רבש"ץ קיבוץ מנרה, שמעון בן גידה, התחנן בפני פיקוד העורף פעמים רבות למיגוניות עבור החיילים השומרים ביישוב, אך נותר ללא מענה. כך, באין דרכים להתמגן במרחב שבו זמן ההתרעה הוא אפסי, לא יכולה כיתת הכוננות לסייר ביישוב ועליהם להימצא רוב הזמן במרחב מוגן שאינו ייעודי למצב – במרתף ביתו.
"אנחנו כל היום שם וזהו, אין יוצא אין נכנס, רק למשימות מוגדרות", הוא אומר. "רק בחסות הערפל אנחנו זזים או בזכות מודיעין או ירי רתק שמאפשר לנו לנסוע". לטענתו, פיקוד העורף חושש מפגיעות נוספות ברכבי השירות ולכן הוא לא ממהר למגן את היישוב. "כנראה הם ראו מה קרה למשאית המים שנפגעה ליד הקיבוץ ולרכב של חברת חשמל שקיבל פגיעה ישירה בדובב, ולא רוצים להתקרב", הוא אומר. "האבסורד הוא שאני מתחנן למיגוניות לחיילים, ופעם אחרי פעם מבטיחים שיטפלו בזה, אבל הן לא מגיעות כי מסוכן מדי".
אתמול כבר הודיעו ראש מועצת גליל עליון וראש עיריית קריית שמונה כי ייחסמו הכניסות לעיר מצפון, וייסגרו שערי הכניסה ליישובים רבים באזור כמו גם כבישים מחשש לירי של חיזבאללה. גם הדרך לקיבוץ מנרה, הנמצא מערבית לקריית שמונה, במרחק מטרים ספורים מהגבול נסגר לתנועת כלי רכב אזרחיים.
הסכנות שאורבות בדרך למנרה מונעות הגעה רציפה של מצרכי מזון לחיילים שנמצאים ביישוב. בנוסף, חדר האוכל של הקיבוץ ספג פגיעה ישירה, הגג קרס, המטבח ניזוק באופן משמעותי והמקררים ששימשו את כיתת הכוננות והחיילים נהרסו, כך שאין להם מקום לאחסן כמויות גדולות של מזון המצריך קירור, מה שדורש מהם להצטמצם אף יותר. "משתמשים במה שיש", אומר בן גידה. "אנחנו יצירתיים אז הרבה טוסטים, לחם, מנות קרב ושאריות מהמקררים, אבל לא חסר אוכל".
אתמול ישב בן גידה להערכת מצב וריכז מעל ל-30 פגיעות נ"ט ישירות בבתים. מנרה, לעומת קיבוצים אחרים באזור, בנויה מבניינים גבוהים של בין 6 ל-15 דירות במבנה, ולכן היא מהווה מטרה נוחה עבור חיזבאללה. "בכל פעם שבית חוטף פגיעה, המבנים המשניים מקבלים פגיעות הדף לא קטנות. חלונות, פרגולות, משקופים, תשתיות חשמל, מים, גז נהרסות".
מעל 50 מבנים אשר קיבלו פגיעות משניות מצטרפות לרשימת הבתים שלא ניתן לגור בהם. "אני לא יודע מה סוג הנזק ואם אפשר יהיה לטפל בו, אבל הבתים ישנים, נבנו בשנות ה-60, כך שתהיה הרבה עבודת שיקום".
מעבר לפגיעות הישירות, מבנים ומכוניות נפגעו כתוצאה משריפות שהתלקחו לאחר הירי. בשל הסכנה הממשית לחייהם, החיילים וחברי כיתת הכוננות ויתרו על כיבוי שריפות. "בפעם הראשונה שהגענו לכבות שריפה ירו עלינו ישירות נ"ט", אומר בן גידה. "למזלנו הרב חבר כיתת כוננות הצליח לזהות את השריקה שמגיעה שניה וחצי לפני שהנ"ט פוגע, וצרח עלינו לשכב. זה הציל לפחות עשרה אנשים. הם יכלו להיהרג. מאז, אם יש שריפה אנחנו לא מגיעים, זה מסוכן מדי".
בחודש אוקטובר הוקמה מנהלת "תקומה" שפועלת לשיקום יישובי הנגב המערבי שנפגעו. לצדה פועלת בימים אלו מנהלת "אופק צפוני", בראשותו של תא"ל דוד סוויסה, שאמורה לסייע לישובי הצפון בחיזוק ושיקום התשתיות ומיגון היישובים, שכבר אמורים היו להיות ממוגנים לפי החלטת הממשלה מ-2018.
"הטופוגרפיה של הצפון שונה, מזג האוויר שונה, סוג הקרקע שונה והאויב אחר לגמרי", אומר בן גידה. "חיזבאללה הרבה יותר חזק, מאומן, מקצועי מחמאס, עם ציוד ואמצעים אחרים לגמרי ממה שיש לו. פה הצליחו לפגוע בבתים ברמה של טיל לתוך חלון".
בראיון שהעניק השבוע גיורא זלץ, ראש מועצת הגליל העליון, הוא טוען שלא ניתן יהיה לחזור לגור ביישובים בצפון, אפילו בהסכם מדיני, כל עוד חיזבאללה נשאר עם רצון, יכולות טכנולוגיות, ואמצעי החימוש שבידיו. "מי שחושב שרק בעזה יש מערכת תת קרקע, הוא לא מכיר את האירוע. חיזבאללה מעכשיו לעוד חמש דקות יכול לפתוח במתקפה, שמה שהיה ב-7 באוקטובר, בהיבט של הטילים, זה הפרומו".
בינתיים, בהיעדר תוכנית ביטחונית מתאימה שתביא לשקט בצפון, נראה כי הפינוי עלול להפוך להגירה. חלק מ- 60 אלף התושבים שפונו מבתיהם והפכו מיואשים מפתרון המגורים הזמני בבתי המלון, מוצאים מענים חדשים תעסוקתיים וחינוכיים במקומות חדשים.
לובי מטעם התארגנות אזרחית בצפון בשם "1701" הוקם לאחרונה במטרה להחזיר את השקט לצפון. שם הלובי הוא כשם החלטת האו"ם מ-2006, להרחיק את חיזבאללה מעבר לנהר הליטני. "אנחנו מרגישים ברווזים במטווח", כתבו שם. "רצף האירועים גובר כאן – מלחמה לכל דבר, ובדרגים הגבוהים חושבים שהכל בסדר״.
מחר צפוייה הפגנה של תושבי הצפון בצומת עמיעד שבו הם ימחו על היעדר מענה ביטחוני, כמו גם על המחסור במענים כלכליים, בריאותיים, חינוכיים וכן על הטיפול ביישובים שאינם מוכרים לפינוי.
תגובת דובר צה"ל: "לרשות כוחות הבטחון בישוב עומדים המקלטים הציבוריים והמיגוניות שהוצבו בו טרם ובתחילת המלחמה. מיגוניות נוספות יסופקו למנרה בהקדם, כאשר המצב המבצעי יאפשר".