נתניהו אוכל עכשיו את הדייסה האידיאולוגית שבישל כל השנים

שימוע? זה לחלשים

אין מסר שמבקש נתניהו להדגיש יותר מאשר היותו חזק. "נתניהו חזק" כסיסמת העל. דימוי "החזק", שביקש נתניהו להטמיע אינו מקרי, והוא טבעי לגישתו הפוליטית. אותו דרוויניזם לפיו החזק שורד והחלש נדון לכליה. בקצה מחלחל נתניהו כי לא רק שזהו טבע האדם, אלא גם כך ראוי. 

לא רק שהחלש נדון לכליה, אלא גם ראוי שכך יקרה, שכן בזכות החזקים ניתן לקיים חברה יעילה יותר, בטוחה יותר, נצחית. הגישה פוליטית נותרת עקבית גם בתפיסתו הכלכלית. גישת אי ההתערבות המקדשת את "כוחות השוק", ש יבטיחו יעילות מירבית – שכן שוב – החזק (כלומר בעלי ההון, בעלי הקשרים וכו') יצליח והחלש (כלומר מודרים, העניים, נכים, מוגבלים וכו') ייכשל. כך ראוי וכך צודק.

בנסיבות אלה מאוד תמוה שנתניהו פנה כלל להליך "השימוע", שהרי ידוע כי מיצוי זכות הטיעון בפני רשויות התביעה בטרם הגשת כתב אישום – היא חלק מסט זכויות האדם, מתוך הבנה שיחסי הכוח נוטים לטובת התביעה, והחשוד הוא הצד החלש. הנזק שעלול להיגרם לחשוד עם הגשת כתב אישום עלול להיות קטלני – ועל כן יש לאפשר לחשוד אמצעי לשכנע להימנע מהפעלת האמצעי הקטלני.

תמוה שנתניהו פנה כלל להליך "השימוע", שהרי ידוע כי מיצוי זכות הטיעון בפני רשויות התביעה היא חלק מסט זכויות האדם, בתוך מערכת שבה החשוד הוא הצד החלש

פניית נתניהו להליך שימוע מהווה חילול קודש הקודשים של תפיסתו הפוליטית. כפירה מוחלטת. הכרה בכך שהוא הצד החלש והתביעה בצד העוצמתי, כאשר בכוחה לגרום לו נזק קטלני. ציבורית ואישית. סוף לדרכו הפוליטית ובהמשך לכך, גם לחירותו האישית.

---

יש אירוניה בכך שמנחיל "תורת החוזקה" מבקש את חסדי "תורת זכויות האדם".

קרב איתנים בין עקרבים לנחשים

מלבד דימוי "החזק" שטיפח נתניהו, הורגלנו גם לכך שמחויבותו לאמת אינה מן הגבוהות, בלשון המעטה. גם חסידיו המושבעים לא יכחישו כי מדובר בשקרן, אלא שבעינם מדובר בכלל בתכונה חיובית. "אמנות השקר משמשת להגשמת יעדים חשובים". השקר כאמצעי להגשמת תוצאה רצויה, לנתניהו ולחסידיו. כאשר התוצאה היא העיקר – השקר והאמת משניים. 

ישנם עוד מספר גופים שלטוניים החולקים גישה תוצאתנית, תועלתנית. שניים הרלוונטיים לענייננו הם המשטרה והתביעה. בניגוד לתפקידה הרשמי – רשות שחקירותיה נועדו לאיסוף ראיות לטובת בירור האמת; המשטרה פועלה לאיסוף ראיות שיבטיחו הגשת כתב אישום. המטרה – הגשת כתב אישום, מגדירה גם את הדרך – כל דרך. 

אם הדרך להגשת כתב אישום מחייבת גיוס עדי מדינה – אלה יגויסו, יהיה המחיר אשר יהיה. אם גיוס עד מדינה דורש הצגה מקרית של מאהבת במהלך החקירה והצגת איום מרומז כי אי שיתוף פעולה יגרור חשיפת פרט אינטימי זה בפני המשפחה והציבור – כך ייעשה. 

גם חסידיו המושבעים של נתניהו לא יכחישו כי מדובר בשקרן, אלא שבעינם מדובר בכלל בתכונה חיובית. "אמנות השקר משמשת להגשמת יעדים חשובים"

כך גם רשויות התביעה. תפקידן הרשמי – להגיש כתב אישום אך ורק כאשר ישנה תשתית ראייתית בעלת סיכוי סביר להרשעה וכן כי מתקיים עניין ציבורי בניהול ההליך. לכאורה, רשויות התביעה צריכות לפסוע בנתיב האמת – להגיש כתב אישום על בסיס ראיות כשרות ולהימנע משימוש בראיות שהושגו בדרך פסולה, למשל תוך הפעלת לחץ – שכן אדם עלול להודות או להפליל מתוך הלחץ המופעל עליו ולא משום שמדובר באמת. 

ואולם, אנחנו מספיק בוגרים להכיר בכך שגם בעבור רשויות התביעה – התוצאה מגדירה את הדרך. והתוצאה אינה בירור האמת כי אם השגת הרשעה. כך בכל התיקים ובוודאי בתיקי דגל. ותיקי נתניהו הם בהחלט תיקי דגל.

אנחנו מספיק בוגרים להכיר בכך שגם בעבור רשויות התביעה – התוצאה מגדירה את הדרך. והתוצאה אינה בירור האמת כי אם השגת הרשעה

זאת אירוניה נוספת שאמן השקרים ניצב ראש בראש מול ארגוני השקר – שגם עבורו וגם עבורם הדבר היחידי שקובע הוא התוצאה ולא הדרך. זהו קרב היסטורי בין עקרב ללהקת נחשים. 

הרימו עוגן: או הפלונטר המשפטי 

נחזור רגע לתורה הכלכלית אותה ינק נתניהו ובה הוא מאמין בכל מאודו. אחת ההנחות ב"כלכלת השוק" היא כי האדם הוא יצור רציונלי. ההחלטות אותן מקבל האדם הן רציונליות. מדובר בהנחה כה יסודית שבהיעדרה אין כל משמעות לתורה כולה. ואולם, ידוע כבר כי "הנחת הרציונליות" שגויה ונטולת בסיס. האדם אינו יצור רציונלי וקבלת ההחלטות האנושיות אינה רציונלית. 

שורת הטיות מלוות את מערכת קבלת ההחלטות בעולם האנושי. אחת ההטיות המוכרת מכונה בשם "הטיית העיגון". אדם מקבל החלטה באופן המושפע מהנתונים שכבר מונחים לפניו. הטיית העיגון גם מצמצמת מאוד את הסיכויים שאדם יסטה מאוד מהחלטה קודמת שלו. הסטייה המירבית תהא קלה.

נתניהו מגיע לשימוע לאחר שהתקבלה כבר החלטה על הגשת כתב אישום. צריך להבין זאת. לא מדובר בשלב ראשוני או על לוח חלק. התקבלה החלטה על הגשת כתב אישום בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. עבירת שוחד אחת ועוד שתי עבירות מרמה והפרת אמונים. 

נתניהו מגיע לשימוע לאחר שהתקבלה כבר החלטה על הגשת כתב אישום. לא מדובר בשלב ראשוני או על לוח חלק. התקבלה החלטה על הגשת כתב אישום בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים

על מנת שנתניהו יצליח בהליך השימוע הוא צריך לצלוח לא רק יחסי הכוח הנוטים לרעתו, לא רק תשתית ראייתית מפלילה, ולא רק את הגישה ההישגית של רשויות התביעה – אלא להתגבר על העוגן המונח לפני הפרקליטות – כתב חשדות מפורט אשר כבר נכתב ומוכן להגשה בבית המשפט.

בניגוד להנחות התורה שבה מאמין נתניהו, מקבלי החלטות מעוגנים להחלטה שכבר התקבלה על ידם; ואפילו היו בידיו ראיות מזכות מובהקות (מה שלא ידוע כלל) – הרי שהטיית העיגון תוכיח לנתניהו, שוב, כי תורתו פסולה, מזיקה ופוגענית.

אגב, מטעמים אלה מוכר הליך השימוע לסנגורים כ"מעגל הקסמים". כהליך מתעתע. מצד אחד, ישנה לכאורה הזדמנות לשכנע להימנע מנזק קטלני בדמות כתב אישום חמור; ומצד שני, ברור שההחלטה כבר התקבלה והכח להפוך את הגלגל מאוד קטן. בתנאים אלה, הגשת ראיות מזכות לידי התביעה לא תוביל לנסיגה מכתב האישום, אלא למאמץ ל"תיקון" התשתית הראייתית כך שתתמודד גם מול הראיה המזכה שהוגשה.

הגשת ראיות מזכות לידי התביעה לא תוביל לנסיגה מכתב האישום, אלא למאמץ ל"תיקון" התשתית הראייתית כך שתתמודד גם מול הראיה המזכה שהוגשה

מבחינת נתניהו מדובר במצב טרגי במיוחד. נניח שבידי נתניהו ראיות מזכות כלשהן, העצה הטובה המשפטית הטובה ביותר היא לא להגישן לתביעה – שכן היא כבר נעולה על הגשת כתב אישום. הנזק המשפטי גבוה מדי. מצד שני, אי הבאת ראיות הגנה איכותיות תוביל להגשת כתב אישום במהרה, ולסיום דרכו הפוליטית.

אכן, לא טוב לחיות בחברה בה החזק הוא השורד, התוצאה היא חזות הכל והרציונליות מקודשת. נתניהו מבין את זה טוב יותר מכולם היום.