היום תדון הוועדה למיזמים ציבוריים בהצעת החוק להרחבת מנגנון ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים, לקראת אישורה במליאת הכנסת בקריאות שנייה ושלישית. ההצעה מבקשת להקל משמעותית את ההגבלות בחוק ועדות הקבלה, שנועדו למנוע אפליה. בשבוע שעבר הביע היועץ המשפטי לוועדה, עו״ד ד״ר גור בליי, סייגים מנוסח הצעת החוק, וטען כי יש בה ״קושי חוקתי״.
ההצעה של ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) אוחדה עם הצעת חוק קודמת של ממשלת השינוי, שהייתה מצומצמת הרבה יותר, אולם התמיכה הנרחבת של האופוזיציה נותרה בעינה. כעת חתומים על הנוסח שיעלה להצבעה במליאה גם יו״ר ועדת חוקה ומשפט ח״כ שמחה רוטמן וגם ח״כ שרן השכל מהמחנה הממלכתי.
התיקון לחוק ועדות הקבלה מקודם גם על ידי שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, שנמנית על יוזמי הצעת החוק המקורית. חוק ועדות הקבלה מ-2011 הוא השם התקשורתי לתיקון פקודת האגודות השיתופיות, שהעניק ליישוב קהילתי שבו עד 400 בתי אב (לשון החוק), בנגב ובגליל בלבד – סמכות ייחודית לבצע הליך של מיון וקבלה של תושבים חדשים.
הוועדות רשאיות לפסול מועמדים המעוניינים לגור ביישוב על בסיס התאמה ״למרקם החברתי-תרבותי״ ביישוב או התאמה ״לחיי קהילה״. התיקון הנוכחי עתיד להרחיב החוק כך שניתן יהיה להפעיל ועדות קבלה גם באזורים נוספים שאינם בנגב ובגליל ובישובים בהם עד 1,000 מגרשים לשיווק לבניית קבע.
״תהיה כאן השפעה משמעותית על המרחב המתוכנן. זה בעצם יהיה פרבור על סטורואידים",אומר פרופ' פרופ׳ אורן יפתחאל, מבכירי החוקרים בעולם של משטר המקרקעין והתכנון. "כבר היום יש ביקוש גדול להרחבות מושבים וקיבוצים במרכז, וזה יוביל להכפלה ושילוש הביקוש הזה בעקבות הגדלת המכסה וביטול ההגבלה לפרפיריה. בפריפריה הפרבור הוא שולי, אך בין נצרת עד אשקלון זה שינוי דרמטי שיבטל כמעט את ההבדל בין מרחב כפרי לעירוני״.
חברי הכנסת גדעון סער, אלון שוסטר, זאב אלקין, עודד פורר ואלעזר שטרן הודיעו כי יתמכו בחוק. אמנם השינוי מוצג כהרחבה פשוטה שתכליתה על פי סטרוק ״עדכון לחוק מלפני מעל לעשור״, אך בפועל יש בו שינוי מהותי של מדיניות הקרקע הישראלית.
תחת כותרות כמו ״חיזוק ההתיישבות״, ״ציונות״ ו״חיזוק הפריפריה״ מקדמות האופוזיציה והקואליציה יחד שינוי דרמטי תוך התעלמות מכוונת המחוקק המקורית, מעמדת בית המשפט והיועץ המשפטי ובעיקר מההשלכות החברתיות, הפוליטיות והסביבתיות הצפויות.
קושי חוקתי
״גם גודל של 400 בתי אב עבר בקושי את המבחן החוקתי בבג״ץ, ככל שמגדילים את מספר המשפחות, ברמה החוקתית המהותית – הבעייתיות גדלה״, אמר יועמ״ש הוועדה בדיון הקודם בהצעת החוק.
כפי שטען היועמ״ש ד״ר בליי, ההצדקה לתת ליישובים את הפריבלגיה להחליט למי להעניק וממי למנוע גישה למשאב ציבורי של אדמות מדינה, הייתה מספר התושבים המצומצם והמיקום הגאוגרפי המרוחק מגישה למשאבים ותשתיות, אשר יחד מחייבים לכאורה תלות הדדית של חברי היישוב על מנת שיוכל להתקיים.
״האיזון בין נושא הקהילתיות אוזן על זה שקבעו מנגנון מאוד עדין שבו קבעו כי ישובים שנמצאים בנגב או בגליל שהם ישובים קהילתיים כפריים או אגודות שיתופיות להתיישבות קהילתית. שמספר בתי האב אינו עולה על 400 ושהם כפופים לאיזשהי תכנית מתאר יכולים להפעיל ועדת קבלה. וקבעו שהיא אינה יכולה להפלות על בסיס שורה של עילות חשודות כמו גיל, מעמד, גזע, דת לאום וכדומה״, הסביר ד״ר בליי בדיון הוועדה הקודם.
ב-2014 הביעו שופטי בג״ץ הסתייגות וטענו כי 400 משפחות זה מספר שמעורר תמיהה האם זו אכן קהילה כה קטנה עד שנדרשת ועדת קבלה כדי שתוכל להתקיים. טענות העותרים נגד החוק הביעו את החשש כי ועדות הקבלה יצרו אפליה בחסות החוק וימנעו זכות יסוד דמוקרטית של גישה שווה למשאבים. חרף ההסתייגויות דחו שופטי בג״ץ את העתירה בעילה של חוסר בשלות, תחת הטענה כי מכיוון שהחוק עוד חדש אין נתונים כי הוא אכן עתיד ליצור אפליה.
ההצעה שאושרה בכנסת הקודמת ביקשה להעלות את המספר מ-400 בתי אב ל-600, וכעת מבקשת הממשלה להגדיל את המספר ל-1,000, ולכלול בו גם יישובים קרובים למרכז הנמצאים על פי נוסח החוק ב״חבל לכיש, חבל עדולם, עמק עירון, הר חברון והאזור״ (יהודה ושומרון, ד.ז). מלבד יהודה ושומרון שמות חבלי הארץ המפורטים אינם בעלי גבולות מוגדרים בחוק הישראלי ואינם חופפים למועצה אזורית מסויימת.
הנוסח העמום זכה אף הוא לביקורת של בליי, שדרש כי הצעת החוק תגדיר את גבולות תחולתו בצורה מפורשות שלא תותיר מקום לפרשנויות מרחיבות. לטענת ד״ר בליי, ההרחבה במתכונתה הנוכחית תתקשה לעבור בבג״ץ.
בליי התייחס בדיון לנתונים שהוצגו על ידי החטיבה להתיישבות כי מעל ל-97 אחוז מהניגשים לוועדות הקבלה מתקבלים למגורים. לטענתו, בדיקת הייעוץ המשפטי העלתה כי יש מנגנונים מוקדמים לוועדות הקבלה: ועדת היכרות לא רשמית שהיישוב עושה, ורק מי שעובר אותה מגיע לוועדת הקבלה. בליי דרש מהוועדה לתת את הדעת על הנושא.
בדיקת הייעוץ המשפטי העלתה כי יש ועדת היכרות לא רשמית שהיישוב עושה, ורק מי שעובר אותה מגיע לוועדת הקבלה
״לא פלא שהאחוז מאוד גבוה (של קבלה למגורים -ד"ז)", אמר. "הייתי מתפלא אם האחוז היה נמוך. צריך לקחת בחשבון שוועדות הקבלה הן גורם מרתיע, אנשים פוחדים לעמוד בפניהן". בליי ביקר את החטיבה להתיישבות שהיא הגורם דרכו מדינת ישראל מקצה את הקרקעות ליישובים הקהילתיים. "הנתון הזה לא מציג את התמונה במלואה״,
הפרדה גיאוגרפית
״כל החקיקה הזו מלכתחילה היא תגובת נגד לפסק הדין קעדאן ופסק דין הקשת המזרחית, שדיברו על אפליה אסורה בהקצאה של קרקעות מדינה. זה הטריף את הממסד ההתיישבותי שקידם את אג׳נדת ההפרדה ואלו התוצאות״, אומר להמקום הכי חם פרופ׳ יפתחאל..
בין 1996-1998, תקופת ממשלת נתניהו הראשונה, דן בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ בעתירה של משפחת קעדאן, שועדת הקבלה ביישוב קציר בגליל סירבה לאפשר לה לגור ביישוב בשל מוצאה הערבי. בשנת 2000 הכריע בג״ץ, לא לפני שהפציר בממשלת נתניהו הראשונה פעמים רבות להכריע בסוגיה ולא לגלגל את הנושא לפתחו, כי הקצאה של קרקעות ליהודים בלבד מהווה אפליה אסור ופוגעת בעקרון השיוויון.
ביישוב הקהילתי קציר לא התרגשו מפסיקת בג״ץ וסירבו בטענה של חוסר התאמה ליישוב. ב-2004 פנתה האגודה לזכויות האזרח לבג״ץ שיחייב את הישוב לקיים את הפסיקה, ורק לאחר מכן, ב-2007 קיבלה משפחת קעדאן ממינהל מקרקעי ישראל אישור לבנות את ביתה ביישוב.
תקדים בג״ץ קעדאן עורר סערה ציבורית ודיונים בהפרדה המרחבית שמתקיימת בפועל ביישובים הקהילתיים, שלאחר פסיקת בג״ץ עמדה בסכנה. היישובים הקהילתיים בנגב ובגליל הם חלק מפרוייקט המצפים וחוות הבודדים משנות ה-70 הידוע כפרוייקט ״יהוד הנגב והגליל״ וזו גם מטרתו הרשמית שבמרוצת השנים לא נאמרה במפורש מטעמי תקינות פוליטית אך בוצעה בשטח הלכה למעשה.
חוק ועדות הקבלה מ-2011 הוא תגובת הנגד של ממשלת נתניהו השנייה, עליה דיבר יפתחאל. זו ביקשה לעגן בחוק רשמי את האפשרות של היישובים שעצם הקמתם הייתה להביא לשינוי המאזן הדמוגרפי בנגב ובגליל להמשיך למלא את משימתם בלי הפרעה של בג״ץ או של עקרון השוויון.
החוק אוסר מפורשות על אפליה של מי שבליי מכנה ״אוכלוסיות חשודות כמו ערבים, להט״ב, בעלי מוגבלויות וכדומה״. ואולם, עילות הסירוב שהוא מאפשר לוועדות הקבלה ובייחוד על בסיס התאמה חברתית-תרבותית והתאמה לחיי קהילה, מנוסחות בעמימות מכוונת שתוכל לספק אלטרנטיבה נעימה לאוזן להדרה של אותן אוכלוסיות.
עילות הסירוב שהחוק מאפשר לוועדות הקבלה מנוסחות בעמימות מכוונת שתוכל לספק אלטרנטיבה נעימה לאוזן להדרה של אוכלוסיות
״אם רוצים לייצר הרחבה של מנגנון ועדות הקבלה, מעבר לזה שנקבע באיזון שבין עקרון השוויון להכרה של המדינה בערך הקהילתיות, אז אי אפשר לשנות רק צד אחד של המשוואה, רק להגדיל את מספר התושבים. צריך אולי לשנות את העילות לסירוב, אולי לחייב עדיפות לבני המקום, אבל כפי שהדברים מוצגים כעת הקושי החוקתי גדול״, אמר בליי.
לצד תומכי החוק, יעמוד בבג״ץ חוק הלאום שגם עוסק בהתיישבות היהודית ובמחוייבות המדינה לקדם את פיתוח התיישבות ליהודים בלבד. עם זאת, חוק הלאום יעמוד לטובתם באשר לעתירות בגין אפליה על רקע דתי ולאומי, אולם על אפליה של אוכלוסיות נוספות תתקשה המדינה להגן בפני בית המשפט.
מחאת הדרוזים הנוכחית, לדוגמה, עוסקת בדיוק בנושא הזה של אפלייה וההזנחה של היישובים הדרוזים בין היתר גם בהקצאת הקרקעות ופיתוח תכניות המתאר להרחבתם. הרחבת חוק ועדות הקבלה מהווה עוד ביטוי מרחבי ספציפי לסעיף הכללי שמועגן בחוק הלאום, שבעצמו הוביל למשבר עם העדה הדרוזית בארץ.
שסע מתוכנן
״זוהי מדיניות קולוניאלית קלאסית, ההשלכה הישירה היא כמובן הפרדה בין יהודים וערבים. אבל השלכה נוספת שלו היא הפרדה בתוך החברה היהודית״, מסביר פרופ׳ יפתחאל. ״המנגנון יצר חברה מרובדת, מופרדת, שסועה – זה האצה של תהליכים שקורעים את החברה הישראלית״. את המגמות הללו מבקשת כעת הממשלה להרחיב ולהכפיל.
המנגנון יצר חברה מרובדת, מופרדת, שסועה – זה האצה של תהליכים שקורעים את החברה הישראלית
״החוק יצר בישראל מפה חברתית של ריבוד אתני ומעמדי גם בתוך החברה היהודית. ועדות קבלה התחילו בשנות ה-30 וה-40 כדי שיישובים עם מאפיינים ייחודיים כמו קיבוצים ומושבים שיתופיים יוכלו לשמור על אופיים המחייב ויתור על משכורת והסכמה לכלכלה שיתופית. אותו הדבר גם מקרה של ישוב טבעוני, לדוגמה".
לדברי יפתחאל, במקום לקחת את המנגנון הקיים ולהשתמש במשאב הקרקע כדי להגן על מיעוטים קטנים ועדות הקבלה חיזקו את הרוב הפריבילגי. ״ביישובים הקהילתיים מדובר ברוב היהודי, מהמעמד הבינוני והגבוה. זה שקונה בית פרברי לחלוטין בשכונה עם סממנים אורבניים ושולט על הקצאת הקרקעות כך שיתאפשר למקורביו ולאוכלוסיה הדומה לו להצטרף אליו״.
יפתחאל גם הוסיף כי היישובים הקהילתיים כבר כיום פגעו בגליל ובנגב, משום שאחת הפעולות שוועדות הקבלה יוצרות הן שמירה על הערך הגבוה של הנדל״ן ושל המעמד הסוציו-אקונומי של התושבים בו. ״הדבר מבטיח שאוכלוסיות חזקות מישובים כמו ערד או כמו כרמיאל עוברות לאותם ישובים פרבריים קטנים ומשאירות את הערים ועיירות הפיתוח מוחלשות״.
הישובים הקהילתיים כבר כיום פגעו בגליל ובנגב, משום שהם שומרים על הערך הגבוה של הנדל״ן ושל המעמד הסוציו-אקונומי של התושבים
אחת הטענות המרכזיות שמעלים תומכי הצעת החוק היא כי הדבר הכרחי להגדלת הישובים, שסובלים מהזדקנות האוכלוסייה באופן שמקשה על היישוב לקיים את חיי הקהילה ולשמור על ביטחון היישוב. הטענה סותרת את תכניות המתאר של הישובים הקהילתיים בנגב ובגליל, שמאפשרות את הגדלת היישובים אך חושפת את הסיבה שאלו מוסיפים להזדקן.
כפי שביטאו זאת ראשי מועצות אזוריות בדיון הוועדה בשבוע שעבר, היישובים פשוט לא מוכנים לוותר על הפריבילגיה לסנן את שכניהם. לכן, אם כעת החוק מגביל את קיום ועדת הקבלה ליישובים עד 400 משפחות, היישובים לא יגדלו מעבר לכך.
״מדובר בפריבילגיה אתנית גזענית שבפירוש מדירה, גם אם לא אומרת את זה בצורה בוטה״, אומר יפתחאל. ״סכסוכים ניתן לבלום על ידי תקנון ליישוב, על ידי מוסדות ישוביים או כמו בשאר העולם על ידי מערכת המשפט. אבל בזמן שבשאר העולם מדינות נאבקות בתופעות כאלו וכשאף מדינה דמוקרטית לא מקיימת מנגנון כזה, בישראל מרחיבים אותו״.
מדיניות של עמימות
ההצעה מבקשת לשנות את ההגבלה ממספר ״בתי אב״ למספר ״מגרשים ששווקו לבניית מבני קבע״. הסיבה לכך לא פורטה בדברי ההסבר לחוק ונותרה עמומה. החשדות ביחס לכך, כפי שפירט אותם ד״ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הם כי הממשלה מבקשת להחיל את החוק גם על ישובים עם מספר גדול בהרבה מ-1,000 משפחות. מבנה קבע על מגרש יכול בבנייה לגובה להכיל הרבה יותר ממשפחה אחת.
תהיה משפטית דומה העלה גם ד״ר בליי מטעם הייעוץ המשפטי לוועדה וטען כי ״כולם מדברים על הגדלת היישובים הקהילתיים, אבל הצעת החוק לא מגבילה את עצמה רק ליישובים הקיימים. נוסח החוק מדבר על כל היישובים בהם עד 1,000 מגרשים… מה יקרה ביישובים שמראש נבנו עם 950 מגרשים לשיווק למבני קבע? אלו שהעניין הקהילתי שמהווה הצדקה לחוק מעולם לא אפיין אותם?״.
הצעת החוק לא מוגבלת רק ליישובים קיימים. נוסח החוק מדבר על כל היישובים בהם עד 1,000 מגרשים, גם אלו שהעניין הקהילתי מעולם לא אפיין אותם
כדי לחזק את הטענות של יוזמי החוק, הוזמן לדיון באופן חריג גם נציג שב״כ. הנציג דיבר מאחורי פרגוד, בעילום שם ומבלי שצולם וטען כי עמדת הארגון היא שהתיישבות יהודית מסייעת לשמירה על ביטחון המדינה. כשנשאל על ידי ח״כ גלעד קריב האם זוהי עמדת שב״כ ביחס להצעת החוק הספציפית והאם שב״כ מבקש לקדם את הגדלת וועדות הקבלה, הוא נענה כי זוהי מדיניות הכללית של הארגון וכי לארגון אין עמדה בנוגע לחוק עצמו. מיד אחריו דיבר נציג משמר הגבול בשם משטרת ישראל והביע עמדה דומה.
באותו דיון ישבו גם נציגי חברה אזרחית ערבית, ראשי רשויות ערביות בגליל ובנגב וחברי כנסת ערבים. אזרחי המדינה, שעמדת שב״כ ומשמר הגבול קובעת כי לא רק שהם אינם זכאים לזכויות שוות בקרקע, הם גם אינם זכאים לביטחון משום שהם הסיבה מפניה יש להישמר.
העמדה הזו חושפת היטב את המניעים של הברית המשותפת של השכל-רוטמן-סטרוק ושאר התומכים בחוק – התפרסות יהודית על מקסימום שטח בטענה של חיזוק הפריפריה. התיישבות לשם התיישבות, בלי לספק פתרונות הולמים של תשתיות תחבורה, תעסוקה, בריאות וחינוך. את אלו יקבלו רק מי שיוכלו להרשות לעצמם להיות תלויים ברכבים פרטיים.
״החוק הזה הוא אסון חברתי, אנטי דמוקרטי", אומר יפתחאל. "הרחבתו היא בבחינת זריית מלח על הפצעים. אי אפשר להגביל את הזכות של אזרחים לרכוש קרקע מדינה על בסיס ועדה שתקבע זאת. כולם מדברים על הוועדה לבחירת שופטים, אבל הדמוקרטיה מתמוססת הרבה לפני כן עם ועדות הקבלה".