תגובות לתחקיר כיל

רשות המים

1.         על פי אריק צוריאלי, מרשות המים (מסמך איפיון תכנית אב לאיזור התעשייה מישור רותם)  "מיקום בריכות האידוי במישור רותם אינו טוב ויוצר סיכונים, האזור הסמוך לבריכות המקומיות הוא בעל רגישות גבוהה. אופי החומרים שבבריכות מסייע מאד לסדיקת הקרקע ולחילחול למי התהום. אסון נחל אשלים לפני שנתיים, נבע מתקלה שהעידה על ליקויים בבניית הבריכות והדפנות. גם אזור החולות יכול להיות מקור לחילחול מזהם". על פי צוריאלי, "אקוויפר "יהודה" הזדהם במהלך עשרות השנים האחרונות. עין בוקק הנמצא במוצא של "יהודה" מליחותו עלתה משמעותית ב-20 השנים האחרונות והוא למעשה מזוהם. גם נחל זוהר מתאפיין בעליה משמעותית בזיהום".

א.         מה גודל הזיהום נכון להיום, האם הוא התפשט מעבר לאקוויפר יהודה וכמה מאגרי מים נפגעו.

ב.         האם יש לרשות המים הערכה כמה זמן ידרש להוצאת הזיהום באזור מישור רותם ואקוויפר יהודה.

ג.          האם רשות המים ביצעה הערכה כלכלית כלשהי בנוגע לעלות הטיפול בזיהום באזור.

---

ד.         מה עשתה רשות המים עד כה כדי לנסות ולעצור את התפשטות הזיהום.

1א. – הערכה מדברת על נפח של כ- 175 מלמ"ק זיהום האגור בתת הקרקע. הזיהום מרוכז בתת אקוויפר תצורת צפית שבחבורת יהודה וקיימים אופקים שעונים בשכבות העליונות מגיל נאוגן וסנון הקבורות מתחת לבריכות האידוי.

1ב. – הזמן שיידרש להוצאת הזיהום מהאקוויפר תלוי בנפח השאיבה השנתי כשכל קידוח הפקה נוסף תלוי בספיקות ובאיכות המים של קודמיו.

1ג. – בשל עומק הקידוחים, השאיבה ממפלס עמוק, עלויות הטיפול במים ועוד… מדובר בעלויות גבוהות מאוד.

1ד. – רשות המים עשתה ועושה רבות. אך כפי שנאמר לעיל, לאתר, לתחם ולנקות – תהליך ארוך, יקר ולחלוטין לא פשוט.

–          מתבצעת שאיבה מקידוח הנמצא במורד ושואב מזה כ- 15 שנים.

–          נקדח קידוח הפקה נוסף שצפוי להתחיל לשאוב בעוד מספר חודשים.

–          בוטל (כבר לפני עשרות שנים) השימוש בבלוע הקארסטי.

–          מתקיים צוות היגוי של המשרד להג"ס, חב' רותם ורשות המים לבחינת חלופות לאחסון הפוספוגבס באתרים חדשים ואטומים.

–          מתקיים צוות היגוי של המשרד להג"ס, חב' רותם ורשות המים לצורך שאיבת המים המזוהמים באופקים העליונים השעונים.

–          מקדמים תוכניות לקדיחת קידוחים עמוקים לאקוויפרים העמוקים כחלק מתוכנית אזורית לשיקום האקוויפר ואספקת מים אזורית.

 2.        על פי ברוך ובר, מנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, "הזיהום בעין בוקק לא נובע מאזור הבריכות" של כיל-רותם. האם חוות הדעת הזאת תואמת את הערכת רשות המים.

אזור הבריכות מהווה מקור לזיהום בתת הקרקע הרדוד. להערכתנו, שילוב של עובי שכבות אטימות דק באזור הבריכות, סידוק והרכב הזיהום יכול לאפשר חלחול לתת הקרקע העמוק יותר.

3.         על פי הדוחות מ-2018/2019 של היחידה האזורית לאיכות הסביבה בנגב המזרחי. בנוגע לבריכה 5 של כיל-רותם "מניסוי גיאו-חשמלי שנערך בשיתוף עם המכון הגיאופיזי עלה "כי יתכן וישנו גוף מים בתת הקרקע שמקורו כנראה מבוצת הבריכות עליהן נבנתה הבריכה". האם רשות המים בחנה את גופי המים בתת הקרקע, הכלואים תחת סוללות הפוספוגבס של בריכות כיל-רותם ותחת הר הפוספוגבס, את הרכב החומרים הרעילים שבהם ואת ההשפעה שלהם על זיהום הקרקע והמים.

נקדחו קידוחים סביב הבריכות – בתיאום המשרד להגנת הסביבה, חב' רותם אמפרט, רשות המים – נמצאו בהם נוזלים מזוהמים ובחלק מהקידוחים נעשו גם ניסיון שאיבה.

4.         בדוח היחידה הסביבתית נגב מזרחי 2018 נכתב כי ממצאים של 12 דיגומים שנעשו במעיינות ומקורות מים באזור מצאו שהזיהומים נמשכים וכי "מגמת עלייה בריכוזי ניטרטים ומלחים במעיינות צין נמשכת…פתרונות לחלחול אפשרי ממפעלי צין נידונים בימים אלו בין רשות המים, המשרד להגנת הסביבה והמפעל. בדוח של  2019 נכתב כי בעין צין "ערכי כלורידים ממשיכים להיות גבוהים…בעין בוקק – ממצאים מבדיקות כימיות מראות כי קיימת מגמת עלייה מתמשכת בריכוזי מלחים בנביעה".

א.         כמה דיגומים נעשו בשלוש השנים האחרונות על ידי רשות המים במעיינות ומקורות מים באזור.

ב.         מה היו ממצאי הדיגומים.

ג.          מדוע רשות המים לא מפרסמת את הממצאים המלאים של הדיגומים במאגרי המים באופן שוטף ומלא.

ד.         מה הם הפתרונות בנוגע לחלחול שנידונו במסגרת השיחות בין רשות המים למפעל.

ה.         האם לרשות המים ישנה הערכה כמה שנים ידרשו לתהליך הוצאת הזיהום והשטיפה במעיינות ומקורות המים בערבה ובנגב.

ו.          האם רשות המים ביצעה הערכה כלכלית כלשהי בנוגע לעלות הטיפול בזיהום במעיינות ומקורות המים הללו.

ז.          מה עשתה רשות המים עד כה כדי לנסות ולעצור את התפשטות הזיהום במעיינות ומקורות המים.

 לגבי חלק מסעיפי שאלה 4 ו-5 – רשות המים מתנהלת בשקיפות ומפרסמת באופן שוטף לציבור מידע רב הרבה מעבר למה שמתחייב. ככל שנדרש מידע נוסף – מעבר להתייחסותי שלהלן – הנמצא ברשות המים כנתונים, כחומר גולמי ו/או אחר – נשמח לבחון את הדברים לפי הוראות חוק חופש המידע.

4א. – רשות המים מודדת שפיעות ומבצעת דיגומי מים בעינות צין-עקרבים ובוקק באופן קבע מספר פעמים בשנה.

4ב. – שאלה שיש להפנות במסגרת חוק חופש המידע, לרבות פניה לצד ג'.

4ג. – כמויות המידע, האנליזות וכד' הנמצאות ברשות המים הינם אדירים והם מרוכזים במערכות המידע ברשות, כמידע גולמי, לטובת העבודה השוטפת.

  מידע מסודר, מעבר למה שמתפרסם בדוחות ובאתר רשות המים, בדוחות המועברות על ידי המפעלים למשרד להג"ס ולרשות המים וכד' – ניתן לפנות במסגרת חוק חופש המידע.

4ד. – קדיחת קידוחי הפקה רחבי קוטר ונקזים לשאיבת המים המזוהמים.

4ה+ו. – הוצאת הזיהום מהמעיינות תימשך שנים רבות.

 לזהם – קל.  לאתר את הזיהום, לתחם ולנקות – תהליך ארוך, יקר ולחלוטין לא פשוט.

4ז. – הנחיית המפעל בקדיחת קידוחי הפקה רדודים, זאת בנוסף לפעילות המפורטת ב- 1ד.

5.         על פי הדוח השנתי של כיל לשנת 2019, "בחודש דצמבר 2019 קיבלה החברה חיוב דמי מים מרשות המים, לפיו חייבת החברה סכום של 9 מיליון דולר בגין שנת 2018, על חשבון חיובי מים שנשאבו מכל בארותיה, כולל בשטח הזיכיון. בחודש ינואר 2020, הגישה החברה השגה לרשות המים, המתנגדת לחיובים הנוגעים למים שנשאבו בשטח הזיכיון…להערכת החברה, סביר יותר מאשר לא כי החיובים לא יחולו על שאיבת המים בשטח הזיכיון".

א.         מהן הבארות מהן כיל שואבת מים.

ב.         כמה מ"ק מים שאבה כיל בסך הכל בכל אחת מהשנים -2018-2019 עבור פעילות המתקנים שלה.

ג.          כמה משלמת כיל עבור מ"ק מים.

ד.         כמה שילמה כיל בסך הכל עבור שימוש במים בכל אחת מהשנים 2018-2019.

ה.         האם גם עבור שנת 2019 ישנו חוב של כיל שהיא אינה משלמת.

ו.          היכן עומדת ה"השגה" של כיל נכון להיום ברשות המים.

המים המופקים בתוך שטח הזיכיון נמצאים בבירור משפטי לאור השגת החברה. יתר המים המופקים מחוץ לשטח הזיכיון אמורים להיות מחוייבים, החל משנת 2018 ובהתאם לכללים בדמי מים מלאים (תעריף אספקה בניכוי תעריף הפקה), כפי שחל על כל הפקה דומה אחרת.

בקשת תגובה ראשונה ממשרד האנרגיה

1.         במסמך המצורף, תחת השם "הסרת חסמים", נכתב כי המשרד ימשיך לקדם את הכרייה בשדה בריר. לכיל-רותם ישנן מספיק עתודות כריית סלע פוספט בשדות הפעילים לעשר השנים הקרובות, ומתקני הייצור של החברה לא יכולים לעבד כמות גדולה יותר מזו המעובדת כיום. כיצד קידום מהיר של אישור הכרייה בשדה בריר יועיל דווקא כעת לצמיחה הכלכלית.

תשובה: הליך אישור התוכנית של שדה בריר יארך מספר שנים. לאחריו, יידרשו שנים נוספות עד לביצוע של התשתיות התומכות בכרייה, כמו למשל פתרונות לסוגית התחבורה וכו'. ללא עתודות הפוספט האיכותיות בשדה בריר, תעשייה זו תדעך עד שתיסגר.

2.         על פי הדוח השנתי של כיל, ב-2019 נרשמה ירידה במכירות של דשני ומוצרי פוספט ובמחירי סלע הפוספט, עד כדי כך ש"עקב החלשות הביקוש הגלובלי והמחירים הנמוכים לסלע פוספט, צמצמה כיל רותם את הייצור במפעל צין בסוף הרבעון השלישי של 2019 למשך שלושה חודשים". אם זה מצב השוק, והחברה במילא צמצמה את הייצור עוד לפני התפרצות מגפת הקורונה, למה יש "להאיץ" פרויקט תשתית שההשלכות הכלכליות, הסביבתיות והבריאותיות שלו לא נבחנו בצורה מקצועית ומקיפה.

תשובה: התכנון, בין היתר, בוחן את ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות ועושה זאת באופן מקצועי, שקוף וניטרלי.   

3.         על פי משרד האנרגיה, המטרה בנוגע לשדה בריר היא "הגשת עמדה מסודרת לבג"ץ לטובת קידום שדה בריר שתאפשר להמשיך לפעול בנהלים הקיימים ללא תסקיר בריאות". מדוע מתנגד משרד האנרגיה לתסקיר בריאות.

תשובה: לאור חשיבות תעשיית הדשנים למשק בישראל, ראוי כי התכנון יקודם תוך בחינת ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות, ככל שישנן. נגד שדה בריר הוגש בג"צ שמטרתו ביטול קידום תכנון האתר, אך הבג"צ הוגש עוד לפני שנבחנו ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות באופן מקצועי, שקוף וניטרלי; בנוגע לתסקיר בריאות, אין דרישה כזו בחוק, אך במסגרת הליך התכנון הנושא ייבדק ויידון בהתאם להחלטת מוסד התכנון.

4.         על סמך אילו נתונים קובע משרד האנרגיה כי "עיכוב באישור השדה עלול להוביל לסגירת התעשייה עם כל ההשלכות הרוחביות לכך".

תשובה: הפוספט האיכותי שמאפשר ייצור של מוצרי זרחן איכותיים הידלדל ונותרו עתודות לשנים ספורות. שדה בריר הוא העתודה לשנים הבאות וללא השדה, התעשייה תדעך ותיסגר.

5.         האם אפשר לקבל את המסמך המלא של משרד הכלכלה עליו מתבססת הצהרת משרד האנרגיה כי "התוצר למשק שמקורו בכריית פוספטים והתעשייה הנלוות אליה, הינו בהיקף משמעותי המגיע לכ-1 מיליארד דולר בשנה".

תשובה: נושא זה הינו באחריות משרד הכלכלה – הנך מוזמן לפנות לדוברות משרד הכלכלה לקבלת נתונים יותר מפורטים. 

6.         האם המשרד קיים בחינה מקצועית מעודכנת לחישוב העלויות החיצוניות הכלכליות של הרחבת הכרייה לשדה בריר ושל שרשרת ייצור "מוצרים מבוססי פוספט" כולה, על כלכלת ישראל ותושבי הדרום.

תשובה: במקביל להליכי התכנון, מקודמת עבודה כלכלית שתמפה את המידע הכלכלי הקיים. עם השלמת העבודה – ממצאיה יפורסמו לכלל הציבור.   

7.         האם המשרד מתבסס על נתונים עצמאיים משלו או מסתמך רק על הפרסומים של כיל שהיא מעסיקה "1000 עובדים במעגל ראשון ו-5000 אלפים עובדים במעגל שני".

תשובה: נושא זה הינו באחריות משרד הכלכלה – הנך מוזמן לפנות לדוברות משרד הכלכלה לקבלת נתונים יותר מפורטים. 

8.         האם משרד האנרגיה מחזיק בנתונים עדכניים, בנוגע למספרי המועסקים תושבי אזור "דימונה ערד" אותם הוא מציין, שאכן מועסקים ישירות על ידי כיל-רותם (ולא כעובדים לא ישירים, או בחברות בנות אחרות).

תשובה: נושא זה הינו באחריות משרד הכלכלה – הנך מוזמן לפנות לדוברות משרד הכלכלה לקבלת נתונים יותר מפורטים. 

9.         מה הכוונה ב-5,000 עובדים ב"מעגל שני", כיצד בדיוק הם "מועסקים" על ידי כיל.

תשובה: נושא זה הינו באחריות משרד הכלכלה – הנך מוזמן לפנות לדוברות משרד הכלכלה לקבלת נתונים יותר מפורטים. 

10.       בדוח הועדה לבחינת משק הפוספטים מ-2013 נקבע כי נדרש להקים מרכז מידע לאומי ש"יעודכן כל 3-6 חודשים במדידות המעבדה מהקידוחים והמכרות". מדוע עד היום לא הוקם מרכז מידע שכזה על ידי מנהל אוצרות טבע.

תשובה: מרכז מידע לאומי יהיה חלק ממאגר המידע שמוקם בימים אלה על ידי המרכז למיפוי ישראל והוא אמור להכיל את כל המידע הגיאולוגי, הגיאוטכני, ההנדסי, הכימי ועוד. מרכז המידע ישמש את כלל הענפים בישראל – תשתיות, בנייה, מים, אנרגיה, מחצבים וכו'.

11.       כמה מפקחים מוקצים כיום על ידי מנהל אוצרות טבע לפיקוח ייחודי על כריית הפוספטים, מהי ההכשרה המקצועית שלהם בתחום הספציפי של כרייה וטכנולוגיות פוספט ומה היקף המשרה של כל אחד מהם.

תשובה: מכרות הפוספט מפוקחים על ידי 3 מפקחים ארציים – כל אחד בתחום עיסוקו. שני מפקחים בעלי הכשרה בתחום הגיאולוגי (דוקטור + מוסמך) ומפקח נוסף בעל הכשרה בתחום שיקום מכרות (דוקטור).

12.       הועדה גם קבעה כי המפקח על המכרות צריך "להחזיק בכל המידע שנאסף במסגרת תהליכי החיפוש ופיתוח המכרות". מדוע עד היום לא נדרשה כיל-רותם להעביר את המידע המלא שנאסף על ידי מומחי החברה, לרגולטור.

תשובה: כל מידע שהרגולטור מבקש מהחברה – מתקבל.

בקשת תגובה שניה ממשרד האנרגיה

1. על פי הדוח השנתי של כיל "החברה מסווגת רזרבות בהתאם להגדרות הקבועות ב-SEC Industry Guide 7 כאמור לעיל. כמות, אופי רזרבות המינרלים ואומדני הרזרבות בכל אחד מהנכסים נאמדים על ידי גיאולוגים ומהנדסי מכרות של החברה. באוקטובר 2018 אימצה הרשות האמריקנית לניירות ערך (SEC) תקן דיווח אשר יחליף את הנחיות SEC Industry Guide 7 בדרישות גילוי חדשות, התואמות יותר את הפרקטיקות ואמות המידה הרגולטוריים בתעשייה ובעולם. החברה מחויבת לעמוד בדרישות גילוי חדשות אלה החל בשנת הכספים שתסתיים ביום 31 בדצמבר 2021, על אף שאימוץ וולונטרי מוקדם הוא אפשרי. נכון למועד הדוח, החברה טרם אימצה את דרישות הגילוי החדשות וטרם קבעה מתי תבחר לאמצן. כאשר החברה תיישם את המתודולוגיה החדשה בקשר עם אימוצן של דרישות הגילוי החדשות כאמור, תציג החברה אומדני משאבים ורזרבות, והמידע המוצג עשוי להיות שונה באופן מהותי מאומדני הרזרבות שהוצגו בעבר ובדוח שנתי זה בהתאם להנחיות הנוכחיות". כיצד אם כן יכול משרד האנרגיה לקבוע כי "ללא עתודות הפוספט האיכותיות בשדה בריר, תעשייה זו תדעך עד שתיסגר".

משרד האנרגיה פועל ביחד עם משרדי הממשלה לפיתוח משאבי הפוספט בישראל. פיתוח משאבי הפוספט מאפשר להפעיל תעשייה בעלת ערך כלכלי ומשקי מן החשובים למדינה. 

חברת רותם אמפרט מעבירה נתונים על מקורות ועתודות סלע הפוספט למפקח על המכרות ועושה זאת באופן סדיר ומפורט ובהתאם להנחיותיו. בהתאם לקצב הצריכה השנתי הממוצע, היקף העתודות ומקורות הפוספט האיכותי בשטחי הזיכיונות שנותרו לכרייה, מספיק לשנים ספורות;  

השינוי בדרישות הגילוי החדשות קשור להגדרה מחדש של הדיווח של חברות לרשות ניירות הערך לתכולת רזרבות המחצב המופק, תוך התייחסות לכמותו ולטיבו. ככל שרשות ניירות הערך בישראל תראה לנכון לאמץ תקינה או דירקטיבה בינלאומית זו או אחרת בעניין, היא יכולה לעשות זאת מכוח חוקיה.

• מדוע לא פעל מנהל אוצרות טבע להגיע להסכמה עם כיל שתאפשר גילוי "וולנטרי" מוקדם יותר.

הנושא אינו בתחום פעילות משרד האנרגיה, יש לפנות לרשות לניירות ערך.

• על פי מסמך "תמ"א 14ג" (שנוסח יחד עם נציגי מנהל אוצרות טבע) מ-2013, בכל הנוגע למשק הפוספטים "העתודות בתוכניות המאושרות מסתיימות באתר צין במחצית השנייה של העשור הנוכחי, ובאורון ורותם במהלך העשור הבא". אלא שכפי שהתברר, העתודות בשדה צין לא הסתיימו במחצית השנייה של העשור שעבר, ועל פי הדוח השנתי של כיל נכון ל-2019, משך החיים של המכרה בצין הוא "כ-10 שנים" נוספות. האם משרד האנרגיה בטוח כי יש בידיו את הנתונים לקבוע ש"ללא עתודות הפוספט האיכותיות בשדה בריר, תעשייה זו תדעך עד שתיסגר".

בשנת 2016 אושרה תכנית אורון-צין החדשה מס' 620-0176164, שמטרתה לייצר מסגרת תכנונית לכרייה, הסדרה ושיקום של אתרי הכרייה באזור אורון וצין, תוך הגנה ובקרה של ערכי הטבע, הנוף והמורשת של האזור. התוכנית אפשרה, בין היתר, כריית פוספט בשדות בהם לא התאפשרה בעבר כרייה בתחום הזיכיונות. הוספת שדות חדשים אלה לכרייה הגדילה את רזרבת העתודות וכפועל יוצא מכך, אורך החיים של השדה מתעדכן בהתאם.

הצריכה השנתית של פוספט איכותי שמשמש לייצור חומצה לבנה הינה כמחצית מצריכת כלל סלעי הפוספט לכלל התעשייה. מעקב ובקרה אחר מיצוי עתודות הפוספט האיכותי בתחום זיכיונות הכרייה, מצביע כי העתודות עתידות להסתיים בטווח של שנים ספורות וללא פוספט זה, התעשייה צפויה להיסגר.

• כיצד המשרד יכול לקבוע ש"הפוספט האיכותי שמאפשר ייצור של מוצרי זרחן איכותיים הידלדל ונותרו עתודות לשנים ספורות. שדה בריר הוא העתודה לשנים הבאות וללא השדה, התעשייה תדעך ותיסגר", כשהוא לא בחן חלופות אסטרטגיות-כלכליות לכרייה.

במסגרת מסמך המדיניות של תמ"א 14 ג' נבחנו מגוון חלופות תוך התייחסות לנושאים גיאולוגיים, סביבתיים, כלכליים, אקולוגיים, ואחרים. בהתאם למדינות זו סומנו אתרים בתמ"א 14 ב' לכריית פוספט. שדה בריר סומן ונקבע כחלופה המועדפת לקידום מידי.  

• בדיון שהתנהל בועדת העורכים ב-2018 אמר יוסי וירצבורגר, מנהל מינהל אוצרות טבע כי "דו"ח שישינסקי קבע מס רווח יתר על הפוספט ועל כן כיום בערך 40% מכל דולר שמתקבל מתעשיית הפוספט הולך למדינה". האם אפשר לקבל את הנתונים עליהם מתבסס וירצבורגר.

הציטוט שבפרוטוקול אינו תואם את הדברים שנאמרו על ידי יוסי וירצבורגר. גביית מס רווחי יתר מתבצעת ע"י רשות המיסים.

• על פי הגאולוג דויד סודרי, "בעבר הלכו לטמיון באתרי הכרייה של הנגב כמויות גדולות מאוד של סלעי פוספט בגלל היעדר פיקוח נאות מצד רשויות המדינה. לאור מיעוט הרזרבות הניתנות לניצול הנותרות במדינה, והמחסור הצפוי בעולם בעתיד, אסור שמצב זה יחזור על עצמו". מדוע מנהל אוצרות טבע לא הקים עד כה מערכת נתונים מקיפה ושקופה (כפי שיש במדינות אחרות בעולם) שתעודד ניצול מרבי של כלל המחצבים הקיימים בשטח מופר ותמנע אובדן של משאבי טבע יקרים.

משרד האנרגיה התווה מדיניות למיצוי מיטבי ומקסימאלי של כלל חתך הפוספט בשדות הפעילים. באשר למכרות העבר, המשרד פועל להביא לניצול מיטבי, ככל שניתן, של יתרות הפוספט, למרות שהיקפן קטן, במסגרת עבודות השיקום.

• על פי דוח מבקר המדינה מ-2013 כיל-רותם אינה "מדווחת נכונה למנהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה על הכמויות הנכרות…דיווחי רותם על כמויות הסלעים שכרתה מועברים למנהל מדי פעם בפעם בצירוף אישור מרואה החשבון של החברה בדבר התאמתם לספרי החשבונות של החברה. המנהל מסתמך על אמתות הדיווחים ואינו מקיים בקרה כמותית בלתי תלויה עליהם". במידה וננקטו צעדים מאז דוח מבקר המדינה שיאפשרו מעקב מדויק על נתוני הכרייה, מדוע ישנו פער בין הדיווחים בדוח השנתי של כיל על כריית סלע הפוספט לעומת הדיווחים של מנהל אוצרות טבע. (2019 דוח שנתי כיל, תפוקת מחצב גולמי – 7 מיליון טון.  דו"ח על הכנסות מינהל אוצרות טבע – 6.624 מיליון טון. פער של כ-400 אלף טון. דוח שנתי כיל 2018 – 8 מיליון טון. מנהל אוצרות טבע – 7.572 מיליון טון. פער של כ-200 אלף טון).

הפערים המדוברים הינם תולדה של דיווח לאחר עיגול המספרים.

• מדוע לא נוסחה עד כה מדיניות לאומית ברורה לניהול משאבי טבע, המתבססת על שרשרת הערך המלאה שלהם.

בוודאי שנוסח מסמך לקביעת מדיניות, ניהול והתייעלות של חומרי הגלם למשק הבנייה והסלילה ולתעשייה, והוא פורסם בחודש פברואר 2020 על ידי משרד האנרגיה. מטרת המסמך היא להתוות מדיניות המקדמת ניצול מיטבי של משאבי הטבע ואספקה סדירה של חומרי גלם בכמות ובאיכות המתאימה לצורכי המשק ובהתחשב בשיקולים כלכליים, סביבתיים וחברתיים. מצ"ב קישור.

רשות המסים

1.         על פי הדוח השנתי של חברת כיל (ICL – כימיקלים לישראל) לשנת 2019, "בחודש דצמבר 2018, דחתה רשות המסים בישראל את השגת החברה על השומה שהוגשה לה ולחברות-בת ישראליות מסוימות ודרשה תשלום מס נוסף בגין השנים 2012-2014, בסך של 83 מיליון דולר. החברה חולקת על השומה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. להערכת החברה, הסיכויים כי טענותיה יתקבלו עולים על הסיכויים כי יידחו".

א.         היכן עומדים ההליכים המשפטיים היום.

ב.         האם אפשר לקבל את דרישת התשלום המפורטת שהועברה מרשות המסים לכיל.

2.         על פי הדוח השנתי של כיל לשנת 2019, בכל הנוגע לתמלוגים, "החברה קיבלה חוות-דעת ממעריך בלתי-תלוי בנוגע לשווי ההוגן של הרכוש הקבוע של חברות הבת, המבוססת על מתודולוגיית עלות השחלוף (כנכסים המצויים בשימוש), אשר הוערך בכ-6 מיליארד דולר נכון ליום 31 בדצמבר 2015…עמדת רשות המסים עשויה להיות שונה באופן מהותי, ואף בסכומים מהותיים ביותר, כתוצאה מפרשנות שונה באשר לאופן יישום החוק…ככל שעמדת המס האמורה לעיל… התוצאה תהיה עלייה בחבויות היטל רווחי יתר בסכום מצטבר של כ-180 מיליון דולר לשנים 2016-2019". מה עמדת רשות המסים בנושא ומה נעשה כדי לגבות את התמלוגים מכיל.

תשובה: בשל חובת הסודיות בחוקי המס אין באפשרותנו להתייחס לנושאים הכלולים בפנייתך.

בקשת תגובה רט"ג

1. לאחר הזיהום של נחל אשלים, בעקבות קריסת בריכת כיל-רותם, ביצעה רט"ג ניתוח לאחר המוות ליעלים שנמצאו מתות.
2. מדוע רט"ג לא פרסמו את ממצאי הניתוח לאחר המוות של היעלים.
3. האם אפשר לקבל את דוח הניתוח, ואם לא, מה הקביעה הרשמית של הגורם ממנו מתו היעלים.

בנושא סיבת המוות של היעלים, מדובר בחומר חקירה שנאסף אל תוך תיק בחקירה במסגרת ניהול ההליכים הפלילים נגד החברה והאורגנים שלה, ומשכך לא נוכל להעביר בעת הזאת את החומר המבוקש.

• האם לצד פקח רט"ג בשדה צין ששכרו ורכבו ממומן על ידי כיל, האם ישנם עובדים ורכבים נוספים (של רט"ג) שממומנים על ידי כיל.

• במידה שלא, כמה עובדים ורכבים מומנו בעבר על ידי כיל, ומתי הסתיימו הסכמי המימון הללו בין רט"ג לכיל.

רשות הטבע והגנים מפקחת באופן שוטף על פעולות תשתית שמתבצעות בשמורות הטבע והגנים הלאומיים מתוקף חוק גנים לאומיים כחלק מתפקידה של הרשות למנוע נזקים בגן לאומי או שמורת טבע. התשלום האמור כולל הוצאות פיקוח, כך גם בפעולות הפיקוח השוטפות של חברת כיל. פקח אחד אקולוגית מאז אירוע הזיהום ו-2 כלי רכב.

• בדיון במאי 2019, בוועדת התכנון והבנייה של המועצה האזורית תמר ושעסק באישור ההגבהה של "בריכה 5" של חברת כיל-רותם, אמר הראל בן שחר מנהל מרחב ערבה של רשות הטבע והגנים, כי רט"ג מתנגדים לתכנית. "אנחנו הודענו את זה למפעל…אסון אשלים קצת נשכח והם לא שינו הרבה בטכנולוגיית ההזרמה. פגשנו את המפעל שבוע לפני החג להצגת התוכנית ולא הוצגו חלופות. מבחינתנו לפגוע בשטח טבעי כדי שהבריכה תמשיך לתפקד זה לא ריאלי. אנחנו הצענו מספר חלופות, אבל המפעל לא היה מוכן כי כלכלית זה לא שווה להם".
• על איזו טכנולוגיות הזרמה מדובר.
• איזה פגיעה לשטח טבעי נגרמת בעקבות פעילות הבריכה.
• איזה חלופות הוצגו לכיל על ידי רט"ג.
• האישור להגבהת הבריכה התקבל בעקבות תמיכה של המשרד להגנת הסביבה בתכנית, האם רט"ג ממשיכים לפעול בנושא למרות המשך פעילות הבריכה במיקומה הנוכחי. אם כן, באיזה אופן.

רשות הטבע והגנים התנגדה לבניית בריכה נוספת על אפיק הנחל מחשש לאירוע זיהום נוסף בדומה לאירוע שארע. הקמת בריכה נוספת תפגע בשטח טבעי נוסף. הרשות הציעה חלופות בניהן העברת החומר הרטוב לצד השני של הכביש במקום הצבתו בדפנות הבריכה מצב שיכול לגרום להתמוטטות הבריכה. חלופה נוספת הנה העתקת הבריכה מערבית לכביש 258 ולא בסמוך לנחל על מנת למנוע סכנת אירוע זיהומי נוסף. עמדת הרשות לא התקבלה בוועדה האיזורית תמר והפרויקט אושר.

בקשת תגובה משרד הכלכלה

1. ב-6 למאי פרסם משרד האנרגיה את "התוכנית להאצת פרויקטי תשתית במשק האנרגיה והמים לעידוד צמיחה כלכלית". על פי הודעת המשרד, מטרת הפרויקטים "להביא להתאוששות הכלכלה בעקבות משבר הקורונה ולצמיחה כלכלית". במסמך המצורף, תחת השם "הסרת חסמים", ישנו סעיף העוסק באישור שיינתן לחברת כיל-רותם לכרות פוספטים בשדה בריר. על פי משרד האנרגיה, הנתונים המוצגים בו, מתבססים על מידע שהתקבל ממשרד הכלכלה.
2. האם אפשר לקבל את המסמך המלא של משרד הכלכלה עליו מתבססת הצהרת משרד האנרגיה כי "התוצר למשק שמקורו בכריית פוספטים והתעשייה הנלוות אליה, הינו בהיקף משמעותי המגיע לכ-1 מיליארד דולר בשנה".

בדיקת המשרד מתבססת על מגוון נתונים בעיקרם היקפי הייצוא, שאופיינו בכלל הפעילויות התעשייתיות של רותם אמפרט, דשנים וחומרים כימיים וחיפה כימיקלים. בכל הפעילויות האלה, משמש הפוספט חומר גלם לייצור וייצוא מוצרים מתקדמים. אכן ההיקף משימוש זה מסתכם בכ-1 מיליארד דולר בשנה.

• האם משרד הכלכלה קיים בחינה מקצועית מעודכנת לחישוב העלויות החיצוניות הכלכליות של הרחבת הכרייה לשדה בריר ושל שרשרת ייצור "מוצרים מבוססי פוספט" כולה, על כלכלת ישראל ותושבי הדרום.

משרד הכלכלה אינו מוסמך לבדוק עלויות שאינו בתחומו. לא ברור למה מתייחס המונח עלויות חיצוניות, אך כאמור המשרד בודק את כל אשר בתחום אחריותו.

• האם המשרד מתבסס על נתונים עצמאיים משלו או מסתמך רק על הפרסומים של כיל שהיא מעסיקה "1000 עובדים במעגל ראשון ו-5000 אלפים עובדים במעגל שני".

המשרד מתבסס הן על נתונים המדווחים לו והן על מחקר אקדמי של אוניברסיטת בן גוריון.

• האם משרד הכלכלה מחזיק בנתונים עדכניים, בנוגע למספרי המועסקים תושבי אזור "דימונה ערד" (כפי שמצויין במסמך משרד האנרגיה), המועסקים ישירות על ידי כיל-רותם (ולא כעובדים לא ישירים, או בחברות בנות אחרות).

משרד הכלכלה מתייחס לנתוני תעסוקה של חברות על בסיס אסמכתאות רשמיות של הגופים הממשלתיים האחראים על כך (כמו הביטוח הלאומי).

• מה הכוונה ב-5,000 עובדים ב"מעגל שני", כיצד בדיוק הם "מועסקים" על ידי כיל.

עובדי מעגל שני הינם כל אותם עובדים אשר נמצאים במעגלים התומכים של המפעל עצמו, קרי העובדים שאינם עוסקים באופן ישיר בליבת עבודת המפעל. חישוב של המעגלים התומכים מתבסס אף הוא על המחקר האקדמי מאוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע, המשתמש במדד של "מכפיל תעסוקה", המקובל בחישובים כלכליים בתחום התעסוקה. על פי המדד שמופיע במחקר, מכפיל התעסוקה של מעגלים תומכים בתעשייה נע בין 4 ל5.

• תמ"א 14ב' מתבססת על מסמך מדיניות של ועדת העורכים, שנכתב יחד עם נציגי משרד הכלכלה (תמ"א 14/ג'). במסמך המדיניות נכתב כי "לא נבחנה במהלך העבודה האפשרות האסטרטגית והכלכלית לייבא חומר גלם (מדובר בעיקר על סלע פוספט מעושר) לתעשייה בישראל". מדוע לא נבחנו שום חלופות אסטרטגיות כלכליות במסמך המדיניות, וכיצד אפשר לקבוע תכנית מתאר ארצית לכרייה, הפוגעת באופן רחב היקף במשאבי הטבע, ומסכנת את בריאות בעלי החיים והתושבים, בלא שום בחינה של חלופות שמונעות או מצמצמות את השימוש והפגיעה במשאבי הטבע.

נציין כי ייבוא של סלע פוספט, בין אם מועשר או לא, אינו כלכלי, וזאת משום שמדובר בשינוע של חומר כבד ביותר, ממנו הפקה נטו של פוספט הנה כ- 20%- 30% מסך החומר כולו. מעבר לעלויות השינוע הגבוהות מאוד, לעומת התוצר הנמוך יחסית, יש גם לטפל בפסולת שתישאר לאחר ההפקה, טיפול אשר יוביל לעלויות רבות (סביבתיות וכלכליות בשל השינוע וההטמנה של הפסולת).

• בדיון בועדת העבודה, הרווחה והבריאות שעסקה בנושא השפעות הכרייה בשדה בריר ביוני 2015 אמר דורון אברהמי, (מנהל 'מינהל סביבה ופיתוח בר קיימא' במשרד הכלכלה בזמנו) כי, "לפרויקט הזה לא עשו שום הנחות רגולטוריות לא מצד המשרד להגנת הסביבה, לא מצד משרד האנרגיה, לא מצד משרד הפנים…מבקשים לדעת את הדוח המלא של החלופות? בבקשה, משרד הפנים עשה דוח מלא עם כל החלופות, עם כל העלויות. אפשר לבקש ולקבל אותו ממנו".
• מהו אותו דוח עליו מדבר אברהמי.

הדוח, כפי שציין אבהרמי (שאינו נמצא כבר בתפקיד זה) נמצא בידי מינהל תכנון שבמשרד הפנים.

• איזה חלופות נבחנו באותו הדוח – כאמור יש לפנות בנושא למשרד הפנים.
• מהן אותן "כל העלויות" שנבחנו בו. – כנ"ל.

נדגיש, הדיון בחלופות לשדה בריר, הינו נושא שנמצא באחריות מינהל התכנון, ורקע לתמ"א 14ב' שאושרה בוועדה הארצית לתכנון ובניה. מינהל תכנון הוא זה שקובע היכן לבצע את כריית הפוספטים. מובן כי הנחת העבודה של כל משרדי הממשלה, שהפרויקט יעמוד בכל דין ורגולציה, כולל דרישות סביבתיות המקובלות לפרויקט כריה.

• על פי אברהמי באותו דיון, "מילת המפתח פה זה חוק אוויר נקי. יש חוק בישראל. כולם אמורים לעמוד בחוק הזה… ועדת הפנים של הכנסת הקודמת יצאה עם מסקנות חד משמעיות. יש סיכום מאוד מאוד מסודר, חבל שלא מקריאים את זה…הכרייה המתוכננת לא תביא לחריגה מערכי הסביבה של מזהמים שנקבעו לפי חוק אוויר נקי". גם עמיתתי מהמשרד להגנת הסביבה ציינה שהתוספת היא כמו של דוד קיטור".
• האם אברהמי היה מודע לדוח סאמט שקבע שישנה חריגה מערכי הסביבה של המזהמים.

משרד הכלכלה מודע ומכיר את דו"ח סאמט אשר קבע שאין סיכונים רדיולוגים כתוצאה מכריית פוספט, וזאת בהתאמה עם דו"ח הועדה לאנרגיה אטומית. על כן, בהתבסס על כך, את הכרייה בשדה בריר יש לבחון ככל פרויקט אחר, בהתאם לעמידתו בתנאי התסקיר הסביבתי. כמו כן, המשרד להגנת הסביבה, כרגולטור לתחום הסביבתי, קבע כי הכרייה המתוכננת לא תביא לחריגה מערכי הסביבה של מזהמים שנקבעו לפי חוק אויר נקי. מרבית הדוח עוסק בהערכת הסיכון בחשיפה לחלקיקים נשימתיים (PM2.5), כלומר אבק. מבחינה זו, הסיכון מכרייה הוא נמוך לעומת פרויקטים אחרים כגון סלילת כבישים, הקמת מפעלים או תחנות-כוח.

• האם משרד הכלכלה עדיין עומד מאחורי אותה הקביעה, כי הכרייה בשדה בריר לא תביא לחריגה מערכי הסביבה של מזהמים שנקבעו לפי חוק אוויר נקי.

ההתייחסות מפורטת בסעיף הקודם. נציין לגבי שדה בריר, כי המשרד להגנת הסביבה טוען בתוקף שאין זיהום חריג יחסית לכל מפעל תעשייתי אחר שהיה מוקם באזור (בניגוד לעמדת משרד הבריאות).

• אברהמי גם אמר באותו הדיון, בנוגע לאפשרות של בדיקה של מצבם הבריאותי של עובדי כיל-רותם, כי "בנושא התחלואה התעסוקתית. אנחנו ביררנו את זה בזמן אמת עכשיו. ביררנו עם הרופא התעסוקתי במשרד הכלכלה, שהוא הרגולטור. אין שום דיווחים על תחלואה נוספת בכריית פוספטים. לא רואים גם סיבה לתחלואה נוספת עקב הרכב החומרים".
• על איזה נתונים התבסס הרופא התעסוקתי במשרד הכלכלה כשהוא מצא שאין דיווחים על תחלואה נוספת.
• מהו אותו "הרכב חומרים" עליו מדבר אברהמי.

הרופא התעסוקתי הינו עובד מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, מינהל אשר עד לשנת 2016 אכן היה במשרד הכלכלה והתעשייה, אך מאז עבר למשרד העבודה והרווחה ולפיכך יש לפנות אליהם לגבי התייחסות לנושא ומאחר וכאמור העובד והנתונים אינם נמצאים במשרד הכלכלה.

• מדוע בתכנית הלאומית לכלכלה המעגלית שמשרד הכלכלה מקדם, הנושא של הפסקת השימוש במשאבי טבע לא זוכה להתייחסות.

הנושא דווקא כן זוכה להתייחסות. כלכלה מעגלית היא תחום רחב הכולל נושאים רבים ומגוונים שעיקרם ייעול השימוש במשאבים, קרי משאבי הטבע. במסגרת פרויקט "סמביוזה תעשייתית", שהופעל בשנה החולפת, נבחרו 4 חברות מפעילות לפרויקט במסגרתו הן ממפות פסולת של מפעלים מסוימים ויוצרות חיבור עם מפעלים אחרים, אשר עבורם פסולת זו משמשת כחומר גלם,  ובכך נחסך שימוש בחומרי גלם בתוליים (משאבי טבע), מעבר לחיסכון הכלכלי והסביבתי שבמניעת הטמנת פסולת רבה.

• מדוע הדגש בתכנית הלאומית לכלכלה מעגלית הוא על סיוע ל"מפעלים קטנים ובינוניים לבצע קפיצת מדרגה בתחום הפריון והחדשנות", ולא על התעשיות הגדולות, המשתמשות במשאבי הטבע שלנו, ואחראיות לרובם המוחלט של ייצור הפסולת התעשייתית והזיהום התעשייתי במדינה.

גם אמירה זו אינה נכונה, משום שהתוכנית מתייחסת להתאמות רגולטוריות שיאפשרו יישום והטמעה של כלכלה מעגלית, הן לעסקים הקטנים והן לתעשיות הגדולות. כמו כן, במסגרת הסימביוזה התעשייתית, לא נעשתה הבחנה בין מפעלים קטנים לגדולים. כל "שידוך" (כשפסולת של אחד עברה לשמש חומר גלם של האחר) בין מפעלים, עמד בפני עצמו, ללא כל קשר לגודל המפעל.

• על פי משרד הכלכלה "לאחר הליך מכרזי מורכב ומעמיק", מי שזכה להקים ולהפעיל את "המרכז להתייעלות במשאבים בתעשייה", בתקציב ממשלתי של 51  מיליון שקלים הוא "מרכז ויץ לפיתוח בר קיימא".

• האם במשרד הכלכלה לא רואים טעם לפגם ששלושה חברי דירקטוריון של מרכז ויץ קשורים לחברת כיל. שחברות הבנות שלה מופיעות שוב ושוב כמזהמות הגדולות בישראל. כשכיל-רותם, זכתה על ידי המשרד להגנת הסביבה לתואר המפעל המזהם ביותר בישראל ב-2017.
• האם במשרד הכלכלה חושבים שמי שראויים לקדם את נושא הכלכלה המעגלית הם אנשי דירקטוריון כגון אשר גרינבאום, מנכ"ל כיל לשעבר, ודני חן משנה למנכ"ל כיל לשעבר (ומנכ"ל כיל-רותם לשעבר) שכיהנו בתפקידים אלו בשנת 2017, בזמן קריסת בריכה 3 במישור רותם שגרמה לזיהום ופגיעה אנושה בנחל אשלים. (אסון שעדיין נמצא תחת חקירה פלילית).

מטרת המרכז להתייעלות במשאבים הינה לסייע לתעשייה בישראל לשפר את הפיריון והתחרותיות, תוך כדי הפחתת ההשפעה הסביבתית, וזאת באמצעים התייעלות במשאבים והפחתה במקורות.

מרכז ויץ לפיתוח בר קיימא, יחד עם ההסתדרות הציונית, נבחרו במכרז גדול ופומבי, להפעיל את המרכז להתייעלות במשאבים בזכות הניסיון העשיר שלהם בקידום התייעלות במשאבים והפחתה במקור של זיהום ופסולות בתעשייה. בין היתר, מרכז ויץ הוביל את פרויקט MED TEST בארץ, אשר הביא לתוצאות מרשימות מאוד של התייעלות סביבתית וכלכלית בקרב המפעלים שלקחו בו חלק.

פעילות המרכז מכוונת על ידי צוות בין-משרדי הכולל נציגים של מינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה ונציגים של המשרד להגנת הסביבה.

• בזירות הדיונים השונות שמקודמות על ידי משרד הכלכלה בהקשר של כלכלה מעגלית, ההתמקדות היא במחזור החיים של המוצר ואופן הייצור שלו במגזר הפרטי, ולא קיימת שום התייחסות לוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) – שהחלטותיה משפיעות באופן ישיר ובהיקף בלתי נתפס על תכנון ושימור הסביבה, שימור השטחים הירוקים, הזיהומים אליהם הציבור יחשף והניצול של חברות פרטיות של משאבי הטבע השייכים לציבור. מדוע מתמקדת התכנית במגזר הפרטי ולא בציבורי.

במסגרת התוכנית לכלכלה מעגלית, ישנו מיקוד בתועלות שהמגזר הפרטי יכול להניב בהיבטים של חדשנות, פיריון ושיפור מדדים סביבתיים. מיקוד זה הינו בליבת העבודה של משרד הכלכלה ולכן זה המיקוד של התכנית. ישנם משרדים נוספים בממשלה שמקדמים פעולות של כלכלה מעגלית ותחום זה של הות"ל יכול להיכלל במסגרתם.

בהיבט מסוים יישנה התייחסות גם לרכש ציבורי מעגלי כצרכן של מוצרים, כך שההשפעה הסביבתית של אותם מוצרים תהיה קטנה יותר יחסית לאלטרנטיבות.

בקשת תגובה מרכז ויץ

1. מרכז ויץ זכה במכרז להקמת מרכז ייעוץ ל"תוכנית הלאומית לכלכלה מעגלית" (שמפעיל כיום את "המרכז להתייעלות במשאבים" עם חברת הבת – מכון יעיל). על פי עקרונות הכלכלה המעגלית כל שרשרת ההפקה של המוצר מחוייבת להיעשות באופן שיתמקד ככל האפשר בצמצום ובהפסקת השימוש בחומרי גלם ראשוניים, משאבי טבע יקרים, ומקורות אנרגיה מתכלים. על פי האתר של המרכז –  "מרכז ויץ לפיתוח בר קיימא, חברת בת של ההסתדרות הציונית העולמית וקרן היסוד…הוא מוסד מוביל בקנה מידה עולמי בתחום בניית יכולות לפיתוח בר קיימא. מרכז ויץ מתגאה בהיותו חבר משקיף ברשת RECP, (יעילות משאבים וייצור נקי) שהיא חלק מיוזמה של ארגוני האו"ם. ביוזמה זו משתתפים .UNEPו UNIDO  שהיא חלק מיוזמה של ארגוני האו"ם מעל 70 ספקי שירותים בתחום יעילות משאבים וייצור נקי, הפועלים לקידום אימוץ פעילויות RECP במדינות מתפתחות ומדינות במעבר".

מדוע בדירקטוריון מרכז ויץ, שחרת על דגלו "פיתוח בר קיימא", מכהנים שלושה חברים (כולל היו"ר של המרכז) הקשורים לחברת "כיל". האם המרכז לא רואה טעם לפגם בכך, מאחר שמדובר בחברה שהוכרזה על ידי המשרד להגנת הסביבה כחברה המזהמת בישראל במדד החברות המזהמות של 2017, וששניים מהם, אשר גרינבאום, ודני חן, היו המנהלים הבכירים (מנכ"ל וסמנכ"ל) בכיל בזמן קריסת בריכת הפוספוגבס שזיהמה את נחל אשלים (אירוע שעדיין נמצא תחת חקירה פלילית) ובזמן שהחברה נמצאה כחברה המזהמת בישראל.

מרכז ויץ לא הגיב.

בקשת תגובה מועצה אזורית תמר

1. במרץ 2018 במסגרת דיון בוועדת הערר מחוזית דרום שנגע לאישור הפעלת בריכה 5 של כיל-רותם, סמנכ"ל חומצות ואנרגיה נדב טורנר, טען כי לצד החומצה הזרחתית המופקת, "התוצר השני שיוצא מהריאקטור הוא גבס, כמו קירות גבס לקירות גבס או כל מוצר סטנדרטי אחר, אך מה שהיה בסלע נמצא עתה בגבס. אז בעצם אנחנו קוראים לזה פוספט גבס, גבס פוספט". באותה הישיבה נכחה גם אורלי מילר, סגנית מנהלת, מרכזת תחום תעשיות ביחידה הסביבתית של המועצה האזורית תמר ורכזת תעשיות מישור רותם. מדוע היא לא טרחה לתקן את דבריו של טורנר ולהסביר שלא מדובר "במוצר סטנדרטי".

• בנוגע לפוספוגבס, טורנר אמר באותו דיון כי "היום אנחנו עורמים אותו, שומרים אותו בערימות גדולות, זה הסטנדרט המקובל בעולם, הרבה מדינות משתמשים בו באופן מלא. אין להם יותר את הערימות האלה. אנחנו גם בכיוון הזה". מדוע מילר לא מתקנת את טורנר ומסבירה שדבריו בנוגע לכך ש"הרבה מדינות משתמשים בו באופן מלא" אינם נכונים.

• במהלך דיון שהתקיים במועצה האזורית תמר באוגוסט 2018 נאמר על ידי מנהל מחוז דרום, ברוך ובר בתגובה לתלונות על ריחות של תושבי עין תמר, ש"אנחנו עד כה לא איתרנו את מקורות הריחות…אנחנו שם כל הזמן ולא זיהינו ריחות מהבריכות…בשלב הזה אנחנו לא יכולים לקבוע שהאשמה היא על בריכות מפעלי רותם…ריחות מהבריכות זה בסבירות נמוכה".
• בניגוד לטענת ובר, על פי היחידה האזורית לאיכות הסביבה בנגב המזרחי, בדוח השנתי שלה לשנת 2019 נכתב כי "בוצע דיגום באזור בריכות רותם במטרה לבחון את יעילות הדיגום הסביבתי. בזמן הדיגום הורגש ריח חזק מסביב לבריכות אך יחד עם זאת, תוצאות הדיגום לא הצביעו על חריגות. המסקנה הנובעת מכך היא כי יתכן ששיטות שנקבעו על ידי המשרד להגנת הסביבה כקבילות, לא מספיק רגישות למדידת פרמטרים אלו באוויר הפתוח". האם המועצה פעלה ביחד עם משרדי הממשלה להקים שיטות ניטור שיוכלו לזהות את החריגות.
• מדוע נציגי המועצה לא ביקרו באזור הבריכות בעצמם, על מנת להתרשם מהמתרחש בהן.

• בדיון בועדת המשנה לתכנון ובנייה של המועצה האזורית תמר ב-2019, שעסק באישור ההגבהה של "בריכה 5", רשות הטבע והגנים התנגדה להגבהת ומיקום הבריכה. מדוע אישרה המועצה את התכנית.

• על פי הדוח לשנת 2018 של היחידה האזורית לאיכות הסביבה נגב מזרחי, "מניסוי גיאו-חשמלי שנערך בשיתוף עם המכון הגיאופיזי עלה כי "יתכן וישנו גוף מים בתת הקרקע שמקורו כנראה מבוצת הבריכות עליהן נבנתה בריכה 5". בדוח 2019 נכתב כי "קיים קשר בין עליית המפלסים בפיאזומטרים לבין ההזרמה בחלק הפעיל וכך ההפך. תוצאות הקידוחים האלכסוניים לא מצביעים על חלחול מתוך הבריכה כלפי מטה". גם על פי אנשי כיל עצמם בדיון בוועדת המשנה לתכנון ובנייה באוגוסט 2018, "הבריכה יושבת על בוצה בעומק של 12 מטר". מדוע המועצה לא דרשה לעצור את הפעילות ולקיים בחינה של גופי המים בתת הקרקע, של הרכב החומרים הרעילים שבהם ואת ההשפעה שלהם על זיהום הקרקע והמים.

• בדוח 2018 של היחידה האזורית לאיכות הסביבה נכתב גם כי "מעין בוקק טרם התקבלו אנליזות קרינה. ממצאים מבדיקות כימיות מראות כי קיימת – מגמת עלייה מתמשכת בריכוזי מלחים בנביעה. כמו כן נמצאו ערכים לא גבוהים שלפלואור ואנו בוחנים כעת האם זהו ריכוז טבעי צפוי או האם מלמד על השפעת המפעלים במעלה. לא נמצאו חומרים אורגניים אופייניים למפעלים )כגון TBP. בדיקת תעלות המגנזיום המנותבות לים המלח ומנקזות נביעת מים גבוהים ממערב למפעל לצורך בחינת תוספת מזהמים התוצאות מלמדות על שונות. נשלחה למפעל – בקשה לבחינת מקורות נוספים". מה עשתה המועצה כדי לנסות ולמנוע את המשך הזיהום של מקורות המים.

• על פי הדוח השנתי של 2019, תחנת הניטור של פליטות מימן גופרתי לפרק זמן חצי שעתי העלתה שישנה "עליה מ-150 חריגות בשנת 2018 ל-192 בשנת 2019. ובפרק זמן יממתי עליה מ-18 חריגות בשנת 2018 ל-19 בשנת 2019. מקור הפליטה העיקרי הינו מפעלי רותם. נמצאה התאמה בין החריגות לכיוון רוח אופייני למתקן חומצה גפרתית ואזור הבריכות". מדוע המועצה האזורית לא פועלת מיידית להפסקת עבודת המתקנים כשמדובר בכמות פליטות חריגה שכזו, ומה נעשה על ידי המועצה בעקבות החריגות.

• בתחנות הניטור של החלקיקים הנשימים בשנת 2018 "נצפו 104 חריגות של חלקיקים נשימים (PM10 ו-PM2.5) מערך סביבה. לפי 'חוק אוויר נקי ונהליו' מותרות כ-18 חריגות בשנה". בסיכום שנת 2019 נרשמה עליה נוספת, כשנמדדו 146 חריגות של חלקיקים נשימים PM10 ו-184 חריגות של PM 2.5". מדוע המועצה לא פועלת מיידית להפסקת עבודת המתקנים כשמדובר בכמות פליטות חריגה שכזו, ומה נעשה על ידי המועצה בעקבות החריגות.

• על פי דוח היחידה הסביבתית בנוגע לארובות כיל-רותם בדוח 2019, "ניתן לראות כי התקבלו במהלך 2019 קריאות רבות מעל ערכי הסף במתקן פמ"א…בעיית טיב הנתונים כאמור, אמורה להיפתר עם כניסתם של הוראות ממונה למפעלים. ההוראות כוללות הנחיות לקידוד והפחתה של מצבים אלו". מה הן הוראות הממונה על המפעלים, למה לא קיימו את ההוראות עד עכשיו, ואיך הן אמורות להיאכף.

1. על פי הדוח השנתי של כיל לשנת 2019, נערכו ב-2018 "שתי הערכות סיכונים…ביחס לאפשרות לבצע את כל המטלות הנדרשות מתוקף היתר הפליטה בהתאם למסגרות הזמן שאושרו להן… מהערכות עולה כי אין היתכנות תפעולית ליישום מלוא דרישות היתר הפליטה…ובהתאם החברה אינה יכולה לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו בהיתר הנוכחי. בשנת 2019, בעקבות דיונים שנערכו עם המשרד להגנת הסביבה…ישקול המשרד את המגבלות הבטיחותיות, את מורכבות וריבוי הפרויקטים, וכן את מאמצי החברה בביצוע הפעולות הנדרשות לעמידה בתנאי ההיתר הנוכחי".
2. האם המועצה מעורבת בדיונים הללו.
3. ב.      כיצד עוקבת המועצה אחרי 147 הפרויקטים שכיל-רותם נדרשת להם במסגרת "חוק אוויר נקי".
4. כיצד היא יודעת איזה דרישות לא ממולאות עדיין ומה ההשלכות שלהן.

מועצת תמר פועלת עפ"י הנדרש ומקפידה הקפדה יתרה על שמירת הכללים ושמירת איכות החיים והסביבה במרחב ובריאות תושביה ואורחיה. אין לנו כוונה לרדת מולכם לעומקו של כל תו, כל החלטה וכל דקות שנשלחה אליכם והפכה למקבץ השאלות ששלחתם.

בקשת תגובה כיל

1. ב-24 למרץ שלח נשיא ומנכ"ל כיל רביב צולר מכתב לראש ההממשלה שכותרתו "מצב חירום במפעל רותם אמפרט בנגב". מדוע מדובר במצב חירום במפעל כיל-רותם בנגב?

• מאחר ועל פי כיל עצמה ישנן מספיק עתודות פוספט לשנים הקרובות בשדות הפעילים (רזרבות של כ-57 מיליון טון) וכי "ב-2020 תמשיך החברה בניתוח סוגי פוספט שונים….צפוי כי החברה תוסיף חלק ממשאבי סלע פוספט אלה לבסיסי המשאבים והרזרבות שלה" – מדוע לדעת מר צולר במידה ולא יתקבל אישור מיידי לכרייה בשדה בריר הדבר יגרום לרותם "להפסיק את פעולתה".

• במכתב מצויין כי "אנחנו נאלץ בכאב גדול ובעיצומו של המשבר הנוכחי, להוציא, בתקופה הקרובה, למעלה מ- 1,000 עובדי רותם ישירים (ישפיע על עוד כ- 5,000 במעגל השני) לחופשה ולהפסיק לחלוטין את עבודת המפעל". מתי הוצאו כל עובדי המפעל לחופשה ופעילות המפעל הופסקה ולכמה זמן.

• מדוע אם לא תתקבל ההחלטה בחודשים הקרובים בנוגע לשדה בריר, "לא יתאפשר תפעולית" להחזיר את המפעל לפעילות.

• מה תעשה כיל במקרה וההחלטה שתתקבל בחודשים הקרובים בנוגע לשדה בריר לא תאפשר לחברה לקבל את השטח לצרכי כרייה.

• על פי הנשיא והמנכ"ל, כיל "אחראית לכ-20% מהתמ"ג בנגב". האם מדובר על נתונים עדכניים, כיצד הם נמדדו, ומדוע בוחרת כיל לבדוק את השפעתה הכלכלית בהסתמך על התמ"ג ולא על מדדים עדכניים אחרים המקובלים בעולם.

• אנשי כיל מתגאים בכך שמדובר בחברה ישראלית. בראיון בכלכליסט אמר מנכ"ל כיל כי "הציבור, באמצעות המדינה, הוא הבעלים של המשאב הטבעי, והוא גם הבעלים הגדול של כיל". וכי "כחברה בדרום, אנשים אוהבים להמשיך בה לאורך הקריירה". למרות זאת, כפי שעושה מנכ"ל כיל במכתב לראש הממשלה, מנהליה מצהירים שוב ושוב שיסגרו חלק נרחב מהפעילות שלה בארץ במידה שלא יקבלו אישור כרייה בשדה בריר. מדוע בכיל לא פועלים להקמת מתקני טכנולוגיות חלופיות לייצור מוצרים מבוססי פוספט וחומצה זרחתית, שיאפשרו את המשך פעילות כיל-רותם בארץ, בלא להרחיב את הכרייה לשדה בריר.

• במכתב נכתב כי "אנו נאלץ, בכאב גדול ובעיצומו של המשבר הנוכחי, להוציא, בתקופה הקרובה, למעלה מ- 1,000 עובדי רותם ישירים (ישפיע על עוד כ-5,000 במעגל השני) לחופשה".

א.  מה הכוונה בכ-5,000 עובדים ב"מעגל שני", כיצד בדיוק הם מועסקים על ידי כיל.

• על פי הדוח השנתי של כיל, ב-2019 נרשמה ירידה במכירות של דשני ומוצרי פוספט ובמחירי סלע הפוספט, עד כדי כך ש"עקב החלשות הביקוש הגלובלי והמחירים הנמוכים לסלע פוספט, צמצמה כיל רותם את הייצור במפעל צין בסוף הרבעון השלישי של 2019 למשך שלושה חודשים". אם זה מצב השוק, והחברה במילא צמצמה את הייצור עוד לפני התפרצות מגפת הקורונה, מדוע טוען המנכ"ל כי אם לא תתקבל החלטה בחודשים הקרובים בנוגע לשדה בריר היא תוביל לסגירה מיידית של "עבודת המפעל".

• על פי דוח האחריות התאגידית של כיל "כגורם המפרנס כ-30,000 משפחות, מרביתן באזור הנגב, כיל אחראית לחמישית מסך הפעילות הכלכלית בנגב ופעילותה של החברה חיונית לאיתנותו הכלכלית של האזור ולהמשך צמיחתו".

• מאחר ועל פי הדוח השנתי של כיל, נכון ל-2019 החברה מעסיקה ישירות 4,507 עובדים בכל ישראל, על סמך אילו נתונים מתבססת הקביעה כי כיל מפרנסת כ-30 אלף משפחות.
• בכמה משפחות בנגב מדובר, מתוך "מרבית" הכ-30 אלף משפחות המצוינות.
• בדוח מצויין כי פעילות החברה חיונית ל"המשך צמיחתו" של הנגב, כיצד מתבטאת הצמיחה בנגב.

1. כמה עובדים ישירים של החברה מועסקים, נכון להיום, בפעולות הכרייה עצמן, וכמה עובדי קבלן.

1. כמה עובדים ישירים של החברה מועסקים במתקני הייצור של מוצרים מבוססי פוספט במישור רותם.

1. בדוח הועדה לבחינת משק הפוספטים מ-2013 נקבע כי נדרש להקים מרכז מידע לאומי ש"יעודכן כל 3-6 חודשים במדידות המעבדה מהקידוחים והמכרות" וכי המפקח על המכרות צריך "להחזיק בכל המידע שנאסף במסגרת תהליכי החיפוש ופיתוח המכרות". מדוע עד היום לא מעבירה כיל-רותם את כל המידע המלא שנאסף על ידי מומחי החברה לרגולטור.

1. על פי הדוח השנתי של כיל לשנת 2019, "בחודש דצמבר 2018, דחתה רשות המסים בישראל את השגת החברה על השומה שהוגשה לה ולחברות-בת ישראליות מסוימות ודרשה תשלום מס נוסף בגין השנים 2012-2014, בסך של 83 מיליון דולר. החברה חולקת על השומה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. להערכת החברה, הסיכויים כי טענותיה יתקבלו עולים על הסיכויים כי יידחו". על סמך מה מתבססת הערכת החברה כי הסיכויים שטענותיה יתקבלו עולים על הסיכויים שיידחו.

1. על פי הדוח השנתי, בכל הנוגע לתמלוגים, "החברה קיבלה חוות-דעת ממעריך בלתי-תלוי בנוגע לשווי ההוגן של הרכוש הקבוע של חברות הבת, המבוססת על מתודולוגיית עלות השחלוף (כנכסים המצויים בשימוש), אשר הוערך בכ-6 מיליארד דולר נכון ליום 31 בדצמבר 2015…עמדת רשות המסים עשויה להיות שונה באופן מהותי, ואף בסכומים מהותיים ביותר, כתוצאה מפרשנות שונה באשר לאופן יישום החוק…ככל שעמדת המס האמורה לעיל… התוצאה תהיה עלייה בחבויות היטל רווחי יתר בסכום מצטבר של כ-180 מיליון דולר לשנים 2016-2019". על מה מסתמכת הערכת החברה כי "יותר סביר מאשר לא כי עמדתה תתקבל".

1. מיהו אותו מעריך בלתי תלוי שערך את החישוב עבור החברה.

1. על פי הדוח השנתי של החברה, "בחודש דצמבר 2019 , קיבלה החברה חיוב דמי מים מרשות המים, לפיו חייבת החברה סכום של 9 מיליון דולר בגין שנת 2018, על חשבון חיובי מים שנשאבו מכל בארותיה, כולל בשטח הזיכיון. בחודש ינואר 2020, הגישה החברה השגה לרשות המים, המתנגדת לחיובים הנוגעים למים שנשאבו בשטח הזיכיון…להערכת החברה, סביר יותר מאשר לא כי החיובים לא יחולו על שאיבת המים בשטח הזיכיון". על מה מסתמכת הערכת החברה כי "יותר סביר מאשר לא כי החיובים לא יחולו על שאיבת מים בשטח הזכיון".

1. כיצד התפיסה המתבטאת בדוח השנתי מתיישרת עם הצהרת המנכ"ל בראיון לכלכליסט כי "הציבור, באמצעות המדינה, הוא הבעלים של המשאב הטבעי, והוא גם הבעלים הגדול של כיל, כך שהאינטרס שלו מיוצג דרך כיל עצמה. הוא גם זה שמקבל את המסים הרגילים, המסים של משאבי הטבע וגם התמלוגים על המחיר…התפקיד שלנו הוא להרוויח כסף ולשלם הרבה מסים ותמלוגים למדינת ישראל".

1. על פי הדוח השנתי של כיל לשנת 2019, נערכו ב-2018 "שתי הערכות סיכונים…ביחס לאפשרות לבצע את כל המטלות הנדרשות מתוקף היתר הפליטה בהתאם למסגרות הזמן שאושרו להן… מהערכות עולה כי אין היתכנות תפעולית ליישום מלוא דרישות היתר הפליטה…ובהתאם החברה אינה יכולה לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו בהיתר הנוכחי. בשנת 2019…כיל רותם פועלת לטפל בחריגות האמורות במסגרת התוכנית הרב-שנתית, ובכלל זה יישום ההוראות של חוק אוויר נקי בהתאם לדיונים שנערכים עם המשרד להגנת הסביבה באשר לאופן יישומו של החוק".

• מהן דרישות היתר הפליטה שכיל-רותם לא עומדת בהן.
• מהם ההסכמים, נכון להיום, בדיונים שנערכים עם המשרד להגנת הסביבה באשר לאופן יישומו של החוק.

1. בהקשר של בריכה 5 של כיל-רותם – על פי הדוח לשנת 2018 של 'היחידה האזורית לאיכות הסביבה נגב מזרחי', "מניסוי גיאו-חשמלי שנערך בשיתוף עם המכון הגיאופיזי עלה כי "יתכן וישנו גוף מים בתת הקרקע שמקורו כנראה מבוצת הבריכות עליהן נבנתה בריכה 5". בדוח 2019 נכתב כי "קיים קשר בין עליית המפלסים בפיאזומטרים לבין ההזרמה בחלק הפעיל וכך ההפך". גם על פי אנשי כיל עצמם "הבריכה יושבת על בוצה בעומק של 12 מטר". מדוע המפעל לא עוצר את הפעילות ובוחן את גופי המים בתת הקרקע, את הרכב החומרים הרעילים שבהם ואת ההשפעה שלהם על זיהום הקרקע והמים.

• בדוח 2019 של 'היחידה האזורית לאיכות הסביבה נגב מזרחי' נכתב גם כי "מגמת עלייה בריכוזי ניטרטים ומלחים במעיינות צין נמשכת…פתרונות לחלחול אפשרי ממפעלי צין נידונים בימים אלו בין רשות המים, המשרד להגנת הסביבה והמפעל". מהם אותם פתרונות שנידונו.

• על פי האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה, פסולת הפוספוגבס "המיוצרת במפעל מוגדרת תחת תקנות החומרים המסוכנים", ו"נדרשת התייחסות מיוחדת עבור פסולות אלה". במרץ 2018 (במסגרת דיון בוועדת הערר מחוז דרום) סמנכ"ל חומצות ואנרגיה, נדב טורנר שייצג את כיל בדיון, אמר לוועדה כי לצד החומצה הזרחתית המופקת, "התוצר השני שיוצא מהריאקטור הוא גבס, כמו קירות גבס לקירות גבס או כל מוצר סטנדרטי אחר". מדוע טורנר מתייחס לפוספוגבס כ"מוצר סטנדרטי".

•  טורנר גם אומר בנוגע לפוספוגבס כי "היום אנחנו עורמים אותו, שומרים אותו בערימות גדולות…הרבה מדינות משתמשים בו באופן מלא. אין להם יותר את הערימות האלה. אנחנו גם בכיוון הזה". אלא שכפי שנכתב גם על ידי כיל עצמה (מסמך בחינת חלופות לאחסון פוספוגבס) – "טיפול וניהול הפוספוגבס הינו אתגר מרכזי במתקני חומצה זרחתית בעולם – בעיקר בשל נפחו הגדול והשטח הגדול הדרוש לאחסונו. פוספוגבס המיוצר במתקני חומצה זרחתית בעולם נערם ברובו במאגרים. חלק קטן ממנו נמכר לתעשיות אחרות לשימוש כחומר גלם".

• באיזה מדינות משתמשים בפוספוגבס באופן מלא.
• מה הכוונה לשימוש "באופן מלא". כיצד אותן מדינות משתמשות בו.

• על פי הועדה לבחינת משק הפוספטים, נכון לשנת 2013, אז נכתב המסמך, נערמו לאורך השנים "כ-50 מליון טון" פוספוגבס שהצטברו בשטח. אם מאז 2013 נוספו עוד (בהערכת מינימום) כ-3 מיליון טון בממוצע של פוספוגבס בשנה, מדובר על הערכה של כ-70 מיליון טון פוספוגבס נכון להיום. על פי דוח האחריות התאגידית של כיל לשנת 2018, "כמות הפוספו-גבס שנאגרה ב-30 השנים האחרונות בכיל רותם מוערכת בכ-30 מיליון טון". מדוע ישנו פער שכזה בין הנתונים.

• כיצד מטפלת כיל בהר הפוספוגבס ובקרקע עליה הוא מתפרש.

• על פי דוח האחריות התאגידית של כיל, "פוספו-גבס הוא תוצר-לוואי של תהליך החומצה הרטוב לייצור חומצה זרחתית". מדוע היא לא מציינת כי מדובר בחומרים מסוכנים.

• על פי הדוח, "כיל רותם בוחנת כיום את הצעדים הבאים ביישומי פוספו-גבס, באמצעות ביצוע ניסוי הרצה (פיילוט) בכבישים באתר רותם, תוך שימוש בתערובות ורובדי יישום שונים". מי אישר את ניסוי ההרצה ומתי.

• על פי דוח האחריות התאגידית של כיל "הכלכלה הגלובלית המסורתית, המעדיפה מודל צריכה ליניארי המבוסס על תהליכי "קנה, השתמש והשלך", הביאה את כוכב הלכת שלנו למצב שמאיים על קיומו העתידי", ולכן היא מאמצת את רעיון הכלכלה המעגלית. בבסיס הכלכלה המעגלית, ניצבת התפיסה של צמצום השימוש במשאבי טבע מתכלים. כיצד הצהרה זו של כיל מתיישרת עם הדרישה להרחיב את הכרייה לשדה בריר.

• יוסי יוגב, טען בדיון שהתקיים עם משרד הכלכלה בשנה שעברה, שבהקשר של תעשיית הפוספטים "בסופו של דבר אתה כבעל הזיכיון מחויב אחרי שיקום הקרקע החזרה שלה לציבור, תהליך שהוא יקר ולא בהכרח נדרש… יש מצבים של לקחת איזור כזה והפיכה שלו למטמנה, ואז במקום לקחת ולשקם אותו ולהשקיע כסף מישהו מקבל את הבור הזה".
• האם דעה זו מייצגת את תפיסת החברה, כי שיקום הקרקע אינו נדרש.
• כיצד דעה זו מתיישרת עם ההצהרה של החברה שהיא פועלת לקדם כלכלה מעגלית.

• מלבד שכרו ורכבו של פקח רט"ג בשדה צין, האם כיל מממנת רכבים ומשכורות של עובדים נוספים של המשרד להגנת הסביבה. במידה שכן, בכמה רכבים ובאיזו משרות מדובר.

• על פי תכנית המקור שעסקה בקריסת בריכה 3 וזיהום בנחל אשלים (ששודרה ביוני 2018), מנהלים בחברה ידעו לכאורה על סכנת הקריסה של הבריכה. האם מלבד החקירה הפלילית המתנהלת, נקטה החברה באיזשהם צעדים כדי לבחון את אחריות אנשי החברה. במידה שכן, מה נעשה.

תשובת כיל – מחברת ICL נמסר: ICL הינה חברה שומרת חוק הפועלת בשקיפות מול עובדיה, לקוחותיה, הציבור בישראל והרגולציה. בשנים האחרונות, פועלת החברה ללא לאות בכל המישורים על מנת לשמור על מקור פרנסתם לטווח ארוך של למעלה מאלף עובדי המפעל.

כפי שהוסבר לנציגי מקבלי ההחלטות, לרותם אמפרט ישנן רזרבות לפחות מ-4 שנים. תהליכי תכנון ואישור צפויים, לדעת כל הגורמים הרלוונטיים, לקחת יותר מ-4 שנים ללא התערבות מיידית מצד הממשלה.

לצערנו, בשנים שנותרו, למפעל רותם צפוי תזרים מזומנים שלילי הנובע, בין היתר, משפל מחירים מתמשך במחיר הפוספט והשקעות סביבתיות נדרשות בהיקפים גדולים על פי דרישות הרגולציה.

במצב זה, של חוסר וודאות, הנובע מהיעדר קבלת החלטות על ידי הממשלה הנוגעות לעתידה של רותם בטווח הארוך (מעבר ל-4 שנים), ניאלץ לנקוט בצעדי ההתייעלות המתבקשים.

בקשת תגובה המשרד להגנת הסביבה

מאז אירוע זיהום נחל אשלים משרדנו משקיע תשומות ומשאבים רבים בכל הנוגע לקידום פעולות אסדרה בהיקפים משמעותיים של מפעל רותם אמפרט, לצד נקיטה בהליכי אכיפה לרבות פתיחה בחקירה פלילית בגין נסיבות אירוע זיהום נחל אשלים ותוצאותיו. 

בכל הנוגע לפעולות ההסדרה של מערך שפכי המפעל ושל מאגרי הפוספוגבס: משרדנו הסתייע בין היתר בגורמי חוץ בין-לאומיים לרבות רגולטורים מקבילים וחברות ייעוץ מהארץ ומהעולם שלהם ניסיון רב באסדרת הפעילות התעשייתית מתחום החומצות והדשנים, וזאת על מנת לגבש דרישות מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר, שיבטיחו כי הסיכון מזרמי הפסולת יהיה מינימלי ולרבות דרישות לשיקום זרמי הפסולת השונים שתחת אחריות החברה.

במישור האכיפתי: החקירה שמנהלת המשטרה הירוקה בעניין אירוע זיהום נחל אשלים נמצאת בעיצומה, בשלבים מאוד מתקדמים. בתיק זה בוצעה שורה של פעולות חקירה מורכבות, גלויות וסמויות, הכוללות מגוון כלים ופעולות כמו חקירות באזהרה, גביית עדויות, חיפושים, צווים ועוד.

1. ב-6 למאי פרסם משרד האנרגיה את "התוכנית להאצת פרויקטי תשתית במשק האנרגיה והמים לעידוד צמיחה כלכלית". במסמך "הסרת חסמים" שצורף להודעה מצויין כי בנוגע לשדה בריר, משרד האנרגיה, יחד עם שאר משרדי הממשלה יגיש "עמדה מסודרת לבג"ץ לטובת קידום שדה בריר שתאפשר להמשיך לפעול בנהלים הקיימים ללא תסקיר בריאות". מדוע המשרד להגנת הסביבה מתנגד לתסקיר בריאות.

בדיקת הנושאים הבריאותיים כתוצאה מהשפעות סביבתיות היא לב ליבה של פעילות המשרד להגנת הסביבה. המשרד מכניס את השיקולים הללו למערכת התכנון, הרישוי וקביעת הסטנדרטים.

למעשה, המשרד להגנת הסביבה בודק כבר כיום את ההיבטים הבריאותיים של מפגעים סביבתיים, ואף אחראי על הנושא. התקנים של המשרד בנושא זיהום אוויר, שנקבעו בהסכמת משרד הבריאות,  נשענים על מידע ומחקרים בריאותיים ומתוך מטרה למזער את הסיכונים הבריאותיים לאוכלוסיות הרגישות ביותר. בהיבט זה, אנחנו נוהגים לפי הסטנדרטים הנהוגים במדינות ה-OECD.

מכיוון שבמסגרת תסקיר ההשפעה על הסביבה אנו כבר בודקים את ההשלכות הבריאותיות של המפגעים הללו, כפי שמקובל באירופה ובאמצעות מערכת תקינה וחקיקה מפותחת, המשרד סבור כי ניתן מענה ראוי ומספק בדרך זו. אנו נמשיך את ההתייעצות עם משרד הבריאות במטרה לשפר באופן מתמיד את הבחינה הבריאותית של מפגעים סביבתיים בתסקיר.

• על פי פרופ' ברודאי מהטכניון, "כריית פוספטים במכרות פתוחים גורמת לפליטת ופיזור חלקיקים המכילים בין השאר מתכות רעילות ורדיונוקלידים (שנספחים לחומר החלקיקי)…. פילוג הגודל, הצפיפות והצורה של החלקיקים שמקורם בכריית פוספטים כמעט ולא נחקרו", למרות שידוע שיש להם "השפעה רבה על שיקוע חלקיקים באזורים שונים של מערכת הנשימה". מדוע המשרד להגנת הסביבה לא יזם עד כה מחקר הבודק בצורה מקיפה את השפעתם הבריאותית של החלקיקים שמקורם בכריית פוספטים.

המשרד הוא רגולטור, וצריך לעשות הפרדה בין גופי מחקר לרגולטורים והכלים שאיתם הם עובדים. רגולציה נשענת על מחקרים רבים, ובמקרה הזה תקני הסביבה הסטנדרטיים מבוססים על תקנים בין-לאומיים כגון של ארגון הבריאות העולמי, האיחוד האירופי ועוד. התקנים האלה נקבעים בהסתמך על מחקרים אפידמיולוגיים, טוקסיקולוגיים והערכות סיכונים בריאותיות.

הפרקטיקה המקובלת בעולם לביצוע הערכת סיכונים סביבתית היא באמצעות מודלים לפיזור מזהמי אוויר. חישוב מקדמי הפליטה בתהליכי כרייה וחציבה נעשה באמצעות מקדמים ממקורות ספרותיים המבוססים על מחקרים וסקרים.

לסיכום: אין הכרח לעשות מחקר ספציפי-נקודתי על מקום מסוים כדי לבחון את ההשפעה הבריאותית של הזיהום הסביבתי, מכיוון שקיימים כלים עולמיים שמאפשרים לעשות זאת בצורה טובה.

• מדוע המשרד להגנת הסביבה לא יזם מחקר הבודק בצורה מקיפה את השפעת סביבת העבודה על בריאותם של עובדי מישור רותם והעובדים במכרות הפעילים של כיל-רותם.

למשרד להגנת הסביבה אין סמכות בנושאי בריאות עובדים, ויש לפנות בשאלה זו לרגולטור המתאים, משרד העבודה והרווחה.

• מדוע המשרד להגנת הסביבה לא יזם מחקר המכמת את כלל העלויות החיצוניות הכספיות בכל הקשור לשרשרת הייצור של פוספטים בישראל.

המידע אינו נכון. המשרד יזם מחקר כלכלי מקיף ביותר הבוחן את עלויות השיקום בטווח הקצר, הבינוני והארוך הנלוות לשרשרת הייצור של פוספטים בישראל – פוספוגבס יבש, פוספוגבס רטוב (בריכות האידוי המפעליות) ורפש פוספט. בימים אלה המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד האנרגיה, החשב הכללי ורשות מקרקעי ישראל, נמצאים בעיצומו של מחקר מקיף ומורכב זה.

• על פי הדוח השנתי של כיל, ב-2019 נרשמה ירידה במכירות של דשני ומוצרי פוספט ובמחירי סלע הפוספט, עד כדי כך ש"עקב החלשות הביקוש הגלובלי והמחירים הנמוכים לסלע פוספט, צמצמה כיל רותם את הייצור במפעל צין בסוף הרבעון השלישי של 2019 למשך שלושה חודשים". אם זה מצב השוק, והחברה במילא צמצמה את הייצור עוד לפני התפרצות מגפת הקורונה, למה יש "להאיץ" פרויקט תשתית שההשלכות הכלכליות, הסביבתיות והבריאותיות שלו לא נבחנו בצורה מקצועית ומקיפה.

הטענה אינה ברורה. המשרד להגנת הסביבה כלל אינו גוף ה"מאיץ" פרויקטים לכרייה ולחציבה. כידוע, משרד האנרגיה הוא הגוף שמקדם תוכניות כרייה וחציבה ובכלל זאת שדה בריר, ויש לפנות אליהם בנושא זה.

ככל שתוכניות מקודמות במוסדות התכנון, המשרד להגנת הסביבה, במסגרת תפקידו כיועץ הסביבתי של הוועדה, נותן את המענה להיבטים הסביבתיים-בריאותיים.

• בדיון בכנסת של הועדה המשותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות, בשנת 2011 בנושא הכרייה בשדה בריר, אמרה ד"ר לבנה קורדובה, נציגת המשרד להגנת הסביבה כי "העמדה של הנהלת המשרד, היא שמאחר שקיים חשש לבריאות הציבור, המשרד מתנגד". בסיכום הדיון אמר יו"ר הועדה ח"כ דב חנין כי "בדיון הזה שמענו שהעמדה הזאת מקובלת גם על המשרד להגנת הסביבה. שני המשרדים הרלוונטיים לענייני בריאות וסביבה – שזה הנושא שהוועדה הזו אחראית עליו – מביעים את עמדתם שלא נכון להקים מכרה פוספסטים בשדה בריר". ביוני 2015, ארבע שנים מאוחר יותר, טענה ד"ר קורדובה בדיון שנערך בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת כי "העמדה של המשרד להגנת הסביבה לא השתנתה מחוות הדעת שהוגשה בשנת 2004, שאומרת שאנחנו לא מתנגדים להקמת המכרה". כיצד טענה זו של ד"ר קורדובה מתיישרת עם העובדות.

העמדה המקצועית של המשרד זהה מ-2004 ועד היום לאורך כל השנים, ולפיה המשרד אינו מתנגד לקידום התוכנית, לאור תוצאות תסקיר ההשפעה על הסביבה ישן שהוכן בזמנו על-ידי רותם אמפרט ובדיקות נוספות שנערכו לאחריו, ובכפוף לבדיקות סביבתיות שיידרשו במסגרת המשך ההליך התכנוני בתכנית המתאר הארצית המפורטת. יחד עם זאת, בוועדות השונות של הכנסת מובאות עמדות השרים (ב-2011 עמדת השר גלעד ארדן וב-2015 עמדת השר אבי גבאי), שאותן הביעה ד"ר לבנה קורדובה. נציין, כי בשנת 2015, השר להגנת הסביבה דאז אבי גבאי סיכם עם שר הבריאות דאז, יעקב ליצמן, שהנחיות לתסקיר השפעה חדש על הסביבה יבוצעו בהתייעצות עם משרד הבריאות. בהמשך המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה כי תוכנית הכרייה לשדה בריר תקודם בתוכנית מתאר ארצית מפורטת, וכי זו תלווה בתסקיר השפעה על הסביבה אשר יוכן על ידי המדינה.

• תמ"א 14ב מתבססת על מסמך מדיניות של ועדת העורכים, יחד עם נציגי המשרד להגנת הסביבה (תמ"א 14/ג'). במסמך המדיניות נכתב כי "לא נבחנה במהלך העבודה האפשרות האסטרטגית והכלכלית לייבא חומר גלם לתעשייה בישראל". מדוע לא נבחנו שום חלופות אסטרטגיות כלכליות במסמך המדיניות, וכיצד אפשר לקבוע תכנית מתאר ארצית לכרייה, הפוגעת באופן רחב היקף במשאבי הטבע, בלא שום בחינה של חלופות שמונעות או מצמצמות את השימוש והפגיעה במשאבי הטבע.

מדובר בסוגיה כלכלית של כריית מחצב ביחס לייבוא, שהיא באחריותו של משרד האנרגיה (הממונה על המכרות) ולא של המשרד להגנת הסביבה.

יחד עם זאת, המשרד להגנת הסביבה לא יאפשר קידום של חלופות כרייה שיפגעו במשאבי הטבע או ייצרו מפגעים סביבתיים אחרים – כפי שאכן קרה במקרה זה, כאשר ועדת העורכים בדקה חלופות מסוימות, ולחלקן המשרד התנגד. במסגרת בדיקת החלופות במהלך הכנת תמ"א 14 ב המשרד שאף לצמצם כמה שיותר את ההשפעות הסביבתיות של הליכי הכרייה שקודמו על-ידי משרד האנרגיה, בדגש של התבססות על אתרים קיימים עד כמה שניתן.

במארס 2018 נערך סיור מטעם וביוזמת המשרד להגנת הסביבה בארה"ב על-מנת להעמיק את עולם התוכן המקצועי העוסק בתעשיית החומצות והדשנים. הסיור התמקד במדינת פלורידה שהיא המדינה בעלת התעשייה המפותחת ביותר בארה"ב בתחום כריית פוספטים וייצור של חומצות ודשנים, והיא המדינה בעלת התקינה המקצועית המפותחת ביותר במדינות ה-OECD. המשלחת יצאה ביוזמת המשרד, בתכנון ובארגון של אנשיו, ובמימון מלא שלו.

לא נוכל להרחיב לנושא הטכנולוגיות שנבדקו, מכיוון שאלה הנוכחיות הן בבחינת חומרי חקירה.

• בראיון לתכנית "המקור" בערוץ 10 (יוני 2018) שעסקה בקריסת הבריכה של כיל-רותם שזיהמה את נחל אשלים מסביר יצחק בן דוד, סמנכ"ל פיקוח ואכיפה במשרד להגנת הסביבה לאחר האסון, "היינו בפלורידה וביקרנו באתרים בדיוק כמו אתרים של "רותם" וראינו שזה מתנהל הרבה יותר טוב. החל בסביבה סביב האתר וכלה באיך שהמים מוחזקים…הטכנולוגיה הזו לא הגיעה עדיין לישראל".
• מהי אותה טכנולוגיה עליה מדבר בן דוד.
• מדוע אנשי המשרד להגנת הסביבה לא היו מודעים לטכנולוגיה הזו לפני האסון.
• מדוע לא נוהל האתר של רותם טוב יותר לפני כן.
• מדוע הטכנולוגיה הזו לא הגיעה לישראל לפני כן.
• מתי נסעו אנשי המשרד לפלורידה.
• מי הם אנשי המשרד שנסעו.
• מי תכננו וארגנו את הנסיעה לפלורידה.
• כיצד מומנה הנסיעה.
• מי אירחו את אנשי המשרד להגנת הסביבה בפלורידה ועם מי נפגשו אנשי המשרד.
• האם נערך תיעוד מסודר של המפגשים, אם בסיכומים ואם בפרוטוקולים. ובמידה שכן, האם אפשר לקבל את המסמכים.

במארס 2018 נערך סיור מטעם וביוזמת המשרד להגנת הסביבה בארה"ב על-מנת להעמיק את עולם התוכן המקצועי העוסק בתעשיית החומצות והדשנים. הסיור התמקד במדינת פלורידה שהיא המדינה בעלת התעשייה המפותחת ביותר בארה"ב בתחום כריית פוספטים וייצור של חומצות ודשנים, והיא המדינה בעלת התקינה המקצועית המפותחת ביותר במדינות ה-OECD. המשלחת יצאה ביוזמת המשרד, בתכנון ובארגון של אנשיו, ובמימון מלא שלו. לא נוכל להרחיב לנושא הטכנולוגיות שנבדקו, מכיוון שאלה הנוכחיות הן בבחינת חומרי חקירה.

• במהלך נסיעה עם צוות הצילום בתכנית "המקור" מתועד עופרי חזיז, מנהל תחום קרקעות במשרד להגנת הסביבה מסביר ש"מה שנציגי המפעל אומרים, זה שהחומר הזה אטום. שהוא לא מחלחל למטה". מה הוא אותו "חומר אטום" עליו הוא מדבר.

החומר המדובר הוא רפש פוספאט ופוספוגבס

1. עובדת נוספת של המשרד להגנת הסביבה (שנמצאת מחוץ לפריים) אומרת ש"בעקרון אנחנו הסתמכנו על הבדיקות שלהם, שמראות שזה אטום. אבל ללא ספק זה לא המצב". אלא שגם הבדיקות של כיל עצמה, מציינות במשך שנים כי ישנו "חלחול מאגמי השפכים" של מיליוני מלמ"ק בכל שנה. גם השר להגנת הסביבה עצמו, הסביר בכנסת בדצמבר 2017 כי "צריך להבין שכל האקוויפר הזה מזוהם לחלוטין כבר עשרות שנים, גם מהבריכות המקוריות שהיו, גם מבריכות של מפעלים אחרים". כיצד הטענה שבמשרד להגנת הסביבה לא ידעו שישנו חלחול מתיישרת עם העובדות.  

קשה לדעת על אילו בדיקות מדובר באותו ציטוט כביכול, בחלוף הזמן. מה שהיה ידוע למשרד הוא שבעבר התבצעו הזרמות ישירות של שפכי תעשייה דרך בולען (הסמוך למפעלי פריקלס) – ישירות אל גוף המים האזורי של חבורת יהודה (חבורה גיאולוגית), ומכאן הגיע הסבר השר. פעילות זו הופסקה לפני יותר משני עשורים, וכיום המפעל מזרים את שפכיו לבריכות שהוקמו בהתאם לתקנות בריכות אידוי ואגירה.

1. יוסי בר, מפקד המשטרה הירוקה מסביר בכתבת המקור כי "אנחנו בעיצומו של מכרז לייעוץ לבחינת הכשל הזה…המכרז בשלבים מאוד מתקדמים. כך שאנחנו מאוד אופטימיים". מדוע במשרד נדרשו למכרז של מומחה חיצוני שיבחן את ה"כשל", ולא היה איש מקצוע בתוך המשרד שתחום מומחיותו מכסה גם את נושא הפעלת בריכות החומצות.

אכן, אין במשרד להגנת הסביבה מומחה מיוחד לנושא זה של כשל בריכות פוספוגבס ולמעשה, יש מעט מאוד מומחים בעולם לתחום. לא מדובר בתחום ידע אחד בלבד, אלא במכלול תחומי ידע, כולל הכשל על כל היבטיו. ועל כן, המשרד להגנת הסביבה, כמו כל גוף רגולטורי אחר בארץ ובעולם, נעזר בחוות דעת של יועצים חיצוניים בעת הצורך, ומזמין אותן כנדרש באמצעות מכרז.

1. האם במסגרת חקירת המשטרה הירוקה נבחן גם החשד לכשל פיקוחי של אנשי המשרד להגנת הסביבה עצמו.

החקירה נמצאת בעיצומה ועל כן לא ניתן למסור פרטים על הנבחן בה.

1. מדוע החקירה הפלילית בנושא זיהום נחל אשלים נמשכת זמן כה רב, ומתי היא צפויה להסתיים.

החקירה הפלילית שמנהלת המשטרה הירוקה נמצאת בעיצומה, בשלבים מאוד מתקדמים, ומטבע הדברים לא נוכל להרחיב בנושא זה. בתיק זה בוצעה שורה של פעולות חקירה מורכבות, גלויות וסמויות, הכוללות מגוון כלים ופעולות כמו חקירות באזהרה, גביית עדויות, חיפושים, צווים ועוד.

1. באותו דיון בדצמבר 2017 בכנסת אמר השר אלקין, "אנחנו לא מוכנים לאפשר זיהום של התת-קרקע בשום מצב, וגם כשהיא מזוהמת מראש על ידי תופעות קודמות…אנחנו נגד תוספת זיהום…אם צריך, נסגור גם את המפעל, אני אומר זאת כאן, מהבמה הזאת, שבמפעל לא יתבלבלו; אבל כדי לסגור את המפעל, צריך חשש אמיתי מוכח לזה שיש נזק". על פי ליאורה גולוב, סגנית מנהל מחוז הדרום, "זיהום מקורות המים הנובע בעיקר מבריכות אידוי לא אטומות (של כיל-רותם, פריקלאס וחיפה כימיקלים) וממערומי פסולת". כך גם על פי דיווחי המשרד עצמו, רשות המים והמכון הגיאולוגי – הזיהום התת קרקעי לא רק שלא נפסק, אלא ממשיך ומתפשט. האם לדעת המשרד עדיין אין "חשש אמיתי מוכח לנזק" שנגרם.

מבדיקה שביצענו – לא זכור לליאורה גולוב כי השתתפה בדיון שנערך בחודש דצמבר 2017 בכנסת, בהשתתפות השר זאב אלקין, וכן לא זכור לה באיזה הקשר נאמרו הדברים המצוטטים מפיה כביכול.  לגופו של עניין: אכן קיים חשש לזיהום מקורות מים שמקורו בבריכות ישנות, שאינן אטומות. נבהיר: אין היום בריכות אידוי פעילות ללא איטום, וכלל בריכות האידוי של מפעלי מישור רותם פועלות בהתאם להוראות תקנות המים.  בעניין בריכות אידוי ואגירה: בריכות מפעל רותם הישנות, שאינן פעילות כיום, צפויות לעבור בקרוב הליכי שיקום על פי עקרונות השיקום המתקדמים של תקינת מדינת פלורידה, הכוללים פעולות ניקוז, הסדרת שיפועים, כיסוי, ניטור ארוך טווח ושיקום נופי.

1. על פי גולוב, ובניגוד להמלצות האגף לחומרים מסוכנים, ישנו עירוב שפכים של המפעלים השונים באיזור התעשייה, והם לא מפוקחים באופן פרטני. מדוע המשרד להגנת הסביבה לא פועל להפרדה מיידית ופיקוח פרטני של השפכים לכל אחד מהמתקנים.

טענה זו שגויה! מפעל חיפה כימיקלים דרום ומפעל פריקלאס מזרימים את שפכיהם המטופלים דרך תשתית משותפת אל ים המלח, בכפוף להיתר הזרמה. רותם אמפרט אינה "מערבת" את שפכיה עם מפעלים אחרים, והיא פועלת למחזר אותם ככל הניתן על מנת לצמצם את כמות השפכים שהיא מייצרת.

1. בדוח מרשם הפליטות השנתי ל-2018 "במישור רותם 39….בריכות אידוי המשמשות כפתרון קצה לשפכי תעשייה. רובן שייכות למפעלים המדווחים למפל"ס….אולם 29 מהבריכות נמצאות בשטחי המפעלים ולפיכך ההזרמות אליהן לא מדווחות למפל"ס. המשרד להגנת הסביבה ערך לראשונה מצאי של כמויות הזרמות מזהמים בשפכי תעשייה לבריכות האידוי. השוואת ממצאי המצאי עם כמויות המזהמים בשפכי התעשייה המדווחות למפל"ס מעלה שרוב הכמות של מזהמים רבים, בשפכי התעשייה של מפעלי המפל"ס, כלל לא מדווחת למפל"ס". מדוע לא מפורסמים המזהמים הללו, למה עד כה הם לא דווחו למשרד וכיצד מתבצע הפיקוח הנוכחי על הזרמת השפכים.

כפי שמוסבר בדוח המפל"ס, אין חובת דיווח על הזרמות המתרחשות בתוך המפעל, אלא רק על הזרמות מהמפעל החוצה. מכיוון שרוב בריכות האידוי הגדולות (נאות חובב ומישור רותם) הן בתוך שטחי המפעלים, הרי שהזרמת שפכי התעשייה אליהן אינה מדווחת במפל"ס.

בדוח המפל"ס כתבנו שהערכת הכמויות של מזהמים במצאי שפכי תעשייה המוזרמים לבריכות האידוי, מלמדת שרוב המזהמים בשפכי תעשייה הם בהזרמות שבין המתקן לבריכת האידוי שבתוך המפעל, ולא בהזרמות אל מחוץ למפעל, המדווחות למפל"ס. על שפכי התעשייה המוזרמים לבריכות אידוי מפעליות יש פיקוח שוטף של המחוזות באמצעות דיווח המפעלים על ריכוזים וספיקות ההזרמה.

1. כמה רכזי אכיפה ופקחים עובדים כיום במחוז דרום, מה היקפי המשרה שאושרו להם ומהם תקני הרכבים שלהם.

במחוז דרום עובדים כיום 13 מפקחים בתחום התעשיות. כיום לא מאויש תקן ראש תחום פיקוח ותעשייה.

כלל העובדים מועסקים במשרה מלאה ולכולם הרשאה להשתמש בשלושה רכבי איגום מחוזיים העומדים לרשותם.

כמו כן, בצמידות למחוז פועלת יחידה סביבתית נגב מזרחי שגם שם מועסקים 4 פקחים במשרה מלאה ולרשותם עומדים 3 רכבים לצורך ביצוע עבודתם. נזכיר, כי היחידה הסביבתית אינה כפופה למשרד להגנת הסביבה.

1. ב-2014 נכתב על ידי אנשי האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה מסמך "מדיניות לטיפול בפסולת השוטפת ממפעלי ייצור חומצה זרחתית", ובין היתר נכתב כו כי "הפסולת המיוצרת במפעל מוגדרת תחת תקנות החומרים המסוכנים", ו"נדרשת התייחסות מיוחדת עבור פסולות אלה מאחר והן מיוצרת במפעלים אלה בכמויות אדירות". מדוע מאז ועד היום לא הופיעה פסולת הייצור של מתקני כיל-רותם במסגרת דוחות "תמונת מצב – טיפול בפסולת מסוכנת בישראל", וגם לא ב"דוח מסכם טיוב רגולציה – תחום חומרים מסוכנים פסולת מסוכנת".

כפי שנכתב במסמך המדיניות – הפסולת, על אף היותה פסולת מסוכנת לפי התקנות בישראל, מסווגת באירופה כפסולת שעשויה להיות מסוכנת או לא – בהתאם לתכונות הסיכון שבה, הנובעות מריכוז המזהמים. המשרד נצמד לתקנות האירופאיות החדשות יותר.

בהמשך לפרסום המדיניות, מפעל רותם ביצע אנליזות לחומר ועל פיהן ביצע סיווג של הפסולת. בהתאם לממצאים ולאחר בדיקתם, יצאה התייחסות המשרד שלפיה הפסולת היא ללא תכונות סיכון. בהתאם לכך אין מקום להתייחס לכמויות אלו של פסולת בדוח תמונת מצב – פסולת מסוכנת המפורסם על-ידי האגף.

1. מדוע גם במסגרת חוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה "סיכום תהליך בחינת חלופות מיקום לעירום פוספוגבס יבש ורטוב" מ-2018, לא מוזכר כי מדובר בחומר מסוכן, ולא נבחן כלל אופן הטיפול בחומר המסוכן קודם לעירומו או הטמנתו.

במסגרת הליך הסדרת המפעל, המשרד בחן בין היתר את אופן הטיפול בפסולת טרם עירומה בהתייחס לתכולת הנוזלים והמזהמים שבה, ודרש כי המפעל יעמוד בדרישות הסביבתיות המתקדמות (BAT), וכן דרש הקמת תשתיות למניעת זיהום קרקע ומים לרבות, איטום, ניקוז ואיסוף תשטיפים, ניטור וכיוצא באלה. כאמור, לפי הבדיקות והסיווגים שנעשו, הפסולת היא ללא תכונות סיכון.

• באותו מסמך מ-2018 נכתב כי "לבקשת הצוות, המידע נאסף על ידי המפעל והוצג בדוח מסכם". מדוע צוות המשרד להגנת הסביבה מסתמך על מידע הנאסף על ידי המפעל ולא מקיים בחינה עצמאית מקצועית משלו בנוגע לצורך בחלופות.

ככל שהשאלה מתייחסת למסמך בעניין חלופות מיקום: בדיקה זו בוצעה בהליך טרום תכנון סטטוטורי, אך בדומה להליכי תכנון ובהתאם לקבוע בתקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה, התשס"ג – 2003, סעיף 2), על מגיש התוכנית להגיש את תסקיר ההשפעה על הסביבה. רותם ביצעה זאת באמצעות חברה המתמחה בהגשת תסקירי השפעה על הסביבה ובבדיקת חלופות תכנוניות. המסמכים הוגשו על-ידי חברה יועצת, וכוללים בין היתר מפות רקע, מידע תכנוני-סטטוטורי, רגישות הידרו-גיאולוגית, מידע על שטחים פתוחים, מידע על שימושים רגישים, וכן בחינת חלופות על-פי קריטריונים שנקבעו על-ידי צוות הבדיקה. הצוות כלל גורמים מקצועיים במשרד להגנת הסביבה ורשויות רלוונטיות אחרות כמו היחידה הסביבתית נגב מזרחי, רשות הטבע והגנים, רשות ניקוז ים המלח ורשות המים.

• המלצות המשרד הן כי "בטווח הארוך, קיימת עדיפות לעירום הפוספוגבס (יבש ורטוב) בשטחים ממערב לכביש 258. יש צורך להעמיק את הבדיקה לניצול בורות כריית הפוספטים והחול הסמוכים למפעל ממערב לכביש 258", האם לדעת המשרד יש להטמין חומרים מסוכנים ורעילים בבורות כריית הפוספט והחול.

בימים אלה מקודמת תוכנית שמספרה 656-0570754, העוסקת בהקמת מאגרי פוספוגבס חדשים בחלקו המערבי של כביש 258. עוד בשלב תסקיר ההשפעה על הסביבה הציב המשרד להגנת הסביבה דרישות שעל-פיהן המאגרים העתידיים יקומו עם תשתית איטום – בהתאם לדרישות המחמירות המקובלות כיום בתקינת מדינת פלורידה, וזאת כדי לצמצם את הסיכון לחלחול מזהמים למינימום. עם התשתית הנכונה, יש יתרון בשימוש בבורות הכרייה בכך שנעשה שימוש בקרקע שהיא כבר מופרת.

• מכיוון שמדובר בעשרות מיליוני טונות של פסולת מסוכנת, ישנן עלויות שינוע של החומר והיטלי הטמנה על פסולת מסוכנת. מדוע המשרד לא ביצע הערכה כלכלית כלשהי של העלויות במסגרת מסמך הצוות.

נכון להיום, אין היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים.

• מדוע במסגרת חוות דעת הצוות "החלופות הטכנולוגיות השונות שעומדות בייצור פוספוגבס", לא נבחנו חלופות נוספות מלבד ייצור חומצות זרחתיות בייצור רטוב או יבש.

כיום ידועות שתי טכניקות  BATלייצור חומצה זרחתית: תהליך יבש (תרמי) ותהליך רטוב. הטכניקה שנבחרת נובעת מהתלות בסוג התוצרים. לפי ההערכות המקובלות, כ-90% מהחומצה הזרחתית בעולם מיוצרת בתהליך רטוב הדומה לתהליך הייצור במפעל רותם אמפרט. תהליך "רטוב" לייצור חומצה זרחתית באמצעות שימוש בחומצה גופריתית שבו נוצר פוספוגבס, נחשב כטכניקה מיטבית זמינה (BAT).

• על פי תושבי עין תמר, ברוך ובר תיווך ביניהם לבין אנשי כיל-רותם והיה אחראי על מפגש בתחומי מתקני הייצור של המפעל, שתואם על מנת לשכנע אותם להסיר את ההתנגדות שלהם להרחבת בריכה 5. האם לדעת המשרד להגנת הסביבה זהו חלק מתפקידו של הרגולטור המפקח על המפעלים.

ברוך ובר לא עוסק ולא עסק בתיווך ולא היה אחראי למפגש כזה! ברוך ובר הציע בוועדה המקומית שהמפעל יזמין אליו את תושבי המקום כדי לאפשר להם לראות מקרוב ובאופן אישי את תהליכי הייצור, ולהסיק את מסקנותיהם. ההצעה הגיעה מתוך ידיעה על קיום מפגשים דומים שנעשו בעבר בעוד שני מקומות במחוז (באגן ובנאות חובב), שהובילו להגברת השקיפות של המפעלים לציבור ולתושבי האזור.

• בשנים 2017-2019 התנהלו דיונים בנוגע לבקשות הקלות והרחבת בריכה 5 של כיל-רותם, בוועדת התכנון המחוזית דרום, בוועדת הערר המחוזית ובוועדה המקומית של המועצה האזורית תמר. בדיונים האלו השתתפו גם נציגי המשרד להגנת הסביבה.
• במרץ 2018 במסגרת דיון בוועדת הערר ייצג את כיל סמנכ"ל חומצות ואנרגיה, נדב טורנר. הוא טען כי לצד החומצה הזרחתית המופקת, "התוצר השני שיוצא מהריאקטור הוא גבס, כמו קירות גבס לקירות גבס או כל מוצר סטנדרטי אחר, אך מה שהיה בסלע נמצא עתה בגבס. אז בעצם אנחנו קוראים לזה פוספט גבס, גבס פוספט". באותה הישיבה נכחו גם אורלי מילר, רכזת תעשיות מישור רותם, וברוך ובר, מנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, מדוע לא טרחו לתקן את דבריו של טורנר ולהסביר שלא מדובר "במוצר סטנדרטי" כלל.
• טורנר אומר כי "היום אנחנו עורמים אותו, שומרים אותו בערימות גדולות, זה הסטנדרט המקובל בעולם, הרבה מדינות משתמשים בו באופן מלא. אין להם יותר את הערימות האלה. אנחנו גם בכיוון הזה". מדוע אנשי המשרד להגנת הסביבה לא מסבירים מדוע "עורמים" את החומר ה"סטנדרטי" ולא עושים בו שימוש, ומדוע הם לא מתקנים את טורנר ומסבירים שדבריו בנוגע לכך ש"הרבה מדינות משתמשים בו באופן מלא" אינם נכונים.
• ובר מסביר באותו דיון כי "למעשה, הבריכה עוד לפני שהתחילו לטפל בה, מורכבת משכבת איטום…מרגע שיש לך שכבת גבס היא מספקת שכבת איטום מספיקה. אשר לבריכה 4, ישנה שכבת איטום שהיא שכבת הגבס". מדוע הוא מכנה את החומר גבס, זאת למרות שהוא יודע שלא מדובר בגבס.
• בהתייחסות לבריכה 4, ובר עצמו חוזר באותו דיון על מה שידוע למשרד להגנת הסביבה מזה שנים (כפי שהובא בשאלות בנוגע לחלחול הבריכות), "…היה איזה מן סדק, לא בולען…היה סדק בשכבה של הגבס" – זאת אומרת שהפוספוגבס שנערם לא עוצר בצורה מלאה את החלחול והוא בוודאי לא חומר אוטם לחלוטין – כיצד ובר יכול לטעון ששכבת איטום של הפוספוגבס עצמו היא שכבת איטום מספיקה.
• מדוע לא חולק ובר עם הנוכחים את הערכת נציג הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית שהגיע לבקשת המשרד ב-2017, על פיה ייבוש מוחלט של המאגרים שנבנו על הר סוללות הפוספוגבס עלול להביא לקריסתו ולחסימת נתיבי זרימה שיטפוניים לנחל אשלים.

א. פוספוגבס הוא תוצר של ריאקציה של סלע פוספט מקומי עם חומצה גופריתנית. לכן, כל מה שנמצא בסלע, יהיה גם בפסופוגבס. בפועל, מדובר בגבס המועשר במינרלים מקומיים, הכוללים גם פוספט. אין מתפקידנו לפרש את דברי הסמנכ"ל המבקש לבדוק ניצול עתידי לחומר זה, ככל שלא הוגשה למשרד בקשה פורמלית לניצול החומר ונבחנה לעומק.

אורלי מילר היא עובדת ביחידה הסביבתית נגב מזרחי, ויש לפנות ליחידה הסביבתית למתן מענה.

ב. סוגיית מהותו של הגבס הוזכרה בהערת אגב, שלא הייתה ממהותו של הדיון ואין מתפקידם של אנשי הרשויות השונות להתייחס לכל הערה. ידוע למשרדנו על מספר מדינות באירופה שבהם נעשה שימוש בפוספוגבס כחומר תשתיתי וכחומר לטיוב קרקע. במהלך הסיור המקצועי שנערך בארה"ב אף הובאה דוגמה לשימוש בפוספוגבס מצפון מדינת פלורידה כחומר לטיוב קרקע בשדות חקלאיים במדינה השכנה (וירג'ניה).

ג. שכבת האיטום היא בפירוש גבס מבחינה כימית, המכיל גם מינרלים המצויים בחומרי החציבה הטבעיים – לרבות פוספט.

ד. לא ברור על מה טענה זו מסתמכת, שכן הרי גבס משוקמים בארה"ב אינם מהווים מוקד סכנה לקריסה. למשרד לא מוכרת הטענה כי ייבוש מערומים יביא לקריסת הר הפוספוגבס אלא נהפוך הוא: תהליך שיקום הר פוספוגבס כולל את ייבושו ופעולות הנדסיות להגברת יציבותו ואלו הם הדברים שלהם המפעל נדרש.

• האם אפשר לקבל את חוות הדעת המלאה של נציג ה-EPA בנוגע לסכנות הנובעות ממיקום הבריכות על הסוללות.

במהלך חודש אוקטובר 2017 נערך ביקור של נציג סוכנות ה-EPA בשטח בריכות מפעל רותם אמפרט ולאורך נחל אשלים שזוהם כתוצאה מפריצת הדופן המזרחית של בריכה מספר שלוש. הסיור נערך כחלק מיוזמת אגף שפכי תעשייה קרקעות מזוהמות ודלקים במשרד להגנת הסביבה, על מנת להעמיק ולהעשיר את הידע המקצועי במשרד בכל הנוגע לטיוב ושיפור דרישות המשרד באשר לתשתיות מסוג זה. במהלך הסיור, נציג הסוכנות להגנת הסביבה סקר את רשמיו לגבי הפעולות הבאות שיש לבצע כדי להפחית את הסיכון לאירועי פריצה או דליפה נוספים. הנציג אף נתן המלצות הנוגעות לביצוע בדיקות יציבות מקיפות לשטח בריכות 1-3, המלצות לשיקום וסגירת הבריכות המדוברות, המלצות לעניין מערכי הניטור הנדרשים לתת הקרקע והמלצות לשיקום נחל אשלים. בהמשך לביקור זה הועלו הדרישות לנציגי חברת רותם אמפרט והן בוצעו במלואן. בנוסף וכחלק מהליכי השיקום לבריכות 1-4, הועלתה דרישה נוספת לביצוע בדיקת יציבות מקיפה ולאחרונה אף קיבלנו את תוצאותיה המעידות כי הבריכות אינן מהוות סיכון אפשרי לקריסה.

• בדיון שהתקיים במועצה האזורית תמר, סיפרו תושבי עין תמר כי הם מתריעים "בשנים האחרונות על ריחות קשים המגיעים אלינו ממפעלי כיל וציינו פעמים רבות כי לא נעשה דבר בנידון". ובר ענה בתשובה לדברים, "אנחנו עד כה לא איתרנו את מקורות הריחות…אנחנו שם כל הזמן ולא זיהינו ריחות מהבריכות…בשלב הזה אנחנו לא יכולים לקבוע שהאשמה היא על בריכות מפעלי רותם…ריחות מהבריכות זה בסבירות נמוכה". בניגוד לטענת ובר, במהלך סיור בשטח, הרחנו ריחות חריפים באזור הבריכות של כיל-רותם שלוו בצריבות בעיניים ובנחיריים גם שעות לאחר מכן. כך גם על פי היחידה האזורית לאיכות הסביבה בנגב המזרחי, בדוח השנתי שלה נכתב כי "בוצע דיגום באזור בריכות רותם במטרה לבחון את יעילות הדיגום הסביבתי. בזמן הדיגום הורגש ריח חזק מסביב לבריכות אך יחד עם זאת, תוצאות הדיגום לא הצביעו על חריגות. המסקנה הנובעת מכך היא כי יתכן ששיטות שנקבעו על ידי המשרד להגנת הסביבה כקבילות, לא מספיק רגישות למדידת פרמטרים אלו באוויר הפתוח".
• מדוע טוען ובר כי "לא זיהינו ריחות מהבריכות", ולא מסביר לנוכחים כי למשרד אין את כלי הניטור המלאים כדי לבחון מדעית את הטענות.
• מדוע המשרד להגנת הסביבה לא מתקין כלי ניטור שידגמו וינטרו את כל מכלול החומרים המסוכנים הנפלטים באזור בריכות התפעול של המתקנים, למרות תלונות התושבים שנמשכות שנים.

העומדים על סוללות הבריכות, המכילות את שפכי רותם, בוודאי יוכלו לחוש בריח המגיע בהם. אולם זאת לא השאלה. הנוסעים בכביש 258, הסמוך לבריכות, לא סובלים ממפגעי ריח ולא קיבלנו במשרד תלונות בנושא זה. תושבי המועצה האזורית תמר, הנמצאים במרחק של כ-18 ק"מ מהמפעל, מתלוננים מידי פעם על קיומם של ריחות, אך קשה לשייכם: במרחב מצויים מפעלים אחרים, בסמיכות לתושבים, חלקם אף בירדן. עד עתה, אין לנו דרך לחבר באופן ברור בין מקורות הריח לבין התלונות, באופן שיאפשר לנו לפעול. ככלל, מציאת מקורות ריח היא פעולה מורכבת לצורכי אכיפה בכל הארץ, ואזור המפעלים הללו אינו שונה.  נציין, כי המשרד דרש מהמפעלים תחנות ניטור שבהן נמדדים מזהמים רבים, חלקם ללא שיטה תקנית אלא רק כאינדיקציה להמצאות החומר. בנוסף, בתקופה האחרונה הוצב מכשיר למדידת מימן פלואורי ומימן כלורי לניסיון. בימים אלה, מכשיר זה עובר תיקוף על-ידי הרשות להסמכת מעבדות. אם המכשיר יקבל את אישור הרשות להסמכת מעבדות, נוכל להיעזר במכשיר זה לניתוח חלק מהתלונות.

• מפעל המבקש היתר פליטה לאוויר נדרש לספק סקר BAT GAP ANALYSIS. על פי הסקר נקבעת תכנית היישום. כיצד נקבע סדר העדיפויות של תכנית היישום, והאם היא מתקדמת על פי לוח הזמנים שנקבע.

סדר העדיפויות בהיתרי הפליטה נקבעת על פי 3 קריטריונים:

א.         אופי מזהם האוויר ומידת המסוכנות ממנו לסביבה ולאדם.

ב.         כמות הפליטה של המזהם.

ג.         מורכבות יישום האמצעים להפחתת הפליטות.

נכון להיום, המפעל אינו עומד בתוכנית היישום בהיתר הפליטה, ועל-כן ננקטו נגדו צעדי אכיפה.

• על פי ברוך ובר נכון לשנת 2019, "מתוך 147 פרויקטים של אוויר נקי של רותם, הושלמו כבר קרוב לשליש". האם אפשר לקבל את הפירוט המלא של הפרויקטים הנדרשים ליישום על ידי כיל, אלה שהושלמו ואלה שלא הושלמו.

פירוט הפרויקטים שבוצעו על-ידי המפעל או מתוכננים להיות מבוצעים מגלם בתוכו נתונים אודות השקעות כלכליות של המפעל, ומשכך לא נוכל למסור מידע זה.

• אשמח גם לקבל את תכנית היישום המלאה של המשרד בנוגע למפעלי כיל-רותם.

תוכנית היישום נמצאת בהיתר הפליטה ובעדכוניו של המפעל, המפורסם לציבור באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה.

רצ"ב לנוחותך מסמכי עדכון להיתר הפליטה של רותם.

• בנוגע להר הפוספוגבס ובר גם ציין בפני הועדה כי, "אני לא חושב שאפשר לפנות את ההר…השלב הסופי זה שיקום נופי. עיצוב ההר, חיפוי ההר והשלב האחרון שיקום נופי על פי הפרמטרים שהוועדה תחליט".
• מדוע הערכה זאת לא מובאת בהמלצות צוות "סיכום תהליך בחינת חלופות מיקום לעירום פוספוגבס יבש ורטוב".
• האם המשרד להגנת הסביבה, בחן את העלויות וההיתכנות של שיקום של מעל ל-60 מיליון טון של פסולת מסוכנת, שמכילה בתוכה מיליוני טונות של נוזלים מזוהמים הדולפים אל הקרקע.
• כיצד הצעה זאת מסתדרת עם העובדה שהמשרד להגנת הסביבה מאפשר תכניות להרחבת הר הפוספוגבס.
• מדוע המשרד לא מבצע בדיקות חלחול ואנליזות חומרים מקיפות סביב הר הפוספוגבס, מאחר שמדובר בעשרות מיליוני טונות של חומר מסוכן שחלקו רטוב, הממוקם על קרקע חולית שאינה אטומה.

הפרקטיקה המקובלת לשיקום מאגרי פוספוגבס היא הפרקטיקה הקבועה בתקינת מדינת פלורידה.  שינוע וחפירת מיליוני טונות של פסולת הפוספוגבס אינם אפשריים או הגיוניים, ולכן התקינה עוסקת בהסדרת המערומים כך שהסיכון מהם ינוהל באופן מיטבי, על-פי העקרונות שנמנו בתשובה לשאלה מספר 14.  עניין בחינת הרחבת בריכה חמש נבחן לעומק בהשוואה לתקינת מדינת פלורידה. הרחבה זו נמנית עם חלק ממערך בריכות מספר חמש של המפעל שהוקמו לאחרונה. בריכות פוספוגבס אלו עומדות בתקנים המתקדמים ביותר, לרבות בתקינת מדינת פלורידה, והותקנו בהן ובסביבתן מערכות ניטור מפותחות המעידות שאין כל אינדיקציה לחלחול של מי גבס מהם אל הסביבה.  מכל מקום, אין קשר בין השיקום לבין הרחבת בריכה מספר 5.

• בדיון בועדת הערר המחוזית ב-2019, שעסק באישור ההגבהה של "בריכה 5", רשות הטבע והגנים התנגדה להגבהת ומיקום הבריכה. גם בדיון הזה, ולמרות חוות הדעת של רט"ג (שכפופה למשרד להגנת הסביבה), הדעה הרשמית של המשרד להגנת הסביבה לא השתנתה. על פי ובר "בחנו את העניין המקצועי ודעתנו נחה". כיצד נבחן העניין המקצועי, והאם אפשר לקבל את הפרוטוקולים של הדיונים של המשרד להגנת הסביבה עם כיל בנושא.

נדגיש שוב: בניגוד למה שכתוב בשאלה, רשות הטבע והגנים אינה כפופה למשרד להגנת הסביבה.

מצ"ב חוות הדעת לעניין הקמת בריכות מספר חמש כפי שגובשו ע"י המשרד להגנת הסביבה. (מצורפת חוו"ד לעניין תשתיות בריכה מספר חמש)

• על פי הדוח לשנת 2018 של היחידה האזורית לאיכות הסביבה נגב מזרחי, "מניסוי גיאו-חשמלי שנערך בשיתוף עם המכון הגיאופיזי עלה כי "יתכן וישנו גוף מים בתת הקרקע שמקורו כנראה מבוצת הבריכות עליהן נבנתה בריכה 5". בדוח 2019 נכתב כי "קיים קשר בין עליית המפלסים בפיאזומטרים לבין ההזרמה בחלק הפעיל וכך ההפך. תוצאות הקידוחים האלכסוניים לא מצביעים על חלחול מתוך הבריכה כלפי מטה". גם על פי אנשי כיל עצמם "הבריכה יושבת על בוצה בעומק של 12 מטר". מדוע המשרד לא עוצר את הפעילות ובוחן את גופי המים בתת הקרקע, את הרכב החומרים הרעילים שבהם ואת ההשפעה שלהם על זיהום הקרקע והמים.

ממצאי הניטור של הקידוחים האלכסוניים המצויים בתחתית המערום, אינם מעידים על חלחול מזהמים משטח הבריכה 5 למטה. עליית מפלסי הנוזלים בקידוחים בגוף המערום היא חלק מפעילות העמסת הפוספוגבס על תשתית הבריכה החדשה – ומדובר בתהליך תקין. נושא תשתית הבריכות נבחן לעומק עוד בשלבי התכנון, לרבות בחינת אפשרות חלחול המזהמים מבריכות 5 אל תת הקרקע, ונבחן באופן תדיר ושוטף על-ידי נציגי המשרד ונציגי רשות המים. נדגיש: נכון לשלב זה, ממצאי הניטור אינם מעידים על דליפה של מי גבס אל תת הקרקע.

• בדוח 2019 של היחידה האזורית לאיכות הסביבה נכתב גם כי "מגמת עלייה בריכוזי ניטרטים ומלחים במעיינות צין נמשכת…פתרונות לחלחול אפשרי ממפעלי צין נידונים בימים אלו בין רשות המים, המשרד להגנת הסביבה והמפעל". האם נערך תיעוד מסודר של הדיונים, אם בסיכומים ואם בפרוטוקולים. ובמידה שכן, האם אפשר לקבל את המסמכים.

במהלך השנים האחרונות התקיימו מספר רב של דיונים בעניין זה. המשרד פועל רבות למנוע את המשך זיהום מעיינות עין צין ועין עקרבים בעבודה משותפת עם גורמים נוספים, ובהם השירות ההידרולוגי ורשות המים. בתקופה הקרובה יעגן המשרד את הנושא בתנאים רגולטורים עדכניים לרישיון העסק של המפעלים, ולאחר השלמת ההליך ישקול פרסום תנאים אלה.

• על פי הדוח השנתי של 2019, תחנת הניטור של פליטות מימן גופרתי לפרק זמן חצי שעתי העלתה שישנה "עליה מ-150 חריגות בשנת 2018 ל-192 בשנת 2019. ובפרק זמן יממתי עליה מ-18 חריגות בשנת 2018 ל-19 בשנת 2019. מקור הפליטה העיקרי הינו מפעלי רותם. נמצאה התאמה בין החריגות לכיוון רוח אופייני למתקן חומצה גפרתית ואזור הבריכות". מדוע המשרד להגנת הסביבה לא פועל מיידתית להפסקת עבודת המתקנים כשמדובר בכמות פליטות חריגה שכזו, ומה נעשה על ידי המשרד בעקבות החריגות.

הליכי אכיפה במדינת ישראל מאפשרים מדרג רב של אמצעים הכוללים תהליך הסדרה הקובע לוחות זמנים לביצוע (מעוגנים בהיתר הפליטה שניתן למפעל), וככל שיש חריגה מלוחות זמנים אלו, עוברים לאכיפה מנהלית ובמקרים הדרושים אף לאכיפה פלילית.

בפועל, נדרש המפעל להתקין אמצעים שעלותם על פי החישוב שהוגש לפנינו היא יותר מ-350 מיליון דולר. המפעל נמצא בעיצומן של השקעות שונות וחלקן בקצב שלא עמד בהוראות היתר הפליטה. בגין זאת, החלו מספר הליכי אכיפה מנהליים כנגד המפעל. יצוין, כי כתוצאה מהליכי ההסדרה והאכיפה המנהלית, חלה ירידה בפליטת מזהמים שונים בשנים האחרונות.

באשר למדידות: נציין, כי מדידות המיוחסות למימן גופרי הן אינדיקטיביות בלבד. המכשיר לא מנטר רק את המימן הגופרי, אלא גם סולפידים, ועל כן הערכים לא מוגדרים כחריגות.

כאשר נרשמו חריגות בריכוזי הגופרית הדו-חמצנית, המשרד דרש טיפול בבעיה ובעקבות זאת הותקן אמצעי לצמצום הפליטות. האמצעי הוביל להפחתת הפליטות באופן משמעותי.

• בתחנות הניטור של החלקיקים הנשימים בשנת 2018 "נצפו 104 חריגות של חלקיקים נשימים (PM10 ו-PM2.5) מערך סביבה. לפי 'חוק אוויר נקי ונהליו' מותרות כ-18 חריגות בשנה". בסיכום שנת 2019 נרשמה עליה נוספת, כשנמדדו 146 חריגות של חלקיקים נשימים PM10 ו-184 חריגות של PM 2.5". מדוע המשרד להגנת הסביבה לא פועל מיידתית להפסקת עבודת המתקנים כשמדובר בכמות פליטות חריגה שכזו, ומה נעשה על ידי המשרד בעקבות החריגות.

לפי התקנים, מותרות 18 חריגות יממתיות של חלקיקיPM2.5  לכל תחנה ואותו מספר של חריגות לגבי PM10 – אבל בבדיקה של כל תחנה, ולא ניתן "לסכום" חריגות. באזורים אלה יש סופות אבק רבות וסופות מקומיות, ולכן מקור חלק ניכר מהחריגות הוא בהסעה טבעית של אבק – וזו אינה הדרך לחשב את הדברים. משמעות של חריגה יממתית בתחנה כזו, הממוקמת באזור מדברי כזה, אינה מעידה בהכרח על פליטות חלקיקים, ויש לבצע שיוך מקורות.

בתחנות שבהן יכולנו לקשור בין הריכוזים הסביבתיים למפעל/מקור הפליטה, כמו במקרה שאירע בעבר עם בקשת ההרחבה של מפעל אחר במישור רותם, המשרד להגנת הסביבה לא אישר את ההרחבה לאור תוצאות הניטור ודרש הפחתות הפליטות. קיימת דרישה מיתר המפעלים להפחתת חלקיקים ממקורות הפליטה.

• בתחנות הניטור נמדדת כמות החלקיקים ולא ממה הם מורכבים. לאור הימצאות החומרים המסוכנים בהר הפוספוגבס ובבריכות החומצות, למה לא נבדקו ההרכבים של המתכות וחומרים נוספים שנמצאים על החלקיקים.

הרכב החלקיקים לא נמדד באופן שוטף באף נקודת דיגום בארץ. מדידות של מתכות על גבי החלקיקים באזור זה לא נדרשות, ונעשות רק בסמוך למפעלים של עיבוד ומיחזור מתכות או עיבוד של פסולת המכילות חומרים כאלה. המפעלים הללו אינם עונים על קריטריונים אלה.

• על פי הדוח בנוגע לארובות כיל-רותם בדוח 2019, "ניתן לראות כי התקבלו במהלך 2019 קריאות רבות מעל ערכי הסף במתקן פמ"א…בעיית טיב הנתונים כאמור, אמורה להיפתר עם כניסתם של הוראות ממונה למפעלים. ההוראות כוללות הנחיות לקידוד והפחתה של מצבים אלו". מה הן הוראות הממונה על המפעלים, למה לא קיימו את ההוראות עד עכשיו, ואיך הן אמורות להיאכף.

במהלך 2019 יזם המשרד להגנת הסביבה מהלך לאיסוף נתוני ניטור רציף מארובות מפעלים שבהם יש מערכות כאלה. המערכת נמצאת כרגע בהליך של פיתוח מתקדם. חלק מחיוב המפעלים להתחבר למערכת נעשה באמצעות הוראות ממונה על פי סעיף 15(א).

המשרד חייב את המפעלים להתחבר למערכת בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 15(א) לחוק אוויר נקי. המערכת גם כוללת דיווחים של מפעלים לגבי נתונים שגויים.

ככלל, באשר לפמ"א, ניתן להסתכל על ההודעה הבאה. לפי הודעה זו: משרד האנרגיה הודיע לחברת רותם אמפרט מקבוצת כי"ל (לשעבר פמ"א), כי אין בכוונתו להאריך את רישיון ההפקה במישור רותם מעבר לשנה הבאה, חודש מאי 2021

• על פי הדוח השנתי של כיל לשנת 2019, נערכו ב-2018 "שתי הערכות סיכונים…ביחס לאפשרות לבצע את כל המטלות הנדרשות מתוקף היתר הפליטה בהתאם למסגרות הזמן שאושרו להן… מהערכות עולה כי אין היתכנות תפעולית ליישום מלוא דרישות היתר הפליטה…ובהתאם החברה אינה יכולה לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו בהיתר הנוכחי. בשנת 2019, בעקבות דיונים שנערכו עם המשרד להגנת הסביבה…ישקול המשרד את המגבלות הבטיחותיות, את מורכבות וריבוי הפרויקטים, וכן את מאמצי החברה בביצוע הפעולות הנדרשות לעמידה בתנאי ההיתר הנוכחי ובמועדים שנקבעו". על פי הדוח "במהלך השנים 2017-2019 זומנה כיל רותם למספר שימועים מנהליים במשרד להגנת הסביבה בגין הפרות לכאורה של היתר הפליטה. נכון למועד פרסום דוח זה, לא ננקטו על-ידי המשרד צעדי אכיפה נוספים. עם זאת, כיל רותם פועלת לטפל בחריגות האמורות במסגרת התוכנית הרב-שנתית, ובכלל זה יישום ההוראות של חוק אוויר נקי בהתאם לדיונים שנערכים עם המשרד להגנת הסביבה באשר לאופן יישומו של החוק".
• כמה שימועים נערכו, ומדוע לא ננקטו צעדי אכיפה נוספים על ידי המשרד עד היום.
• האם נערך תיעוד מסודר של כל הדיונים אותם מציינת כיל, אם בסיכומים ואם בפרוטוקולים. ובמידה שכן, האם אפשר לקבל את המסמכים.

בשנים 2017-2019 נערכו למפעל רותם אמפרט 5 שימועים במחוז דרום של המשרד להגנת הסביבה בנושאים: הפרת חוק הוראות חומרים מסוכנים, חוק רישוי עסקים, חוק המים, תקנות בריכות אידוי ואגירה, חוק אוויר נקי והיתרי הפליטה ועוד. כתוצאה משימועים אלה התקבלו החלטות להמלצה של המחוז בדבר פתיחה בשני תיקים פליליים. כמו כן, יצאו התראות למפעל בנושאי הפרות חוק אוויר נקי והוגשה הודעה על כוונה להטיל עיצומים כספיים. המשרד מנהל בימים אלה הליכי אכיפה נוספים.

• על פי כיל – "כיל רותם בוחנת כיום את הצעדים הבאים ביישומי פוספו-גבס, באמצעות ביצוע ניסוי הרצה (פיילוט) בכבישים באתר רותם, תוך שימוש בתערובות ורובדי יישום שונים". מי אישר את ניסוי ההרצה ומתי. האם ישנם מסמכים המתעדים את הדיונים בנושא, אם התקיימו כאלה, ואת פרטי והיקפי הניסוי שאושר.

אנשי רותם אמפרט אכן העלו בפני מחוז דרום של המשרד להגנת הסביבה את רעיון השימוש בפוספוגבס בכבישים, והציגו דוגמאות מעבדה. בהמשך לפגישה שהתקיימה בנושא במחוז, ולמידע ולבקשה לניסוי שהוגשו לנציגי המשרד, העביר המשרד לרותם את הסכמתו לביצועו, תוך פירוט הבדיקות שאותן יש לבצע לבחינת ההיבטים הסביבתיים בתחומים השונים (קרינה, מניעת זיהום קרקע ומים וכדומה). המשרד אף דרש, כי בתום הניסוי יוגש למשרד דוח המסכם את ההשפעות הסביבתיות שנבדקו בניסוי כבסיס לחוות דעת מגופים שונים, לרבות השירות ההידרולוגי, אגף קרקע ומים של מכון וולקני ועוד. לפי המידע שבידינו, המפעל טרם החל בביצוע הניסוי בפועל.