החשוד המיידי: "אנחנו חיים בחברה אלימה לנשים, לכן חובת ההוכחה עליך"

"לפני שש שנים התחלתי ללמוד סיעוד – תביא אישור משטרה שאתה לא אנס. לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד בבית חולים – תביא אישור משטרה שאתה לא אנס. לפני חודש התחלתי קורס על בסיסי – תביא אישור שאתה לא אנס. נרשמתי לעל בסיסי שיתחיל עוד פחות משנה – קרוב לוודאי שאצטרך להביא אישור שאני לא אנס. מרתיח אותי נורא שחובת ההוכחה עלי שאני לא אנס!! ושרק גברים מחויבים בזה. מרתיח אותי שכל זה קורה באותו מוסד ואין להם שום יכולת העברת נתונים בין גורמים".

הפוסט הזה שפירסם דימה לוסב בקבוצה של אחים ואחיות בישראל זכה לתגובות רבות ומעורבות. "אנחנו חיים בחברה אלימה כלפי נשים לכן חובת ההוכחה עליך", כתבה מגיבה אחת ואחרת הוסיפה: "הרווחתם את זה ביושר". מנגד, היו נשים וגברים רבים שטענו שמדובר באפלייה מגדרית שהופכת כל גבר לעבריין מין בפוטנציה, ושהמערכת צריכה למצוא דרכים להתמודד עם הבעיה בלי לסמן כחשוד מיידי את כל מי שנושא כרומוזום Y.

"ישבנו בחדר כמה עשרות אנשים", מספר לוסב. "כמובן שרובן נשים כי זה מקצוע נשי – וכשהמרכזת הגיעה עם הטפסים היא פנתה רק לגברים וביקשה מהם להביא טופס. למה? הרי את האישור על העדר רישום פלילי צריכים להביא גם נשים וגם גברים. אם לא הייתי מתחיל את הקורס הזה אף אחד לא היה מבקש ממני שוב את הטופס, זה סתם טרטור.

"למה הם לא יוצרים מערכת שתקשר בין המשטרה למוסדות ומונעים ממני את המבוכה הזו, שאני צריך להוכיח שוב ושוב שאני לא אנס? יש פה בירוקרטיה מיותרת שהופכת אותי לשליח שצריך לבזבז את הזמן שלו וגם סוג של השפלה, שדורשת ממני להוכיח בפניהם שאני חף מפשע. במדינת ישראל אתה לא חף מפשע עד שהוכח אחרת, להיפך".

---

"האם האמא המלווה גם נדרשת לטופס דומה?"

החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים מ-2001, אוסר על העסקת עברייני מין במוסדות המכוונים למתן שירות לקטינים ולאנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, או לחסרי ישע. האיסור מחייב קבלת אישור ממשטרת ישראל לצורך העסקה במוסדות המנויים בחוק. אלא שבשונה מאיסורי ההעסקה החלים הן על גברים והן על נשים – החובה לקבלת אישור משטרה בהתאם לחוק, חלה במפורש רק על גברים.

גם בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, למשל, נכתב: "… מחויבים כל מדריכי התכנית הגברים (מורים בפועל, מדריכים, סטודנטים, עובדים ממלאי מקום, נהגים בהסעות וכו') באישור המשטרה על היותם "נקיים" מעבירות מין".  

"כאיש חינוך הייתי צריך להביא את האישור הזה כמה וכמה פעמים", אומר חנן-יה ישראל בוהדנה. "בכל פעם שמקום העבודה שלי חובר לגופים שונים לתוכניות משותפות, כמו הצופים, אני נדרש ללכת למשטרה ולהביא את האישור. לא מספיק שאני מגדל יופי את הילדה שלי במשמורת משותפת ולא משנה מי אני וכמה מעריכים אותי ויודעים שאני בסדר – אני עדיין צריך להביא את האישור הזה. זה פוגע ולא נעים. אבל ככה זה להיות גבר בישראל, אין שוויון".

גם ארז רז, איש מחשבים מרמת גן, עבר חוויה דומה במערכת החינוך. "כשהטיול השנתי של הבת שלי התקרב, מבית הספר ביקשו ממני להיות הורה מלווה לשני ימי הטיול. הסכמתי. אמרו לי, 'יופי, עכשיו רק תביא מהמשטרה טופס העדר עבירות מין'. אמרתי בסדר ושאלתי רק שאלה אחת: 'האם האמא שמלווה נדרשת להביא טופס דומה?' אמרו לי, 'לא, רק גברים'. אמרתי להם שאני לא מוכן, שרק אם כל ההורים המלווים מביאים גם אני אביא. התחילה מהומה ובסוף ויתרו לי".

מה כל כך קומם אותך?

"שאני צריך להוכיח שאני לא עבריין מין, בשעה שאישה לא צריכה להוכיח. אני לא מוכן לקבל את היחס הזה רק בגלל שאני גבר".

מעבר להפיכה של כל גבר לחשוד אפשרי, החוק מצר את צעדיהם של מעסיקים שרוצים לברר אם אישה מועמדת לעבודה עם חסרי ישע הורשעה בעבירות מין בעבר. במקרה כזה, לפי החוק, המעסיק לא רק שאינו מחויב, גם אינו רשאי לדרוש ממנה להביא אישור משטרה. הדבר עלול לסכן את שלום הציבור. "אם חייבים להביא אישורים על העדר עבירות מין, אין בעיה", אומר רז. "אבל שיהיה שוויון – שגם נשים תידרשנה להביא".

"האבא מקסים אבל אני חוששת"

בניגוד לארצות הברית, למשל, שם קיים מאגר של עברייני מין ומעסיק יכול לבדוק האם לאדם שמבקש להתקבל לעבודה הייתה הרשעה קודמת – בישראל לא קיימת רשימה פומבית כזו, כך שהחוק מחייב את המועמד לעבודה לגשת למשטרה ולבקש את האישור. גברים שעמם שוחחנו מתקוממים על "אפליה מגדרית". לדבריהם התנהלות כזו פותחת פתח לשלילת זכויות בסיסיות מגברים כמו חופש התנועה וכבוד האדם וחירותו.

אולי בהשפעת החקיקה הזו, ואולי בשל הלך הרוח הציבורי שהביא אותה, במקרים של הורים גרושים, מעדיפים יותר ויותר הורים לא לשלוח את בנותיהן לישון אצל חבר או חברה בימים שבהן הם נמצאים אצל האב הגרוש, ומאשרים זאת רק בימי הסדרי הראייה של האם.

"לבת שלי יש חברה ממש טובה, הן ישנות אחת אצל השניה כל הזמן", מספרת אם מתל אביב, "אנחנו במשמורת משותפת, והבעיה התחילה כשהילדה אצל אביה ופעם אחרי פעם שמנו לב שבימים האלה אמא שלה לא מרשה לה לישון. היא אמרה לי 'אני נורא מצטערת, האבא מקסים ונחמד אבל חוששת'. שאלתי 'ממה?', והיא אמרה 'זה טראומות שלי', לא משהו שאת יכולה להתווכח איתו, אבל ניסיתי, אמרתי שאני שם ומשגיחה, גרה ליד. הכי קשה היה להסביר את זה לילדה. היא שאלה 'למה היא פוחדת מאבא?' ומה אני אענה על זה? שהיא חוששת שאבא אנס? לאט לאט שמתי לב שאצלי כל הזמן ישנות ילדות, ואצלו ממש מעט, ולא בגלל שהוא מתקשה לטפל בהן או משהו, כי זה להיפך".

למנוע מאלפי מורות ללכת למשטרה

לפי הנתונים שהגיעו לכנסת, ב-2014 במערכת הבריאות הוגשו כ-23 אלף בקשות לקבלת אישור העסקה במוסדות הכלולים בחוק, וסורבו 19. ב-2015 מתוך 15 אלף סורבו 25 וב-2016 היו 16 סירובים מתוך 19.5 אלף בקשות. במערכת החינוך ב-2014 הוגשו 77 אלף בקשות לאישור, ב-2015 המספר עמד על 90 אלף וב-2016 – כ-92 אלף. הסירובים בשנים הללו היו 80, 80 ו-104 בהתאמה.

לפי דיווח של המשטרה לבקשת השר לביטחון פנים לשעבר יצחק אהרונוביץ', נמסר כי במהלך 2011 היו 18 הרשעות בעבירות מין שבוצעו על ידי נשים וב-2012 היו 7 הרשעות. בישיבת הכנסת מ-2017 שעסקה במעקב אחר יישום החוק עלה כי בשנים 2016-2015 ניתנו חמש הרשעות בלבד בעבירות מין שבוצעו על ידי חמש נשים. "זה לא מספיק כדי להעסיק את המערכת במאות אלפי פניות", אמרה באותה ישיבה ח"כ מיכל רוזין ממרצ.

אלא שבשנים האחרונות הגיעו לכותרות מספר מקרים שבהן מורות קיימו יחסי מין עם קטינים, בין היתר נודע סיפורה של מלכה לייפר, שחשודה בעשרות מקרים של עבירות מין בתלמידות במוסד חינוכי שניהלה באוסטרליה ומורה מבאר שבע שטענה בחקירתה במשטרה שהתאהבה בתלמיד בן 15.

בחוק נקבע כי אמנם נשים לא מחויבות באישור על העדר עבירות מין, "אלא במועד שיקבע השר לביטחון פנים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ובלבד שהשר לביטחון פנים ידווח אחת לשנתיים לוועדה אודות היקף עבריינות המין בקרב נשים בישראל". פנינו למשרד לביטחון פנים לבדוק מתי לאחרונה נמסר הדיווח ומתי נבחנה מחדש הסוגיה המגדרית. אך עדיין לא קיבלנו תגובה בעניין.

"מה לעשות, פוגענות מינית היא פשע מגדרי", קובעת רוזין, שהייתה בעבר מנהלת מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "היררכית הפגיעה היא שגברים פוגעים בגברים, נשים וילדים; נשים פוגעות בנשים וילדים; וילדים פוגעים בילדים. ועדיין למעלה מ-90 אחוז מהפוגעים מינית הם גברים. בנושא אישור העדר עבירות מין, השיקול הפרקטי הוא למנוע מצב שאלפי מורות במדינת ישראל יתדפקו על דלתות המשטרה כדי לקבל אישור שהן אינן עבריינות מין, כשיש אחת או שתיים כאלה בעשור.

"צריך לזכור שאנחנו כחברה תופסים ובוודאי מרשיעים את קצו קצהו של קרחון עברייני המין. רוב עבריינות המין לא מתקיימת בין אנשים זרים ורובה מושתקת. 87 אחוז מהתלונות מסגרות מחוסר ראיות ומחוסר יכולת להגיע למיצוי הן במשטרה והם בפרקליטות. צריך למנוע מעברייני מין בעיקר פדופילים להגיע למערכת החינוך או למקומות שבהם יש ילדים. ועם זאת, אנחנו צריכים קצת יותר להיות מודעים לנושא של פגיעה מינית, כי לא רק התעודה תגן עלינו, צריך להביא את הנושא למודעות של הורים וילדים".

מה בכלל ידוע על עבריינות מין

ממחקר מ-2013 שבדק את היקף תופעת ההתעללות, הזנחה והאלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל, עולה שיותר מ-85 אחוז מהפגיעות המיניות בילדים מתבצעות על ידי אדם המוכר לקורבן. מחציתן מהמשפחה הקרובה או המורחבת ומחציתן מחוץ לבית על ידי מורה, מדריך וכדומה. עוד עלה במחקר, שאחת מתוך שמונה פגיעות מתבצעת על ידי אישה וכי יש מצבים שבהם נשים הן שותפות לפגיעה, גם אם אינן הפוגעות הישירות.

ד"ר דיויד כהן, קרימינולוג בכיר בחטיבה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות לשעבר, מספר כי באופן כללי, הידע על עברייניות מין הוא שטחי וראשוני. "ב-30 שנה במשרד הבריאות ראיתי רק כ-15 עברייניות מין, בהן גם מורות", הוא מספר. "לפי הסטטיסטיקה הפלילית נשים מבצעות פחות עבירות מין מגברים, אבל אי אפשר להגיד שנשים לא פוגעות בילדים והטענה שנשים פוגעות בילדים רק בסיוע גבר היא מיתוס. נשים פוגעות לבד ויש נשים עם סטיות מיניות. זה יחסית נדיר, אבל קיים.

"כאיש מקצוע וכאדם פרטי אני לא חושב שיש היגיון שהחוק הזה חל רק גברים ולא על נשים. גם אני, אחרי שסיימתי את עבודתי במשרד הבריאות והתחלתי לעבוד בעמותה שעובדת עם חסרי ישע, הייתי צריך לפנות למשטרה כאחד האדם. נכון, זה לא נעים, אבל גם לא סוף העולם".

התנהלותה השרירותית מחד והרשלנית מאידך של המערכת המנסה לסנן עברייני מין מעבודה עם חסרי ישע התבטאה בנקודת השפל שלה במקרה של המורה שאול שמאי, שהועסק בבית ספר בצפון ת"א למרות שהיו תלויים נגדו אישומים בעבירות מין ואף הרשעה אחת. הוא הצליח לא להביא תעודת יושר מהמשטרה, מנהלת בית הספר ראתה שהוא חסום במערכת ואישרה לו לעבוד על בסיס שעתי, מה שלא מחייב אישורים, וגורמים שנתקלו בדיווח על ההרשעה שלו בעבירת מין – לא העבירו אותה להנהלת בית הספר. הכשל הנרחב התגלה רק כשארבע תלמידות בבית הספר החדש בו לימד התלוננו על מעשים מגונים שעשה בהן.

במציאות שבה נדרש כל גבר שבוחר במקצוע טיפולי או סיעודי ללכת שוב ושוב להביא אישור שאינו עבריין מין, בעוד עברייני מין מורשעים מסוגלים לחמוק בקלות יחסית דרך החורים ברשת הסינון, ונשים עברייניות כמעט בלתי אפשרי לאתר – הגיע הזמן לשנות את השיטה, להקים מאגר מסודר של עברייני מין, ומערכת העברת מידע קפדנית למוסדות הרלוונטיים. אין שום סיבה שעברייני מין ילמדו ביסודי, ואין צורך שגברים נורמטיביים יצטרכו להוכיח שוב ושוב שהם לא עברייני מין.