במשך שנתיים סבלה דנה (שם בדוי, כל השמות בכתבה בדויים) מאלימות פיזית ומילולית קשה מבן זוגה רונן. לטענתה, לעיתים היו עדים לפרצי האלימות ילדתם המשותפת, בתה בת השש מנישואים קודמים וגם ילדיו של רונן. רק כשבתה בת השש סיפרה לה שרונן נשכב לידה במיטה וככל הנראה אונן, היא החליטה לעזוב את הבית ועברה להתגורר בסמוך לבני משפחתה.
לאחר שמאמציו לשכנע את דנה לשוב אליו עלו בתוהו, הגיש רונן תביעה לבית המשפט בדרישה לקבל משמורת משותפת על הילדה. בני הזוג פנו באופן עצמאי לטיפול פסיכולוגי, שבו עלה נושא הפגיעה המינית בילדה. בכפוף לחובת הדיווח, דיווח על כך הפסיכולוג המטפל לעובדת הסוציאלית לחוק הנוער ביישוב המגורים של האם.
דנה ציפתה שתוזמן עם בתה לחקירה בעקבות הדיווח, אולם רק לאחר שמונה חודשים הופנתה על ידי הרווחה לחקירה ב"בית לין" ולהגיש תלונה במשטרה. בחקירה בבית לין עלה כי בתה של דנה העלתה "סוגיית תכנים מיניים", ולדבריהם "היא לא הובנה לעומק". שירותי הרווחה קיבלו המלצה מבית לין להפנות את האם ואת הבת לטיפול רגשי, שדרכו יוכלו להבין טוב יותר את מהות הפגיעה, אך לא עשו דבר בעניין. משטרת ישראל סגרה התיק כעבור כשנה מחוסר ראיות.
במהלך הליך הגירושים המשפטי, מונתה לקטינות אפוטרופוס לדין. בת השש תיארה לאפוטרופוס מצבים שבהם רונן "מראה את הגוף שלו בלי מכנסים ותחתונים", "נגע לעצמו בבולבול", "היה שוכב לידי והיה יוצא לו פיפי", לדבריה.
פגישות פרטיות בתשלום נוסף
כאשר דנה טענה בבית המשפט כי בתה נוצלה מינית על ידי רונן, הופנו הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית. השופטת מירה רום פילאי קבעה שהאבחון יתבצע ב"הבית של טלי" בהנהלתה של ד"ר טלי וישנה. שמה של ד"ר וישנה לא עולה לראשונה בתחקיר זה. בתחקיר של חדשות 12 לפני כחודשיים עלתה טענה שהיא סיפקה מרשמים לתרופות פסיכיאטריות לבחורי ישיבה במטרה לדכא את היצר המיני שלהם.
העלות של חוות הדעת שערכה ד"ר וישנה עמדה על כ-22 אלף שקל, מתוכם שילם רונן כ-18 אלף שקל. הסיוע המשפטי של משרד המשפטים השתתף בתשלום של יתרת הסכום. בנוסף, רונן הגיע באופן פרטי ובלי אישורו של בית המשפט לד"ר וישנה, להשלמת חוות דעת בתשלום נוסף. הפגישות נערכו ללא נוכחותה של דנה.
לאחר הפגישה הפרטית עם האב, הגישה ד"ר וישנה בקשה לאשר פגישת אינטראקציה (לבחינת הקשר בין ההורים לילדים) בין דנה ושתי בנותיה לבין רונן, זאת למרות שבית המשפט מינה אותה לבחון רק את ההורים ואת האינטראקציה בינם לבין בתם המשותפת, ללא מעורבת בת השש שלגביה עלו הטענות לפגיעה מינית ושאינה בתו של רונן.
רונן הגיע בלי אישורו של בית המשפט לד"ר וישנה, להשלמת חוות דעת בתשלום נוסף. הפגישות נערכו ללא נוכחותה של דנה
לדברי האם, בן הזוג שיתף את ד"ר וישנה במסגרת אבחון המסוגלות ההורית בקשיים שהוא חווה מול ילדיו מנישואים קודמים. לדבריה, בפגישה עלו נושאים כמו התמכרות ילדיו למסכים, חוסר גבולות וירידה בתפקוד הלימודי בבית הספר. באופן מפלה ובלתי מובן הפסיכיאטרית לא הזמינה את ילדיו של רונן לבדיקת אינטראקציה כפי שהזמינה את בתה של דנה.
עוד כתבה ד"ר וישנה שסביבתה של דנה אינה מיטיבה עבור בנותיה, בלי שקיימה שיחה או בדיקה מקיפה מול הסביבה המוזכרת, ובניגוד לתסקירי הרווחה שקדמו למסוגלות ההורית המתארים סביבה תומכת, עוטפת ואוהבת וילדות שמחות.
למרות דוחות האפוטרופוס לדין על דיווחי הילדה ודיווחי הרווחה ובית לין בדבר חשש לחשיפת הילדה לתכנים מיניים, קבעה ד"ר טלי וישנה באופן חד משמעי כי הדבר הינו בדיית האם. אלא שאין בהכשרתה של ד"ר וישנה מומחיות כלשהי לקביעת או שלילת פגיעות מיניות בקרב קטינים והיא כלל לא ערכה אבחון או תשאול של הקטינה שישלול או יאשר זאת.
מהמסמכים עולה עניין מטריד נוסף: ד"ר וישנה ציינה בחוות דעתה כי דנה התלוננה בעבר על כך שאביה הביולוגי של בת השש פגע בה מינית. אלא שלדברי דנה זה מעולם לא קרה והיא מציגה אישור מבית משפט שבו מצויין כי הנושא הזה לא עלה במשפט הגירושים שלה.
האבחון: מסיתה ובעלת הפרעה כפייתית
בהמשך אובחן האב על ידי פסיכולוג אחר, המועסק על ידי וישנה, ומסר חוות דעת חיובית על האב, המיישרת קו עם חוות דעתה. הפסיכולוג קבע כי מפתיע שעלו חששות לפגיעה מינית ב"נערה", כשבעצם מדובר בילדה בת 6.
על סמך שיחה עם דנה ותצפית התנהגותית בלבד ובלי שביצעה בה אבחון מתאים (CY-BOCS) לאיתור ההפרעה, קבעה ד"ר וישנה כי היא סובלת מ-OCD, הפרעה כפייתית טורדנית. המטפלת הכריזה על דנה כעל אם מסיתה והמליצה להוציא את שתי הילדות מחזקתה ולהעביר את שתי הבנות לחזקתו של רונן, גם את בתה הבכורה שאינה בתו של רונן ושלגביה עלתה הטענה לפגיעה מינית.
ד"ר וישנה המליצה שבמידה ורונן לא יתמנה למשפחה אומנה של בת השש, יש ליצור קשר עם האב הביולוגי שעד כה לא היה בקשר עם בתו ולברר אפשרות של מעבר הקטינה אליו. האפשרות השלישית שהציעה ד"ר וישנה, כמקובל בגישת הניכור ההורי, היא מעבר הילדה לקלט חירום או למסגרת אומנה.
בעקבות חוות דעתה של ד"ר וישנה החליט בית המשפט לענייני משפחה ששתי הבנות, בהן הילדה שאינה בתו הביולוגית יאלצו לשהות עם רונן פעמיים בשבוע, בנוסף לסופי שבוע לסירוגין, ושדנה תיאלץ לעבור להתגורר בסמוך אליו, ללא העורף המשפחתי שלו היא זוכה במקום מגוריה הנוכחי. בית המשפט הורה לדנה לגשת לטיפול פסיכיאטרי בהתאם להמלצותיה של ד"ר וישנה. דנה הוזהרה כי קיום פסיקות אלו גורלי לעניין ההחלטות הבאות בעניין משמורת הקטינות.
חוות דעת מנוגדות
דנה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע וערערה בבית המשפט המחוזי. האפוטרופוסית סיפרה בפני השופטת כי רונן הודה בחלק מטענותיה של הילדה ואמר כי "זה קרה לו לא במודע. לא בשליטתו", לדבריה.
דנה אובחנה שוב אצל פסיכיאטר מומחה, שהציג חוות דעת מנוגדת לזו של ד"ר וישנה ושלל את הטענות בדבר מחלת נפש או OCD. גם הטיפול הפסיכולוגי שאליו הופנתה קבע כי אינה סובלת משום הפרעה. תיקה הרפואי מעיד על כך שמעולם לא פנתה או נזקקה לטיפול פסיכיאטרי.
ד"ר וישנה המליצה שבמידה ורונן לא יתמנה למשפחה אומנה של בת השש, יש ליצור קשר עם האב הביולוגי שעד כה לא היה בקשר עם בתו
בית המשפט טען שהתלונות נגד רונן לא טופלו עד תום ויש לערוך בדיקות נוספות. עוד נקבע שאין לטענות אלה של דנה קשר להפרעת OCD וכי לא נמצאו הסבר לפער בין קביעתה של ד"ר וישנה כי האם אינה מסוגלת לגדל את בנותיה לבין הדיווחים החיוביים ממסגרות החינוך.
השופטת החליטה שאין לעקור את הקטינות ממקום מגוריהן הנוכחי וכי אין דבר המצדיק את העברת משמורת בת השש לבן הזוג שאינו אביה ושניהל קשר עם האם רק במשך שנתיים. השופטת טענה כי בית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו. לאחר שהונחו גורמי החוק לא לאמץ את חוות דעתה של ד"ר וישנה עד לבדיקה מעמיקה של הדברים, הוחזרו הצדדים להליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה.
צדק יקר וממושך
אלא שהסיפור לא נגמר: למרות הכשלים שעלו מחוות דעתה של ד"ר וישנה, ואישורים שמעידים על מצבה הבריאותי התקין של דנה, הגישה עו"ס חוק נוער תביעת נזקקות לבית המשפט ונקבע שעל הקטינות לעבור אבחון וטיפול במרכז חירום אקסטרני.
במאמצים נוספים גייסה שוב דנה כספים כדי לערער על ההחלטה, והנזקקות בוטלה. אך בנותיה של דנה הוכרחו לעבור אבחון נוסף במרכז חירום אקסטרני, בניגוד לחוות דעת מפסיכולוגית המעידה כי אין צורך בהכרזת נזקקות וכי תפקודה של דנה תקין ומיטיב עם טובתן של הקטינות.
דנה אובחנה שוב אצל פסיכיאטר מומחה, שהציג חוות דעת מנוגדת לזו של ד"ר וישנה ושלל את הטענות בדבר מחלת נפש או OCD
בית אפל, מרכז החירום בגן יבנה שאמור לאבחן ולתת את חוות הדעת על הקטינות, מקבל עבור כל קטינה כ-18 אלף שקל מהמדינה, במקרה שמחליטים באבחון כי על הקטינות להיות מנותקות מהאם ולעבור אל המרכז. האם הדבר גורם לניגוד אינטרסים והטיה מראש של המועסקים במרכז?
ניהול המאבק המשפטי בשנתיים האחרונות עלה לדנה בכל חסכונותיה. היא נאלצה להחליף מקום עבודה תוך איבוד זכויותיה הסוציאליות ולקחה הלוואות שהביאו אותה למשבר כלכלי. מהסיפור הזה היא יוצאת עם תחושה קשה, שהחוק עומד לצד מי שיכול להרשות לעצמו ייצוג הולם. גם עכשיו, היא עדיין לא מצליחה לראות באופק את סופו של ההליך.
תגובות:
תגובת דוברת הרשות השופטת: תיקים המתנהלים בבתי המשפט לענייני משפחה נדונים לפי דין בדלתיים סגורות וחל חסיון בעניינם. עם זאת יצוין כי בתי המשפט לענייני משפחה שמים לנגד עיניהם את טובת הקטינים שעניינם נדון בפניהם. ככל שלמי מהצדדים ישנן טענות ביחס להחלטות של בית המשפט או ביחס להליכים המתנהלים בתיק, מן הראוי להעלותן באופן המתאים במסגרת ההליך השיפוטי. בשל החסיון החל לא נוכל להוסיף על האמור.
תגובת משרד הבריאות: הנושא מצוי בבדיקת הנציבות וקרוב לשלבי סיום. יצוין, כי הנושא נבדק במקביל גם על ידי ההסתדרות הרפואית, שלמיטב הבנתנו לא מצאה בסיס להתנהלות בלתי מקצועית או אתית.
תגובת משרד העבודה והרווחה: ד״ר וישנה רשומה במאגר המומחים של משרד העבודה והרווחה. המאגר כולל מומחים שביקשו להיכלל בו ועמדו בקריטריונים שהוגדרו בחוק. המשרד אינו מטיל סנקציות על אנשי מקצוע ומשרד הבריאות הוא האמון על טיפול בתלונות ובסמכותו לתת או לשלול הרשאה לעסוק במקצוע. מפאת חיסיון והגנה על הפרטיות לא נוכל להגיב לפרטי המקרה הספציפי. ככלל, ההליכים מתנהלים בבתי המשפט ומשרד העבודה והרווחה פועל בהתאם להחלטותיו.
העברנו לד"ר וישנה סדרה של שאלות. בין היתר שאלנו מהי הכשרתה לזהות מסוכנות מינית של אדם כלפי ילדיו או כלפי בת זוגו? כמה פעמים מונתה בשנה האחרונה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה לתת חוות דעת והמלצות במקרים של סכסוכי גירושים, ועוד. בתגובה שלחה ד"ר וישנה מכתב מעורכת דינה, שלאחר דין ודברים מול הייעוץ המשפטי של אתרינו, הוחלט להביאו במלואו.
1. "אתמול (26.1.20) קיבלה מרשתי בקשת תגובה לפני פרסום תחקיר ובה מועלות טענות בדבר חוות הדעת המקצועית של מרשתי בעניין שבנדון.
2. מחמת סודיות רפואית של כל המעורבים בהליכים, הנכם מתבקשים להעביר לאלתר טופסי ויתור סודיות רפואית מאת כל המעורבים בפרשה, על מנת שמרשתי תוכל להגיב ולתת מענה לשאלות הרלוונטיות במסגרת האפשרות החוקית.
3. זאת ועוד, ההליכים המשפטיים בעיצומם וחל עליהם חיסיון כשהדיונים מתנהלים בדלתיים סגורות.
4. מן השאלות ניכר שבידכם מידע חלקי שהגיע לידכם תוך הפרת חיסיון, שרב בו הנסתר על הגלוי. עוד עולה כי אינכם בקיאים בכל הפרטים והמידע שאתם עומדים להציג בתחקיר מציג שברי עובדות, מניפולציות של האמת ועל כן אינו אמת.
5. מבלי לפגוע בחיסיון הרפואי של המעורבים ובחיסיון המשפטי, מרשתי מבהירה כי חוות הדעת שהתבקשה להגיש מטעם בית המשפט, בעניין זה, מבוססת ונשענת על עובדות וידע מקצועי נרחב.
6. עוד נוסיף כי מרשתי מתבקשת לחוות דעה מקצועית בבתי משפט באופן תדיר וכי רובן המכריע של המלצותיה והערכותיה התקבלו ללא כחל וסרק.
7. מטבע הדברים מדובר בשאלות סבוכות וכבדות משקל, בעלות רבדים שונים, עליהם יש לתת את הדעת. ההתייחסות הנדרשת היא אל המכלול ולא לעמדה של צד אחד לסכסוך.
8. אנו מצפים כי מלאכתכם העיתונאית תיעשה בצורה מקצועית ואובייקטיבית, וכי לא תייחסו למרשתי האשמות שאין בהן אמת ושעלולות לפגוע בשמה הטוב של רופאה בכירה ותיקה ומוערכת, בעלת שם, המטפלת במגוון רחב של מטופלים ועוסקת רבות בתחום שבעניינו נדרשת חוות דעתה חדשות לבקרים. פגיעה כזו בשמה הטוב, עלול לגרום לנזקים אדירים למרשתי, דבר שעלול להוביל לתביעה משפטית בערכאות.
9. התחקיר, באופן המשתקף ממכתבך, עלול לגרום נזק עצום למרשתי כשהוא אינו מבוסס אלא על חלקי מידע, באופן שחוטא בבירור לאמת.
10. אבהיר עוד, כי הואיל והתרעתי בפניכם באופן ברור כי אתם עומדים לפרסם מצג עובדתי שחוטא לאמת, לא תוכלו להישמע בטענה כי פעלתם בתום לב, אם תפרסמו דברים שגויים.
11. אין במכתבי זה משום תגובה לטענות העולות מבקשת התגובה, שעליהן לא נוכל להגיב מטעמים של סודיות רפואית ומטעמים של הפרת חיסיון כל המעורבים והיות ההליך בעיצומו, תחת דלתיים סגורות.
12. אבקשכם לשמור את כל חומרי הגלם עליהם מבוסס התחקיר, לרבות ראיונות, מסמכים סרטונים ותמונות.
13. אין באמור במכתבי או במה שלא נאמר בו כדי להוות ויתור על טענה ו/או זכות העומדת למרשתי, או כדי לגרוע מכל סעד או זכות העומדים לרשותה".