם יודעים שהקהילה הזאת עומדת מאחוריהם", אמרה לוושינגטון פוסט ג'וסלין מריל, אחת האמהות.
"נשים שחורות, גברים שחורים וילדים שחורים חיים בפחד זמן רב כל כך, ואנחנו כאן רק כדי להגביר את קולם", אמרה ג'וסלין מריל, אחת האמהות
"אנחנו שם כדי להציע את הגופים שלנו כמכשול, כדי לוודא שהסוכנים הפדרליים יודעים שהקהילות שלנו מוגנות, ושאנחנו מסרבות לקבל את הבריונות והפרות זכויות האדם שלהם".
אלא שעד מהרה התברר שגם האמהות לא חסינות בפני אלימות משטרתית. כמה מהן נעצרו, והן – והאבות שהצטרפו אליהן – נשמו גז מדמיע כשהסוכנים הגיעו לפזר את ההפגנה.
בראיון ל-MSNBC ביום חמישי אמרה בוו בארנם, יוזמת "חומת האמהות", שהיא מצפה להסלמה באלימות מצד הסוכנים הפדרליים. "מה שאני יכולה לומר זה שמשבת עד יום שלישי, בלילות שהייתי שם, המצב נעשה גרוע יותר בכל פעם", סיפרה בארנם.
לנצל את הפריבילגיות
בסוף השבוע שעבר הוקמה סביב מפגיני Black Lives Matter (חיי שחורים חשובים) חומה נוספת של יקירי האומה: חומת יוצאי הצבא (Wall of Vets). אחד מהם, דסטון אוברמייר, אמר לניו יורק טיימס שהם נמצאים שם כדי להגן על הזכות להפגין.
כמו האמהות והאבות, גם יוצאי הצבא התנסו באמצעים האלימים לפיזור הפגנות שהסוכנים הפדרליים הפעילו נגד המפגינים בעיר כבר מתחילת החודש.
ההצלחה של האמהות, האבות והווטרנים בשמירה על מפגיני Black Lives Matter מפני אלימות משטרתית מוגבלת; אבל בכך שחוו אותה בעצמם, הם הראו כמה פוגענית, מוגזמת ובלתי כנה הייתה הטענה שהסוכנים הפדרליים מכבדים את הזכות למחאה לא-אלימה, ומשתמשים בכוח רק נגד מפגינים אלימים.
בניית החומה האנושית היא מחאה אזרחית מבריקה. היא ממנפת את ההבנה שכאשר מדובר באמהות לבנות וביוצאי צבא, היד על ההדק תהיה קלה פחות; ושאם ההדק כבר נלחץ, הפגיעה בהם תעשה יותר רעש מפגיעה באדם שחור – גם בכזה שרק הלך ברחוב, בלי למחות ובלי להפגין, באלימות או לא.
בניית החומה האנושית היא מחאה אזרחית מבריקה. היא מקדמת את ההבנה שכאשר מדובר באמהות לבנות וביוצאי צבא, היד על ההדק תהיה קלה פחות
השבוע, קבוצת "אמהות נגד אלימות משטרה" אימצה את סמל חומת האמהות הלבושות צהוב, והבטיחה לעלות לירושלים ולהגן על המפגינים מחוץ למעון ראש הממשלה.
בישראל, מרכיב האפליה הגזעית נעשה לא רלוונטי. בעוד האמהות של פורטלנד התגייסו להגן בעיקר על מפגינים שחורים, הטרף הקל של כוחות השיטור האמריקאים, האמהות הישראליות יוצאות להגן על "הילדים שלנו".
אולם גם כאן, ההנחה היא שהמשטרה תנהג בכבוד בנשים מבוגרות ופגיעות יותר, נשים שלא מטפסות ומתערטלות על סמלים לאומיים.
התמונות מפיזור ההפגנות בפורטלנד, כמו אלה מירושלים ומתל אביב, הן תזכורת לכך שגם אם חלקנו פגיעים פחות מאחרים – בגלל גיל, מגדר, לאום, או צבע עור – אף אחד מאתנו לא באמת חסין מפני כוח בלתי מרוסן.
בסופו של דבר, כלי הנשק ששימשו לפגיעה בפלסטינים, חרדים ויוצאי אתיופיה, יופנו גם נגד מי שחשבו שהם יפי הבלורית והתואר; אנשים עם שם של טייס קרב, חיוך של הבת של השכן, או עוגת תפוחים על אדן החלון; אנשים שאף פעם לא נדחו בריאיון עבודה בגלל שמם, שפת אמם או גוון עורם.
האלימות המשטרתית בירושלים, והפקרת המפגינים בתל אביב לאלימות קשה מצד אזרחים, הן טעימה מהמציאות הזאת. זה הזמן לנצל כל פריבילגיה כדי לרסן את המפלצת, לפני שהיא תבלע את כולנו.
דרור שרון היא תלמידת דוקטורט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב