ההתעללות והאלימות שמהם סבלה סיגלית, אם לשניים, גרמו לה לנכות נפשית ותפקודית ולשלל מחלות נוספות. היא ביקשה לקבל סיוע בדיור, אבל בקשתה נדחתה משום שהזכאות מותנת בהורות לשלושה ילדים מתחת לגיל 21. סיגלית פנתה לוועדת חריגים, וזו התשובה שקיבלה: "למרות הנסיבות של המבקשת אשר הוצגו בועדה, לרבות מצבה הכלכלי, החובות בהם היא שרויה, המצב הנפשי הקשה, הנכות ממנה היא סובלת והטיפול בבתה, הוועדה סבורה כי אין בנתונים כדי להצדיק חריגה מהכללים".
המקרה של סיגלית היה חלק מעתירה שהוגשה נגד משרד הבינוי והשיכון ונידונה בפני השופטת מיכל אגמון גונן. "התקציבים המוקצים לסיוע בדיור בכלל, ולמקרים החריגים בפרט, לכמות הדירות ותור הממתינים, ומעל הכל לכמות הפניות לוועדות החריגים, והתקציב העומד לרשותם – כל אלו עומדים ברקע, תלויים כענן קודר מעל העותרות שלפניי, כמו גם מעל כל הנזקקים לסיוע בדיור, והופכים את עבודת ועדות החריגים לכמעט בלתי אפשרית מראש", כתבה השופטת לפני שהכריזה כי היא מחזירה את העתירות לדיון בוועדת חריגים.
בימים אלו ישנם כ-30 אלף גברים ונשים שממתינים לדיור ציבורי. מדובר באותם "ברי מזל" שהתאימו לתנאי זכאות לקבלת דירה ציבורית: להיות כמה שיותר עניים ועדיף כמה שיותר נכים; להיתמך מקצבאות, בעדיפות למצב של אי כושר עבודה; ולהיות הורים לכמה שיותר ילדים, רצוי שיהיו חולים.
בנוסף אליהם ישנם עוד כ-200 אלף אנשים שסורבו לזכאות בדיור הציבורי, אך הוכרו כזכאים לסיוע בשכר דירה שנע בין 490-1,300 שקל. הם שוכרים דירות בשוק החופשי, במחירים שהסיוע אינו יכול לכסות.
לכל אלה מתווספים מסורבי דיור ציבורי או סיוע בשכר דירה, הפונים לוועדות החריגים במשרד הבינוי והשיכון. מנתונים שמסר משרד השיכון לבית המשפט ולאגודה לזכויות לאזרח, נמסר כי בכל שנה מגיעות כ-30 אלף בקשות לדיון בוועדת חריגים, שהן 18 אחוז מכלל הבקשות. התקציב השנתי שאותו יכולה וועדת החריגים להקצות עומד על בין 2-3 אחוז בהשוואה לתקציב הזכאים.
"אם מגיע מקרה קשה לוועדה אחרי שהיא עשתה שימוש בתקציב שלה לאותה שנה, ייתכן שלא יכירו בו כזכאי", מסבירה עו"ד רעות שאער מהאגודה לזכויות אדם.
העדפת הורה נכה
אל השופטת אגמון גונן הגיעה עתירה של ענבל, בת למשפחה "רב בעייתית" שהתגוררה עם בתה הקטינה ואמה בדירת חדר. כשאביה השתחרר מהכלא שכרה דירת חדר עם בתה, אך מצבה הבריאותי לא אפשר לה לעמוד בתשלומי השכירות. היא פנתה לסיוע בדיור ונדחתה. גם במקרה הזה פסקה הוועדה כי אין מקום לחרוג מהכללים, "למרות הנסיבות".
במענה לשאילתה שהגישה בשנה שעברה האגודה לזכויות האזרח למשרד השיכון על התנהלות וועדת החריגים, נמסר כי הוועדה מתכנסת פעם בשבוע וכי זמן הממוצע למענה לבקשה עומד על כ-12 יום.
"בהנחה שמדובר ביום דיונים שנמשך שמונה שעות פעם בשבוע, פרק הזמן הממוצע לדיון בתיק אחד מתוך 30 אלף התיקים עומד על 1.2 דקות", אומרת ריקי כהן בנלולו, פעילה בפורום הדיור הציבורי. מדובר במקרים קשים ובתיקים המכילים לעתים מסמכים רפואיים רבים, אישורי הכנסה, דוחות סוציאליים ועוד.
בעקבות דרישת האגודה הציג משרד השיכון רשימה של תבחינים, הקריטריונים שלפיהם קובעת וועדות החריגים מי יהיה זכאי לדיור או לסיוע בשכר דירה. בין היתר נאמר שישנה עדיפות לבעלי נכויות, הורים וילדים. "העדפת הורה נכה יחיד על פני זוג נכים, והעדפת נכות המצריכה כיסא גלגלים ועיוורון על פני נכות אחרת".
לגבי ההכנסות, נכתב כי יש "עדיפות לבעלי אי כושר השתכרות מוכר על ידי הביטוח הלאומי" ו"עדיפות למקרים של אלימות במשפחה; צרכים שיקומיים כגון דרי רחוב, התמכרויות, זנות, מאסרים חוזרים, מצבי קיצון כגון נטיות אובדניות או ניסיונות התאבדות".
אלא שלדברי האגודה, "תבחינים אלה הינם כלליים מדי, ללא כימות או ניקוד, ואף ללא פירוט כיצד לבצע את הבדיקה ביחס לחלק מהם". הם דרשו שקיפות בתהליך ופרסום המקרים שבהם דנה הוועדה, כולל נימוקים להחלטות.
"מאוד שרירותי ומעורפל"
טלי (שם בדוי) היא אם חד הורית נכה 100% בשל פוסט טראומה מאונס במשפחה שעברה כנערה. מצבה הנפשי הלך והידרדר וכך גם מצבו הנפשי של בנה. בשל כך היא איבדה את כושר ההשתכרות שלה ונאלצה לעבוד בזנות כדי לא למצוא עצמה ללא קורת גג. משרד השיכון סירב להכיר בה כזכאית לדיור בשל העובדה שיש לה רק ילד אחד וכך גם וועדת החריגים.
ב-2018 הפננו את טלי לאגודה לזכויות האזרח, ובעזרת הליווי שלהם הכיר בה משרד השיכון כזכאית ואישר לה לקבל סיוע מוגדל בשכר דירה בזמן שהיא ממתינה לדיור ציבורי. סיוע זה התברר כמציל חיים עבורה. "ביקשנו להופיע בפני הוועדה, והבקשה אושרה לנו באופן חריג", אומרת בנדל. "הזכאות ניתנה לאחר שהשמענו את נסיבות חייה הקשות בפני הוועדה.
"כל העניין הזה מאוד שרירותי ומעורפל. אי אפשר לדעת מה הנימוקים להחלטה. האם הם מחליטים שבן אדם זכאי לפי זה שהוא נראה להם מספיק מסכן? האם כתוצאה מכך שהאגודה הגישה עבורו עתירה? היו עשרות מקרים שבהם רק לאחר שהגשנו עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים התקבל הסדר פשרה שלפיו משרד השיכון הכיר במשפחה כזכאית לדיור ציבורי. אבל מה היה קורה ללא הסיוע של האגודה?"
"כל העניין הזה מאוד שרירותי ומעורפל. אי אפשר לדעת מה הנימוקים להחלטה. האם הם מחליטים שבן אדם זכאי לפי זה שהוא נראה להם מספיק מסכן?"
בנדל טוענת שהאפשרות לפנות לוועדת חריגים לא מוכרת לכלל הפונים לקבל סיוע בדיור. בנוסף, היא אומרת, רבים מהם לא יכולים לנסח בקשה בכתב לפי דרישת הוועדה בין אם משום שאינם יודעים לכתוב או מסיבות אחרות.
580 שקל לדירה
דוד, בן 81, הוא עיוור המתקיים מקצבת זקנה זעומה. כשביקש סיוע בשכר דירה נאמר לו כי אינו עומד בקריטריונים הקובעים כי יחידים אינם זכאים, אלא במקרים של קבלת קצבה עבור אי כושר השתכרות מהביטוח הלאומי. כשד' הגיש בקשה דרך וועדת החריגים, הוא זכה לסיוע של 1,500 שקל בשכר דירה לתקופה של שנה.
בסוף התקופה נאלץ להמתין כחודשיים לחידוש הזכאות, אז נדהם לגלות כי למרות שנסיבות חייו לא השתנו, נקבע לו סיוע בשכר דירה של 580 שקל בלבד לתקופה של שנה, שבסיומה שוב יהיה קורבן לביורוקרטיה רומסת חיים.
עותרת נוספת שהגיעה לפתחה של השופטת אגמון גונן היא אם נכה לארבעה ילדים, שנאלצה להמתין לדירה במשך 13 שנים שמהלכן ילדיה בגרו וכבר לא נחשבו קטינים. כתוצאה מכך קבע משרד השיכון שהיא איננה זכאית עוד לדיור ציבורי, "עקב אי עמידה בקריטריון לגודל המשפחה".
השופטת העלתה תהיה לגבי הליך שלילת זכאות במהלך שנות ההמתנה, "לאור העובדה שמי שזוכה בדיור ציבורי, נשאר להתגורר בו ללא הגבלת זמן, גם אם ילדיו בגרו ועזבו את הבית".
בפסק הדין שנתנה בתחילת החודש קבעה השופטת מספר החלטות תקדימיות, בהן שליחה של פרוטוקול הדיון לכל פונה ביחד עם ההחלטה, פרסום כלל התבחינים ושקיפות בנתונים, בהם גודל התור בישובים והמאפיינים של הממתינים בתור. "על ועדת החריגים לשקול גם תבחין של המתנה בתור ככלל, וניקוד גבוה יותר למי שבעת ההמתנה בתור איבדה את זכאותה", אמרה השופטת.
"שינוי כיוון חשוב"
באותו יום שבו ניתן פסק הדין, התקיים דיון בוועדת הכספים בנושא הזינוק במחירי הדיור בישראל. בעוד מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל יעקב קוינט הקריא את המשימות הלאומיות של הרשות תוך שהוא מתעלם מסוגיית הדיור הציבורי, עימתה אותו חברת הכנסת נעמה לזימי ממפלגת העבודה עם סוגיית הדיור הציבורי ודרשה ממנו לתת את הדין על החלטות הממשלה שלא מומשו.
"תכניות אלה לא יושמו בעקבות מחלוקת תקציבית", אמר קוינט. "כדי להחליט שהדירות הולכות לדיור ציבורי, יש לזה עלויות, תביאו את אגף התקציבים שהם יתנו לכם את ההסבר, משרד השיכון נמצא כאן, הוא יכול להתייחס לזה, לא אנחנו". אך לא הייתה התייחסות של המשרד.
"מדוע זה לא קרה במחיר למשתכן?" שאלה לזימי. קוינט שוב התנער מתשובה, תוך שהוא משיב כי מחיר למשתכן "היא תכנית אחרת, תכנית שכבר לא חיה".
עוד קודם לאישור התקציב, פנתה לזימי לשר אלקין בבקשה לתקצב את הדיור הציבורי. עם זאת, התקצוב לא נותן מענה לאלפי הממתינים בתור ולעוד אלפים שאינם עומדים במחירי השכירות בשוק החופשי. בנוסף, התקציב החד פעמי שהוקצה לתחזוקת הדיור הציבורי ושיקום שכונות אינו מספיק כדי לתת מענה ל-900 דירות בדיור הציבורי שאינן ראויות למגורים ולעוד מאות דירות הזקוקות לשיפוץ בסיסי.
לזימי: "המדינה צריכה להציב דיור ציבורי ובר השגה כתנאי למשקיעים ויזמי נדל"ן. זה צריך להיות מוטמע במכרזים ובתוכניות"
"אני מודה שהמענה חלקי, ורחוק מלהיות דרמטי, אך הוא שינוי כיוון חשוב, שנותן כוחות לדרוש הרחבה ושינוי גישה מבני. את סוגיית 30 אלף הממתינים לדיור הציבורי צריך לפתור, את 900 הדירות הלא ראויות חובה לשפץ ולהשמיש".
השר אלקין הציע פיילוט שבמסגרתו יושכרו 200 שירות בשוק החופשי לטווח ארוך עבור זכאים, מה שעשוי לחזק את בעלי ההון ולגרום להתייקרות של מחירי השכירות. מה דעתך?
"המדינה מוציאה כסף ציבורי כדי 'לרפד' בעלי דירות ועל הדרך מעלה את מחירי השכירות לכולנו, שורפת כסף ומונעת קורת גג קבועה כפתרון קבע הכרחי".
כיצד יכולה הקואליציה לפעול ללא תקציב ראוי כדי לשפר את סוגיות הדיור הציבורי?
"יש המון סוגיות שהן תלויות מדיניות משרד השיכון: מדיניות פינויים, דירות מונגשות, דירות המושכרות לעמותות ועוד. לצד דרישה ותביעה להכיל דיור ציבורי בפרויקטים ממשלתיים, המדינה צריכה להציב דיור ציבורי ובר השגה כתנאי למשקיעים ויזמי נדל"ן. זה צריך להיות מוטמע במכרזים ובתוכניות, התפקיד של רמ"י, למשל, הוא לייצר דיור בהישג יד ודיור ציבורי, ולמרות זאת הם מנהלים מדיניות נטולת כל הכרה בתפקידם".
מאות אלפי משפחות אינן זכאיות לדיור בשל הקריטריונים של משרד השיכון. כיצד תוכלי לפעול מתוך הקואליציה לשינוי?
"כשקראתי את המחקר האחרון של הכנסת, מיד סימנתי את המס העצום של 178 אלף זכאים לסיוע לשכר דירה כנעלם גדול. מה זה זכאים לשכר דירה? הם זכאים לדיור ציבורי. ביקשתי ממחלקת המחקר של הכנסת השוואה למדיניות הקריטריונים בישראל אל מול מדינות אחרות בעולם. זה יתן לנו ידע חשוב, לגבש תפיסת מדיניות ותביעות לשינוי".
להקפאת הפינויים של משפחות מהדיור הציבורי וקידום זכויות הרכישה יש חשיבות עליונה עבור אוכלוסיות מוחלשות. האם בכוונתך לפעול מתוך הקואליציה?
"בהיותי חברת דירקטוריון שקמונה, חברה ממשלתית עירונית לדיור ציבורי, הבעתי התנגדות למדיניות פינויים ואפילו חיברתי את פעילי הפורום לדיור ציבורי כדי לנהל עם החברה שיח בנושא.
"רכישת הדירות באמצעות קרן הלוואות בחברות המשכנות או אפיל ליסינג לתקופה ארוכה הוא מהלך שאנו חייבים להתחיל לקדם כמדיניות. זה אחד הדברים המשמעותיים שניתן לעשות על מנת לאפשר קורת גג עבור מי שבאף דרך אחרת לא תהיה לו דירה בבעלותו".
האם קידום דיור ציבורי אוניברסלי, לא רק לחיים בעוני היא דרישה ריאלית בעתיד הקרוב?
"תלוי כמה הקול שלנו יהיה חזק בכל זירה, אבל קודם כל יש להטמיע חשיבה כלכלית הפוכה מזו המנחה את המדינה שלנו משנות ה-80 ועד היום. האתגר הוא לרתום אלינו ציבור שיבין שאחריות המדינה על סוגיות כמו קורת גג, בריאות ורווחה זו חובה ראשית, שכלכלה מרחיבה המצמצמת אי שוויון זה אינטרס לאומי, ומתוך כך דיור ציבורי הוא נגזרת משמעותית".