הסתלקות נתניהו לא תציל אותנו מעצמנו

מה המשמעות האמיתית של החלטת מנדלבליט היום בתיקי נתניהו? משפטית אין בזה יותר מדי: כתבי אישום אולי יוגשו ואולי לא, כפוף לשימוע, במועד לא ידוע. ומה המשמעות הציבורית של ההחלטה הזו? גם את זה ניתן לנחש. הביביסטים המושבעים יטענו שנתניהו זוכה באופן מזהיר מרוב החשדות הכבדים נגדו, ונותרו רק סעיפים שוליים. עוד הם יטענו, שהעובדה שעדיין מתעקשים לרדוף את נתניהו בגלל זוטות – מעידה על כך שהמערכת שמאלנית ומושחתת ורודפת את נתניהו באופן אישי. זה גם יהיה קמפיין הבליץ של הליכוד בשבועות הקרובים.

בשמאל, או במחנה הלא-ביבי, יגידו: הנה, ראש הממשלה מושחת, משחית, מסוכן וכולי. אבל את כל הדברים האלה הם אומרים כבר שנים, וההשפעה שלהם על הציבור הישראלי אפסית. האם החלטה רשמית על הגשת כתב אישים נגד נתניהו, וכניסה לתהליך שייארך שנים רבות, תשנה את הבחירות הפוליטיות של הציבור היהודי בישראל? לטענה הזו אין על מה להתבסס מלבד אותה ערגה מדוברת לראות את נתניהו מורד מהבמה באבחה אחת ניסית ומחזיר את ישראל להיות המעוז הציוני ההוגן, השוויוני והשמח שהיא לא הייתה מעולם.

העיסוק המוגזם בנתניהו, אף על פי שהוא בלתי נמנע ומוצדק מבחינות רבות, מערער אותנו. בגלל שהנוכחות שלו נראית כמו חלק אינטגרלי של המציאות הישראלית, אנחנו תולים תקוות מוגזמות שכל הדברים הרעים שקרו בתקופתו, או קרו אי פעם – ייעלמו יחד איתו. ומרוב שהיעלמותו הדמיונית מבשרת כל כך הרבה טוב היא נותרה הדבר היחיד שאנחנו מרשים לעצמנו לייחל לו. מבלי משים, אימצנו את אותה השקפת עולם ניסית ומפוחדת ששייכת לימין הדתי, רק שיצקנו בה עולם מושגים אחר. אצלנו, ההתערבות האלוהים היא לא הגעה של משיח, אלא הסרה של פרש אפוקליפסה. אבל משיחים לעולם אינם מגיעים, וחוליים יסודיים של חברות פוליטיות לעולם אינם נרפאים בגלל חילופי אישים.

בתלותנו את כל תקוותינו בהיעלמותו של נתניהו, הפסקנו לחשוב והפסקנו לראות את האמת הישראלית כפי שהיא. ובאמת הישראלית, שהיא אמת יהודית היסטורית באריזה מעט שונה, הפחדים שנתניהו משווק הם פחדים מוכרים מהבית. באמת הישראלית, ההזדהות עם הסיפור הגדול כפי שנתניהו מספר אותו היא גורפת, ובדיוק בגלל זה גנץ, לפיד וגבאי לא מרשים לעצמם לספר סיפור שונה באמת. אף אחד לא מנסה לזרוע את הגרעין למהפכה רעיונית בישראל: כולם ציוניים באותו אופן ויהודים באותו אופן, עם אבחנות קטנות וחסרות חשיבות.

---

ערב ההחלטה (או חצי החלטה, או אולי החלטה – שום דבר מוחלט וברור כבר לא קורה ולא נאמר) של היועץ המשפטי לממשלה, בטרם תכזיב עוד תקווה ניסית אחת, אני רוצה להציע אמת פשוטה: אנחנו מקווים לנס כי אנחנו לא מאמינים בעצמנו, לא מסוגלים לחקור את ערכי היסוד של עצמינו ותולים את כל תקוותינו בהסתלקות נתניהו בגלל שהדבר משרת את העיוורון שלנו כלפי המציאות הישראלית.

ויותר מהכל, בגלל חוסר האמונה והעיוורון וההרגל לקוות להצלה ניסית, אנחנו מתפללים שנתניהו ייעלם וייקח איתו את כל מה שרע בנו. אבל זה לא יקרה, וזה לא יקרה מסיבה פשוטה: הסיפור שנתניהו מספר הוא הסיפור שלנו, ומי שנתניהו באמת זה אנחנו.