הרגע חסר התקווה ביותר שחווינו בלילות שבילינו בעיסאוויה בחודשים האחרונים, היה בנסיעה חזרה הביתה. שתיים בלילה, אנחנו יושבות בטרנזיט הרעוע של מוחמד אבו-חומוס, אחד הפעילים הבולטים, מתרחקות מאחד הלילות הקשים שהיו לנו בכפר.
ברכב שרר שקט בעוד אנו עולים במעלה הגבעה, עוברים את השלט "ברוכים הבאים לעיסאוויה", ועוברים ליד תחנת הדלק שבה אנחנו נפגשים בכל לילה כדי לדבר.
אנחנו עכשיו במערב ירושלים. התפאורה משתנה באופן מיידי. מרחובות צרים וחסרי מדרכות, עמוסים באנשים המנסים לחיות חיים "נורמליים" תחת גשם מתמיד של רימוני הלם, כדורים ומעצרים אלימים – לכבישים סלולים ורחבים וברים מלאים בצעירים שנהנים מהחיים.
הנסיעה ממשיכה בשקט. כולנו עייפים מדי, או שפשוט אין לנו מילים לתאר את מה שקרה סביבנו בשעה האחרונה. אנחנו רואות את העיניים העייפות של אבו-חומוס דרך המראה, ולמרות שהוא לא ישן כמו שצריך כבר ימים, אולי שבועות, אנחנו יודעות שהערב שלו, לעומת שלנו, עוד לא תם.
הנסיעה ממשיכה בשקט. כולנו עייפים מדי, או שפשוט אין לנו מילים לתאר את מה שקרה סביבנו בשעה האחרונה.
הוא עוד לא בדיוק יודע לאן יסע אחרי שיוריד אותנו בבית. רק יום קודם לכן בית המשפט הוציא צו הרחקה נגדו המונע ממנו להיכנס לעיסאוויה, כלומר הביתה. המשטרה טענה שהוא היווה איום בכך ש"הפר את הסדר הציבורי" ועודד התנגדות. אלא שבמציאות, אותה למדנו להכיר היטב, האשמות הללו הן חלק ממגמה רחבה של "נטרול" מנהיגי המחאה הבלתי-אלימה בכפר בחודשים האחרונים.
אבו-חומוס מאמין שזאת רק שאלה של זמן עד שהמשטרה תתפור עליו האשמות נוספות, והוא שוב ימצא את עצמו במעצר. החרדה שלו נראית לעין. כשאנחנו מתקרבים לביתנו הוא שואל בהיסוס אם נוכל לבוא איתו לאסוף כמה דברים שלו מדירה של חבר, כדי שיהיה מישהו איתו במקרה שהמשטרה תעצור אותו שוב.
היה ברור שהוא לא רק רצה עדים ליתר בטחון, אלא שהרעיון שיקחו אותו באמצע הלילה בלי שאף אחד ידע איפה הוא הפחיד אותו. תהינו איך הגענו לרגע הזה שבו מנהיג קהילה שפעיל מזה עשרות שנים, צריך לבקש עזרה משתי פעילות צעירות רק כדי לאסוף את החפצים שלו.
שוטר בסופר עם נשק מכוון
מאז יוני השנה נכנסה משטרת ישראל לעיסאוויה באופן יומיומי בכוחות מזויינים גדולים, עם כדורי גומי, רימוני הלם, אש חיה ואלימות כלפי התושבים. ב-28 ביוני ירו השוטרים למוות במוחמד עוביד בן ה-20 בטענה שהיווה איום.
מאז, כוחות המשטרה, בכללם מג"ב ויס"מ הגבירו את הנוכחות שלהם בצורה דרמטית בשכונה, ביצעו מעצרים אקראיים וחילקו דוחות כבדים על כל עבירה שהצליחו למצוא. בהתנהלותם הם הזכירו יותר כוח צבאי מאשר משטרתי, ובעיסאוויה הם מתנהגים כמו מליציה שפועלת עם כוח בלתי מוגבל וללא מטרה ברורה.
מאז מותו של מוחמד עוביד, אנו, קבוצה של פעילים ישראלים מארגנים משמרות נוכחות יומיות בשכונה כדי להפגין סולידריות ולתעד את אלימות המשטרה. אנו הולכים אחר המשטרה בסמטאות השכונה העמוסות ומנסים להוות חוצץ בינה לבין הילדים והנערים הרבים שמסתובבים בחוץ.
קשה להסביר איך נראה כח שיטור שהופך שכונת מגורים עם 20 אלף תושבים לשטח מלחמה. אפשר רק לתאר זאת בסצנות שראינו במו עינינו: מג"בניקים ויסמ"ניקים צועדים כשבידיהם רובי סער שלופים ברחובות; שוטרים עומדים עם הנשק דרוך ומכווון בסופר השכונתי; הורים וילדים זועקים כשהמשטרה, ללא התראה זורקת מול הבתים שלהם רימוני הלם; בני נוער שגופם פצוע לאחר מפגש עם שוטרים וילדים שאיבדו עין מפגיעה של כדור גומי, כאילו מדובר בחלק טבעי מגיל ההתבגרות.
קשה להסביר איך נראה כח שיטור שהופך שכונת מגורים עם 20 אלף תושבים לשטח מלחמה.
קשה לתאר את הפחד בעיניים של אמא אחת, שראתה שהגיעו רכבים עמוסים בשוטרים וחיפשה ברחוב בפאניקה את הבן שלה כדי לגרור אותו הביתה, כי אסור לשחק בחוץ. הרי בעוד דקה יכול שוטר להחליט שהילד שלה זרק אבן ויירה לעברו כדור גומי. או יעצור אותו. או אולי הפרצוף של הבן שלה לא יבוא בטוב לשוטר, אז למה לא לעשות לו בדיקה משפילה. אז מה אם הוא בשכונה שלו. ליד הבית שלו. אז מה אם הוא בן חמש.
בכל יום הורים משתפים אותנו בהרגשת היאוש שלהם, וכמה בלתי אפשרי נהיה לגדל ילדים באווירה הזאת. רק לפני שבועיים אב אחד סיפר לנו איך בתו, שלא מזמן למדה ללכת, חזרה לזחול אחרי יותר מדי לילות של קולות נפץ מחוץ לחלון חדרה. ההורים מספרים לנו כמה הם מפחדים שאחרי ההתעללות היומיומית, הם לא יצליחו לשכנע את הילדים שלהם לא לזרוק אבנים על אותם אנשים הממררים את חייהם. איזה טיעונים כבר יהיו להם נגד זה?
אימונים בלחימה בשטח בנוי
בחודש וחצי הראשון של משמרות הלילה שעשינו היה נראה שלנוכחות שלנו יש השפעה, שאנחנו מצליחות להפחית את כמות האלימות שאותה מפעילה המשטרה ולהבהיר לשוטרים שיש מי שרואה אותם. אך ככל שהזמן חלף, העלתה המשטרה את רמת האלימות בשכונה גם נגד פעילים (חיפושים, החרמת טלפונים, רימוני הלם ומכות).
אף אחד לא יודע לומר מה הוביל לפלישה המשטרתית לעיסאוויה, או למה המשטרה החליטה למרר את חיי התושבים במשך חופשת הקיץ. זו בוודאי לא הפעם הראשונה שעיסאוויה נמצאת תחת מתקפה וסובלת מאלימות משטרתית, אבל אורך המבצע הפסאודו-צבאי הזה השאיר את חותמו על השכונה.
קשה לתאר את הפחד בעיניים של אמא אחת, שראתה שהגיעו רכבים עמוסים בשוטרים וחיפשה ברחוב בפאניקה את הבן שלה כדי לגרור אותו הביתה, כי אסור לשחק בחוץ.
יש החושבים שהמשטרה משתמשת בשכונה ובחיי תושביה לצורכי אימונים לשוטרים צעירים ב"לחימה בשטח בנוי". אחרים יגידו שההתקפה היא תוצאה ישירה של מינויו של מפקד מחוז ירושלים החדש דורון ידיד, שעמד בראש יס"מ ועכשיו רוצה להראות לתושבי השכונה מי בעל הבית. אחרים טוענים שזה חלק מתוכנית רחבה יותר להתסיס את השכונה כדי להצדיק בנייה של חומה סביבה.
מה שברור הוא שמשטרת ישראל רוצה להציג את עיסאוויה כקן צרעות של מחבלים, פושעים ואנשים אלימים. דבר זה נחשף בצורה ברורה בסדרה "מחוז ירושלים" של תאגיד השידור הציבורי "כאן", שחלק גדול ממנה צולם בשכונה ובמסגרתה הושתל רובה בבית של אחד התושבים.
אף אחד לא יודע לומר מה הוביל לפלישה המשטרתית לעיסאוויה, או למה המשטרה החליטה למרר את חיי התושבים במשך חופשת הקיץ
בניגוד לטענות המשטרה, עיסאוויה לא מהווה "סכנה ביטחונית" מוגברת. בשלושת החודשים מאז התחילה הפלישה, המשטרה עוד לא הציגה ולו ממצא חד שיתמוך בטענות שלהם (מלבד הנשק שהם שתלו, כמובן). עד סוף חודש אוגוסט, מתוך 340 עצורים, רק כנגד חמישה הוגשו כתבי אישום, כולם על יידוי אבנים. עם הזמן הבנו שהסכנה הגדולה עבורנו – יהודים-ישראלים שנמצאים בשכונה מדי ערב – היא נפילה לאחד הבורות בכבישים הלא מתוחזקים בשכונה.
בלי מג"ב, בלי יס"מ, בלי בעיות
המשטרה כבר הדגימה כמה רחוק היא תלך כדי שהאמת על פעילותה לא תיחשף. שוב ושוב הם מאיימים עלינו, הפעילים שבאים לפקח, ומנסים למנוע מאיתנו לתעד את מה שקורה בשכונה. הם גם סירבו לענות לשאילתות של עיתונאים, לעצומות ולמכתבים.
בשבוע שעבר תוכננה שביתת הורים בעסיאוויה. הורים החליטו לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר, מחשש שהם יותקפו או יעצרו על ידי כוחות משטרה שסורקים את השכונה. בה בעת פעלנו בניסיון לגרום לבתי ספר מירושלים לתמוך בבתי הספר ובתלמידים בעיסאוויה.
בעקבות מאמצי התושבים, ועד ההורים והפעילים, חתמו יותר מ-40 מנהלי בתי ספר ממערב ומזרח ירושלים על מכתב שבו קראו לראש העיר להתערב ולעזור לתושבי השכונה. תגובת המשטרה היתה מעצר של שניים מחברי ועד ההורים. אבל ניסיון דיכוי המחאה הזה כשל, והמשטרה הבינה את פוטנציאל הביקורת הציבורית נגדה.
בלילה שלפני יום הלימודים הראשון הודיעה המשטרה שלא תכניס כוחות יס"מ ומג"ב לשכונה בשעות הלימודים, בשני תנאים: ביטול השביתה המתוכננת והפסקת משמרות התיעוד שלנו בשכונה.
שני התנאים הללו מציגים מבחינתנו באופן ברור את האג'נדה של המשטרה: התדמית שלהם ואפשרות הפעולה ללא ביקורת מעניינת אותם יותר מאשר איזו מטרה "ביטחונית" בשכונה שעד היום איננו יודעים מה היא. מודעות ציבורית – זה מה שמפחיד אותם. זו כנראה הסיבה ששביתת ההורים ומשמרות התיעוד שלנו הצליחו להביא את המשטרה לשולחן המשא ומתן.
מודעות ציבורית – זה מה שמפחיד אותם. זו כנראה הסיבה ששביתת ההורים ומשמרות התיעוד שלנו הצליחו להביא את המשטרה לשולחן המשא ומתן.
ב-1 בספטמבר התחילו ילדי עיסאוויה את שנת הלימודים החדשה, ושקט בלתי רגיל מילא את הרחובות. היום עבר בשלום. בלי מג"ב, בלי יס"מ, בלי בעיות. עומאר, פעיל מעיסאוויה וחבר, התקשר בתשע וחצי בלילה לעדכן שהיום עבר בשלום והילדים כבר ישנים. תושבי עיסאוויה מקווים שהשקט הזה מסמן את סיום גל ההתעמרויות ואת חופשת הקיץ המדממת הזאת, ושעכשיו הם יוכלו סוף סוף לישון ולהחלים.
ואנחנו? אנחנו יושבים דרוכים ליד הטלפונים שלנו בצד המערבי של העיר, מקווים לא לקבל את ההודעה שהמשטרה שוב הפרה את ההסכם. אך גם אם השקט אכן חזר לעיסאוויה ויימשך תקופה ארוכה, כפי שאנו מקווים, יש כל כך הרבה שאלות שנותרו ללא מענה על הקיץ הזה, ואנשים שצריכים לתת את הדין.
בסופו של דבר עיסאוויה היא עוד אחת משכונות מזרח ירושלים הסובלות באופן תמידי מהכיבוש הישראלי, שממשיך לקיים מערכת של דיכוי תוך שהוא נסמך על הבורות והאדישות שלנו. תושבי עיסאוויה התחננו בפנינו שנשבור את המחיצה המפרידה בינם לבין העולם בחוץ, שלא רואה את הסבל שלהם. וכבר מזמן שאנחנו, תושביה היהודים של ירושלים היינו צריכים לפתוח את עינינו ולראות את מה שקורה שם.
ממשטרת ישראל נמסר:
"צר לנו שפעילות משטרת ישראל למען התושבים 'זוכה' לסיקור מוטה שחוטא לאמת ומטעה את ציבור הקוראים. בניגוד מוחלט לנטען, עד כה הוגשו למעלה מ-35 כתבי אישום נגד חשודים בעבירות נגד אזרחים ושוטרים. משטרת ישראל מבצעת כל העת פעילות אכיפה גלויה וסמויה לאכיפת החוק, למניעת פשיעה והפרות סדר בכל רחבי העיר ירושלים, בשכונות מזרח העיר וגם בעיסאוויה.
מטבע הדברים המשטרה ממקדת פעילות במוקדים השונים בהם ישנם ריבוי עבירות, אירועי פשיעה והפרות סדר המסכנות את שלומם ובטחונם של תושבי האזור והמבקרים בו. רק בשבוע האחרון, הושלך מטען צינור בעיסאוויה לעבר שוטרי מג״ב.
בזכות פעילות המשטרה באזור, לאורך החודשים האחרונים חלה ירידה חדה בידויי אבנים, בקבוקי תבערה ועבירות נוספות כלפי אזרחים חפים מפשע, משתמשי הדרך וגם כלפי המבנים הפרטים והציבוריים הקיימים בסמיכות לשכונה. לצד פעילות אכיפה, בסמוך לעיסאוויה פועל מרכז שיטור משולב לאזרח שמטרתו להנגיש את שירותי המשטרה ולבצע פעילות מגוונת עם רשויות נוספות למען רווחתם, בטחונם האישי ואיכות חייהם של התושבים.
עם זאת לצערנו לעיתים קרובות ישנם פורעי חוק המנסים לפגוע תדיר בשוטרים ולהצר את צעדיהם בפעילות למען התושבים הנורמטיביים, בין היתר באמצעות יידוי אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים לעבר הכוחות. משטרת ישראל תמשיך לפעול להגנה על שלום הציבור ובטחונו, לשמירה על הסדר הציבורי ולאכוף את החוק, בעיסאוויה ובכל מקום אחר".