"מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי. השאירה אותי חסר כלום" –
מילים כואבות אלו פותחות את המכתב שהשאיר אחריו משה סילמן ז"ל רגע לפני ששם קץ לחייו במעשה של מחאה זועקת והצית את עצמו במהלך הפגנה לציון שנה למחאת האוהלים. זהו כתב אישום חמור שפוצע את הנפש ואסור לנו להתעלם ממנו.
סיפור חייו של משה סילמן ז"ל הוא כרונולגיה של כשלים מוסדיים ומדיניות אכזרית, שלא רק שאינה שואפת להיות רשת ביטחון למי שנקלעו למצוקה כלכלית אלא באופן פעיל ושיטתי מקשה עוד יותר על מי שנקלעו למצוקה ומחריפה את העוני שלהם, עד למצב שבו החיים קשים מנשוא.
לצד זה, סיפורו של סילמן הוא גם דוגמא לאדם שלמרות הקושי האישי שאיתו התמודד, נאבק בכל כוחותיו כדי להתנגד לשיטה למענו ולמען אחרים ואחרות שכמותו. סילמן היה פעיל חברתי חריף ואמיץ בחיפה. גם כאשר לא יכל לשאת עוד את חייו הקשים, הוא עשה זאת במהלך של מחאה שנועדה לטלטל ולזעזע את כולנו, כנראה מתוך תקווה שזה ישנה משהו במציאות של מי שהוא נאבק איתם ועבורם.
המכתב שסילמן ז"ל השאיר אחריו הוא כתב אישום חמור לממשלה ולמוסדותיה. אך הוא גם צוואה להמשיך לפעול, כדי שלא יהיו עוד מי שיגיעו לייאוש האינסופי שהוא היה בו, למקום שממנו כבר לא ניתן לראות תקווה באופק.
היום נציין עשור למותו ולצערנו השינוי שלו סילמן ייחל עוד רחוק מאיתנו. לצערנו א.נשים עוד מגיעים לייאוש גדול בשל ההתמודדות הבלתי נסבלת עם מערכת אטומה וקשה ואף שמענו על מקרי הצתה נוספים שהאחרון בהם היה בחודש מאי. אז, נואל ולוקר ז"ל הצית את עצמו מחוץ למבנה עיריית אשדוד לאחר שהגיע למצב בו היה חסר בית.
הייתי רוצה לומר שאלו הם רק מצבי קיצון. אבל לצערי יום יום מגיעות אליי פניות של א.נשים שזקוקים לסיוע. מישהי שלא יכולה לקנות אוכל למשפחתה, אחרת שעומדים לפנות מהדירה כי לא שילמה שכירות, אחת שזקוקה להטענה של חשמל ומשפחות שמפנים מדירות ציבוריות. אך יותר קשה מהמצוקה שלהם, קשה האופן שבו מוסדות המדינה אינם מסייעים ואף מקשים ורומסים א.נשים החיים בעוני באמצעות נהלים ומדיניות נפשעת מולם.
כך, למשל, מקרה של אישה חד הורית לשני ילדים מהמרכז. נקרא לה דינה. דינה עבדה בטיפול בקשישים וקיבלה השלמת הכנסה ויחד עם זה סיוע בשכר דירה והנחה בארנונה. עם זאת, יוקר המחיה עלה ואיתו השכירות והיא לא הצליחה לקיים את משפחתה מההכנסה החודשית.
דינה התאמצה והצליחה למצוא משרה גדולה יותר בסופר, שהגדילה לה את ההכנסה. כתוצאה מכך בוטלה קצבת השלמת ההכנסה שלה ויחד איתה, הסיוע בשכר דירה. דינה ניגשה לבקש סיוע בשכר דירה על בסיס הכנסה, שם נאמר לה שאם היא רוצה סיוע היא צריכה קודם לתבוע מזונות מהאבא של ילדיה, גבר שהיה אלים כלפיה. דינה חוששת להפעיל מולו הוצאה לפועל בשל העבר האלים שלו. לאחר מאמצים רבים וסיוע של עו"ד מתנדבים, הצלחנו להשיג לה סיוע בשכר דירה. עם זאת, כדי לקבל אותו היא זקוקה לחוזה שכירות. כחד הורית ללא ערבונות וצ'קים, היא לא הצליחה למצוא שכירות זמן רב והיחיד שהסכים להשכיר לה יחידת דיור קטנה ללא ערבונות לא הסכים לחתום על חוזה רשמי.
זה רק סיפור אחד מיני רבים המראה עד כמה המערכת מקשה, עד כמה מיצוי זכויות הוא מורכב עד לא אפשרי גם כאשר יש סיוע מקצועי. מה קורה למי שאינם יודעים כיצד לקבל סיוע? לאלו שאינם מכירים את הזכויות שלהם? ההתמודדות עם הבירוקרטיה היא מתסכלת וקשה, בעיקר במצב שבו כדי למצות זכויות בסיסיות צריך להתמודד עם מוסדות שונים, שבהם כל פעם מחדש יש צורך להמציא מסמכים, אישורים, הוכחות ולספר שוב ושוב את סיפור חייך.
מפעם לפעם מתפרסמים סיפורים על הורים שגונבים אוכל לילדים שלהם. אלו לא סיפורים חדשים, אלו סיפורים שנובעים מעוני ומצוקה ומתוך ההבנה הכואבת שאין כבר מה להפסיד ושהם צריכים לעשות הכול כדי לשרוד ולספק לילדים את צרכיהם. כי מי לא יעשה הכל כדי להאכיל את הילדים שלו?
כולנו מרגישות את יוקר המחיה. מחירי הדלק עלו בצורה חדה, מחירי החשמל עלו בכ-10 אחוז. השבוע הודיעו גם על עליית מחירי הלחם. אם למעמד הביניים מתחיל להיות קשה יותר ויותר, דמיינו כיצד עליות המחירים משפיעות על אוכלוסיות שחיות בעוני? ועוד יותר כאשר במשך העשורים האחרונים יש מדיניות ברורה של צמצום מדינת הרווחה והסיוע הכלכלי.
עשור אחרי מותו של סילמן ז"ל, אנחנו עדיין כואבות ונאבקות במדיניות הרומסת ודורשות מדיניות של צדק שפועלת מתוך חמלה ואהבה למי שחיות וחיים פה, ולא מתוך חשדנות וחוסר אמונה.
סיפורו ומילותיו של סילמן חקוקות בנו. הוא הצית את גופו אך זה שרף בתוכנו ומתוך הבעירה הפנימית הזאת אין לנו אלא להמשיך ולפעול, להמשיך ולדרוש את השינוי בשיטה. ובשביל שנצליח, אנחנו צריכות אתכן ואתכם איתנו.
הצטרפו אלינו לציון עשור למותו של סילמן ז"ל, היום (חמישי), 19:30 ברחוב קפלן 5 תל אביב.
כרמן אלמקייס עמוס היא מייסדת שותפה בתנועת "שוברות קירות".