ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום, המכהן גם כראש איגוד ערים כנרת, התראיין בשבוע שעבר בגלי צה״ל בעניין התוכנית להקמת כפר נופש יוקרתי על שטח של 90 דונם בחוף אמנון, כפי שנחשפה לראשונה במקום הכי חם ועל המאבק של יותר מ-10 אלפים אנשים נגד ההחלטה. הראיון שהיה עוד מופע מוכר של זחיחות והתנשאות של נבחר ציבור על בוחריו. אלא שלצד הזחיחות המוכרת לעייפה, בעיקר בדרג הפוליטי המקומי, זה היה מופע של חוסר רלוונטיות ועמידה עיקשת בצד הלא הנכון של ההיסטוריה.
מיכל קלסובסקי, פעילה וחברה בוועד להצלת חוף אמנון ויעל דורי, ראש אגף תכנון בעמותת אדם טבע ודין ונציגת הארגונים הירוקים בוועדה לשמירת הסביבה החופית, דיברו בתוכנית הרדיו על תוכנית הבינוי האנטי-חברתית והאנטי-סביבתית שהציגה חברת "פאי סיאם" בפני הוועדה הממיינת של הוולחו״ף בחודש, שם הוחלט להעלות אותה לשלב הבא: לדיון במליאה שיתקיים בחודש הבא.
בשבחי התוכנית דיבר עידן גרינבאום, בעל שני הכובעים. הוא עומד כאמור בראש איגוד ערים כנרת, האחראי על פיתוח ואחזקה של חופי הכנרת הציבוריים בתקצוב המדינה, שחתום על התוכנית בחוף אמנון כיזם וכחוכר הקרקע. כראש המועצה עמק הירדן, הוא גם עומד בראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואמור לאשר את תוכנית הבינוי של כפר הנופש כשתגיע לשולחנו. הוא זה שאישר את כריתת מאות העצים באזור שבו הוא אמור להיבנות.
בדיון בוולחו״ף בשבוע שעבר הלין ראש המועצה וראש איגוד כנרת כי המוחים נגד התוכנית ״ניזונים מדיסאינפורמציה״. גם בתוכנית הרדיו הוא חזר על הדברים ואמר: ״אני לא משוכנע שאלה שחתמו על העצומה ואלה שמובילים את המאבק מכירים את העובדות כהווייתן. אני מכיר את המתחם היטב, הייתי בו בשני הכובעים". אבל הוא עצמו הציג אי-דיוקים וחצאי אמיתות, ולפיכך החלטנו למגר את הפייק-ניוז ולעשות סדר בדברים.
הטענה: "זה לא שטח ציבורי"
אחת הטענות שהציגה קלסובסקי היא כי כפר הנופש יבנה על אדמת מדינה שנגזלת מהציבור עבור היזם הפרטי. את הטענה הזו ביקש גרינבאום לסתור. הוא צודק. השטח שעליו עתיד להיבנות כפר הנופש נרכש על ידי חברת פאי-סיאם מחברת אלעד מלונות של יצחק תשובה ב-2021, יחד עם זכויות בנייה לשימוש מלונאי.
״היזמים הנוכחיים שילמו על האדמה לבעלים הקודמים, בידיעה מהי התוכנית הקיימת ומה הזכויות המותרות״, אמר גרינבאום. הוא צודק. אבל נוח לו לשכוח את ההיסטוריה התכנונית והסטטוטורית ויותר מכך – את תפקידו כמגן על האינטרס של הציבור ולא על האינטרס של היזמים.
תוכנית בינוי חוף אמנון
בשנות ה-80, מתוקף החלטת ממשלה להקמת מנוע כלכלי תיירותי לאזור, היא החכירה לסוכנות היהודית 25 דונם בחוף. הסוכנות והמושבים הקימו לטובת העניין את "החברה לפיתוח מפרץ אמנון", שנמכרה ב-1992 לחברת "אלעד מלונות" ו"אלעד כנרת" של יצחק תשובה. הסכם המכירה כלל את הסכמי החכירה עד 2049 ואת זכויות הבנייה להקמת כפר נופש: 25 אלף מ״ר עם 3,100 מ״ר בנוי.
לאחר הרכישה קידמה המועצה האזורית עוד שתי תוכניות, שהתירו הקמת מלון, כפר נופש, מעגני שייט ועוד. התוכניות אושרה אך לא מומשה ולכן התוקף שלה פג וזכויות הבנייה נותרו ללא שינוי.
ב-2009 ביקשה המדינה להסדיר את הפעילות בחופי הכנרת ולהכין תוכנית המתאר שתתמקד בשני אזורי תיירות עיקריים: טבריה ומגדל, ובבנייה תיירותית חדשה סמוך ליישובים קיימים. כבר אז ידעה המדינה, כלומר, הוועדה הארצית לתכנון ובניה, שהסחבת שהיא עצמה יוצרת תגרור במשך שנים את הליך הכנת התוכנית. בינתיים הבנייה הבלתי חוקית, השימושים האסורים בחופים והשירות הנמוך למבקרים דרשו פתרון מיידי, שהגיע בדמות תוכנית נוספת שמסדירה את 14 החופים הציבוריים שבאחריות איגוד ערים כנרת.
זהו מהלך ששקול לקריאת הוראות הרכבה לרהיט מאיקאה מהסוף להתחלה. ואכן, המוצר התכנוני שאזרחי ישראל קיבלו מעובדי הציבור שלהם הורכב עקום.
:
כפי שעלה בכתבת התחקיר ב"המקום", רשות מקרקעי ישראל ביקשה להוציא את חוף אמנון מהתוכנית המפורטת בעקבות ״ענייניים קנייניים וזכויות בניה מוקנות במקום״. אך לא פירטה מהם העניינים שבגינם עוצרים הכנת תוכנית מתאר ארצית. רק כעבור חמש שנים, ב-2016 נפתרו הבעיות בחוף אמנון והחלה העבודה על תוכנית מתאר ארצית, שמיועדת אך ורק לחוף אמנון כשיזם התוכנית הוא איגוד ערים כנרת והחוכר של השטח – איגוד ערים כנרת.
בתגובה לפניית המקום איגוד ערים כנרת ענה ש״עד כה טרם נחתם הסכם חכירה באשר לשטחים בחוף מפרץ אמנון״, אולם תוכנית המתאר הנוכחית מאשרת הגדלה משמעותית של השטח שניתן ליזמים: מ-25 אלף ל-70 אלף מ"ר, וזכויות בנייה של 250 יחידות נופש במקום.
אז גרינבאום צודק, חברת "פאי-סיאם" רכשה שטח עם זכויות בנייה מיצחק תשובה. אבל קשה שלא לתהות באשר לכשרות ולהליך המינהלי שעמד בסיס הקניית הזכויות הללו, גם אם התנהל על פי חוק.
כבר היו מקרים שבהם האינטרס הציבורי, הסביבתי והתשתיתי עמד לפני זכויות קניין, ושטחים הופקעו מאנשים פרטיים או ניתנו להם שטחים חלופיים. אבל בחוף אמנון העדיפה המדינה באמצעות גופיה הרשמיים – מינהל התכנון, רשות מקרקעי ישראל ואיגוד ערים כנרת – לוודא שהאינטרס של היזמים לא נפגע.
הטענה: ״השטח היה מוזנח 30 שנה״
כשנשאל על עקירת העצים המתוכננת, ענה גרינבאום כי ״המקום נטוש כמעט 30 שנה. במהלך התקופה הזו הם צמחו פרא. רובם מינים פולשים, לא עצים עם ערך״.
מה שגרינבאום אומר בעצם הוא שהמועצה המקומית תכננה והמועצה המחוזית אישרה בשנות ה-90 שתי תוכניות פיתוח. אלא שהן לא אושרו והשאירו את רצועת החוף הרגישה ביותר מבחינה אקולוגית בכנרת נטושה.
במקום שהציבור ייהנה מחוף מסודר ובמקום שהמועצה האזורית תאכוף את מימוש התוכניות או לפחות תטיל סנקציות המותרות בחוק על הזנחה מכוונת של המקום – הם הותירו את המצב על כנו.
בזמן הזה הנכס מושכן שוב ושוב על ידי חברת אלעד כנרת לצורך קבלת משכנתאות והלוואות, או כמו שנהוג לומר – מינוף. סך הכל 13 שעבודים רשומים על שמו, עד המכירה לפאי-סיאם.
הנכס מושכן שוב ושוב על ידי חברת אלעד כנרת לצורך קבלת משכנתאות והלוואות, או כמו שנהוג לומר – מינוף. סך הכל 13 שעבודים רשומים על שמו
במקום שגרינבאום יגיד שנעשה מספיק נזק לחוף אמנון, שצריך לפנות את השטח מהמבנים הנטושים, לעזור לטבע לשקם את עצמו ולפתח מתחם חופי צנוע – הוא תומך באופן נלהב בהליך העקום והכמעט סחטני שנעשה ב-30 השנים האחרונות ושהוביל להגדלת זכויות הבנייה בכפר הנופש הנטוש שנרכש בראשית שנות ה-90 במחיר מגוחך של ארבעה מיליון דולר.
גם ההסבר שלו, כי מתוכננת במקום נטיעה משמעותית וכי חלק מהעצים שיועדו לעקירה יועתקו, מעיד על חוסר הבנה בסיסי.
חשיבותם של עצים בוגרים אינה רק כמקור לצל. עץ אחד סופח במהלך חייו בממוצע כמעט שני טונות פחמן דו-חמצני. ההבדל בין יכולת הספיחה שלו כעץ צעיר לעומת עץ בוגר הינה דרמטית. העתקת עצים היא הליך מורכב, שבמקרים רבים לא מצליח. ולא פחות חשוב, כל עץ מהווה בית גידול לציפורים, זוחלים, חרקים ויונקים שהולכים ונעלמים מהמרחב.
הטענה: ״המלון לא משתלט על שום רצועת חוף השייכת לציבור״
טענה מרכזית של גרינבאום היא כי כפר הנופש לא יקח בעלות על החוף, אלא על השטח הסמוך אליו. ואכן, תוכנית שביל סובב כנרת העתידית קובעת כי השביל יחצוץ בין כפר הנופש לבין החוף הציבורי. אבל גרינבאום לא מציין שלפי התוכנית, שביל סובב כנרת ישמש גם ״טיילת חופית עבור כפר הנופש״.
מתוך התזכיר הסביבתי.
גרינבאום הזכיר שסמוך למלון פועל חוף מוכרז, שפתוח לציבור בחינם, המופעל על ידי איגוד ערים כנרת במימון המדינה. מה שהוא לא אמר זה שיש בחוף אמנון שטחים שיכולים היו להיות פתוחים לציבור, אבל המועצה האזורית לא טרחה לפתח אותם וגם איגוד ערים כנרת לא נדרש לטובת העניין. בינתיים השנים חלפו, וקל להסביר שהחוף מוזנח ולכן יש להעבירו ליזמים שיטפלו בו.
גרינבאום גם שכח לציין ש-20 דונם מתוך השטחים הציבוריים הללו, הוחכרו השנה לחברת "פאי-סיאם" על מנת שהיא תקים שם מתחם גלמפינג יוקרתי ומתחם מסעדות. גם הוא לא במחיר שווה לכל כיס. וכמו שאמר המראיין אביב לביא, לפעמים דרושה רק אווירה שכדי שהציבור ירגיש שהוא לא שייך למקום, בוודאי אם האווירה היא אלטיסטית במכוון.
הטענה: ״חוסר הבנה בסיסי של המונח מעגן שייט״
בנוגע להקמת מעגן השייט המסחרי שאמור להיות מוקם סמוך לכפר הנופש, טען גרינבאום שהוא בסך הכל, "מיועד להפעיל איזה אבוב". עוד טען כי "היזמים בכלל לא מתכוונים להפעיל אותו. אגב, הוא גם לא שלהם". דברים דומים אמרה בולנת״ע דנה בכר, מאגף תכנון באיגוד ערים כנרת. אלא שהיא גם אמרה: ״כאשר האיגוד יגמור לפתח את החוף, הוא יעשה מכרז. זה נכון שאם החברה לפיתוח חוף אמנון תזכה, נברך על כך״. בקיצור עוד חתיכה בפאזל שנדמה שגורלה כבר הוכרע.
מעגן השייט עתיד להוות מכשול להישארותו של חוף אמנון כחוף ציבורי, לפחות במובן המילולי של הביטוי. ״זה לא אופנועים ולא סירות מנוע בוודאות", הבטיח גרינבאום. אכן, חובת ההוכחה על איגוד ערים כנרת ואנחנו נדאג לוודא שהם עומדים בכך.
הטענה: ״המלון נועד לפתח חבל ארץ שנעדר מקורות תעסוקה״
״עד שיש יזמים שמוכנים לבוא לפה ולהשקיע ממיטב כספם, אני חושב שמוטב לכולנו במקום לבקר אותם ולהטיף להם מוסר, גם קצת לחבק אותם ולהגיד לאחרים בואו ותשקיעו בחבל הארץ הזה״, אמר גרינבאום. אנחנו נזכיר לו את המענקים שמקבלת פאי-סיאם וחברת הבת שלה "בי.טי כנרת" ממשרד התיירות עבור השקעה בהקמת חדרי מלון, מכוח החוק לעידוד השקעות.
אבל לפני הכל נזכיר לגרינבאום שתפקידו כראש המועצה לדאוג למקומות תעסוקה לתושבים. תפקיד היזם הוא למקסם את הרווח, ואת זה הצליחו לעשות היזמים בחוף אמנון, על כל גלגוליו. אם ההליך התכנוני היה מתרחש באופן מסודר, כפר הנופש היה כבר נבנה בסמוך ליישוב קיים, כפי שקובעת התכנית המתאר הכוללנית.
תפקידו כראש המועצה לדאוג למקומות תעסוקה לתושבים. תפקיד היזם הוא למקסם את הרווח, ואת זה הם הצליחו לעשות
צמצום הבניה על שטחים פתוחים והגנה ושמירה על הטבע הם עקרונות בסיס שצריכים להנחות את כלל גופי התכנון, ולא שימוש בטענות משפטיות או תכנוניות כדי להגדיל פי 30 את הפיתוח בשטח שנמצא בלב שמורות טבע ולהותיר עקירה של מאות עצים.
גרינבאום שייך לדור שמעדיף לעצום את העיניים מול העוולות הנעשות לסביבה. אבל יותר מ-10 אלפים אנשים דורשים הנהגה שלא רואה רק את הרווח לטווח הקצר, אלא פועלת נגד הנזקים ארוכי הטווח של מהלכים כאלה ודואגת לתכנון חברתי וסביבתי יותר.