אמריקה זה כאן: ארדן משאיר משטרה אלימה, גזענית, ויותר מדי נשק ברחובות

אם הוא רק היה מבקש סליחה. בביקור שלי אצל משפחת אבו אל קיעאן, קצת לפני הרמדאן שעבר, הם כבר ידעו שהם עומדים לעזוב את בתיהם באום אל חיראן ולעבוד לחורה, שלעולם לא יהיה פיצוי על הזוועה שעברו – כשאבי המשפחה נורה בידי שוטרים, הופקר למותו והואשם על ידי השר לביטחון פנים בהיותו "מחבל של דאעש" – וגם לא היו להם ציפיות. הם רצו רק דבר אחד: שארדן יבקש סליחה. 

הם יכולים לעמוד בתור. הם אמנם יקבלו מקום טוב בתור, כי מה שאירע בבוקר ה-18 בינואר 2017 בכפר היה חריג בכל קנה מידה, אבל אחריהם הם יראו את המשפחות של יהודה ביאדגה, שיראל חבורה ומוסטאפא יונס, מתמודדי נפש שנורו החודש בידי שוטרים; את משפחתו של סלומון טקה שנורה בידי שוטר, מלווה בעשרות פעילים, עליהם זרקו שוטרים רימוני הלם בכיכר רבין במאי 2015 (לפני שארדן נכנס לתפקיד). 

הם יראו בתור גם את אלפי מפגינים חרדים בהם חבטו השוטרים כאילו הם בובות סמרטוטים, גם כשמדובר במתמודד נפש המתחנן שיניחו לו; את הערבים שיצאו למחות על היחס המפלה כלפיהם בחיפה וחזרו נכים כמו ג'עפר פרח – ממנהיגי הציבור הערבי – ברכו מרוסקת אחרי ששוטר היכה אותו במהלך מעצר, בו ניסה להגן על בנו שיצא להפגין. וזו רשימה מאד חלקית.

אלימות משטרתית היתה קיימת הרבה לפני ארדן, הוא לא המציא אותה וספק אם השר החדש אמיר אוחנה יעביר אותה מן העולם. מדובר בארגון עם בעיות עמוקות ומובנות, נגוע בהטרדות מיניות, נטול מפכ"ל לאחר שכל השדרה הראשית שלו נמחקה, שלא מצליח להתעלות על דפוסי החשיבה הגזעניים גם אחרי פעולות מקיפות של ארגונים אזרחיים תוכו, שמתקשה לשמור על בטחון תושבי ישראל והפך קבוצות שלמות מתוכה לאויבים, מחבלים וחשודים למפרע. 

---

אלימות משטרתית היתה קיימת הרבה לפני ארדן, הוא לא המציא אותה וספק אם אוחנה יעביר אותה מן העולם. אבל ארדן לא הצליח לתקן

אבל ארדן לא הצליח לתקן, וספק אם ניסה. מה שקורה במזרח ירושלים, הדיכוי האלים של הפגנות החרדים, האלימות שהופעלה כלפי מפגינים ערבים במרכז ישראל – כל אלה הם מדיניות שמגיעה מלמעלה. אם היו אלה טעויות של שוטרים בשטח, כמו שאוהבים להגיד בתחקירים הלא מספקים שאחרי – ארדן היה לכל הפחות מתנצל. אבל ארדן אף פעם לא מתנצל, מקסימום מפטיר משפט בלשונו הנקייה, על טעות מצערת שהוא לא אחראי לה. 

קראו את אבי יאלו על הנוער האתיופי, רלה מזלי על כמויות הנשק שארדן משאיר בידי אזרחים ומחירו, ואת ג'עפר פרח, על הנזק העמוק לחברה הערבית. בחברה הישראלית שהאלימות בה הולכת וגוברת, בעיקר אלימות כלפי נשים אבל לא רק – ארדן היה האיש הלא נכון במקום הלא נכון. (עינת פישביין)

שר ההתעמרות באזרחים | אבי ילאו 

כהונתו של גלעד ארדן כשר המשטרה תיזכר כאחת התקופות בה האלימות המשטרתית, ההסתה והגזענות הרימו את ראשיהן באין מפריע. אם תשאלו צעירים ממוצא אתיופי, ערבים, חרדים, יוצאי בריה"מ לשעבר, מה הם זוכרים מחמש שנות כהונתו של השר גלעד ארדן כשר הממונה על משטרת ישראל, תקבלו תשובה חד משמעית של בוז וכעס גדול על הפגיעה בזכויות הבסיסיות שלהם והתעמרות יומיומית על ידי מי שהיו אמורים להגן עליהם.

המחאות וההפגנות שהתקיימו בזמן כהונתו משקפים את עומק השבר וחוסר האמון שאזרחים רבים חשים כלפי המשטרה

המחאות וההפגנות שהתקיימו בזמן כהונתו משקפים את עומק השבר וחוסר האמון שאזרחים רבים חשים כלפי המשטרה. סיפור אום אל חיראן והפקרת ביטחונם של הערבים בישראל, הריגתם של יהודה ביאדגה וסלומון טקה בידי שוטרים, האלימות הברוטלית של המשטרה בהפגנות של יוצאי אתיופיה והחרדים – מהווים תעודת עניות ואות קלון על מצחו של אחד משרי המשטרה היותר גרועים שהחברה הישראלית ידעה מעודה.

אומנם האלימות המשטרתית אינה ייחודית רק ליוצאי אתיופיה אבל כל מי שהיה ער למתרחש בחמש שנים האחרונות יכול לראות שיותר ויותר נערים ממוצא אתיופי הופללו ונכלאו באופן מוגבר ובלתי מידתי. המפכ"ל הקודם אמר ש"זה טבעי" לחשוד ביוצאי אתיופיה ולמעשה התיר ורמס את ביטחונם וכבודם כבני אדם וכאזרחים שווי זכויות. כל הנתונים מלמדים שמשטרת ישראל, בתום תקופת כהונתו של ארדן, היא גוף מאיים ומסוכן עבור נערים ממוצא אתיופי. ככל ששחור יותר כך חשוד יותר.

ובאופן כללי – משטרת ישראל ביום לאחר עזיבתו של גלעד ארדן, היא משטרה אלימה, גזענית וקרמינלית. אין לנו אלא לברך על הסתלקותו של האדם שאחראי יותר מכל פירוק וריסוק ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. 

אבי ילאו הוא אקטיבסט ויזם חברתי

שר החימוש ההמוני | רלה מזלי 

ההרס שזורה מדיניות הנשק של גלעד ארדן ניבט בעוצמה מהירי למוות באופיר חסדאי במגרש חניה ברמלה ביולי 2019. האקדח שירה בו בויכוח על חנייה, הוחזק ברישיון ונישא כנראה בקביעות. הנשק היה בידי היורה למרות מצב בריאות רופף וגיל מתקדם, אותם סעיפים שנימקו בפברואר השנה את שחרורו למעצר בית, לצד הטענה כי "אינו מחזיק בעמדות עברייניות".

עוד לפני כהונת ארדן חודשו רישיונות נשק רבים ללא בקרה, אבל השר מיתג את כוח הירי של אזרחים כ"מכפיל כוח" חשוב נגד חשודים בטרור, ועודד נשיאת נשק נרחבת. פעילות המשטרה תחתיו סימנה מגמה של חסינות על הוצאות להורג ללא משפט, כמו אלה שבוצעו לכאורה ביעקוב אבו אל-קיעאן באום אל-חיראן או לאחרונה בשיראל חבורה בראש העין. המכלול הזה הזין אווירת התרת רסן והיתר לירי.

מדיניות החימוש האזרחי ההמוני שהנהיג גלעד ארדן כוללת הרחבה דרמטית בקריטריונים ("תבחינים") לזכאות לבקשת רישיון נשק, שהגדילה בחצי מיליון את מעגל הזכאים. ההרחבה מרחיקת הלכת בוצעה ללא דיון פרלמנטרי וללא שקיפות ציבורית, אך זכתה לברכות חמות מאיגוד לשכות המסחר, הטוען לתואר "ארגון העסקים הגדול בישראל".

ההרס שזורה מדיניות הנשק של גלעד ארדן ניבט בעוצמה מהירי למוות באופיר חסדאי במגרש חניה ברמלה ביולי 2019

המדיניות כוללת גם תיקון (שהיווה בפועל ביטול) סעיף בחוק האוסר על אחסון נשק אבטחה בבתי מאבטחים, שפיזר כלי ירייה בעשרות אלפי בתים. לאחר התיקון, התחדשו מקרי הירי למוות בבנות ובני משפחה בנשק אבטחה שנלקח הביתה, תופעה שפסקה עם אכיפת הסעיף המקורי ב-2013.

בסוף 2018, עתרה קואליציית "האקדח על שולחן המטבח" לבג"ץ נגד מדיניות ארדן על כל רכיביה. באמתלה של איום התקפות היחידים (שירד בעקביות מאז 2016) השר השליך לפח מסקנות של חמש ועדות בין-משרדיות ועשרים שנות צמצום ברישוי נשק. הבירור (הנמשך) בבג"ץ ובקשות חוזרות למידע לא הפיקו עד היום ראיות מוצקות לצורך הביטחוני בקו שהנהיג. לעומת זאת, מחקרים רבים מצאו עליות בסיכון לרצח נשים ולהתאבדות בבתים שמוחזק בהם נשק ועליות בהיקף הפשיעה והרצח עם הרחבת תפוצת הנשק.

תחת משטר הרישוי ונשיאת הנשק של ארדן, נורו למוות שש נשים בנשק מורשה בשנתיים האחרונות בלבד. זאת מורשת מדיניות כלי הירייה של השר היוצא.

רלה מזלי היא סופרת, חוקרת עצמאית ופעילה פמיניסטית כנגד מיליטריציה. היא מייסדת-שותפה ורכזת של קואליציית האקדח על שולחן המטבח שפועלת מארגון הבית: אשה לאשה מרכז פמיניסטי

הגזענות יצאה מהשק | ג'עפר פרח 

גלעד ארדן מתכנן לחזור כמועמד לראשות ממשלה במקום בנימין נתניהו. בשבילו וושינגטון (שגריר בארה"ב ובאו"ם) היא מקפצה. 

אני פגשתי אותו לראשונה דווקא בוושינגטון. הוא היה יו"ר צעירי הליכוד, והויכוחים הפוליטיים בינינו לא הסתיימו שם אלא המשיכו גם בארץ. היו איתנו שם העוזרת של ח"כ עזמי בשארה, העוזר של מי שהיה יו"ר האופוזיציה אריאל שרון ופעילים במרצ, ובעיני ארדן תמיד חיפש איך לבלוט בקיצוניות שלו לעומת אנשי של שרון. הוויכוחים הפוליטיים הסוערים הגיעו לצעקות. באחת ההזדמנויות הוא פלט "ערבי כלב". הוא התנצל. אבל כבר אז היה ברור לי שמדובר בימני יהיר, שחיפש את דרכו הפוליטית והתנייד בין קיצוניות ימנית פשיסטית לממלכתיות של נסיכי הליכוד. ברגע האמת הגזענות שלו יצאה מהשק. 

כשר לביטחון הפנים הוא רדף אחרי אנשי הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים ונלחם בהם בכל פינה. שוטריו קיבלו הוראות והנחיות לדכא כל פעילות לאומית. במאבק על המגנומטרים הוא נכשל, לאחר שלפלסטינים נמאס והם יצאו נגדם בהמוניהם. כאשר פרצו השריפות בחיפה, והערבים התגייסו להגן על הכרמל ועל העיר לצד יהודים, הוא שוב הראה את הפרצוף הגזעני שלו והאשים את הערבים בשריפות. 

בחיפה, שבה הערבים פרוסים כמעט בכל מוסדות העיר, בזו להתבטאות הגזענית שלו והמשיכו להגן על חיי אדם ועמדו אחד ליד השני, מעוספיה ועד דניה, נלחמו בשריפה ובגזענות והתעלמו מקיומו של ארדן שהגיע לעיר וניסה לקבל את דקות התהילה הגזענית. מפקד משטרת חיפה, אמיר גולדשטיין, הבין את הרמז ופעל לדכא באלימות פעילות פוליטית ערבית בעיר. הוא ניסה לנהל את חיפה כפי שארדן מנהל את מזרח ירושלים. 

אלא שהכישלון הצורב שילווה אותו יהיה דווקא בתפקידו להילחם בפשע המאורגן בחברה הערבית. בתחום הזה הוא הציג תוכניות, נפגש עם חברי הכנסת הערבים, וקיבל תוספת תקציבית אדירה למשטרה. כמעט חצי מיליארד שקל השקיע האוצר בתקופתו של ארדן בתגבור מערך השיטור ביישובים הערבים. הכישלון היה צורם. הוא הקים יחידה מיוחדת של שיטור והביא את נתניהו לחגוג פתיחת תחנות משטרה בעין מאהל, בג'סר א-זרקא ובכפר כנא. 

אבל מספר ההרוגים הערבים המשיך בשנת 2019 לטפס וכך גם קרה בחלק הראשון של  2020. השב"כ עמד מהצד ולא סייע למשטרה, והתוצאות המבזות צצו מכל עבר. כאשר עבריין ערבי ירה לעבר יהודים בחיפה או בכפר קאסם השב"כ התערב, עצר וחיפש נשק ומצא. כאשר ערבי ירה לעבר ערבים התגלתה המשטרה במלוא חולשתה וחוסר מקצועיותה. 

הכישלון הצורב שילווה אותו יהיה דווקא בתפקידו להילחם בפשע המאורגן בחברה הערבית

ארדן השר הממונה על המשטרה נדרש לתת תשובות. בתחילת דרכו ובישיבות ועדת הכנסת הוא הקשיב לחברי הכנסת חנין זועבי, שהובילה את ועדת המאבק באלימות בחברה הערבית מטעם הרשימה המשותפת, ולבאסל ג'טאס ואיימן עודה ואחמד טיבי ועאידה תומא. הוא נפגש איתם בכנסת ובלשכתו. ככל שכישלונות המשטרה הצטברו ארדן בחר להתעמת עם חברי הכנסת ולאגף את ליברמן מימין. הוא התעמת עם זועבי והחל להחרים אותה, הוא החל להתעמת גם עם יו"ר המשותפת ח"כ איימן עודה והנתק בין מנהיגי הציבור הערבי לשר הממונה על ביטחון הפנים הלך והעמיק עד שהפסיקו להגיד שלום אחד לשני במסדרונות הכנסת. 

ארדן שבחר להישאר עם נתניהו כשהליכוד התפצל, ינסה לחזור להנהגת הליכוד עם מיתוג חדש. הוא ימשיך לזגזג בין ממלכתיות לנאומי הסתה נגד הערבים בדומה לבוס שלו. נתניהו עם "הערבים נוהרים" וארדן עם "טרור השריפות". אנחנו הערבים לא נזיל דמעה אם משם הוא יצא לפנסיה. 

הכותב הוא מייסד מרכז מוסאוא, עיתונאי לשעבר