השבועות האחרונים מלאים בדיווחים על הצעדים שמקדמים ראש הממשלה בנימין נתניהו ועושי דברו להחלשת בית המשפט העליון: פסקת ההתגברות, כירסום בסמכות הביקורת המנהלית של בג"ץ, צמצום הפרשנות השיפוטית ושינוי הליך מינוי השופטים. במקביל, נתניהו פועל לקידום חוק החסינות שימנע את העמדתו לדין, ויריב לוין ובצלאל סמוטריץ', שנושאים עיניהם אל משרד המשפטים, כבר הודיעו כי בכוונתם לבצע שינויים עמוקים במערכת המשפט.
המצדדים במהלכים להחלשת בית המשפט העליון טוענים כי החל מהתגברות האקטיביזם השיפוטי בשנות ה-90 ועד היום, היחסים בין המערכת המשפטית לממשלה אינם מאוזנים, וכי ההצעות לריסון בית המשפט בסך הכל מחזירות את האיזון הדרוש בדמוקרטיה.
מרדכי קרמניצר, פרופ' אמריטוס במחלקה למשפטים באוניברסיטה העברית וסגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה, לא מסכים עם אמירות מהסוג זה. "כוחו של בית המשפט העליון בישראל חלש בהשוואה למדינות אחרות, וכך גם מצבנו בהגנה על זכויות אדם ומיעוטים. לכן אם יש חוסר איזון, הוא בכיוון ההפוך. אין לנו חוקה או שריון לחוק כבוד האדם וחירותו, שלא לדבר על הזכות לשוויון שאין לה עיגון חוקתי מפורש – מה ששם אותנו להערכתי כמדינה האחרונה בעולם החופשי שטרם עיגנה זאת.
פרופ' מרדכי קרמניצר: "בישראל המוטיבציה לחוקק את פסקת ההתגברות נובעת מתוך עוינות לבית המשפט מצד השלטון"
לדבריו כבר כיום יש בידי השלטון כוח רב. "לאופוזיציה אין יכולת של ממש להעביר חוקים שהקואליציה כרוב אינה מעוניינת בהם", הוא אומר. "זאת בניגוד למדינות אחרות כמו ארה"ב למשל, שבה יש מספר בתי נבחרים בעלי הרכב פוליטי שונה, שמאזנים ומרסנים זה את זה, כמו גם ממשל מרכזי לצד ממשלים מקומיים למחוזות. גם במדינות אירופה הכוח מבוזר, והן כפופות לאמנת זכויות האדם ולבית המשפט האירופאי לזכויות אדם. בישראל לעומת זאת יש יותר מדי כח לשלטון ופחות מדי כח לבית המשפט העליון".
התומכים בפסקת ההתגברות מציגים את קנדה כדוגמא למדינה מערבית שמעניקה סמכות לפרלמנט הפדרלי או למחוקק המדינתי לחוקק חוק שכולו או מקצתו מתגבר על מגילת הזכויות. "זו אינה השוואה קבילה", טוען פרופ' קרמניצר.
"התרבות הפוליטית בקנדה היא רב תרבותית, פלורליסטית וסובלנית, עם היסטוריה ארוכה של דאגה לקבוצות מיעוט, מה שקשה לומר על התרבות הפוליטית בישראל. כמו כן, בקנדה יש חוקה שלמה שמעגנת את זכויות האדם, מה שלא קיים אצלנו. בישראל המוטיבציה לחוקק את פסקת ההתגברות נובעת מתוך עוינות לבית המשפט מצד השלטון, ומתוך כוונה לעשות בה שימוש כדי לעקוף את בית המשפט. בקנדה לעומת זאת השלטון המרכזי מעולם לא עשה שימוש בפסקת ההתגברות".
המקרה ההונגרי והפולני: "מי שלא הולך בתלם – נעצר"
גם אם נתעקש שלא להיכנס להיסטריה מיותרת, נשאלת השאלה כיצד ייראה העתיד הקרוב בישראל -אם צעדים אלו אכן יצאו אל הפועל? התקדימים של פולין, הונגריה וטורקיה יכולים לעזור להבין את גודל הסכנה.
בשנות ה-90 בית המשפט העליון בהונגריה היווה דוגמא לקדמה ופלורליזם, ועבור רבים סימל הבטחה להפיכת הונגריה כחלק מהמערב. עם זאת, השמחה הייתה מוקדמת מדי. "היה כשל מבני במערכת משפט זו", מסביר פרופ' מנחם הופנונג, משפטן וחוקר בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית. "השופטים מונו על ידי פוליטיקאים לפרקי זמן קצרים, ותוך שנים ספורות הוחלפו השופטים הליברלים בשופטים שמרנים שישרו קו עם השלטון. התרחיש הזה מלמד אותנו על הסכנה במינויים פוליטיים לעצמאותו של בית המשפט. ההשפעה של המהלך הזה ברורה: מי שלא הולך בתלם בהונגריה כיום עלול להיכנס למעצר".
"אין צורך שכל החוקים שעולים במשא ומתן יעברו כדי שתתרחש כאן מהפכה שיפוטית שתערער את כוחו של בית המשפט. מספיק שחלק מהחוקים יעברו כדי שנחוש שינוי משמעותי"
המקרה הפולני אינו שונה בהרבה. גם שם נקט השלטון בצעדים משמעותיים לצמצום הביקורת השיפוטית. רק שבפולין נדרש שינוי של החוק כדי לשנות את הרכב השופטים. "השלטון החליט על הגדלה חריגה במספר השופטים בבית המשפט העליון, ומינה עשרות שופטים שמרנים", מתאר הופנונג. "בהתחלה חלק ניכר מהשופטים הוותיקים הוצאו לפנסיה על ידי הורדת גיל הפרישה, אך אלו הוחזרו לאחר התערבות האיחוד האירופי. על אף החזרתם, הרכב השופטים עדיין הוטה לנוחיות הממשלה בשל מסת השופטים החדשים".
מה אפשר להסיק מהמהלך הזה על ישראל? "שאין צורך שכל החוקים שעולים במשא ומתן יעברו כדי שתתרחש כאן מהפכה שיפוטית שתערער את כוחו של בית המשפט. מספיק שחלק מהחוקים יעברו כדי שנחוש שינוי משמעותי".
ויש עוד דרך להסתכל על מה שהתרחש בפולין ובהונגריה. "ממש כמו בישראל, פוליטיקאים בפולין ובהונגריה השתמשו בחיזוק הרגשות הלאומיים ובבידול קבוצת הרוב כדי לזכות באהדה ציבורית, ולהסיט את הדיון מהפערים חברתיים ומהצורך לטפל בהם, או ממצב של שליטה בשטחים אם מתייחסים למקרה הישראלי", אומר מרדכי קרמינצר, פרופ' אמריטוס במחלקה למשפטים באוניברסיטה העברית וסגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה.
"שימוש כזה בלאומנות עלול להידרדר לעריצות הרוב ולתפיסה כי אין צורך בריסון הממשלה הנבחרת על ידי המערכת המשפטית", הוא מוסיף. "בהקשרים הללו אנחנו לא כל כך רחוקים מפולין ומהונגריה. המאבק של השלטון שם בבית המשפט העליון, כמו בישראל, היה חלק ממאבק רחב יותר בהשתקת כל גורמי הביקורת: תקשורת, אקדמיה, ארגוני חברה אזרחית ואנשי תרבות. מי שלא נאמן לשלטון הוא בוגד".
המקרה הטורקי: דמוקרטיה שברירית ונקמה באליטות
אם פולין והונגריה מספקות עבורנו הצצה לעתיד קרוב ולא מזהיר – המקרה הטורקי כבר זורק אותנו לתרחיש אפוקליפטי שעלול לקרות חמש שנים מהיום. ד"ר אלון ליאל, חוקר יחסים בינלאומיים ומי שהיה שגריר ישראל בטורקיה, טוען שאפשר לראות קווי דמיון בין המהפכה שחולל ארדואן בטורקיה לצעדים שנתניהו רוצה לקדם כיום על מנת להחליש את בית המשפט העליון.
"ארדואן שינה את שיטת הממשל בטורקיה מממשל פרלמנטרי למשטר נשיאותי בעל כח ריכוזי. הנשיא שם ממנה את הממשלה, ושולט בפרלמנט ולמעשה בכל מערכות המדינה, לרבות במערכת המשפט", הוא אומר. "את התהליך הזה עשה ארדואן במסגרת חוקי הדמוקרטיה הטורקית, למשל באמצעות שורה של משאלי עם שבהם העניק לו הרוב סמכויות מפליגות. זה מעיד על השבריריות של הדמוקרטיה ועל הצורך בשומרי סף חזקים.
"בטורקיה, שמקדימה אותנו בחמש שנים בערך, התרחשה דה-לגיטימציה למערכת המשפט. לאחר מכן מונו שופטים שמיישרים קו עם עמדתו של ארדואן – אלו אפשרו את שינוי החוקה. בסופו של דבר ארדואן התערב גם בהליך האלקטוראלי. תוצאות הבחירות שנערכו באיסטנבול לא מצאו חן בעיניו, ובהעדר בית משפט חזק הוא הצליח להביא לכך שיתקיימו בחירות חדשות".
ליאל קושר את הצעדים להחלשת בית המשפט בטורקיה וישראל להקשר היסטורי רחב יותר של מאבק באליטות. "ארדואן שעלה לשלטון בבחירות 2002 אחרי שנים של שלטון חילוני ליברלי, ייצג לראשונה את העניים והדתיים בארצו. באופן דומה עליית הליכוד ב-1977 הפיחה תקווה בכל מי שאינו חלק מהאליטה האשכנזית וחש מודר. אותה תחושת קיפוח – המוצדקת במידה לא מבוטלת – היא הדלק שמעניק לגיטימציה וכוח פוליטי להמשך שלטונו של ארדואן, כמו גם להמשך שלטונו של הליכוד של נתניהו".
אלון ליאל: "הרצון להחליש את בית המשפט העליון בישראל הוא חלק מאותו מהלך כולל להחלשת האליטה הישנה, ופה נתניהו נכנס לתמונה"
בתקופת שלטונו הספיק ארדואן לפורר כמעט כל חלקה שבה הייתה לאליטה החילונית הישנה אחיזה: התקשורת, מערכת המשפט, האקדמיה, המשטרה והצבא. "בארץ התהליך הזה עדיין בהתהוות, ולמרות שהאליטה הישנה כבר לא בשלטון מזה שנים רבות עדיין יש לה זכר בשדות מסוימים", אומר ליאל. "הרצון להחליש את בית המשפט העליון בישראל הוא חלק מאותו מהלך כולל להחלשת האליטה הישנה, ופה נתניהו נכנס לתמונה. לא בטוח שתמיכתו בצעדים הללו היא חלק מתפיסת עולם סדורה, ולא מן הנמנע שמדובר בצורך לספק לקהל הבוחרים שלו את הנקמה באליטות.
"כמובן שישנו גם האינטרס האישי שלו להימנע מהעמדה לדין, אבל אני לא סבור שהאינטרס האישי פה עומד לבדו. בלי הרצון לשמר את הדלק של תחושת הקיפוח והרצון לנקמה באליטות כל זה לא היה קורה".
ובכל זאת, בקדנציות המוקדמות של נתניהו כראש ממשלה הוא התבטא לא פעם בזכות הצורך בבית משפט חזק. ב-2012, באירוע הפרידה מנשיאת העליון לשעבר דורית ביניש התחייב לגנוז כל הצעת חוק שמטרתה להחליש את בית המשפט, והוסיף: "אני חושב שעצמאות בית המשפט היא דבר מובנה והכרחי. בישראל בית המשפט היה, הינו ויישאר עצמאי. גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע או לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט".
"בקדנציה הראשונה ארדואן נמנע מביצוע שינויים מרחיקי לכת. רק לאחר שביסס את מעמדו בקרב הציבור וזכה ללגיטימציה, החל לערוך שינויים באופן הדרגתי ומבוקר"
את השינוי בעמדות שמבטא נתניהו מסביר ליאל בבחירה מושכלת של ראש הממשלה ליישום מדיניות הדרגתית בהתאם לכח וליכולת המשילות שצבר. גם לכך אפשר למצוא הקבלה טורקית. "בקדנציה הראשונה ארדואן נמנע מביצוע שינויים מרחיקי לכת. רק לאחר שביסס את מעמדו בקרב הציבור וזכה ללגיטימציה, החל לערוך שינויים באופן הדרגתי ומבוקר. כיום, כמעט 17 שנה אחרי, אפשר לומר ששינויים אלו עיצבו מחדש את טורקיה.
"עם מערכת משפט חלשה, ארדואן רודף כיום את מתנגדיו תחת חוקי הגנה מטרוריסטים, מה שמאפשר לו לנקוט בצעדים מרחיקי לכת כמו פיטורים של עשרות אלפים ממתנגדיו או שליחת עשרות אלפים לבתי הכלא. לכן חשוב שנזכור ונבין שלצעדים בהווה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת בעתיד".
"מי ישמור על האינטרס של המיעוטים?"
מי יהיו הראשונים להיפגע מהחלשתו של בית המשפט בישראל? אוכלוסיית המיעוטים, כמובן. בדיוק כמו שתחת שלטונו של ארדואן המיעוט הכורדי סובל מרדיפה של השלטון ומפגיעה בזכויות אדם. "ללא בית משפט עליון חזק מי ישמור על האינטרס של בודדים וקבוצות שלא נמצאים בראש מעיניהם של הפוליטיקאים?", שואל פרופ' קרמניצר ולא מחכה לתשובה: "בג"ץ הוא זה שדואג לתלמידי החינוך המיוחד, לזכויות נשים, להט"בים, ערבים. בג"ץ חלש משמעותו נסיגה בתחומים אלו, כפי שקרה במדינות אחרות בעולם. ומרגע שתהיה נסיגה כבר יהיה קשה לעצור אותה".
אבל הפגיעה לא תסתיים שם והמומחים מזהירים מאפקט כדור השלג. ליאל למשל מזהיר מקריסת הכלכלה. "זה בדיוק מה שקורה כרגע בטורקיה: ארדואן הרחיק לכת ומשקיעים זרים חוששים להשקיע במדינה, כך שאחרי שנים של צמיחה הכלכלה נחלשת". קרמניצר טוען כי, "ללא בית משפט מרסן, עם מפלגות סקטוריאליות שחלקן חרדיות וחלקן לאומניות, יתאפשר לשלטון לקבוע הסדרים כופים למשל בתחומי דת ומדינה". והופנונג מוסיף כי ללא בית משפט עליון חזק לא יוכל להתקיים מינהל תקין ותהיה עלייה בשחיתות השלטונית. "לא יהיה מי שירסן את הפוליטיקאים" הוא אומר. "הם יהיו חסינים ולא יצטרכו לתת דין או חשבון לאף אחד.
"אם היית שואל אותי לפני כמה שנים, הייתי אומר לך שהאקלים הפוליטי בישראל שונה מזה של הונגריה, טורקיה או פולין מכיוון שיש לנו היסטוריה דמוקרטית ארוכת שנים בהשוואה אליהם", מוסיף הופנונג. "עם זאת, כשאני מסתכל על מה שקורה פה כיום אני בכלל לא בטוח שהמסורת הדמוקרטית מבטיחה משהו. חייבים לעצור את התהליך עכשיו".