ימים ספורים לאחר חגיגות ערב השנה החדשה, הייתה זו שנת 2022, אתר ״פוליטיקלי קוראת״ פרסם תחקיר שחשף טיוח סדרתי של הטרדות מיניות בגל״צ, ועורר סערה ציבורית. מי שנסערו במיוחד היו חברי הוועד המנהל של ארגון העיתונאים והעיתונאיות, שגילו להפתעתם כי אבנר הופשטיין, חבר הוועד, מוזכר בשמו כשהתחקיר מייחס לו הטרדות מיניות של חיילות. הופשטיין הכחיש מיד. טען שזו עלילת דם ואוסף שקרים מופרכים. הוא יצא למלחמת חורמה והגיש תביעה נגד העיתונאיות של ״פוליטיקלי קוראת״, כמו גם נגד ערוץ 13 שהדהד את התחקיר ונגד העיתונאי חיים לוינסון, שעקץ את הופשטיין בציוץ לעגני ובצירוף הכתבה.
לפתחם של בכירי הארגון הונחה דילמה: האם, נוכח חומרת הדברים, יש להשעות את הופשטיין, חבר ועד פעיל ומוערך, שמשוכנע שנעשה לו עוול? האם עליהם לבחון את מהימנות הכתבה כדי לקבל את ההחלטה הזו? השאלות מסובכות אף יותר לנוכח העובדה שיו"ר הארגון באותם ימים, נורית קנטי, נמצאה בניגוד עניינים מובהק, כפי שהעידה היא עצמה, בהיותה עורכת ותיקה בגל"צ וקולגה של הופשטיין.
בהודעה קולית שנשלחה באותן שעות מתוחות, אשר הגיעה לידי "שקוף", הבהירה קנטי לחברי הוועד: "אם אנחנו עושים בדיקה רצינית אני לא יכולה לעשות אותה", קבעה. "אני גם בגל"צ, גם קולגה שלו בארגון וגם קולגה אז. זה לא רציני שמי שיהיה חתום על בדיקה כלשהי, זו אני".
בהתכנסות של הוועד המנהל, שנערכה כחודש לאחר פרסום התחקיר, היו הדעות חלוקות לכאן ולכאן, כפי שעולה מפרוטוקול הכינוס ומשיחות ״שקוף״ עם חברים בוועד. מעטים סברו שיש למנות צוות בדיקה בלתי מעורב, רובם הסכימו שאין בידיהם הכלים בכדי לוודא את אמיתות הטענות שעלו בתחקיר. הופשטיין כבר הגיש את התביעה בשלב זה, לכן הם סברו שיש להמתין להכרעת בית המשפט. בנוסף, קיבלו חוות דעת משפטית לקראת הדיון, לפיה אין דרך חוקית לכפות על הופשטיין לעזוב כל עוד אין נגדו פסק דין רשמי. לכן, בהצבעה דמוקרטית, קיבלו החברים שתי החלטות: האחת – לא תיערך בדיקה בעניין, והשנייה, שבמידה רבה נגזרת ממנה – הופשטיין, שהורחק באופן זמני מקבוצת הוואטסאפ של הוועד יוחזר אליה, ולא יודח. מחכים לבית המשפט.
בניגוד להחלטת הארגון שלא להתערב, קנטי הפכה לחלק פעיל במשפט, לבקשתו של הופשטיין, הקולגה לשעבר בגל״צ ובהווה בארגון, בתור עדה מטעמו
בשבוע שעבר, עם פרסום פסק דין חריף ובו ניצחון מוחץ ל״פוליטיקלי קוראת״, לעיתונאיות, לערוץ 13 ולחיים לוינסון, חזר הנושא לרגע להעסיק את אנשי הארגון, אך לא רק בגלל הופשטיין, שעזב לאחרונה את הוועד ללא קשר לנושא. אלא בגלל שהופתעו לגלות בו את שמה של עדה מטעמו בבית המשפט: יו"ר ארגון העיתונאיות והעיתונאים לשעבר, נורית קנטי.
סטנדרט של עיתונות מקצועית
בחודש פברואר, כשנה לאחר הגשת התביעה, הגישה קנטי תצהיר בהליך לבקשתו של הופשטיין. בתצהיר היא מעידה בין היתר על פעולות בדיקה שעשתה לדבריה מתוקף תפקידה כיו"ר ארגון העיתונאים. זאת, מבלי לקבל לכך את הסכמתם של חברי הוועד, או את אישורם. אלה, כפי שאמרו ל"שקוף", היו בטוחים, לאור החלטתם, שהארגון הסיר את ידיו מהעניין ובחר שלא לקחת צד בסיפור.
עיון במסמכים המשפטיים מגלה שהעניין לא מסתכם בכך: חברים בארגון נדהמו לגלות בשיחות עם "שקוף" כי קנטי גוללה את פעולותיה כיו"ר הארגון בנושא, באופן שונה מזה שהתרחש ותועד בפרוטוקול. היא טענה כי חברי הוועד הסמיכו אותה לערוך בדיקה בנוגע לאמינות הכתבה. לטענתה, הבדיקה שערכה מטעמם העלתה שהכתבה לא מקצועית – וכי לאור הרושם הזה הופשטיין הוחזר לפעילות מלאה בוועד. זאת, הגם שההחלטה שלא להרחיק את הופשטיין מהארגון התקבלה לאחר ישיבה שבה סוכם שאין לוועד כלים לבחון את הנושא או להרחיקו – ללא קשר לבדיקות שערכה קנטי לטענתה. אותה ישיבה קריטית שסיכמה את הנושא, שבה החליטו חברי הוועד והיו"ר שלא לבדוק באופן רשמי את הכתבה ולהוציא את הארגון מכלל התערבות בנושא – לא הוזכרה בתצהיר כלל.
"כאשר פורסמה הכתבה, חשתי חובה כיו"ר הארגון לערוך בירור אודותיה, וכך גם הוחלט בוועד המנהל של הארגון. […] סוכם כי ננסה לערוך בירור ככל שניתן כדי להתרשם כיצד יש להמשיך להגיב לעניין", כך לפי התצהיר המשפטי שהגישה. ״הפרסומים נראו בעיני פרסומים שאינם עומדים בסטנדרט של עיתונות מקצועית והנטען בכתבה לא בורר עד תום".
"ברצוני לציין, שבכל שנותיי בגל״צ אבנר לא נתפס בעיניי כמטרידן, אלא להיפך, כאדם שלא יפגע בזבוב. אני יכולה להעיד, שלאבנר נגרם נוק חמור כתוצאה מהפרסומים״, כתבה קנטי בסיום התצהיר. ״עצם העובדה, שהיה עליו לתת הסבר לחברי הוועד המנהל אודות האשמות כה תמורות שאותן הוא מכחיש מכל וכל, השעייתו הזמנית מקבוצת הוועד המנהל עד לבדיקת העניין, תוך שהוא יודע שמתקיים דיון בעניינו, כל אלה גרמו לו פגיעה תדמיתית ורגשית קשה".
בחקירות בבית המשפט התברר שהבדיקה שערכה קנטי הסתכמה בשיחות טלפון למכרים בגל״צ, בהם הופשטיין עצמו
גם בבית המשפט, קנטי טענה בחקירותיה: "הנקודה שהייתה רלוונטית היא האם אבנר הופשטיין ראוי, עד אשר יתברר מה היה שם, להמשיך את כהונתו בוועד המנהל – כן או לא. זו הייתה מטרת הבדיקה".
בבית המשפט התברר למה התכוונה קנטי: הבדיקה עליה הצהירה הייתה בירור ראשוני שעשתה כחלק מההכנה לישיבה המדוברת של הוועד. איש לא שיער שקנטי תשמש בבירור השטחי כדי להטיל ספק באמינות התחקיר בשם הארגון – לאחר שהחליט בהצבעה דמוקרטית להדיר ידו מהכרעה בנושא.
בנוסף עלה במשפט כי אותו ״בירור ראשוני״ הסתכם בשיחות טלפון למכרים בגל"צ: קצינת משאבי אנוש והיוהל"ן היחידתית (יועצת הרמטכ״ל לענייני נשים, האמונה על טיפול גם בהטרדות המיניות) באותה עת, טניה פוליאק, ששמעה את העדויות מהמתלוננות, הדס שטייף (שתוארה על ידי קנטי בחקירות כמי שתמיד מצויה ברכילות העדכנית) והופשטיין עצמו. השופטת עדי ניר בנימיני התערבה פעם אחת בלבד בחקירותיה של קנטי. היא עשתה זאת כשרצתה לדעת מדוע לא טרחה לשוחח עם העיתונאיות של ״פוליטיקלי קוראת״ בעצמן, לצורך אותו בירור. "את עושה בירור כזה ויש את מי שעמד מאחורי הכתבה, למה לא לפנות אליהן לשאול?" ניסתה להבין. קנטי השיבה בנחרצות: "אני יודעת מה עלה בכתבה".
״אין שאלה. היה אירוע״
לפני כמה חודשים עזבה קנטי את תפקידה כיו"ר הארגון והיא נמצאת כעת בארה"ב. "אני מקבלת את זה שיכול להיות ששגיתי", אמרה קנטי בתחילת השבוע בשיחה עם ״שקוף״. באופן חריג לאקלים התקשורתי בימינו, קנטי אף לקחה אחריות על חלק מהטענות. "אני בטוחה שכולם היו מרגישים היום יותר בנוח עם עצמם, וגם אני, בכנות, אם היינו מחליטים על בדיקה חיצונית. ונכון, טעיתי בזה שלא חזרתי אחורה לפרוטוקול ואת יודעת מה, אולי גם שלא התייעצתי עם הוועד המנהל. מקבלת לגמרי שבדיעבד בגלל שזה היה מעורבב, גם בגלל גל"צ, היה צריך לקחת את זה בחשבון, וכיושבת ראש ארגון כלפי הוועד המנהל, זו הייתה טעות".
קנטי הסבירה כי פנתה לקצינת היוהל"ם פוליאק, על מנת לעזור לחברי הוועד לקבל החלטה. היא מודה שלא מדובר בבדיקה רצינית או רשמית שהייתה יכולה להוכיח אם הכתבה מהימנה או לא, ולא סיפקה הסבר מספק לפער בין האירועים לבין הרושם שעולה מהתצהיר. את אותה ישיבה בה החליט הארגון לא להתערב – שנעלמה מהנרטיב שהציגה – היא טוענת שלא זכרה.
בנוגע להודעה הקולית שהוזכרה, בה הבהירה שברור שלא תוכל להכריע בנוגע לאמינות הכתבה, אמרה "אני כמובן לא זוכרת את ההודעה הזו, אבל זה נשמע לי הגיוני שבתוך שיחה על האפשרות להקים צוות בדיקה רשמי, יהיה בעיני לא נכון שאני אוביל אותו. במקביל במסגרת שיחה אחרת עם נציגי הוועד הסכמתי לשוחח עם אותה קצינה (פוליאק, נ"נ), שיחה שככל שאני זוכרת הבאתי לידיעת חברי הוועד. אני זכרתי שהפרטים האלה השפיעו על החלטותינו, ממך הבנתי שזכרתי לא נכון".
אחת הביקורות שעלו בפסק הדין, היא שכאשר ערכת את אותו בירור עליו הצהרת, לא דיברת עם העיתונאיות עצמן.
"לא דיברתי איתן. נכון".
את אומרת שהשיחות שערכת היו משמעותיות לקבלת ההחלטה בוועד המנהל, אבל הן לא כללו שיחה עם העיתונאיות שהן עכשיו צד לוויכוח משפטי בנושא.
"יכול להיות … זו בדיוק הבדיקה שהוחלט שלא לבצע אותה".
אבל על סמך הבירור הזה הצהרת בפני בית המשפט שהכתבה לא עומדת בסטנדרט עיתונאי.
"הבירור שאני עשיתי הוא לא בירור רשמי. הוא היה משהו שהתנדבתי לעשות, מתוך המבוכה של כולם, לעשות איזשהו טלפון. אלה שיחות שאני הבאתי לשולחן, כדי לעזור לחברי הוועד להחליט את החלטתם".
אם ככה, היה ברור לכולם שלבירור שערכת אין מעמד של בדיקה שיכולה להכריע אם הכתבה היא רצינית או לא.
"נכון, ברור שלא. אבל לא הלכנו לבדוק אם הכתבה היא רצינית או לא. כאילו, מה זה אם הכתבה רצינית, תראי, היה ברור שהיה אירוע. המרווח בין הגרסאות הוא עד כמה חמור היה האירוע והאם הוא היה מתמשך, חד או דו-פעמי. זה שהיה אירוע – אין פה שאלה.
"יש בגל"צ הרבה אנשים שמתבלבלים. עכשיו, אתה מתבלבל, אם זה קורה לך באופן חד פעמי, אז קורה שמישהו, את יודעת, פולט משהו, אומר משהו וכאילו שוכח שיושבת מולו מישהי בגיל של הבת שלו. זה יכול לקרות בקרב אנשים מבוגרים וצעירים שעובדים הרבה יחד".
בפסק הדין המתלוננות העידו גם על נגיעות, על ליטוף בשיער, נגיעות בפנים הירך.
"אני לא מצדיקה את זה. אגב, היא (פוליאק, נ"נ) אמרה לי שהייתה נגיעה. אבל אמרה שלא מדובר באזרח מטריד מינית, זה לא היה רציף. אמרה שזה אדם שהתרשמה שהתבלבל".
נדגיש – הופשטיין בשום שלב לא טען שזו הייתה מעידה חד פעמית או שהתבלבל – אלא הכחיש לחלוטין את כל שיוחס לו. הופשטיין כותב בתצהיר שהגיש לבית המשפט כי הפרסומים "הם שקר מתועב, שלא היה ולא נברא" וכי "מעולם לא היה מצב שבו 'ליטפתי את השיער', נגעתי ב'פנים הירך' או בירך בכלל, או ב'גב התחתון'. אלה שקרים נבזיים ועלילת דם שפלה ומצוצה מן האצבע. […] אולי נגעתי בהיסח הדעת ביד, בכתף, או בברך במהלך שיחה או ישיבה. אני נוהג לדבר עם הידיים, ולעיתים בדיאלוג כזה יש מגע אגבי ומקרי". מדבריה של קנטי כעת, עולה, לפחות מצדה, תמונה שונה.
״הפכה את ארגון העיתונאים לצד במשפט״
"אני לראשונה שומעת שהעדות שלה הייתה תחת כובעה כיו"ר הארגון", אומרת בשיחה עם ״שקוף״ ענת סרגוסטי, אחראית חופש העיתונות בארגון. "אני חושבת שזה לא מתאים, בוודאי בלי לקבל אישור מהוועד המנהל שהיא מעידה בשמו. זו צריכה להיות החלטה קולקטיבית. בעצם זה שהיא העידה כיו"ר הארגון היא הפכה את הארגון לצד במשפט. זה ערבוב מאוד בעייתי".
"לי לא היה מושג שנורית מעידה במשפט, ועל אחת כמה וכמה כיו"ר הארגון", אומר חגי מטר, חבר ותיק בוועד, מנכ"ל עמותת 972 ומנהל-שותף של "שיחה מקומית". "כל מי שדיברתי איתו הופתע מאוד. הפער בין מה שנטען לעובדות היה גדול. אנחנו צריכים ללמוד יותר טוב מה התהליכים שצריך לעבור, מה אומרים ולא אומרים".
לדברי עמית סלונים, חבר בוועד ועורך דמוקרTV, הוא לא ידע כלל שקנטי תעיד במשפט, "בטח לא כיו"ר ארגון העיתונאים. אני לא חושב שמישהו מאיתנו ידע. יש לנו קבוצת וואטסאפ, היא הייתה יכולה לבוא ולהגיע או לשאול, אולי לא היינו אומרים לה לא".
המנכ"ל דאז אלי גרשנקרוין, שכבר לא בתפקיד, מודה שידע על מעורבותה במשפט. "ידעתי שהייתה מעורבת בהליך, לא חושב שהייתי מודע לזה שנתנה תצהיר כעדה. אני לא זוכר", הוא אומר. "במצב כזה, שהיא נותנת תצהיר בתביעה שמנהל אחד מחברי הוועד המנהל, בנושא שיש לו נגיעה ישירה לוועד המנהל, לכל הפחות היה צריך לתת גילוי נאות. אבל אני לא חושב שזה נעשה מתוך כוונה זדונית". על הבירור שערכה, לאחר שיחה בה השתתף, הסביר כי "בגלל שנורית עובדת גל"צ, הנחנו שיש לה גישה לאנשים שעובדים שם. זה לא שהיא שיקפה לוועד המנהל שהיא בדקה והכל פייק, אלא שמאוד קשה לקבוע נחרצות", הוא אומר.
היו"ר הנוכחי, כתב חדשות 12 אלירן חיאט, גיבה את קודמתו בתפקיד. "יכול להיות שהייתי עושה את אותה טעות", הוא אמר. "לא היה שום ניסיון לעשות מניפולציה עם המשקל של התפקיד שלה, אלא בתור העין המקצועית שעשתה את הבדיקות המינימליות שהיא ציפתה ש׳פוליטיקלי קוראת׳ יעשו". בעיניו, "אם זה היה עובר את הגילוי הנאות של הוועד, אני חושב שזה לגיטימי ושאפילו היינו תומכים בזה. הרגשנו שנעשה לו עוול, והיינו איתו, חד משמעית״.
לדברי חיאט, הופשטיין אמנם לא הושעה מהוועד, אך שילם מחירים על הפרשה. ״היה לנו כנס נגד ההתעמרות בעבודה ובסוף הוא לא הוביל את הכנס שהוא עמל עליו. הוא באמת שילם מבחינתנו הרבה מחירים. ברגע שהוא בעצם לא עמד לשום דין ולא נעשה שום דבר מבחינתנו זה אירוע שהסתיים. ואם הוא לא היה תובע את התביעה הזאת, יכול להיות שהכל היה ממשיך ככה".
המנכ"לית החדשה של הארגון, מיכל גרא מרגליות, סיפרה כי בכוונת הארגון לפעול מול גלי צה"ל. "הסיפור של מערכות נקיות מהטרדות מיניות הוא דרמטי עבור העבודה העיתונאית ואני לגמרי רואה את זה כחלק מהתפקיד שלנו", אמרה. ביחס להתנהלות הארגון, סיפרה כי "עלתה בקשה מהוועד המנהל לדון בעניין, ויהיה הליך הפקת לקחים. בשבועיים הקרובים תהיה לנו ישיבה בנושא, כדי לבדוק בתקנון איך אנחנו מתמודדים עם בן אדם שיהיה בסיטואציות כמו סיטואציית אבנר, וגם בנושא של השימוש של יו"ר בעדויות כלשהן, אלה שני דברים שאנחנו לומדים מהמקרה הזה ומיישמים אותם".
גם חיאט מבטיח הסקת מסקנות ותיקון. "הדבר הזה יטופל ויילמד טוב מאוד להמשך", הוא אומר. "אנחנו נכניס את זה לידע המצטבר שלנו ונעשה את מה שאפשר מבחינת התקנון. אנחנו רוצים להיות בדיוק מה שאנחנו דורשים מכל האנשים וכל הגופים שאנחנו נאבקים בהם".
בשיחות עם "שקוף", טענו חלק מהמרואיינים כי העיסוק בנושא מהווה "חוכמה שבדיעבד", נוכח הפסדו המוחץ של הופשטיין. לדבריהם זו לא חכמה גדולה להיות בצד של המנצחים ולשפוט לאחור את האירועים. אך מעניין לדמיין מצב הפוך, שבו שופט אחר היה פוסק נגד העיתונאיות, בין היתר על סמך עדותה של יו"ר ארגון העיתונאים. האם מצב שבו מקועקעת אמינות של עיתונאיות, בזכות היו"ר שנחלצה לעזרת קולגה לשעבר, לא היה חמור אף יותר?