לפני כמה שבועות חשפנו כי בשני מכוני מיון נשאלו מועמדים לעבודה שאלות חודרניות על חיי המין שלהם. במכון אדם מילא נשאלה מועמדת לתפקיד מנהלת משאבי אנוש כמה שאלות שנגעו למיניות, ביניהן:
האם את נהנית מחיי מין מספקים? כן/לא
האם השתתפת בפעילויות מיניות חריגות? כן/לא
ובמכון פילת נשאל מרואיין אחר לתפקיד של טייס מאחד מחברות התעופה שאלות זהות.
חשוב לציין כי השאלות הללו הופנו לגברים ולנשים, ולא בהתייחסות ספציפית לאחד המינים. הנושא עלה לראשונה בקהילת הפייסבוק "פורום נשים בתעשייה- קהילת המנהלות", המונה כמעט 60,000 נשים במשרות בכירות ומנהלותיה עושות עבודה יומיומית בכל הנוגע לקידום נשים במשרות בכירות ועיסוק בדילמות בשוק העבודה. שניהם העידו כי אותן שאלות נשאלו במסגרת מבחן MMPI- מבחן אישיות רב שלבי שפותח באוניברסיטת מינסוטה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, על מנת לזהות הפרעות פסיכיאטריות. הוא אינו משמש רק ככלי אבחנתי בתחום משאבי האנוש, אלא גם בזיהוי מסוגלות הורית, הערכת עבריינות, מסוכנות ועבור רשיון כלי נשק. המבחן הזה מותאם לנורמות חברתיות ולכן עבר שינויים מאז יציאתו לאוויר. המבחן שעושים בו כעת שימוש בעולם הוא ה-MMPI2 – הגרסה השניה של המבחן שיצאה לפני כ-20 שנה. בקרוב יכנס לתוקפו גרסה חדשה – MMPI2RF – מבחן קצר יותר שמכיל כ-350 שאלות (לעומת הגרסה הקודמת שכוללת 567 שאלות) ונחשב ליותר עדכני בשפה שלו.
בעקבות סדרת הכתבות שפורסמה ב"מקום הכי חם בגהינום" פנו נציגות תנועת ויצו לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, וביחד שלחו מכתבי התראה לפני נקיטת הליכים לשניים ממכוני המיון הגדולים בישראל – בקריאה להפסיק לאלתר את השימוש באותו שאלון.
עמדת ויצו היא "כי מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות המועמדים, שחושפת את מכוני האבחון אשר עושים שימוש בשאלון האמור לתביעות כספיות ולאישומים פליליים". לדברי אורי טורקיה שלס, מנהלת מערך הסיוע המשפטי בויצו ישראל, אין מקום לבחון את התנהגותם המינית של מועמדים על מנת "לאבחן את אישיותם".
הלה נויבך, מנהלת תחום מניעת הטרדה מינית באיגוד מרכזי הסיוע, סבורה כי כי מדובר בפגיעה בפרטיות שעלולה להגיע עד כדי הטרדה מינית: "המבחן הזה נוסח לפני עשרות שנים ומאז הנורמות השתנו. את השאלות האלה – אף מראיין לא יעז לשאול בעל פה. למה? כי יודעים שאם ישאלו שאלות כאלה – זה עלול לעלות כהטרדה מינית. את מעלה על דעתך שישאלו אותך על הרפתקאות מיניות בראיונות עבודה? זה לא יקרה, כי אין לזה שום רלוונטיות מבחינה מקצועית. זו ההגבלה שצריך לעשות גם באותם מבחנים כתובים.
"אותם שאלונים עושים חיבור בין ניסיון מיני לאופיו של המועמד. נניח שמועמדת נוהגת לקיים יחסי מין בשלישיה, האם זה מעיד על האמינות שלה? על המקצועיות שלה? ברור לי שמקומות עבודה צריכים לבחון את המועמדים כשהם ממיינים אנשים, בעיקר לתפקידים רגישים, אבל אני לא מבינה את החדירה לפרטיות שמופיעות באותן שאלות שנוגעות לחיי המין. שיבואו ויסבירו מה הם לומדים מאותם שאלות מהתשובות האלה".
"אני לא מבין על מה המהומה"
חברת סייקטק היא האחראית על המבחן בישראל ומתעסקת בהוצאה לאור ושיווק מבחנים פסיכולוגיים וממנה רוכשים הגורמים המקצועיים את זכות השימוש. דניס ברנשטיין, מנכ"ל החברה, הוא בעצמו פסיכולוג קליני (לא מומחה לשאלון הספציפי, אלא בתחום של שורה של מבחני הערכה ומדידה של התנהגות אנושית). ברנשטיין סבור, בדומה לאנשי מקצוע רבים אחרים, כי מדובר בכלי מהימן מאוד בעל תוקף גבוה.
לדבריו, "הוא מבוסס אמפירית ונחשב לסרגל הזהב בתחום של הערכת אישיות. המעביד שבוחן את אותו מרואיין בכלי הזה רוצה לדעת שאין משהו מתחת לפני השטח. ובעזרת הכלי הזה ניתן לקבל תמונה יותר מלאה. כמובן שאין 100 אחוז (גם במקרים של קבלה לעבודה, כמו גם שחרור מבית הסוהר), אבל זהו כלי איכותי והוא אף פעם לא צריך להיות כלי יחיד, אלא בשילוב ערוצים אחרים".
השאלות על חיי מין מספקים ופעילויות מין חריגות מצויות במבחן?
"כן. סה"כ יש כ- 13 שאלות שעוסקות במיניות. כשהאדם הממוצע מגיע למבחני המיון והוא חש נפגע מהשאלות – זו הבנה לא נכונה".
לדבריו, שאלות על מיניות הן חלק בלתי נפרד מהמבחן כי הן חלק בלתי נפרד מהחיים ואין פה חדירה לפרטיות. "אני לא מבין על מה כל המהומה, מבחינתי זו סערה בכוס תה. כל הסיפור הזה, ששאלות על מיניות חודרות לפרטיות של המרואיין – הרי אם נוריד שאלות נאבד תוקף ומהימנות. השאלות הללו על מיניות אינן עומדות בפני עצמן", הוא מסביר. "הן שייכות לסולמות מסויימים ויש להן משמעות בשילוב עם פריטים נוספים. לדוגמא: סולם שבודק שביעות רצון או חרדה. זה לא שיושב מרואיין מול מועמד ושואל אותו על חיי המין. אבל אם זה פריט פלוס אחד ועוד אחד – זה מעיד על משהו".
אבל מדובר בעבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובנוסף השאלות הללו יוצרות תחושות קשות בקרב אותם מועמדים
"אם צריך להתחשב בתחושה הפרטית של אותם מועמדים – זו בעיה. גם אם אני נכנס למשרד הרישוי ולא סובל תורים – אני לא יכול להתחשב בצרכים של כל אדם".
למה?
"כשאת הולכת לפרוקטולוג והוא נוגע לך באיבר אינטימי, זו לא הטרדה?"
לא הבנתי את הקשר. כשאני מגיעה לרופא ויש לי בעיה רפואית, אני מבינה ונערכת לכך שלצורך הטיפול הרפואי הוא יבדוק אותי
"אם תחשבי על זה, זה דומה. אני רוצה לראות את כל האדם, אבל אם אני מוציא את כל הפריטים – אז אני לא רואה את כל האדם. זה ענין סטטיסטי – אני לא מתייחס לשאלה כזו או אחרת בפני עצמה, או כמידע צהוב שאני אוסף על אותו מרואיין, כי לא כל פריט עומד בפני עצמו".
אולי המבחן הזה מתאים למועד הוצאתו לאור לפני 80 שנה ולא להיום?
"אני לא רואה אותו כאוסף של פרטים חודרניים שמגיעים לשולחן של המנכ"ל, אבל הוא משקף תמונה חשובה בהרבה מאוד תחומים. במבחן הזה נעשה שימוש בהיקפים מאוד רחבים, אבל יתכן שיש תלונות כמו במקרים שאת מדווחת עליהם. פרופ' משה אלמגור (מתרגם המבחן לעברית – ה"ב) פנה למחבר המבחן ונאמר לו שלא היו תביעות כנגד השאלון. יכול להיות שיש הד ציבורי, אבל חשוב להבין שמדובר במבחן כוללני, ואי אפשר לפרק אותו. אם אנחנו רוצים מידע על האדם הדכאוני – אתה צריך את המידע הזה. מה שרואים זה אחרי עיבוד, מנותח לסולמות, פרופיל של בנאדם.
"אם המבחן הזה מתאים לתחום של משאבי אנוש – שיחליטו אנשי המקצוע. זה נותן תכונות שליליות ופחות חיוביות. אני רוצה הכי הרבה מידע על אותו אדם שייתן לי ניבוי מה לצפות מאותו אדם".
אבל לאותם מכוני המיון או לפסיכולוגים התעסוקתיים יש מידע מאוד אישי על אותם מרואיינים
"המנהל לא מקבל את המידע הזה. אותם אנשי מקצוע לא עושים שימוש במידע הזה".
מכוני המיון טענו בתגובתם שהם מקבלים בקשות ספציפיות מאותם ארגונים ממשלתיים לעשות שימוש במבחן
"אותם ארגונים לא אמורים להכיר את המבחן, רק אנשי מקצוע כמו פסיכולוגים. גם מנהלי משאבי אנוש לא אמורים להכיר אותם. אנחנו מוכרים את המבחן רק לאנשי מקצוע".
אדם מילא: נסיר את השאלות הפוגעניות
תגובותיהם של מכוני המיון אליהם הופנו מכתבי ההתרעה מלמדת כי הארגונים, עבורם עובדים וממיינים מכוני המיון מועמדים פוטנציאלים, מתנים כבר בדרישות להשתתפות במכרז את ההתקשרות עמם בשימוש באותו שאלון.
שני המכונים ציינו בתגובה למכתבי ההתרעה כי במרבית המקרים לא נעשה שימוש בשאלון אלא רק במקרים שבהם יש דרישה ספציפית מן הלקוח וכי מדובר בשאלון אשר משווק על ידי חברה חיצונית ונקנה כלשונו על ידי המכון.
ממכון "אדם מילא" נמסר כי הם בעצמם יזמו בדיקה של השאלון האמור עוד לפני פניית ויצו וארגוני הסיוע וכי הם בוחנים אפשרויות מול משווק השאלון בישראל. בין היתר, אפשרות להסיר את השאלות הפוגעניות מתוך השאלון. בהנהלת המכון הוחלט כי עד סיום הבדיקה לא ייעשה שימוש בשאלון עד לשינויו והסרת השאלות הפוגעניות.
על פי תגובת מכון "פילת" כל הגורמים אשר דורשים את השימוש בשאלון הינם גופים ציבוריים ממשלתיים, לרבות גופים בטחוניים, אשר מחייבים את השימוש בשאלון כתנאי להתקשרותם עם פילת (כלומר, מדובר במכרזים ממשלתיים). עוד צוין כי אין מדובר בהליך פרונטאלי בו נשאלות השאלות אלא בשאלון בכתב וכי פילת משמשת צינור מידע בלבד ולכן הכתובת לטענות הינם הגופים המזמינים את האבחון (טענה שאינה מדוייקת בלשון המעטה מבחינה משפטית. מאחר והמכון או הגורם המקצועי שמבצע את תהליך המיון הוא למעשה הזרוע של המעסיק).
פנינו לשורה של ארגונים ממשלתיים ובטחוניים שעל פי טענת המרואיינים נשאלו שאלות מיניות במסגרת תהליך המיון לאותו ארגון. התגובות שלהם נעות בין הכחשה מוחלטת כי נשאלות אותן שאלות, הטלת האחריות על מכוני המיון שלדבריהם "פועלים על פי שיקול דעתם" והודאה כי "מדובר בשאלון אישיות בינלאומי שנדרש לצורך אבחון מועמדים למשרות בטחוניות".
עוד נקודה לא ברורה היא שהאיש שאחראי לתרגום השאלון בישראל טוען בתוקף כי אחת השאלות שנשאלו אותם מועמדים שאת עדותם פרסמנו, לא מצויה בגרסה בה אמורים לעשות שימוש במכוני המיון. לדבריו, "מספר הפריטים הקשורים למיניות בגרסה השנייה של המבחן הם בודדים. יש מגזרים שבהם מוותרים עליהם, כמו לדוגמא: במגזר החרדי. בגרסה השנייה יש 4-5 פריטים בלבד (אבל לא השאלה הספציפית הזאת)".
אלמגור ביצע בדיקה נוספת אתמול, לבקשתנו. "ליתר ביטחון נכנסתי שוב לשאלון וחיפשתי את המילה הרפתקאות. הסיפור היחיד שהופיע למילה קשור לסיפורי הרפתקאות, שום דבר מיני".
עם גרסאות שונות ושורה של הכחשות יש כמה שאלות מהותיות שנשארת פתוחות:
איך ייתכן שחלק מהמעסיקים מודעים לכך שנעשות שימוש בשאלות חודרניות על מיניות בעוד חלקם מכחישים?
האם אותם מעסיקים מודעים לעובדה שנעשית פה עבירה בוטה על החוק ומסתתרים מאחורי מכוני המיון?
האם מכוני המיון עושים שימוש בשאלון שיצא מתוקפו לפני שנים רבות בגלל הרצון להוזיל עלויות?