מאז שמשה סילמן, בן 57, הצית את עצמו ביולי 2012 בלב צעדת מחאה המונית בתל אביב ומת מפצעיו – עובר במדינה זרם של הצתות עצמיות על רקע מצוקה כלכלית ונפשית. הזעזוע שאחז בציבור לנוכח הבעירה הפומבית, ההפגנתית, הברוטאלית, שכיבתה את חיי סילמן – התחלף בשיויון נפש מוחלט.
- ביום שישי האחרון הציתה את עצמה סמוך לאור יהודה, אשה בת 35, אם לשלושה ילדים מאחד הישובים באזור לוד. מצבה אנוש.
- פחות משבוע קודם לכן, ב-17 בנובמבר, הצית את עצמו גבר בן 42 שפוטר ממקום עבודתו בפארק וולפסון שבדרך הטייסים בתל אביב, ומת מפצעיו.
- לפני כחודש, באוקטובר, תיאודור זוזוליה, אלמן ואב לשניים מדרום תל אביב, בן 55, הצית את עצמו לעיני בתו עקב חוב של כמה אלפי שקלים, ומת אחרי חמישה ימים מפצעיו.
- חודש קודם לכן, בספטמבר, הצית את עצמו גבר בן 65 מנתניה בכניסה לקניון ופונה לבית החולים במצב קשה מאוד, עם חשש לחייו. לא הצלחתי למצוא עידכונים על מצבו.
- באוגוסט 2012 הציתה את עצמה קשישה בשנות ה-80 לחייה בראש העין ונפצעה באורח קשה. גם עידכונים למצבה לא מצאתי.
- שבוע וחצי קודם לכן גבר בן 40, שאושפז במרכז הרפואי לבריאות הנפש "לב השרון" שבפרדסיה, הצית עצמו לעיני הצוות הרפואי. הוא פונה לטיפול במצב קשה. גם כאן לא גיליתי אם שרד.
- פחות משבוע לפני כן הצית את עצמו בתחנת אוטובוס ביהוד עקיבא מפעי, נכה צה"ל בכיסא גלגלים, כבן 50, תושב ברקת. הוא פונה לבית החולים ומת מפצעיו.
ההצתות העצמיות הן רק הלהבה המעכלת בקצה הגפרור הבוער של המצוקה הכלכלית המתרחבת. מהלומות פיטורים שבצדן אבטלה מייסרת שוטפים את המדינה. ככל שחובות המיסוי של חברות הענק נמחקים, כך גדל נטל המס על האזרח הקטן. אנשים רבים, גם אלו שנמנו בעבר על המעמד הבינוני, מנהלים היום מאבק הישרדות יומיומי במאמץ להשאיר את הראש מעל לקו העוני. רבים אחרים, שחרב עליהם עולמם, צללו כבר מתחתיו ומתקשים לראות סיכוי להיחלץ.
אבל לא כולם נתונים במצב עגום זה. האנשים שמובילים את העם הזה לעברי פי פחת חיים קצת אחרת. רשימת הפוליטיקאים העשירים של השנה שעברה, למשל, כללה את סילבן שלום שהונו הוערך ב-150 מיליון שקלים, את יעקב נאמן שהונו הוערך ב-100 מיליון שקלים, את אהוד ברק עם 56 מליון שקלים, מאיר שטרית עם 55 מיליון, נתניהו עם 41 מיליון, מרידור עם 30 מיליון, לפיד עם 22 מיליון, ובוז'י הרצוג עם 10 מיליון. וישנם גם פוליטיקאים כמו אביגדור ליברמן, אשר בהצהרת ההון שלו לא יצא לי להיתקל, אבל בתו, במלאת לה 21 אביבים, כבר החזיקה בחברה שגילגלה הון עצמי של מיליוני שקלים רבים.
ומה עם שכר חברי הכנסת? קראתי באתר התנועה לאיכות השלטון שלבקשת הח"כים נערכה בדיקה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, והתברר כי הללו מרוויחים 38 אחוזים יותר מחברי הפרלמנט במדינות שנבדקו, ופי ארבעה יותר מהשכר הממוצע במשק – יותר מאשר בכל מדינה אחרת בדו"ח. כרגע מרוויחים הח"כים שלנו 38 אלף שקלים בחודש, לעומת חברי הפרלמנט השוודי שמשתכרים כ-24 אלף שקלים, הצרפתים כ-23 אלף, הדנים כ-23 אלף, הספרדים כ-14 אלף וההונגרים כ-6,000 שקלים. טבלת השכר ההשוואתית, שהראתה איך שכר הפוליטיקאים שלנו מכפיל ומשלש את שכר עמיתיהם בעולם – לא הרשימה איש בכנסת. בינואר הקרוב אמור להיכנס לתוקפו עדכון שכר נוסף בגובה של כ-1,000 שקלים.
נדמה לי שרבים כבר שמעו על חוסה מוחיקה, נשיא אורגוואי. בן מהגרים עניים שצמח כפעיל בארגון גרילה מרקסיסטי והיה בעברו אסיר פוליטי. מוחיקה ויתר על מגורים בארמון הנשיאותי לטובת גידול פרחים בחווה עם אשתו וכלבם בעל שלוש הרגליים. הוא נוהג בחיפושית מודל 87', מביא את המים מבאר סמוכה, תורם כ-90 אחוזים ממשכורתו לצדקה – והוא צמחוני ואתאיסט. חרף כל זאת, הוא מוצא זמן לעסוק ברווחת האזרחים בארצו. בין השאר קידם הצעות חוק שתומכות בהפלות, נישואים חד-מיניים ולגליזציה למריחואנה.
התנהלות מנהיגותית צנועה, מסתפקת במועט ומקדמת עקרונות אנושיים פשוטים – נחשבת לחריגה בכל קנה מידה. כשמדובר במנהיגים בזירה המקומית שלנו, היא כמעט בלתי נתפשת. כשבוחנים את אורחותיהם של אנשי השלטון בישראל – נדמה שמיליונים בבנק וחתירה תמידית לעיבוי המיליונים הללו בעשרות או מאות מיליונים נוספים – היא עיקרה של המוטיבציה להגיע לשלטון.
אורח חיים נהנתני, רהבתני, מנותק ומנוכר מתלאות הקיום הבסיסי של רוב אזרחי המדינה – הפך לסטנדרט שלטוני. מוחיקה מחליף את רכב השרד בטרנטה חבוטה, ואילו אצלנו שר אוצר שמבקש "לנסוע באוטו של בני אדם" מחליף ב-מ-וו מפוארת ברכב שטח יוקרתי ויקר להחריד, מאובזר לעילא ומזהם לתפארת.
אני סקרנית: האם הכסף הגדול הפך את מנהיגינו ליעילים יותר? טובים יותר? רגישים יותר? ערים יותר למתרחש כאן? איכפתיים יותר? האם הפך לפחות אותם לאנשים מאושרים ושלמים יותר? האם סדר העדיפויות שמניח במקום גבוה את המאזן הפיננסי האישי שלהם הפך את חיינו תחת שלטונם לטובים יותר? האם המוטיבציה לשרת את האינטרס הציבורי גוברת כשחשבון הבנק תפוח עד אפס מקום, ובכל זאת התאווה להתפיחו עוד ועוד אינה יודעת שובעה?
אבל, ישאלו, מה כבר אפשר לעשות למען כל העניים והרעבים במדינה שגרעונותיה עצומים כל כך? ובכן, גילינו כעת שתקציב המדינה מצוי בעודף של 12 מליארדי שקלים. הוא יכול היה להיות בעודף גדול בהרבה אילו התאגידים במשק היו משלמים גם את 20 מיליארד השקלים הנוספים שנמחקו להם בהינף עסקה שערורייתית עם האוצר. הוא יכול היה להיות בעודף הרבה הרבה יותר גדול אפילו מזה, אם מלכתחילה שיעורי המס הנלעגים שהושתו על חברות הענק בארץ היו מגרדות את שיעורי המס שמשלם האזרח הקטן. אבל לא, אין גזירה שווה לתאגידים המונופוליסטיים שמגלגלים הון עתק לביננו. רחוק מאוד מזה.
אז מה נעשה בעודף הנ"ל? אני קוראת ש"כלכלנים בולטים מייעצים לנתניהו להימנע מביטול העלאות המסים". במלים אחרות: לא נעשה כלום בינתיים. יהיה בסדר. שוקלים. מתלבטים. ההנהגה אינה מזדרזת להשקיע את הכסף האמור ברווחת העם או בהקלת נטל המס האדיר שרובץ על כתפי אזרחים פשוטים. בשביל זה יש זמן. מה הלחץ? כלום לא בוער. חוץ מבני אדם, הכוונה.
פליק-פלאק תודעתי
השבוע תקפו אותנו ערוצי התקשורת בכלל, וערוץ 2 בפרט, בבליץ דיווחים על אודות "הפרשה". מה שהתחיל כ"פרשת הזמר המפורסם" הבשיל תוך זמן קצר ל"פרשת הקטינות ומסיבות החשק". בצוקהארה מסחררת לאחור נדחקו הזמר וחבורתו לשוליים. העיסוק המוגבל בזהותם הידועה לכל – התחלף בגילויי דעת נוקבים של אושיות דוגמת גלית גוטמן ועו"ד כנרת בראשי בנוגע לחלקן של הנערות ואחריות הוריהן בסיפור.
במקום לדון בציד הקטינות ובהדחתן לסמים וליחסי מין בתשלום, לכאורה, עסקו בערוץ 2 בהורים "המזניחים". עו"ד בראשי התעניינה אפילו אם יש לערב את שירותי הרווחה בעניינם. כאילו שמצבן האישי של הקטינות רלוונטי או מנקה את חבורת הציידים מאשמה, לכאורה.
המתקפה התקשורתית של הערוץ תוגברה בשחקנית החיזוק אורלי רביבו, א' המפורסמת מבית הנשיא, שנוצלה מינית על ידי נשיא המדינה לשעבר. רביבו הזדרזה להטיל את האחריות להתרחשויות המיניות על כתפי הנערות והוריהן.
כמו עורכי דין יהודים הנשכרים להגנה על אנטישמים, או שחורים המסנגרים על גזענים – וזאת כדי להעניק נופך של נאורות, לכבס ולהלבין את מעשיהם – גם כאן, בפליק-פלאק תודעתי מרהיב, הפכה המנוצלת לסמכות עליונה בענייני ניצול מיני. מעין מומחית לנושא. וככזו, מיהרה לנקות את הפוגעים והמנצלים כשטרחה על השחרת קורבנותיהם.
אני סקרנית: האם לשקידה היתרה של הערוץ בהבעת שאט הנפש מהתנהלות הנערות והוריהן, לצד התעלמות מוזרה מחלקם של ציידי הקטינות והמדיחים לסמים בפשע, לכאורה – יש קשר, ולו רופף, לכיכובם של הזמר המפורסם ויח"צנו באחת מתוכניות הדגל של הערוץ?
כך או כך, להוותי, גם הסיקור התקשורתי המאסיבי וגם טור זה, משרתים את מסך העשן הגדול יותר. זה שנועד למסך את החרפה הכלכלית והחברתית שמתרחשת כאן – בערפל הסמים שניתנו לקטינות, לכאורה, באותן מסיבות חשק.