חודש לפתיחת הקלפיות ברשויות המקומיות, ובמקביל לקמפיינים שכבר שוטפים את הערים, שוטף בעוצמה גם תזרים המזומנים שהמתמודדים מגייסים עבור תעמולת הבחירות. מעל 40 מיליון שקל תרמו אזרחי ישראל למועמדים השונים, מעל מחצית מהסכום נאסף בעשר הערים הגדולות לבדן.
העיר שבה נתרם הסכום הגבוה ביותר היא לא הגדולה מכולן וגם לא זו עם מערכת הבחירות הסוערת ביותר, אלא דווקא נתניה. העיר השביעית בגודלה, שמנהלת מערכת בחירות מנומנמת ללא מועמדים בעלי סיכוי אמיתי להדיח ראשת העיר המכהנת, מרים פיירברג, לאחר 25 שנות כהונה.
פיירברג היא גם שיאנית התרומות הארצית: גייסה את הסכום הגבוה ביותר מבין שאר המתמודדים בעשר הערים הגדולות בישראל, שעומד על 912,574 שקל. לשם השוואה, במקום השני, הרחק מאחור, נמצא דוד עציוני המתמודד על ראשות חיפה וגייס עד כה כ-625 אלף שקל. מבדיקת ״המקום הכי חם״ עולה כי מתוך 1.3 מיליון שקל שגייסה פיירברג, מעל 50 אחוז הגיעו מיזמים ומשקיעים של תעשיית הנדל״ן ובני משפחתם.
בין התומכים בפיירברג אפשר למצוא את אשת העסקים חנה גרטלר, אמו של היהלומן דן גרטלר, שעסקיו תחת סנקציות אמריקאיות בעקבות עסקי הכרייה שלו בקונגו; צביה לבייב אליאזרוב, לשעבר יו״ר דירקטוריון אפריקה ישראל ובתו של המיליארדר לב לבייב; מאיר שמיר, בעל השליטה בחברת ההשקעות ״מבטח שמיר״, העומדת גם מאחורי הקמת תחנת הכוח בקסם; משפחת בר ומשפחת בורנשטיין, בעלות השליטה בחברת טמפו משקאות וטמפו נדל״ן ועוד.
אבל הסיפור הגדול של טבלת התורמים לפיירברג לא נמצא בשמות המשפחה המפורסמים, אלא מסתתר בין השורות עם שמות הקבלנים, המשקיעים, האדריכלים והיזמים המקומיים. יחד הם מרכיבים רשת של אינטרסים שהמחנה המשותף שלה הוא מרים פיירברג.
400 אלף שקל מ-4 מלווים
המתמודדים ברחבי הארץ יקבלו מימון בחירות מקופת המדינה, שסכומו הכולל על פי נתוני משרד הפנים מוערך ביותר מ-420 מיליון שקל. המימון נועד להבטיח הזדמנות שווה למתמודדים להיבחר בזכות עמדותיהם והמדיניות שהם מבטיחים, ולא בזכות ההון שצברו.
על פי חוק מימון מפלגות, גובה המימון יקבע ביחס למספר המנדטים שקיבלה כל סיעה, ועל כן יחולק רק חודשים לאחר הבחירות, על סמך התוצאות. עד אז המתמודדים יאלצו לשאת בהוצאות פרסום ותעמולה בעצמם. לצורך מימון הביניים מתיר החוק נטילת הלוואות וגיוס תרומות.
״היעדר מימון ביניים משמעותו פגיעה אנושה ביכולתם של סיעות ומועמדים לנהל מסע בחירות, הכרוך מטיבו בהוצאות, עד לקבלת המימון הממלכתי״, כתב מבקר המדינה ב-2020, ״יש מקום כי המחוקק והגורמים הרלוונטיים יבחנו כיצד ניתן להגן בצורה מיטבית על הזכות להיבחר״.
מבקר המדינה: ״היעדר מימון ביניים משמעותו פגיעה אנושה ביכולתם של סיעות ומועמדים לנהל מסע בחירות"
אלא שמנגנון חדש לא נקבע, וכפי שהזהיר המבקר, גם בבחירות הקרובות המועמדים שידם משגת או אלו שמקורבים לבעלי הון יהיו אלו שיצליחו לממן קמפיין בחירות אפקטיבי יותר, בעוד אחרים נותרים מאחור במקרה הטוב. במקרה הרע הם נותרים עם חובות.
על גיוס מימון הביניים יש מספר הגבלות בסיסיות: אסור שהכסף יגיע מתאגיד או חברה אלא רק מאדם פרטי, תושב ישראל, שהמועמד הצהיר ואימת את כל פרטיו. המטרה היא לאפשר לציבור לדעת, לפני מועד הבחירות, מי האנשים שדואגים לתמוך באיזה מועמד ולברר מתוך איזה אינטרס הם עושים זאת. ״הצגת המידע לפני יום הבחירות מאפשרת שקיפות ובקרה ציבורית על זיקות בין תורמים וערבים לבין סיעות ומועמדים״, הדגיש המבקר ביחס לחוק.
כמעט כל המתמודדים בעשר הערים הגדולות בישראל גייסו מאות אלפי שקלים מכיסם הפרטי כהלוואות לסיעות בראשן הם עומדים וכך גם המתמודדים בנתניה, מלבד פיירברג. היחידה שלא העמידה הלוואה אישית לקמפיין וכלל כספי ההלוואות שגייסה, 400 אלף שקל נכון לכתיבת שורות אלו, הגיעו מארבעה בעלי הון בלבד – 100 אלף מכל אחד.
אחת מהם היא חנה גרטלר, אשת עסקים ואמו של היהלומן החרדי דן גרטלר. גרטלר שותפה במספר חברות אחזקה והשקעות ובחלקם מעורבים גם בני משפחתה, בעלה אשר גרטלר ובנה דן.
מאז 2017 נמצא גרטלר הבן תחת סנקציות של ממשלת ארצות הברית בגין עסקאות נגועות בשחיתות והפרה של זכויות אדם לכאורה, כך על פי משרד האוצר האמריקאי. במסגרת הסנקציות הוקפאו נכסיו במדינה ונאסר על אמריקאים לקיים עמו קשרי מסחר. בימים אלו מתנהל הליך גישור בתביעת דיבה שהגיש גרטלר נגד עיתון דה מרקר בעקבות תחקיר על עסקיו עם ממשלת קונגו. תחקירים דומים פורסמו גם בעיתונים ״לה מונד״ הצרפתי וברשת בלומברג.
מלווה נוסף הוא אלי גברי ממושב תל יצחק, קבלן ויזם עם מספר רב של פרויקטים בתחום הבנייה, התחדשות עירונית ותמ״א 38 באופן ספציפי. מלבד הפרויקטים שגברי מבצע באמצעות חברת הבנייה בבעלותו, בפרויקטים נוספים הוא מייצג בפני ועדות התכנון בנתניה את חברת ק.ס.ג נכסים ובניין בע״מ, בה הוא שותף עם שני יזמים נוספים.
אלון קובי בכר מאבן יהודה הלווה גם הוא סכום זהה לקמפיין של פיירברג. בכר הוא בעלים של חברת בכר השקמה בע״מ המתעסקת בפינוי וטיפול באשפה לרשויות המקומיות, וכן מחזיק בחברת בכר אחזקות וניהול 100 בע״מ, המתעסקת בניהול נכסים ומיזמי בנייה.
תושבת נתניה היחידה מבין המלווים היא מרינה נחשונוב, שמחייב שהעמידה גם היא 100 אלף שקל לרשות פיירברג. שתי אחיותיה, לודמילה וליאורה נחשונוב, גם תרמו לפיירברג 5,000 שקל כל אחת. מאחורי התמיכה המשפחתית עומד אביהן שבתאי נחשונוב, איש עסקים נתנייתי שבנותיו לא פעם ניצבות בחזית עסקיו מבחינה משפטית. לאחרונה אושרה בקשתם להיתר בנייה עם הקלות לצורך הקמת חניון מסחרי בבניין מגורים במרכז העיר. נחשונוב האב ובתו נמצאים בעיצומו של הליך משפטי שבמרכזו סכסוך עסקי וטענות פלישה למקרקעין בנתניה.
שיא של 200 תורמים
החוק קובע מגבלה על גובה התרומה המותרת לכל אדם – 5,000 שקל – במטרה ברורה למנוע תלות בבעלי הון והשפעה שלהם באמצעות תרומות. כדי לעקוף את המגבלה, לא פעם מספר רב של בני משפחה תורמים יחד לאותו מועמד.
כוונת המחוקק לשמירת ההליך הדמוקרטי נתקלת לא פעם במציאות העגומה של השלטון המרכזי הריכוזי, שמותיר לשלטון המקומי עצמאות בשני תחומים – תכנון ובנייה ורישוי עסקים. שניהם מציבים את נבחרי הציבור בנקודת חיכוך בין הבירוקרטיה המסורבלת הכרוכה בהם לבין האינטרסים של יזמי הנדל״ן הגדולים, בעלי העסקים והמשקיעים שתלויים במערכות הללו.
״המורכבות הבירוקרטית, העניינית והפרוצדורלית של מערכת התכנון והבנייה גורמת לכך שהאדם מן השורה מבקש, לא אחת, את 'קיצור ההליכים' או את 'שימון המערכות', באופן המעודד תופעות של שחיתות, או שהוא נזקק לשירותיהם של 'מתווכים' כדי שיסייעו לו בהתמודדות עם מוסדות התכנון והבנייה״, מצטטת עו״ד עדנה הראל פישר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה את השופט קמיצר, במסגרת דוח העוסק בתופעת השחיתות במערכת התכנון והבנייה בשלטון המקומי.
קרוב ל-200 תורמים עומדים נכון להיום מאחורי שיאנית התרומות הארצית מנתניה, מרים פיירברג, כמעט כולם תרמו את הסכום המקסימלי – 5,000 שקל. תחקיר ״המקום הכי חם״ מראה את ההירתמות של משפחות הנדל״ן לצדה של מי שהובילה בחצי היובל האחרון את מדיניות התכנון והבניה בנתניה.
הסכום הוא לא הבעיה וכמובן שאין בו או במשלח ידם של התורמים כדי להעיד על שחיתות או מינהל לא תקין. אך תושבי נתניה מוכרחים לתהות, לכל הפחות, מה מניע את התורמים הללו, ומה תהיה היכולת של פיירברג ואנשי סיעתה לעמוד מול היזמים החזקים בנתניה כרגולטורים שתפקידם להבטיח שמירה על האינטרס הציבורי הרחב ביותר.
תושבי נתניה מוכרחים לתהות מה מניע את התורמים הללו, ומה היכולת של פיירברג ואנשי סיעתה לעמוד מול היזמים החזקים בנתניה כרגולטורים
אחת הדוגמאות המשתקפות ברשימת התורמים של פיירברג למשפחת נדל״ן נתנייתית שהתייצבה בהרכב רחב לתמיכה בראשת העיר היא משפחת סאסי. מאיר סאסי הוא אחד היזמים שפוקדים תדיר את ישיבות ועדות התכנון והרישוי בנתניה. מלבד החברה הנושאת את שמו שמבצעת פרויקטים גדולים בעיקר בנתניה, סאסי מחזיק בעוד מספר חברות אחזקות קטנות. במקביל הוא שותף עם יזמים נוספים חברות נוספות שגם את שמן ניתן למצוא פעמים רבות בסדרי היום של ועדות התכנון בנתניה.
ארבעה מבני משפחת סאסי המורחבת תרמו לסיעה של פיירברג את הסכום המקסימלי ויחד העמידו לרשותה 20 אלף שקל. מלבד מאיר ניתן למצוא ברשימה גם את עמוס ובכור סאסי. תורמת נוספת, אילנה סאסי, היא גם שותפה של מאיר בחברת טלדן נכסים בע״מ.
מלבד העסקים המשותפים עם מאיר, עד לאחרונה עבדה אילנה סאסי גם עם יזם וקבלן נתנייתי נוסף – דוד לוזון. תכניות בניה ובקשו להיתרי בנייה שהגישו השניים ביחד ולחוד, בשבועות האחרונים נידונות כעת בוועדות התכנון בנתניה.
המנכ״ל של חברת דוד לוזון ובניו, הוא רונן לוזון בנו של דוד, שעל שמה של אשתו, בת שבע לוזון, רשומה תרומה בסך 5,000 שקלים לפיירברג.
מאיר סאסי מחזיק יחד עם שותפים נוספים גם בחברת אורקי בניה שירותים והחזקות בע״מ, בה שימש כדירקטור והוא מחזיק בה את מניות הרוב. בעבר אורקי הייתה בבעלות מלאה של עו״ד יוסף תשובה, אחיו של הטייקון יצחק תשובה ודודו של הקבלן ויזם הנדל״ן הנתיינתי איציק תשובה, ששמו נקשר לפרשת השחיתות בנתניה ב-2016, אך לסוף התיק נסגר מחוסר ראיות.
שותף נוסף של סאסי הוא זוהר בוצ׳ן, בעלי חברת בוצ׳ן נדל״ן ושותף בחברת בנייה יחד עם ששון חי ואפרת בוצ׳ן חי. על שמה של אפרת קיימת תרומה מקסימלית של 5,000 שקל עבור פיירברג. בוצ׳ן חי מחזיקה גם בחברת אחזקות נכסים.
בקהילת הנדל״ן הזו גם ניסים פרגון. בשגרה פרגון בעלים של חברה לאספקת מוצרים לענף הבנייה, אך הוא משמש גם כייזם בפרויקטים של תמ״א 38, ממש כמו פרויקט שדרות חן 25 בנתניה, בו הוא וזוהר בוצ׳ן שותפים. ניסים פרגון ובני משפחתו, עמיר ואיתי פרגון, תרמו יחד 15 אלף שקל להצלחתה של פיירברג בבחירות.
לבוצ׳ן-חי גם מניות מיעוט בחברה להתחדשות נתניה תמ״א 38, שותף נוסף בחברה הוא היזם מנשה זוארץ, גם הוא תורם לפיירברג. זוארץ מחזיק במספר חברות ליזום תמ״א 38 ופעיל בתחום ההתחדשות העירונית. בין היתר הוא גם מחזיק בקרנות מימון והלוואה, חברות אחזקה וניהול נכסים ויזמות נדל״ן.
בחזרה לפרשת קורל
תורמת נוספת היא פאינה טטרו, אשתו של האדריכל גבי טטרו. טטרו הוא דמות קבועה בוועדות התכנון השונות של נתניה. בין לקוחותיו גם עיריית נתניה עצמה. בנוסף גם חברת בריגה, שיכון ובינוי וקנדה ישראל. קבוצת נדל״ן שטטרו עובד איתה צמוד היא קבוצת איציק תשובה (אחיינו של הטיקון יצחק תשובה). באמצעות חברות שונות טטרו חתום כמגיש על מספר גדול של פרוייקטים שנדונים בימים אלו בוועדות התכנון וכן על בקשות להיתרי בנייה, כולן פרוייקטים של תשובה.
טטרו ותשובה, וכן עו״ד אברהם גוגיג שתרם אף הוא לפיירברג, היו בין ארבעת העצורים בפרשת השוחד בנתניה בשנת 2016 יחד עם סגן ראש העיר לשעבר שמעון שר. בפרשה שעסקה בדירה של פיירברג בפרויקט קורל, אברהם גוגיג היה עורך הדין של הפרויקט ונאמן מטעמה של פיירברג, גבי טטרו שימש כאדריכל הפרויקט במרכז הפרשה. על פי הפרשה שנחשפה בהארץ, ועדת התכנון אישרה שינוי ייעוד והגדלת זכויות בניה של הפרויקט, כך שהערך של הדירה של פיירברג הוכפל. פיירברג חתמה בעצמה על ההיתר. התיקים נגד כולם נסגרו. נגד פיירברג בשל חוסר ראיות.
באפריל 2022, חשף ״המקום הכי חם״ פרשה נוספת בה הייתה פיירברג מעורבת, אישור של שני מגדלי מגורים בדרום נתניה, באזור שיועד על פי התכנית המחוזית והארצית למלונאות ולנופש. יזמי המגדל, משפחת בריגה, תרמו לפיירברג 15 אלף שקל לקראת בחירות 2018 והשימוש החריג אושר מיד לאחר הבחירות.
לקוח נוסף של טטרו הוא היזם זאביק רוזנברג. אשתו, שמרית רוזנברג, תרמה גם היא לקמפיין של פיירברג.
קבוצה נוספת שהתייצבה לצד פיירברג היא קבוצת טמפו, שמפעל ייצור המשקאות המיתולוגי שלה נמצא באזור התעשייה בנתניה. הסמכויות המוניציפליות ברישוי עסקים לצד אלו הנוגעות לתכנון, רישוי ובנייה מתיישבות בדיוק על תחומי הפעילות של טמפו, שכן מלבד ייצור משקאות, החברה ובעיקר בעלי השליטה בה עוסקים רבות בייזום והשקעה בנדל״ן.
מסביב למפעל טמפו, על שטח שעל פי המידע ההנדסי בעיריית נתניה מוגדר כשטח ציבורי פתוח, הוקם מגרש חניה קטן שהחל לשמש את באי המפעל החל מאפריל 2021. במרץ האחרון החניה הקטנה כבר נסללה על כלל השטח הירוק.
חבר מועצת נתניה, רני אלוש, הגיש בקשה למידע על שינוי הייעוד של השטח או לתיעוד להחלטה כזו שנידונה בוועדות התכנון. העירייה טרם העבירה לאלוש את המידע, בניגוד לחוק פקודת העיריות המחייבת את העברת המידע תוך שלושה ימים. לטענתו, כיום עובדי טמפו ובאי המפעל חונים מחוץ למפעל, בחניון שהוקם עבורם על שטח ציבורי, בעוד השטח בתוך המפעל שעד לפני כמה חודשים שימש כחניון מוקמו מכולות ומבני שירות של טמפו.
מסביב למפעל טמפו, על שטח שעל פי המידע ההנדסי בעיריית נתניה מוגדר כשטח ציבורי פתוח, הוקם מגרש חניה ששימש את באי המפעל
ברשימת התורמים של פיירברג נמצא יו״ר הדירקטוריון ובעל השליטה בטמפו, ז׳ק בר, בנו דניאל שהוא גם מנכ״ל החברה, והבן הצעיר מיכאל המשמש מנהל הפיתוח העסקי בחברה. מלבד עסקי המשקאות, משפחת בר גם מושקעת בעסקי הנדל״ן בין היתר באמצעות חברת ליאל ש.א יזמות נדל״ן שבבעלות הזוג ז׳ק ורינה בר ושל יעל ודניאל בר.
לזוג הצעיר גם שותפות נוספות בחברת בר-עם התחדשות עירונית, ש-50 אחוז ממנה שייכים לחברת עמרם גרופ, בראשה עומד דוד אבא עמרם, עו״ד ויזם המתגורר בתל אביב שתרם אף הוא לפיירברג בנתניה. תורם נוסף, רן שטראוס, מתגורר אף הוא בתל אביב, ושותף של דניאל בר בעסקי הטכנולוגיה בהם החל להשקיע באחרונה.
ברשימת התורמים נמצא סגן יו״ר טמפו, אמיר בורנשטיין, מבעלי החברה ובהמשך הטבלה גם לאה בורנשטיין, מחזיקת מניות טמפו גם היא.
מחיר חברתי גבוה
משפחת וולפוביץ׳, אלכסנדר ושני בניו סטניסלב ואריאל, תרמה אף היא יחד 15 אלף שקל לפיירברג לסיעתה. שלושת בני המשפחה מחזיקים באזרחות בקפריסין ושם גם מתגוררים על פי נתוני משרד האוצר האמריקאי. אלכסנדר מחזיק גם בדרכון ישראלי. הממשל האמריקאי הטיל סנקציות נגד שלושתם ונגד חברת די.אי.אס שרשומה בנתניה בה אלכסנדר הוא בעל מניות יחיד. מדובר בהגבלות בינלאומיות שנקבעו על פי הסכמי הסנקציות נגד חברות ואנשים שמסייעים לממשל הרוסי לעקוף את הסנקציות הישירות שהוטלו בגין המלחמה באוקראינה.
הרשימה של התורמים עוד ארוכה ונמנים בה גם ויקי אדגר ולנסי מחברת ולנסי נדל״ן, יהודה ריצ׳ארד דרעי מחברת כ.א ח.י נדל״ן בע״מ, היזם רועי ביינהורן אחזקות בע״מ ובעלי חברת אדמריקה מגורים, יאיר לנדאו בנו של ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו, האדריכל והשותף בחברת האחזקות אלכסנדר מונדריאן ועוד יזמים, קבלנים, עורכי דין המתמחים בנדל״ן, אדריכלים וכדומה. כולם נמצאים במגע ישיר עם מוסדות התכנון והרישוי בנתניה. רבים מהם כלל לא מתגוררים בעיר, חלקם אף לא מתגוררים בישראל.
גיוס התרומות של פיירברג מצד קהילת הנדל״ן הנתנייתית, גם אם היא כשרה ועל פי החוק, חייבת לכל הפחות להרים גבה ולפקוח את עינם של תושבי העיר.
״בצדה של השחיתות הפלילית קיימת שחיתות ציבורית חוקית. שחיתות חוקית מעלה שאלות עקרוניות כמו למשל – כיצד יש להתייחס לתרומות שניתנות למועמד לתפקיד ציבורי כלשהו שמטרתן להשפיע על האופן שבו הוא ימלא את תפקידו אם וכאשר ייבחר״, נכתב במסמך שהוצג בכנס אלי הורוביץ לכלכלה עוד על ידי צוות בראשתו של ח״כ יואב סגלוביץ׳, לפני שנבחר לכנסת.
גם אם לא מדובר בעבירות פליליות או מעשים לא חוקיים, מינהל לא תקין או מושחת גובה מהחברה מחירים גבוהים ברמה הכלכלית, המינהלית, החברתית, והערכית-נורמטיבית. במקרים בהם תחומו של החוק הפלילי יכול להיות צר, ״שחיתות חוקית״ כפי שמכנים זאת כותבי המסמך, כפעולה בניגוד לאינטרס ולאמון הציבור עלולה עדיין להיות הרסנית.
החלטות תכנוניות עוסקות בחלוקת המשאב המצומצם ביותר, וגם אם אינן נושאות טובת הנאה כלכלית ישירה, אך אינן רואות את האינטרס הציבורי, הסביבתי וחברתי הרחב ומטיבות עם בעל עניין – מעצבות למשך עשורים רבים את המרחב בו האזרחים נאלצים לפעול. כאשר מי ששולט ומעצב אותו הם רק בעלי ההון וטובתם המסחרית, נוצרות ערים רעות, שלא כל האזרחים המשתמשים בהן גם שותפים לעיצובן. משבר אמון כזה מאיים על התפיסה הדמוקרטית של התושבים, תחילה בשלטון המקומי אבל בהמשך בדמוקרטיה כשיטה.
פנינו לפיירברג, אך היא לא הגיבה לרשימת השאלות שהעברנו לה.