את יום הולדתו ה-80 חגג מאיר עם משפחתו במסעדה: אשתו, שני ילדיהם, שבעת נכדיהם ושלושת ניניהם. כולם בירכו, שתו לחיים ואיחלו למאיר בריאות ואריכות ימים. החגיגה הסתיימה מאוחר. למחרת בשש בבוקר מאיר כבר עלה על אוטובוס בדרכו לעבודה. למרות גילו, הוא עדיין עובד במפעל קטן בפאתי ירושלים.
"אם אפסיק לעבוד, איך אוכל לשלם את שכר הדירה?" שואל מאיר. "עשיתי חשבון: אם אצא לגמלאות, הפנסיה וקצבת הזקנה לא יכסו אפילו את השכירות, אז בינתיים אני ממשיך לעבוד".
הוא עלה לארץ ממוסקבה ב-1990. שנה לאחר מכן התחיל לעבוד במפעל שבו הוא עובד עד היום. לדבריו, הבעלים, המנהל והפועלים אוהבים אותו ומתייחסים אליו טוב, לא נותנים לו להרים משאות כבדים, מתעניינים כל הזמן בשלומו. למרות כל הטוב הזה, לא הצליח לצבור פנסיה מספקת כדי שיוכל לנוח מעבודה בגיל 80.
עלויות הדיור מכריעות את מאיר. לפי מחקר שנערך ב-2013 במכון מאיירס-ג'וינט-ברודקייל, באותה שנה רק ל-38 אחוזים מדוברי הרוסית בני 65 ומעלה, היתה דירה בבעלותם. 62 אחוזים נאלצו לגור בשכירות, אצל הילדים או בדיור ציבורי. לעומת זאת, שיעור בעלי הדירות במגזר הכללי הגיע ל-85 אחוזים.
איליה ראזומוב, בן 76, יכול רק לקנא במאיר על הוותק שצבר; הוא נאלץ לחפש עבודה חדשה כשהיה בן 70. כיום הוא מטפל בחברת סיעוד גדולה בקשישים שמבוגרים ממנו או בנכים שצעירים ממנו – מחליף חיתולים, רוחץ ומאכיל. אם לא יעבוד, הוא ואשתו ייאלצו להסתמך על עזרה כלכלית מילדיהם.
איליה ראזומוב
ראזומוב עלה עם משפחתו מברית המועצות לשעבר ב-1991. שם עבד כמהנדס אוניות, מקצוע לא מבוקש בישראל. במשך שנים שטף רצפות, עבד כפועל בניין – לפעמים שתי משמרות ביום. על קרן פנסיה לא ידע ולא חלם. גם המעסיקים שלו לא חשבו על זה. כעת, עם קצבת זקנה והשלמת הכנסה בגובה של כ-4,000 שקלים, הוא ואשתו נאלצים להמשיך לעבוד.
חוזרים לגור עם שותפים
מאיר ואיליה הם רק דוגמאות לעולים ותיקים יחסית מרוסיה, שנאלצים להמשיך לעבוד למרות גילם המבוגר. על פי המחקר של מאיירס-ג'וינט-ברודקייל, 13 אחוזים מהאנשים בגיל הפרישה, אשר עלו ב-20 השנה האחרונות מברה"מ לשעבר, המשיכו לעבוד מסיבה כלכלית.
בשנים שבהן התגוררו בישראל לא צברו פנסיה מספקת כדי לחיות בכבוד לאחר פרישה מהעבודה. הם הגיעו לארץ לאחר גיל 45 והזכויות הפנסיוניות שלהם ממדינות המוצא לא הועברו לישראל. המבוגרים יותר קיבלו קצבאות נמוכות מביטוח הלאומי, הצעירים יותר התקבלו למשרות בשכר נמוך, לעתים ללא תנאים סוציאליים. אלה שהתמזל מזלם וקיבלו מהמעסיק ביטוח פנסיוני, לא צברו מספיק ותק כדי לקבל סכום סביר לעת זקנה. עליהם להסתפק ב-1,300 שקלים בחודש או להמשיך לעבוד.
לפי המחקר, לאחר תשלום הוצאות הדיור (שכר דירה או משכנתא), ל-40 אחוזים מהעולים הקשישים נותר סכום בגובה כ-1,500 שקל לאוכל, חשבונות, ביגוד, תחבורה, תרופות ועוד.
לכן אין זה מפתיע שבכל שכונה עם ריכוז גבוה של דוברי רוסית אפשר למצוא מודעות כמו "אישה מבוגרת מחפשת שותפה לדירה בת שניים-שלושה חדרים". המפרסמים לא מחפשים חברה, הם מנסים לשרוד עם הכנסה חודשית זעומה1.
לנדבר לא פעלה
מנהיגי מפלגת ישראל בעלייה חזו את כי מצבם הכלכלי של הקשישים מחבר המדינות יהיה ירוד עוד בסוף שנות ה-90, אך לא ניסו לפתור את הבעיה. בראיון לערוץ 9 לפני שנה אמר נתן שרנסקי, מנהיג המפלגה, כי פתרון הבעיה דורש מהמדינה מיליארדי שקלים וארגון מחדש של סדרי עדיפויות בתקציב.
ב-2005 התאחדו כמה ארגוני עולים לתנועה לא מפלגתית, "חזית הכבוד", שבה חברים עולים קשישים מחבר המדינות. המטרה היא לפתור את בעיית הפנסיה והדיור הציבורי של הציבור שהם מייצגים. מדי שבוע מנהיגי התנועה מגיעים לכנסת, נפגשים עם שרים ומתייעצים עם כלכלנים. בין השאר שכנעו חברי כנסת לקבל חוקים להעלאת קצבאות לניצולי שואה ולהרחיב את ההנחות והזכויות לקשישים עולים. אך הפתרון לבעיה הגדולה ביותר טרם נמצא.
"אני לא יודע כיצד אפשר לפתור את בעיית הפנסיות לעולים ללא פתרון מצוקת הדיור", אומר יו"ר הנהלת "חזית הכבוד", אלכסנדר ברמן. "שתי הבעיות קשורות. הרי כמה מאות עולים שהצליחו לסיים את תשלומי המשכנתא לפני יציאה לגמלאות וכמה אלפים שגרים בדיור הציבורי, חיים הרבה יותר טוב מהקשישים שגרים בשכירות או עדיין משלמים על הדירה.
אלכסנדר ברמן
"המדינה צריכה להפסיק להרוויח על גבם של האנשים האלה. צריך להעלות בהרבה את תשלומי השלמת ההכנסה, אך לחלק אותם כך שהקשישים הגרים בשכירות או משלמים משכנתא יקבלו סכומים גדולים יותר מאלה שמתגוררים בדיור הציבורי".
ברמן אומר שב-2009 הציג את המשנה הסדורה הזאת לסופה לנדבר, אז שרת הקליטה הטרייה, אך היא לא פעלה. לדברי לנדבר, קיבלה את המשרד לקליטת עליה עם גירעון ענק ותקציב נמוך. במשך שש שנים מצאה פתרונות לבעיות אחרות של העולים.
נושא לא פופולרי
מ-2009 עד 2015 היתה מפלגת ישראל ביתנו שותפה בכירה בשתי ממשלות של נתניהו. אך נושא הפנסיות לעולים הקשישים לא עלה. בראיונות בתקשורת לדוברי רוסית טענה לנדבר כי למפלגה לא היו מספיק מנדטים כדי להילחם על הנושא. אישים המקורבים לישראל ביתנו טוענים כי הנושא עלה בסקרים פנים-מפלגתיים, אך הוכח כי אינו פופולרי בקרב המצביעים. לנדבר שוללת את הטענה בתוקף ואומרת כי אינה נוהגת לפעול על פי מידת הפופולריות של נושאים.
לאחר מערכת הבחירות האחרונה, שבה איבדה ישראל ביתנו הרבה מכוחה, חברי הכנסת מהמפלגה התחילו לפעול במרץ להצבת נושא הפנסיות לעולים על סדר היום. אביגדור ליברמן, מנהיג המפלגה, אף התנה את כניסתו לקואליציה במציאת פתרון לבעיה זו. ליברמן ביקש תוספת של כ-1.5 מיליארד שקל בשנה, אך לדבריו בנימין נתניהו סירב והעדיף לתת תקציב למפלגות חרדיות.
"בברית המועצות לא היה מושג כזה, 'מחאה'" חלק מהמשתתפים בהפגנה בכיכר הבימה בנובמבר
השר לקליטת עלייה, זאב אלקין, מתנגד לפתרון של ישראל ביתנו. הוא טוען כי כדי להעניק סכומים משמעותיים לכל עולה קשיש, המדינה תצטרך לגייס סכום גבוה יותר. "מה נעשה אם עוד יהיה גל עלייה גדול מחבר המדינות?" הוא שואל. "ואם נשלם רק לעולי ברית המועצות, ישראלים אחרים, שלא היתה להם קרן פנסיה עד 2008, יגידו בצדק כי מפלים אותם לרעה".
אלקין אומר שבמסקנות ועדת אלאלוף יש פתרון חלקי לבעיה: העלאה משמעותית של תשלומי השלמת הכנסה והגדלת הדיסריגרד (סכום קבוע מההכנסה, אשר אינו מובא בחשבון לצורך חישוב הזכאות לגמלה). אלקין מציע גם פתרונות ארוכי טווח: מסלול מואץ לעולים לצבירת פנסיה, תשלומי משכנתא "הפוכים", מכירת דירות לבנק עם הזכות להמשיך להתגורר בהם וכדומה. "כל הפתרונות האלה", אומר אלקין, "ידונו בוועדה מיוחדת אשר אמורה לקום בקרוב בראשותי. בקיץ הוועדה כבר תציג מסקנות".
הנכדים ייאלצו לחכות
בעוד שאלקין מנסה להקים ועדה וחברי הכנסת מישראל ביתנו מאשימים את הממשלה שדחתה את הפתרון שלה, מתארגנת מחאת פייסבוק. בראשה רומן ליידרמן, בן 67, שעלה ממוסקבה לפני 24 שנה.
ליידרמן פוטר מעבודתו בקיץ וקיווה לנוח ולבלות עם הנכדים. כאשר התברר לו כי הפנסיה החודשית שלו היא כ-750 שקל, חיפש עבודה חדשה. הוא פרסם את סיפורו בקבוצה לדוברי רוסית בפייסבוק ושאל, האם יש עוד אנשים שלא מצליחים להתקיים מהפנסיה שצברו בשנים שעבדו בישראל. גל התגובות הדהים אותו והוביל אותו לפתיחת קבוצת מחאה בנושא הפנסיה.
"אני לא מאמין לחברי הכנסת", הוא אומר. "מה הם עושים? רק מדברים ומדברים. נתניהו דיבר על פנסיות ומה התוצאה? לא קיבלנו שקל, גם כל האחרים. אני משלם משכנתא, אשתי נכה, אני לא מקבל פנסיה מרוסיה, איך אחיה? בפייסבוק פניתי לחבר'ה צעירים, לילדים שלנו, שייצאו למחות".
דבר המחאה הגיע בין השאר לאוזני בני הזוג ברלין: טניה, בת 33, ואלכסנדר, בן 38. "ההורים של אלכסנדר נאלצים לעבוד כדי לא להיות תלויים בנו", היא אומרת. "אבל אני לא יודעת מה יהיה בעוד חמש שנים, כאשר יהיה להם קשה יותר מבחינה פיזית. אנחנו נעזור להם, אבל גם לנו יש שלושה ילדים קטנים".
טניה ברלין בהפגנה ברחבת הבימה
ברלין מספרת שאחת הפגישות של קבוצת המחאה התקיימה בדירתה הזעירה של פעילה בת 70, החיה מקצבה של 3,000 שקלים – 2,700 מהם היא מוציאה על שכר דירה.
במפגש תוכננה הפגנה שהתקיימה ב-12.11.15 בכיכר הבימה בתל אביב. למרות היענות רחבה בפייסבוק, לכיכר הגיעו רק 250 אנשים, רובם קשישים. הצעירים העדיפו להישאר בבית. "קשה להביא דוברי רוסית להפגנות", אומר ברלין ונאנח. "בברית המועצות לא היה מושג כזה, 'מחאה'. שם אם מישהו מחה – זה תמיד הסתיים באסון. וזה כבר נכנס לגנים: לא למחות, לקבל את מה שיש. אני מקווה שהדור הצעיר יתקן את זה בהפגנה הבאה". בינתיים מנסים חברי הקבוצה לגייס חתימות לעצומה הקוראת לחברי הכנסת לפתור את הבעיה.
ראזומוב לא מאמין בפעולות מסוג זה. לא חותם על עצומות ולא יוצא להפגין. בעת ההפגנה חזר הביתה עייף מעוד יום עבודה מפרך. מנגד, אין לו גם אמונה בחברי בכנסת. שום דבר לא ישתנה.
"עד איזה גיל אתה מתכוון לעבוד?" שואלים אותו קרובי משפחה.
"עד 120", הוא עונה מיד בלי לחשוב.
[mc4wp_form id="1006521"]
