"הוא שואל אותי על ההורים, מאיפה אבא שלי, מבקש שאפרט עליו, על המצב הסוציו-אקונומי בבית, על בעלי, על הילדים, מה עשיתי בצבא, איך זה השפיע עלי, על חברים מהתיכון, האם מישהו שבר את לבי כנערה, אירועים חריגים בילדות, איך אני מתארת את עצמי מבחינה חברתית כנערה".
התיאור הזה לא לקוח מפגישה ראשונה עם פסיכולוג שבא לטפל ב-ש', אלא מראיון עבודה. "פתאום נזכרתי בסרט 'חוכמת הבייגלה', שיש קטע שהוא מתפרץ בלשכת הערכה", היא מספרת. "זה מרגיש מטופש לחלוטין, אבל אתה כל כך נתון בידיו כי אתה רוצה את התפקיד, אז אתה משתף פעולה עם הבקשות שלו".
בעקבות סדרת כתבות שפורסמה כאן בנוגע לשאלות לא חוקיות בראיונות עבודה, קיבלנו גל של תגובות ותלונות לגבי שאלות נוספות שנשאלות במהלך תהליכי מיון לקבלה לעבודה. חלק מהפונים התראיינו או עברו תהליך בארגונים פרטיים וחלקם בארגונים ציבוריים, במכוני מיון או אצל אנשי השמה ופסיכולוגים תעסוקתיים.
סיפורה של ש' הוא אחד מהם, והוא מבהיר עד כמה פרוץ ונטול גבולות סוג המידע שמעסיק עשוי לבקש לדעת על עובדיו העתידיים, לעיתים חורג מהחוק ובמקרים רבים – חמקמק מכדי שעובד לא מיומן יוכל להבחין בכך. ש', למזלה או לרוע מזלה, מיומנת בהליכי קליטת עובדים, אבל במקרה הזה גם היא נדהמה.
זה הרגיש כמו כלא
העבודה הקודמת של ש' הייתה בחברה גדולה, וחלק ניכר מהתפקיד היה גיוס עובדים חדשים. לפני חודשים מעטים הגישה מועמדות לתפקיד מנהלת משאבי אנוש בחברה בתחום החקלאות, שהחלה את דרכה כחברה משפחתית אבל מעסיקה היום כ-200 עובדים ומשווקת למספר מדינות בחו"ל את תוצריה.
היא עברה ראיון טלפוני קצרצר ואחרי מספר ימים זומנה לפגישה עם מנהלת משאבי אנוש, שבעצמה גויסה לחברה כמה חודשים קודם לכן. היא נשאלה לדבריה כמה שאלות מקצועיות, ועד מהרה עברה המראיינת לשאלות אישיות.
"היא שאלה המון שאלות ששמות דגש על אישיותי וניסתה לייצר כימיה ביננו", מספרת ש'. "עיקר הראיון לא נגע בניסיוני המקצועי, אלא דווקא בהיבטים אישיים. שאלות כמו: 'ספרי לי על האחים שלך', 'מה הם עושים', 'יש להם ילדים', 'האם את אמא', 'איך תסתדרי עם הילדים', 'בני כמה הילדים', 'מה בעלך עושה', 'איפה הוא עובד', 'כמה הוא מרוויח' – לא ברור לי למה, אבל היא התעסקה הרבה בבעלי.
"מאחר ואני מראיינת בעצמי, אני מכירה את נוהל הראיון ומה מותר לשאול ומה לא. שמרתי על קור רוח, עניתי בנחמדות ובאופן מאוד מודע שידרתי סבלנות. אני גם בנאדם שנוטה לספר דברים בפתיחות, לא טיפוס מופנם. בנקודה מסויימת אני מבינה שהשאלות שלה חורגות מגבולות המותר, אבל היא נותנת הרגשה מאוד חביבה ומסבירה שחשוב לה להכיר אותי כדי שיהיו לנו נעים לעבוד ביחד. בסוף הראיון היא אומרת שמאוד מצאתי חן בעיניה, ולכן בשלב הבא ביקשה שאענה על שאלון שלדבריה לא הספיקה להדפיס ושתלח לי במייל ובמקביל תתאם עבורי מבדקים אצל פסיכולוג תעסוקתי, שהחברה נוהגת לשלוח אליו מועמדים פוטנציאליים".
המראיינת הסבירה לש' שהמבדקים ייערכו בביתו של אותו פסיכולוג באיזור השרון, ושגם היא היתה באותם מבדקים בתהליך המיון שלה. "מודה שזה היה נשמע לי מוזר והרמתי גבה", אומר ש', "להגיע לבית של אדם זר לבד? אבל מאחר ואמרה שגם עברה את זה בעצמה, הרגעתי את עצמי".
למחרת קיבלה את השאלון במייל. "כשראיתי את השאלון שכולל שאלות סופר אישיות וסופר חודרניות, הזדעזתי", היא מספרת.
שם משפחה ________ שם משפחה קודם __________ שם פרטי _____________
מס' זהות ________________
כתובת מגורים ______________
חבר בקופ"ח ___________
האם בן/ בת הזוג עובד/ת? ______________
מקום עבודתו ותפקידו של בן הזוג ______________
האם אתה חבר בארגונים/אגודות/מועדונים? _________________
האם היו לך בעבר תביעות נגד מעסיקים? ___________
האם יש לך התנגדות לעבור בדיקות פוליגרף מעת לעת? __________________
הנני מצהיר כי אני מוכן לעבור במשך תקופת עבודתי בדיקות פוליגרף מעת לעת כבדיקת שגרתיות. חתימה _______________
האם אתה, ככלל, מזדהה עם מקום העבודה שלך? ______________
שירתתי בצה"ל מיום ______ עד יום _____________ בחיל __________ בתפקיד _________
האם יש בידיך תעודת שחרור? ______________
לא שירתתי בצה"ל מהסיבה _______________________
אני חברה בקרן פנסיה _____ בקופת גמל ______________
אני מעשן – כן/לא
האם יש סיבות שיכולות להקשות עלייך בהגה סדירה לעבודה – כן/לא. אם כן מאילו סיבות ____
האם יש לך הגבלות בריאותיות, אם כן – נא פרט ___________
האם הנך סובל ממחלה כרונית/נכות ___________
הצהרה בדבר מצבי הבריאותי: הנני צמצהיר כי מצב בריאותי תקין ולפי מיטב ידיעתי אין לי הגבלות הנובעות ממצבי הבריאותי. חתימה: ___________
האם יש לך תיק במשטרה? מעצרים? אם כן – מהן הסיבות? ______________
האם אתה חבר בארגונים/אגודות/מועדונים? ___________________
"התלבטתי מה לעשות במשך יממה, כי הרגשתי שכאשת מקצוע אם אני עונה על אותן שאלות – איפה המקצועיות שלי כמגייסת? בסוף הרמתי טלפון למנהלת משאבי האנוש ואמרתי לה: "אני מתלבטת מאוד אם לשתף אותך, אבל השאלות בשאלון ששלחת מהכובע של מגייסת הן לא לגיטימיות, אסור לשאול אותן. היא שאלה בתמימות למה. נתתי כמה דוגמאות, למשל, על הצבא. הסברתי שאני עשיתי צבא ואין לי בעיה לפרט על כך, אבל כשיש מרואיין שלא עשה שירות צבאי – את אוטומטית כמעסיקה חושפת את עצמך לתביעה. לא דיברתי בתוקפנות, אלא רק הסברתי את עמדתי. היא אמרה שאפשר לתקן את השאלון הזה בהמשך ושאענה על השאלות שאני רואה לנכון לענות עליהן. בסוף שלחתי שאלון חלקי – הרגשתי שזה מאוד נועז מצידי".
על אילו שאלות לא ענית?
"מקום העבודה של בן הזוג, מגבלות בריאותיות, בדיקות רפואיות, תיק במשטרה. אין לי גרם של דבר להסתיר ואני צחה כשלג, אבל עדיין לא לגיטימי לשאול כאלה שאלות".
למבדקים בביתו של הפסיכולוג היא הגיעה בלב כבד ומתארת את אותו יום כחוויה קשה. "הגעתי לביתו בשמונה ועשרים בבוקר. הוא מושיב אותי במשרד שלו, מביא לי כוס מים וזה השלב האחרון שבו זכיתי למחווה של נימוסין. מאותו רגע ובמשך חמש השעות הבאות – עניתי על שאלונים. במבחנים עצמם מופיעות שאלות אישיות וחודרניות מאוד. הוא נכנס ויוצא לסירוגין מהחדר. אמנם הצטיידתי באוכל ושתיה, אבל לא העזתי להוציא מהתיק מחוסר נעימות. זה הרגיש כמו כלא. כשהסתיימו המבחנים, קמתי והתמתחתי כי ביקש שאעבור כיסא לשלב הראיון, הוא הסתכל עלי במבט מוזר שאני מתמתחת וביקש שאשב ועניתי: 'שניה'".
עוד לפני הראיון, הראה לה לדבריה הפסיכולוג סדרה של כרטיסיות שצבען דהה ובקש שתרכיב סיפור, הסתכל על סדר הכרטיסיות שסידרה ורשם כל מילה שאמרה, ואז עבר לשאלות האישיות שהוזכרו לעיל, על ההורים ושברון הלב הראשון, מבלי שנשאלה כלל לדבריה על תפקידה הקודם או על זה שאליו היא מיועדת.
אולי הוא ניסה לבדוק את הגבולות שלי
ש' מגדירה עצמה כבחורה עגלגלה, מידה 44 ש"אוהבת את החיים ועפה על עצמה". כשאני מראיינת אותה, מתערב בעלה ואומר: "היא מושלמת". היא לא יודעת האם ממדי גופה היו הסיבה שהפסיכולוג עבר לשאלות על הרגלי התזונה שלה. "השאלות שהכי נחרטו לי בראש היו: 'את חושבת שיש תקופות שאת אוכלת יותר מדי? את מגזימה לעיתים באכילה?' עניתי: 'לא, אין לי תקופות כאלה. הבעיה זה לא האוכל. אני אוהבת מאפים'. הרגשתי תחושה קשה בלב, אבל בכוונה עניתי כמו שעניתי, באופן חופשי.
"אחר כך הוא עובר להרגלי השינה שלי ושואל: 'כמה את ישנה בממוצע בלילה?', 'מה קורה כשאת ישנה פחות מזה?', 'איך את מתנהגת?', 'איך את מגיבה לזה?', ואני מסבירה שכמו כל אימא, אז יש תקופות שיותר ויש פחות.
"רק כשזה מסתיים ואני טורקת את הדלת מאחורי, אני משחזרת לאחור את כל מה שעברתי. גם לשלוח אישה לבד לביתו של איש מבוגר – חוויה מאוד לא נעימה. לא מרגישה בטוחה להגיע כאישה לבית של גבר זר. לפחות במכון מיון את לצד מועמדים אחרים. וגם תהיתי האם חיפש בכוונה לומר דברים כדי לבדוק את הסבלנות שלי או לנסות לעצבן.
"מאז עברו חודשיים ולא חזרו אלי מהחברה. התקשרתי אחרי שלושה שבועות לאותה מנהלת משאבי אנוש כי ראיתי את אותה משרה מפורסמת שוב. היא ענתה לי שהם חושבים מחדש על הפרופיל המתאים לתפקיד. אני חושבת שלא התקבלתי כי היא חוששת שאני הולכת לתבוע אותה בגלל שיחתנו על השאלון ובגלל שהבעתי את דעתי עליו. הטמטום הכי גדול הוא ששלחה לי את זה במייל. ממש הכינה לי מכתב תביעה.
"את יודעת מה מצחיק? אותה מנהלת משאבי אנוש סיפרה לי שהיא ניהלה חברת כוח אדם בתחום הפארמה ושהיא מרצה בתחום של ייעוץ ארגוני. היא עוסקת בגיוס עובדים למחייתה ולא מכירה את החוק? את צריכה להיות טירונית כדי לשאול על העבר הצבאי, קופת החולים ובן הזוג בכזו נונשלנטיות.
"לא הלכתי לתפקיד ניהולי, אלא בהגדרה להחלפה של חופשת לידה. אני מרגישה שהתייחסו אלי בזלזול, בחוסר הגינות. אני בתפקידי גיוס כל כך השתדלתי ללכת בין הטיפות – לשאול שאלות רגישות, להיות הגונה. אם מנהל שהיה יושב איתי בחדר היה שואל שאלות לא לגיטימיות – הייתי מיד מעירה לו על כך".
אורי טורקיה שלס, מנהלת מערך הסיוע המשפטי בויצו ישראל, טוענת שמקרים כאלה מגיעים מדי יום לקו החם של הארגון. "יש פה שאלות לא חוקיות כמו בן הזוג, שירות בצה"ל ואני מתקשה להבין את השאלה לגבי השתתפות בארגונים/אגודות/ מועדונים – שאלה שנשמע לי קצת פישית. בהקשר של התזונה – אין לי הסבר לשאלות החודרניות.
"יש פסיקה לגבי בריאות וגם לגבי תיקים במשטרה – ובמקרים האלה השאלות הללו הופכות את נטל ההוכחה על המעסיק. כלומר, במידה ומועמד לא התקבל והחליט לתבוע – המעביד הוא זה שיהיה צריך להוכיח שהוא לא מפלה. השאלה היא מה קורה אם לא הגבתי לאותן שאלות, האם זה פוסל או לא פוסל אותי.
"למשל, אם כתבתי שאני שונאת את צה"ל ולא התקבלתי – הם יצטרכו להוכיח שבגלל זה לא התקבלתי. זה לא פשוט, אבל היו מקרים שבהם הצלחנו להוכיח את זה. אין ספק שכמו שעשתה ש', עמידה על הזכויות שלך בהקשר הזה היא חשובה וחיובית וייתכן שיש לה קייס משפטי".