צופית גרנט יכולה להיות מרוצה. התוכנית שעשתה ב-2018 על תופעת הניכור ההורי, נתנה דחיפה אדירה ולגיטימציה אדירה לגישה שקנתה לה אחיזה משמעותית בקרב שופטים ושירותי הרווחה.
"בעקבות התוכנית השופטים החלו להבין שמחובתם לנסות ולטפל בבעיה. ראו בנושא זה את הפרויקט שהתחיל בבתי המשפט למשפחה בתל אביב ומספר פסקי דין שפורסמו לאחרונה, אשר ניכר בהם שהתוכנית של צופית גרנט הצליחה להביא לתחילתו של שינוי", נכתב באתר העמותה לקידום אחריות הורית משותפת לאחר גירושין.
גישת הניכור ההורי כל כך הצליחה, שיותר ויותר נשים מגלות באחרונה את הצד האפל שלה, וכיצד היא משמשת כמנגנון ענישה כלפיהן מצד האבות. למערכת המקום הגיעו עשרות עדויות על מקרים שבהם אבות אלימים או פוגעים מינית מקבלים משמורת על הילד – מתוך היגיון שעדיף אב פדופיל או מסוכן מינית על פני "אמא מנכרת".
אבל אחרי שההתלהבות סביב התוכנית של גרנט שקעה והגישה כבר תופסת מקום משמעותי בבתי המשפט, לשכת עורכי הדין, האקדמיה ושירותי הרווחה באמצעות לובי נמרץ – אולי כדאי לעצור ולשאול מאיפה הגישה הזאת הגיעה בכלל? האם מדובר בגישה מבוססת ומדעית? מי דחף אותה בכל הכוח? ומי מרוויח מכל זה?
הפסיכיאטר המיייסד: "הילד יכול ליזום מפגש מיני"
"במהלך הנישואין היו לי חששות שבעלי פוגע מינית בילדים, היו המון סימנים. דיווחתי לשירותי הרווחה על החששות שלי. הועברתי למקלט לנשים מוכות והתגרשנו. קבעו לנו מבחן למסוגלות הורית. המאבחנת כתבה בדוח שאני מתמוטטת נפשית. הגרוש שלי אובחן ב'מסוכנות מינית בינונית לילדינו'. לאחר שאחת הילדות חזרה ממנו עם סימנים בגוף, דיווחתי למשטרה והוצאתי צו הרחקה – הסכימו ברווחה לצמצם את הביקורים. הם אמרו לי שהבת שלי במצב רגשי לא טוב לא כי אביה פוגע בה, אלא כי אני אימא מנכרת ומסיתה. אני לא חושבת שאפשר לתקן את הנזק ששירותי הרווחה ובתי המשפט עשו לילדיי".
המושג "ניכור הורי" מתאר מצב שבו הורה אחד, בדרך כלל האם המחזיקה במשמורת, מסית את הילדים נגד ההורה השני, גורם להם להתנכר אליו ומביא למצב של התעללות רגשית בילדים שיכול להוביל להפרעות פסיכיאטריות.
המונח נולד בארצות הברית באמצע שנות ה-80 על ידי הפסיכיאטר ריצ'רד גרדנר. המאמרים שכתב גרדנר, שלא היה חבר סגל בכיר בשום אוניברסיטה וכל כתביו פורסמו בהוצאה עצמית – זכו לביקורת חריפה בשל חוסר האמינות המדעית שלהם, גישה מפלה כלפי נשים, אי מתן אמון בילד ואי התחשבות ברצונותיו ומתן לגיטימציה לפדופיליה. כותרות כתביו של גארדנר מעידות על רוח התוכן: "פסיכותרפיה להתעללות מינית, אמת, שקר או היסטריה", "ניכור הורי וההבדל בין התעללות מינית דמיונית או אותנטית" ועוד…
"ברווחה אמרו שהבת שלי במצב לא טוב. לא כי אבא שלה פוגע בה – אלא כי אני אימא מנכרת"
מדבריו משתמע, כי לילדים יש נטיות מיניות שמפתות את המבוגרים. "בימינו, הילד שעבר התעללות מינית נתפס בדרך כלל כקורבן, למרות שהילד הוא היכול ליזום את המפגש המיני על ידי פיתוי המבוגר", כתב והבהיר כי עדיף לילד להיות במשמורת של הורה בעל נטיות פדופיליות מוכחות – מאשר להיות במשמורת הורה המנכר את הילד מההורה האחר.
וזה עוד לא הכל: על פי גרדנר כל עדות של האם והילדים בבית המשפט פסולה מראש. לשיטתו הילדים אינם דוברי אמת בשל הסתת האם. גרדנר קובע כי ב-95% מהמקרים האשמות בדבר התעללות בילדים הן בדיות של אמהות וילדים הנגועים ב"תסמונת".
בארה"ב ואירופה כבר התפכחו מהשיטה
הגישה התקבלה בזרועות פתוחות במערכת המשפט בארה"ב, החל משנות השמונים אז נכנסו לתוקפן הנחיות בדבר משמורות שוויוניות בין ההורים, אבל בהדרגה השתנתה הגישה הציבורית כלפיה. ב-2002 התארגנו מספר משפחות שטענו כי נפגעו מהשיטה ותבעו את גרדנר, המשפטים לא הגיעו לסיומם משום שב-2003 גרדנר שם קץ לחייו.
כיום המונח "תסמונת הניכור ההורי" לא מופיע במדריך האבחוני של ארה”ב DSM-4. גם הסתדרות הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים בארה"ב לא מכירים בו. בנוסף, ב-2018 האיגוד האירופי לפסיכותרפיה (EAP) הודיע כי הוא רואה את המושגים "תסמונת ניכור הורי" ו"ניכור הורי" בלתי ראויים לשימוש בכל עיסוק פסיכותרפי, בין היתר משום היותם בעלי פוטנציאל לאלימות נגד אמהות וילדיהן. "בנוסף", נכתב בהודעתם, "המושגים תסמונת הניכור ההורי וניכור הורי אינם כלולים בסיווגים בינלאומיים כלשהם של הפרעות נפשיות (DSM ו- ICD) ועל כן פסיכותרפיסטים לא צריכים להשתמש במונחים אלה כקטגוריות אבחנתיות".
גם בצרפת התפכחו כבר מהגישה. ביולי 2018 הופיעה הערה באתר של האגף לעניינים אזרחים ומשרד המשפטים בצרפת: "עלינו להודיע לשופטים על אופייה השנוי במחלוקת ובלתי מוכרת מדעית של תסמונת הניכור ההורי, כדי לעודד אותם להתייחס בזהירות לטענות ההגנה ולהזכיר להם כי ישנם כלים אחרים העומדים לרשותם בעניינים אזרחיים להתמודדות עם מצבים אמיתיים לעיתים של הורה שינסה להרחיק את הילד בהדרגה מההורה השני".
מסרבות למשמורת בטענה לאלימות – מואשמות בניכור
בישראל, לעומת זאת, בתי המשפט בשיתוף פעולה עם משרדי הרווחה מאמצים את גישת הניכור ההורי בזרועות פתוחות. בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מינואר 2015, נדרש השופט שאול שוחט לנושא והגדיר את הניכור ההורי "תופעה המתגלית אצל ילדים להורים הנמצאים בסכסוך משמורת לגביהם, שבאה לידי ביטוי בהתנכרות של הילדים לאחד ההורים ללא כל צידוק לכך".
בהמשך ציטט שוחט מכתביו של גרדנר, ועל אף שתיאר בפסק הדין כי התיאוריה זכתה גם לביקורת הוא הוסיף ש"עיון בפסיקה – ממחצית שנות ה-90 ואליך – מלמד כי בתי המשפט נדרשו לתורתו של גרדנר, ועשו בה שימוש בסכסוכי משמורת במקרים של סרבנות קשר קשה בין ילדים להוריהם ואף הורו על בסיסה על הוצאתם מידי ההורה לסביבה אחרת". זאת ועוד: שוחט הבהיר כי "חרף הביקורת שנשמעה ונשמעת על תורתו של גרנדר – לא ניתן להתעלם מקיומה של התופעה בסכסוכי משמרות".
גרדנר קובע כי ב-95% מהמקרים האשמות בדבר התעללות בילדים הן בדיות של אמהות וילדים הנגועים ב"תסמונת"
באותו פסק דין הורה השופט שוחט להוציא את הילדים מהמשמורת של האם ולהעבירם למשמורת מלאה של האב בשל היותה "הורה מנכר", ואף קבע שעליה לשלם לאב את הוצאות המשפט. פסק דין זה מהווה בסיס שעליו מסתמכים בתי משפט לענייני משפחה. כך קובע השופט ארז שני מבית המשפט בתל אביב: "פסק הדין הנ"ל הוא למעשה ההלכה המחייבת כיום".
יתרה מכך: נשים המסרבות למשמורת משותפת בטענה של אלימות האב ואף גילוי עריות, מואשמות לא פעם בניכור הורי ונאלצות להתמודד עם מנגנון שלם העומד נגדן ושולל את עמדתן על הסף. גם כאשר ילדים בגיל ההתבגרות הם אלה המסרבים להיות בקשר עם האב עקב אלימות או פגיעות מיניות, האם מואשמת בהסתה ובניכור הורי ומערכת המשפט מטילה עליה אינספור סנקציות.
"הצטיירתי כמפלצת בבית המשפט"
במערך שתומך בגישת הניכור ההורי בארץ, שכולל שופטים, עורכי דין, ח"כים, עובדים סוציאליים ואבות – בולט שמה של ד"ר ענבל קיבנסון בר-און. בר-און היא ד"ר לחינוך באוניברסיטת חיפה. אין לה נגיעה לתחום הפסיכולוגיה והיא אינה פסיכותרפיסטית מוסמכת והיא אף אינה רשומה באגודה לטיפול משפחתי וזוגי. אין לה מומחיות לטפל והיא לא מוסמכת לבצע אבחונים נפשיים ורגשיים. כל זאת לא מפריע לה למתג עצמה כ"מומחית לניכור הורי" – תחום ללא תוקף מדעי כאמור – להרצות מול שופטים ולהכשיר עורכי דין ועובדים סוציאליים.
קיבנסון לא משתכרת רק מההכשרות שהיא מעבירה ומההרצאות באוניברסיטה. היא מרוויחה מטיפולים למשפחות שבצו בית משפט היא ממונה לתת עליהן חוות דעת וגובה מאות שקלים למפגש, זאת למרות ניגוד העניינים הברור ולמרות שהיא חסרת הכשרה טיפולית. אימהות חד הוריות משלמות מאות שקלים על מפגש "טיפולי" של פעם או פעמיים בשבוע. כמו במשנתו של גרדנר הן נאלצות להגיע למפגש עם ילדיהן, מה שמייקר את עלותו. צריך לומר: לא רק קיבנסון מספקת את השירותים האלה, אלא גם מי שינקו את תפיסתה. או יותר נכון את תפיסתו של גרדנר.
"במפגשים המשותפים מכריחים את בני הזוג לשבת יחד", אומרת ס'. "במהלך המפגשים האלה המטפלות מאשימות אותי בניכור ובהסתה. המפגשים מאוד משפילים, הגרוש מטיח בי האשמות וקיבנסון מאשרת את ההאשמות ומסבירים לי כמה אני אם מנכרת ומסיתה. אם אני רוצה להגיד משהו קיבנסון סותרת אותי, מתארת אותי בכל מיני תיאורים פסיכולוגיים, ולא נותנת לקול שלי להישמע. אין במפגש הזה שום כלים להתמודדות עם הילדה או עם הסירוב שלה להיפגש איתו.
קיבנסון מרוויחה מטיפולים למשפחות שבצו בית משפט היא ממונה לתת עליהן חוות דעת וגובה מאות שקלים למפגש – למרות ניגוד העניינים הברור ולמרות שהיא חסרת הכשרה טיפולית
"בצו בית משפט הוכרחתי להשתתף במפגש של פעם או פעמיים בשבוע", היא מוסיפה. "הם לא לוקחים בחשבון עבודה, חופשים, אפילו לא חגים. כל טיפול בעלות של מאות שקלים. אם ביקשתי לדחות מפגש זה לא היה אפשרי, לא משנה מה הסיבה. פעם, אצל מטפלת אחרת, היה עיכוב בפעילות בית ספרית של הילדה אז פניתי למטפלת בבקשה לאחר את המפגש. היא ענתה לי שהמפגש מתחיל עכשיו בצו בית משפט, בלי התחשבות בנסיבות".
כשבר-און התראיינה בנובמבר 2018 לתוכנית הבוקר של ערוץ 13 היא סיפרה לאברי גלעד על תכנון "מחנות ילדים" שנועדו לגרום לחידוש הקשר עם ההורה המנוכר תוך זמן קצר. היא תיארה את ההורה ה"מנכר" כגורם מסית שיושב על מוח הילד כמו פרזיט. "הסירוב של הילד ליצירת קשר עם ההורה המנוכר מושתת על סיבות כוזבות", הצהירה באופן חד משמעי.
עוד הוסיפה בראיון שהכל נעשה דרך בתי המשפט. "אנחנו חייבים את מערכת המשפט לצידנו, אנחנו לא יכולים לעשות זאת וולונטרית", אמרה. ואכן, לא מדובר כאן בוולונטריזם אלא במכונת כספים המתחלקים בין שירותי הרווחה, מכוני אבחון, העובדים הסוציאליים שהופכים למטפלים לאחר "הכשרה" מסוג זה, ועורכי הדין המנהלים תיקים כאלה במשך שנים שבהן בני הזוג מחויבים להגיע ל"טיפולים".
במשרד הרווחה ביקשו לא להשתמש במושג
"הקשר של ענבל קיבנסון עם השופטים ולשכות הרווחה מאוד חזק ובעייתי. היא זו שאמורה להשפיע על ההחלטה. מינו אותה לטפל במקרה שלנו. בהתחלה היא כתבה עלי שאני אם ראויה. בהמשך, בלי להיפגש עם בתי כתבה עליה שהיא במצב נפשי קשה. דוחות בתי הספר חושפים מציאות הפוכה. מתארים את הילדה שלי כחברותית ומוכשרת, מחנכיה מהללים אותה לשבח. בנוסף מצבי הכלכלי אמיד, ואני עובדת במשרה בכירה", מספרת ס'.
"לאחר שדיווחתי על כשלים בטיפול שלה לבית המשפט, היא הגישה תסקיר שבו כתבה שבתי נמצאת בסיכון חמור והיא עוברת התעללות פסיכולוגית על ידי. שאני אם מנכרת ולא כשירה לספק לבתי תנאי מחיה ראויים, וצריך להוציא אותה בדחיפות מהבית שלי ולהעביר אותה למרכז חירום. כל הקלות הזו של להוציא ילדים מהבית כשאין שום עילה לכך הורסת משפחות וילדים. אלו תהליכים אלימים שבהם אף אחד לא מוכן להקשיב לילדה ולסיבות האמיתיות שבגללן היא מסרבת להיפגש עם אביה".
כחלק מהתוכנית של גרנט שהציגה את תופעת הניכור ההורי, הגיעה המנחה הכריזמטית אל לשכתו של שר הרווחה חיים כץ. "העובדים הסוציאליים לא מבינים, חלקם לא מכירים בבעיה", זעקה כלפי השר והוסיפה כי בכל מדינה מתוקנת ניכור הורי היא התעללות בילדים. מה שכמובן לא נכון. "הנושא הזה לא צף", התנצל בפניה השר. "אני צריך חודש לדבר עם גורמי המקצוע".
במרץ 2018, לאחר שידור התוכנית, פרסם המשרד קול קורא ל"סקירת ספרות מן הארץ והעולם, המעמיקה את ההבנה של תופעת הניכור ההורי וההתמודדות עמה, תוך חידוד ההבחנה בינה לבין קשיים בקשר או סרבנות קשר". המשרד תיאר את מטרת הסקירה כך: "השאיפה היא לקדם אבחון מהיר יותר ומתן מענה מותאם, מדויק ומהיר יותר למשפחות בהן פוטנציאל להתפתחות ניכור הורי או שזו אובחנה כבר".
בר-און קבינסון הגישה מועמדות לתפקיד יחד עם עו"ד יואב מזא"ה, אמיתי מגד, ד"ר ביילי ונבחרה לתפקיד. סקירת הספרות שהעבירו לא פורסמה על ידי שירותי הרווחה, לא עברה ביקורת עמיתים ועד היום לא קיבלה כל תוקף מדעי. (ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "הסקירה נמצאת בשלבים מתקדמים לקראת פרסום"). בעקבות סקירת הספרות, החלה קיבנסון בר און להציג עצמה כמומחית לניכור הורי, ולהנחיל את הגישה למערכת המשפט ומשרדי הרווחה.
בעקבות סקירת הספרות, החלה קיבנסון בר און להציג עצמה כמומחית לניכור הורי, ולהנחיל את הגישה למערכת המשפט ומשרדי הרווחה.
מוקדם יותר השנה פנו כמה ארגוני נשים לשירותי הרווחה, בבקשה לא להשתמש במושג מעורר המחלוקת. הממונה המחוזית על אגף הילד והמשפחה אכן הרימה את הכפפה ופירסמה במרץ האחרון מסמך המבקש לא לעשות שימוש במושג, "עד אשר ועדה שהקים המשרד בנושא תסיים עבודתה". אבל טחנות הצדק עדיין ממשיכות לפעול לאורו וכך גם אגפים אחרים של משרד הרווחה.
לפני כעשור הוציאה פרופ' אסתר הרצוג, מומחית למגדר, מאמר שבו סקרה את נושא הניכור ההורי ובו ציטטה מסמך שהוציא השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד העבודה והרווחה. "ארבעה סעיפים מתארים במסמך את 'האם המתכנתת והמסיתה'", כותבת הרצוג. "בהמשך לתיאורים אלו בא הפירוט של 'המניעה', החושף את הכוח והאלימות המגויסים כנגד המנכרים, 90% מהם נשים!".
"יש כאן אטימות מוסרית עמוקה", אומרת הרצוג. "ליוויתי הרבה מקרים של אימהות שנמנעו לדווח על מקרים של פגיעה בילדים על ידי האב בגלל הסיכון שאם ידברו על זה יאשימו אותן בהסתה הורית ויוכלו לקחת מהן את הילדים למרכז חירום או שיעבירו אותם לאב. כל סיפור כזה הוא סיפור בלי סוף. סיפור של סבל, של מצוקה נוראית. האימהות האלה מפתחות התנהגות פוסט טראומטית כי הן עוברות טלטלה רגשית כל כך גדולה שקשה להן לתפקד. חלק מהן עוזבות את העבודה כי הן לא מסוגלות לתפקד. הן צריכות להקדיש את הזמן למאבקים.
"אימהות נמנעו לדווח על מקרים של פגיעה בילדים על ידי האב בגלל הסיכון שאם ידברו על זה יאשימו אותן בהסתה הורית ויוכלו לקחת מהן את הילדים"
"הקשר לכסף ישיר", היא מוסיפה. "אם בעבר היה קשה להצביע על רווח כלכלי של מנהלי מוסדות ובעלי תפקידים, כיום רואים בבירור שיש רווח כלכלי של אנשי מקצוע טיפוליים וכל המערכות מסביבם".
המלצות ללא בסיס
גם מבקר המדינה התייחס למושג ניכור הורי בדוח שפירסם במאי 2019, בחלק שעסק בטיפול של משרד הרווחה בזוגות הנמצאים בהליכי גירושים. "פעולת העו"סיות לסדרי הדין באחד התחומים הרגישים ביותר בסכסוכי הגירושין – ניתוקי קשר בין הורים לילדיהם – מתנהלת ללא הנחיות ברורות של המדינה בנושא", כתב המבקר. "על אף חומרת המקרים של ניתוקי קשר בין ילדים להוריהם ושכיחותם ההולכת וגדלה, משרד הרווחה לא גיבש הנחיות ונוהלי עבודה בסוגיות של ניתוק קשר ו'ניכור הורי' – מונח שאף הוא שנוי במחלוקת בין גורמי המקצוע".
הממונה המחוזית על אגף הילד והמשפחה במשרד הרווחה ביקשה באחרונה לא לעשות שימוש במושג ניכור הורי, "עד אשר ועדה שהקים המשרד בנושא תסיים עבודתה". אבל טחנות הצדק עדיין ממשיכות לפעול לאורו וכך גם אגפים אחרים של משרד הרווחה
גם לשכת עורכי הדין נדרשה לנושא השנוי במחלוקת. בתחילת החודש סגנית נשיאת ביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון השופטת רבקה מקייס וראש מחוז מרכז עו"ד רומי קנבל ערכו מפגש סגור שאליו הוזמנו שופטות נוספות ומספר עורכי דין לענייני משפחה. הפגישה נועדה כדי לקדם "מודל שיפוטי" שפיתחו שופטים במחוז מרכז כדי לטפל בנושא זה, זאת בהיעדר כל תשתית מחקרית ובסיס אמפירי להיקף התופעה. המודל בין היתר כולל שאלון ארוך וחודרני שעליו יידרש להשיב מי שיפנה בתביעות שקשורות לניכור הורי, באופן "התואם את השקפת עולמם של שופטי המחוז".
שופטת המשפחה יוכבד גרינוולד רנד מבית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז, עומדת בראשות "ועדת ניכור הורי" בלשכת עורכי הדין. בין חברי הוועדה, ד"ר אלישבע זהר רייך, מחלוצות הגישה בארץ ומי שאירחה את ד"ר גרדנר בביקורו בישראל.
"הוועדה בחנה את ההיבטים הפרקטיים להתמודדות משפטית עבור תופעה מסוג זה במסגרת הליכים בבתי משפט למשפחה, והמלצותיה עלו לעיון הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין", נכתב בפרסומיה. הניסיונות שלנו לברר עם הלשכה על מה היה הבסיס שעליו נשענה הוועדה בגיבוש המלצותיה, בהיעדר בסיס מחקרי אמפירי בתחום, עלו בתוהו.
אולם הלשכה לא רק הסתפקה בוועדה. אלא קידמה את העיסוק בנושא באמצעות ימי עיון והשתלמויות, שבהם השתתפו בין היתר בר-און וגם עו"ד ליאור חיות, דובר העמותה למאבק בניכור הורי.
ככל הנראה לאחר בקשת תגובה שלנו ממשרד הרווחה, ביטל המשרד הרצאה מתוכננת של חיות, שכתב בתגובה בדף הפייסבוק שלו: "מזל שיש כיום יותר ויותר מטפלים בניכור עוקפי רווחה". שותפו לעמותה, אביגדור זידמן, העלה לאחרונה בדף הפייסבוק של העמותה תמונה שקיבל מקיבנסון שבו היא שולחת לו דרישת שלום מטיול שערכה בחו"ל.
מבקר המדינה: "משרד הרווחה לא גיבש הנחיות ונוהלי עבודה בסוגיות של ניתוק קשר ו'ניכור הורי'"
בפוסט אחר שלו ציין זידמן כי מי שכתב וערך את הערך "ניכור הורי" בויקיפדיה הם חברי העמותה. בשיחה שנערכה סביב הערך בוויקיפדיה, עלו הטענות כי בעוד הערך באנגלית הרבה יותר מסויג, בארץ הביקורת רק מרומזת. בנוסף, בערך זה הושמטו טענותיו של גרדנר המציגות למעשה את הנטיות הפדופיליות של האב כגורם שאינו רלוונטי לקביעת משמורת.
ליאור חיות השתתף בדיונים בכנסת בנושא, שבהם לקח חלק גם מייסד תנועת א' זה אבא, אמיר שיפרמן, שמציג אבות גרושים כאבות שרק צריכים לשלם מזונות בלי לקבל זכויות שוות על ילדיהם. שיפרמן עצמו העלה לדף הפייסבוק של התנועה חלקים מפרוטוקול דיון שבו הוגדר אדם שנמצא במאבק משמורת כ"מסוכן מאוד… שאין לדעת לאן יובילו מעשיו" והוסיף את הכותרת: "יש שעה שהאדם חייב לבקש את הצדק בכוח".
התנועה מקיימת עצרות, הפגנות ופועלת גם בדרכים אקטיביסטיות שנויות במחלקות. היא מאשימה נשים בניכור הורי ובעד הגדרת התופעה כעבירה פלילית תוך התעלמות מהביקורות הכלל עולמיות בנוגע לגישה.
יש לציין כי המוחים נגד גישת הניכור ההורי טוענים שמי שעושה בה שימוש אלו הם בין היתר אבות ששואפים להשיג משמורת משותפת ועל ידי כך לבטל את הצורך לשלם מזונות, זאת על פי הוראת בג"ץ מ-2017. גם העברת הילדים למוסדות הרווחה פותרת את האב מתשלום מזונות או לחילופין את המוסד לביטוח הלאומי.
החוק של רויטל סוויד שלשכת עורכי הדין דחפה
מי שעוד אצה לה הדרך לקדם את התיאוריה המפוקפקת של ה"ניכור ההורי" היא ח"כ רויטל סויד ממפלגת העבודה, שהעבירה בפברואר 2018 בקריאה ראשונה את "חוק הניכור ההורי". וכך גרדנר, שתמך בפדופיליה ועשה דמוניזציה לנשים שרצו להגן על ילדיהן, הגיע לשורות כנסת ישראל.
במקרה של "ניכור הורי" מטיל החוק סנקציות כספיות גבוהות, קנסות, הוצאות וטיפול וגם אפשרות להעברת משמורת של הקטינים (בדרך כלל מהאם לאב). החוק מאפשר גם להכריז "נזקקות" על קטין, ללא כל קשר למצבה הכלכלי או התפקודי של האם. ההצעה הראשונה של סוויד הייתה להרשיע את אותן אימהות בפגיעה בקטין. כלומר, עבירה במישור הפלילי שלא יכולה להיות מוכחת בבתי המשפט מעל לכל ספק סביר, כפי שצריך להיות במשפט הפלילי.
לשכת עורכי הדין היא בין אלו שקידמו במרץ את הצעת החוק של סוויד, לשעבר סגנית יו"ר וועדת תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין. היא עשתה זאת באמצעות מנגנוני הלשכה ופעלה בקדחתנות להזנת מערכת המשפט בגישה זו. למרות שהחוק עדיין לא הועבר סופית, כאמור כבר שנים רבות בתי המשפט מתנהלים לאורו.
"המערכת הפכה לפרו גרדנר, פרו גברית"
"המערכת נטרפה", אומר עו"ד יוסי נקר, המתמודד עם התופעה בהגנתו על נשים בבתי המשפט לענייני משפחה. "היא הפכה להיות פרו גברית, פרו גארדנר באופן בלתי סביר. המערכת החליטה שילדים צריכים לראות את אבא שלהם גם אם האב מתעלל. וכאשר ילדה בגיל ההתבגרות מסרבת בתוקף להיפגש עם אביה, המערכת מכריזה על עילת נזקקות. וכך הרווחה, שאפילו לא הגדירה באופן מבוסס את המושג ניכור הורי – מוציאה ילדים מביתם.
"לא יכול להיות מצב שגוף ציבורי כמו שירותי הרווחה מקבל ייעוץ שירותים ללא עלות מענבל קיבנסון בר און, ובמקביל פועל לזה שהיא תקודם כמומחית לניכור הורי מטעם בית משפט, כשיש כבר מכונים בתל אביב שפועלים בשיטה שלה. אם יש אישה שאין לה את האמצעים הכלכליים לשלם טיפול שכפו עליה בניכור הורי, זה לא מעניין אף אחד ומבחינת בית המשפט שהיא תיכנס לחובות".
"המערכת נטרפה. היא הפכה להיות פרו גברית והחליטה שילדים צריכים לראות את אבא שלהם גם אם האב מתעלל"
לדברי נקר, "אני משלם מחיר קשה על האג'נדה שלי. אני לא אהוד בקרב השופטים. בתי הדין לענייני משפחה הם אחד הכישלונות המפוארים של המשפט הישראלי. הם הגבירו את הסכסוכים, והעמידו שופטים ללא ניסיון לעסוק בנושא הילדים. בעבר הדברים האלה היו נדונים בבית משפט מחוזי אצל שופטים מנוסים שעברו התמחות בשלום, הדיון היה מתנהל בצורה אחרת אצל שופט מנוסה. כל נושא הילדים הופקר".
עוד הוא מוסיף כי "ארגוני הנשים והפמיניזם מפספסים את הבעיה האמיתית של נשים, שהיא במשפט הישראלי. אני גבר ואולי יתקפו אותי על האמירה הזו, אבל אני לא רואה הבדל בין אונס למה שעוברות הנשים האלה כיום מול מערכת המשפט. הפגיעה בנשים שמאבדות את ילדיהן שהן מגדלות למופת, היא לא פחות מאונס. יש פה תעשייה שלמה שבאה גם לענות לצרכי הרווחה למלא את מוסדותיה".
"לד"ר קיבנסון בראון אין תפקיד רשמי במשרד הרווחה"
שלחנו למשרד הרווחה בקשה מפורטת לתגובה, הכוללת את כל הטענות שהוצגו כאן. על תפקידה של קיבנסון בר און כתבו: "לד"ר ענבל קיבנסון בראון אין תפקיד רשמי במשרד הרווחה. היא מועסקת כמרצה במספר קורסים על ידי בית הספר המרכזי להכשרת עובדים בשירותי הרווחה, המופעל על ידי ספק שזכה במכרז חיצוני שפרסם משרד הרווחה. עוד ידוע לנו, כי ד"ר בר-און מועסקת על ידי הרשויות המקומיות בוועדות מקצועיות ובתהליכי הדרכה של צוותים במחלקות לשירותים חברתיים. משרד הרווחה אינו פועל לארגון ימי עיון, כנסים והכשרות להפצת תפישתה המקצועית של ד"ר בר און. היא זומנה, כמו גם מומחית אחרת בתחום, להרצאה בתחום הניכור לעובדי המשרד העוסקים בתחום".
על העברת הילדים למרכזי חירום בשל מה שהוגדר "ניכור הורי", שכאמור אינו מושג מדעי, השיבו כך: "מרכזי החירום קולטים קטינים שנזקקים להגנה, אבחון וטיפול בשל היותם נפגעי התעללות על כל מופעיה (נפשית, פיזית ומינית והזנחה קשה). כל מקרה המגיע למרכז נבחן הן ע"י ועדת תכנון טיפול והן ע"י ביהמ"ש ועל בסיס מצב הקטין וצרכיו המיידיים. מרכזי החירום מוגדרים זמניים, מהם ממליצים על המשך תוכנית הטיפול בקטין. הורים הנם חלק משמעותי מהעבודה של צוות מרכז החרום". לגבי העובדה שמשרד הרווחה פועל לפי גישה שאין לה ביסוס מחקרי ומדעי, בחר המשרד לא להתייחס.
דוברת מערכת בתי המשפט: "נושא סרבנות הקשר הוא נושא מורכב ורגיש בתחום בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט לנוער. יש דעות שונות ומגוונות של מומחים בתחום זה והשופטים נחשפים בהשתלמויות לדעות מגוונות אלה. ד"ר קיבנסון בר און הוזמנה להרצות במסגרת ההשתלמויות של המרכז להכשרת שופטים כאחת מתוך מספר רב של מומחים בתחום, בעלי עמדות מקצועיות מגוונות שונות. מומחה מטעם בית המשפט מתמנה לפי פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי; ובהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של השופט היושב בדין. אם למי מבעלי הדין יש השגה לגבי מינוי מומחה כלשהו, עומדים לרשותו הכלים הקבועים בדין להעלותה.
"נציין כי בימים אלה פועלת המערכת לגיבוש תיקון חקיקה אשר יסדיר את תחום מינוי המומחים מטעם בתי המשפט לרבות בבתי המשפט לענייני משפחה. התקנות שיותקנו יסדירו רשימת מומחים, תנאי כשירות להיכלל ברשימה, אופן מינוי מומחה, איסור ניגוד עניינים, שקיפות בהליכי המינוי ואת סוגיית שכר הטרחה. לשופטת גרינוולד-רנד אין כל קשר לוועדה שהוקמה מטעם לשכת עורכי הדין בנושא והיא מעולם לא לקחה בה חלק הגם שהוצע לה לעמוד בראש הוועדה".
מד"ר קיבנסון לא נמסרה תגובה והיא סירבה להשיבה בעניין התעודות וההכשרה שלה. מלשכת עורכי הדין לא נמסרה תגובה. רויטל סוויד לא מסרה תגובה.