פחות משתי יממות חלפו מאז נותרו תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, בהעדר גישה למרחבים מוגנים, חשופים לחלוטין לחסדיה של איראן ולמאות הכתב״מים והטילים ששיגרה לישראל במוצאי שבת, ושילמו על כך בין היתר בפציעתה הקשה של הילדה אמינה אל חוסני בת השבע. היום (ב׳) דנה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז דרום בהמשך קידום תכנית שנויה במחלוקת בעלת השם המכובס – ״דיור ותשתיות נלוות למשפחות שהתיישבותן לא מוסדרת״.
בתכנית מבקשת המדינה לאפשר בנייה קלה וארעית עבור תושבי הכפרים שחתמו על הסדרה (התהליך שמאפשר לקבל מגרש ביישוב מוסדר ולבנות בית באופן חוקי) – מבלי שתצטרך למלא את מחויבותה להקים תשתיות אלמנטריות של ביוב, חשמל, כבישים וגם בלי פתרונות מיגון. אישור התכנית הוא הודאה של המדינה בכך שבמשך שנים בהן מקודם הפרויקט להסדרת הישובים הבדואים בנגב, היא לא מצאה את הכסף, הזמן והמשאבים להקים תשתיות-על שהקמתן מחויבת בחוק כתנאי לכל בניה, ודאי בניה למגורים.
תכנית "הסרת החסמים" מקודמת על ידי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב יחד עם לשכת התכנון המחוזית דרום, והונחה על שולחן הוועדה בחודש אוגוסט האחרון, עוד לפני המלחמה. המציאות שהשתנתה ב-7 באוקטובר לא שינתה את תכניות המדינה ובחודש ינואר האחרון, בעוד היישובים הבדואים סופגים ירי רקטות, אישרה הוועדה את התכנית להפקדה.
על פי מזכירת הוועדה הדיון שהתקיים הבוקר הוא "דיון פנימי" שאינו פתוח לציבור ועוסק ״בתיקון קטן״. פניית ״המקום הכי חם״ למינהל התכנון בניסיון לברר באיזה ״תיקון קטן״ מדובר נענתה בכך שמדובר ״בסעיף טכני של עדכון נספח בתכנית״. ממינהל התכנון לא השיבו באיזה סעיף מדובר, באיזה סוג של עדכון ובאיזה נספח מבין נספחי התכנית.
"זה יצירת סלאמס", אמר בדיון בזעם טאלאב אלסאנע, יו"ר ועדת ההיגוי העליונה לערבים בנגב, "זה יצירת שכונות עוני בלי תשתיות, בלי שיהיה תשתיות חינוך, רווחה, בריאות. אני לא מבין איך משרד הבריאות מסכים לתכנית הזו. אני לא מבין איך המשרד להגנת הסביבה איכות הסביבה מסכים לתכנית הזו, זה לא תכנית בכלל. זה לא עניין של לתת מעטה חוקי לדבר לא חוקי, זה להכשיר את המציאות הקשה ולא לתת לה מענה. זה לתת פרס על רשלנות״.
עבריינים בעל כורחם
במסגרת ניסיונות המדינה, במשך עשרות שנים, להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב, אושרו בשנים האחרונות תכניות להקמת שכונות למגורים עבור קבוצות שהתיישבותן טרם הוסדרה. בכל התכניות יש תנאי לפיו הוצאת היתרי בנייה למגורים תעשה רק בהשלמת פיתוח תשתיות – על. כל עוד התשתיות אינן מפותחות, התכניות ועשרות אלפי יחידות דיור שאושרו במסגרתן, לא יכולות להיבנות ובינתיים מותירות אלפי תושבים כעברייני בנייה.
בדיון הודו המתכננים שהקמת התשתיות לוקחת יותר מהזמן שהמדינה מעוניינת להקצות בשביל ההסדרה של האוכלוסייה וכי עד שהחסמים לא יוסרו ״התושבים חיים במצב של עבירת בנייה״, כפי שאמרה מור מיטלמן מלשכת התכנון המחוזית כאשר הציגה את התכנית לחברי הוועדה.
״כמו שאתם יודעים המון תכניות אושרו בשנים האחרונות, תכניות מפורטות שהן לטובת הסדרת ההתיישבות, לטובת כינוס של הפזורה ובעצם היתרי הבנייה במסגרת התכניות האלה דורשים פיתוח של תשתיות על. פיתוח תשתיות העל הוא נושא מאוד מורכב, בטח במרחב מאוד גדול שדורש תקציבי עתק. הפיתוח מתקדם והמדינה עובדת עליו אבל הוא לא מתקדם במהירות מספקת".
״האם עלה על דעתו של מישהו להקים מעברות בשנת ב-2024? אלה שסבלו מהמעברות ב-48׳ בטראומה עד היום. ואתם באים לפתור בעיה של 75 שנים, שנגרמה כי גורמי התכנון לא תכננו, על ידי הקמת מעברות חדשות״
לדברי מיטלמן, הסיבה לתכנית שמאפשרת פתרונות זמניים – גם אם לא בטיחותיים – היא כי "עלה צורך באיזה שהוא מענה מיידי לתושבים שכבר נחתמו איתם הסכמים, הם רוצים להיכנס למגרשים, חלקם כבר גרים במגרשים שלהם ורוצים בעצם להוציא היתרי בנייה״.
יובל קרפלוס, סמנכ״ל התכנון של הרשות לפיתוח והתיישבות של הבדואים בנגב, ניסה להגן על ההחלטה: ״המדינה שלנו לא נבנתה תמיד עם כל התשתיות, בסדר? גם בגבעתיים המבנים היו עם בורות ספיגה. אז נכון ב-2023 זה לא המצב הרצוי, אבל כשאנחנו מדברים על-150 אלף פזוראים, עשרים ומשהו אלף משפחות שצריך להסדיר היום ולמדינה אין את הכלים לבצע את התשתיות בהינף אחד באופן מיידי, וגם לא יכול לעבוד מבחינה טכנית הנדסית, כי האוכלוסייה היא לא מספיק בצפיפות ולכן אנחנו מבקשים את התכנית הזו״.
לעומתו – העלו נציגי משרדי הממשלה בוועדה רשימה של סכנות הכורכות בהקמת תשתיות ביוב ארעיות, כמו בורות ספיגה או הזרמת ביוב לערוצי נחלים, וכן השלכות בטיחותיות חמורות שבהקמת תשתיות חשמל ומים ארעיות, והסכנות בהעדר תשתיות תחבורה תקניות. נציגת משרד התחבורה אף טענה בדיון כי הקמת השכונות בניגוד להוראות החוק המחייבות תשתיות תחבורה בסיסיות להבטחת בטיחות התושבים היא דבר שהמשרד מתנגד לו ומהווה סכנת חיים.
מעברות בשנת 2024
״האם למעשה אין התכנית הזאת מיועדת כדי לכסות על הפער העצום בין התכנון של הרשות שהוא בכמויות מאוד רחבות וגלובליות לבין הביצוע שפשוט לא מתקיים?״, שאל את חברי הוועדה שמוליק דוד מעמותת שתי"ל, בתגובה לתכנית.
טאלאב אלסאנע הביע ביקורת חריפה נגד התנהלות המדינה: ״בדיונים בוועדה משהו נפקד: הרצון של הצד שכביכול שמתכננים עבורו. באים מדברים על הקהילה, רוצים לעזור לה אבל לא משתפים אותה בתכנון ובתכנית. שמענו עמדות של משרדי ממשלה שונים ואני שואל האם הייתה תכנית כזו במהלך ה-75 שנה מאז קום המדינה באיזה שהוא מקום אחר במדינת ישראל?
״האם עלה על דעתו של מישהו להקים מעברות בשנת ב-2024? אלה שסבלו מהמעברות ב-48׳ בטראומה עד היום. ואתם באים לפתור בעיה של 75 שנים, שנגרמה כי גורמי התכנון לא תכננו, על ידי הקמת מעברות חדשות".
יו"ר הוועדה המחוזית, עודד פלוס, השיב לאלסאנע: ״הבעיה היא לא בתכנון, הבעיה היא בביצוע״.
מהנדס העיר רהט: ״זה להביא לרהט אנשים שיגורו בצריפים. אני לא לוקח אחריות על אף אחד שיגור בצריפים האלו. אין להם ממ"ד, אנחנו במלחמה. איזה פתרון נותנים להם? אין שום פתרון בדיוק כמו ביישובים קיימים היום בכפרים הבלתי מוכרים, זה אותו דבר״
התכנית מאפשרת להקים גם ברהט, העיר הערבית הגדולה בישראל, מגורים ללא תשתיות בשטחים המיועדים לשכונות הסדרה חדשות. איברהים אבו סהיבאן, מהנדס העיר רהט, ביקר זאת בחריפות: ״אנחנו הולכים ומתקדמים לקראת בנייה לפי התקן ובנייה לגובה. אנחנו עולים למעלה לבנייה רוויה ואנחנו מתקדמים לעיור, ואז פתאום רוצים להחזיר אותנו אחורה.
״זה להביא לרהט אנשים שיגורו בצריפים. אני לא לוקח אחריות על אף אחד שיגור בצריפים האלו. אנחנו מתנגדים התנגדות נחרצת. את האחריות שיקח מי שקיבל את ההחלטה. אין להם ממ"ד, אנחנו במלחמה. איזה פתרון נותנים להם? אין שום פתרון בדיוק כמו ביישובים קיימים היום בכפרים הבלתי מוכרים, זה אותו דבר״.
״אתם מייצרים תכניות שאין יכולת לבצע", הוסיף שמוליק דוד, "אנשים לא יכולים לגור בתכניות. שכונות שלמות, ישוב שלם, מחכה לקו של מט"ש (מתקן טיהור שפכים – ד"ז) במשך יותר מעשר שנים, אזור תעשייה מחכה לקו של מט"ש משך שנים ארוכות. אזור תעשייה לא יכול להתפתח ברמות הכי בסיסיות כי הכול תקוע והכל מושבת ואין יכולת אפילו לייצר קו מים נורמלי וקו ביוב נורמלי כדי לשרת אוכלוסייה״.
״הסכנה היא שהזמני יהפוך לקבוע״, מסביר סזאר יהודקין מעמותת במקום – למען זכויות תכנון. ״התכנית גורפת מדי, היא מסוכנת מבחינת הפתרונות שהיא מציעה, היא מסוכנת מבחינה זו שהיא תייצר לחץ על תושבים לעבור למגרשים זמניים או למגרשי קבע שהם לא מוכנים ואז המדינה תזניח אותם. אם רוצים למצוא פתרונות ניתן לעשות תכניות מפורטות, נקודתיות שבאות ונותנות פתרון מקומי לצורך המקרה הספציפי״.
״הבעיה היא הכוללניות של התכנית", הוסיף יהודקין בשיחה עם ״המקום הכי חם״, "הרי כבר היום אפשר לעשות שלביות בכל תכנית, בפועל אין סיבה לייצר תכנית על כל המרחב הבדואי אלא אם היא לא באמת נועדה ל1,200 יחידות הדיור שהוצגו על ידי הוועדה. אין להנהגה של הרשויות המקומיות שליטה. ברגע שזה לא מוסכם הם יוכלו להזיז אותם לשכונות קראוונים נטולות תשתיות מתי שהם רוצים״.
למעשה התכנית מבקשת להלבין את רשלנות המדינה בהוצאה לפועל של מתחמי ההסדרה מסיבות כלכליות ותכנוניות, תוך המשך ההסתה והאשמה של תושבים בדואים רבים שכן מעוניינים בהסדרה.
לאור העלייה במספר צווי ההריסה ביישובים הבדואים, שמספרם עלה אף יותר בחודשים האחרונים וביתר שאת מאז הועברה הרשות לאכיפה במקרקעין לאחריות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בתחילת השבוע שעבר, התכנית מוכיחה שלמדינה יש אחריות מלאה על אלפי בתים בכפרים הלא מוכרים הנמצאים בקטגוריה של ״בנייה לא חוקית״.
בנוסף חושפת התכנית את הרשלנות של הממשלה שלא אפשרה לאלפי אזרחים שכבר חתמו על הסכמי הסדרה לבנות בית בבנייה חוקית בגלל העדר התשתיות, וגם את המחדל הבא: הפתרון שהיא מציעה כעת הוא שכונות קראוונים ללא מיגון, בעיצומה של מלחמה.
———————————–
ממינהל התכנון נמסר בתגובה: ״תכנית 624-1228568 – ״דיור ותשתיות נלוות למשפחות שהתיישבותן לא מוסדרת״ נדונה בוועדה המחוזית לעניין סעיף טכני של עדכון נספח בתוכנית המוצעת. התכנית אינה מבטלת את החובה בהקמת מרחב מוגן אלא תפקידה להסיר חסמים הקשורים לפתרונות קצה חסרים כגון מתקני טיהור שפכים.
״לאחר אישור התכנית, יוכלו תושבים להגיש בקשות להיתרי בניה ובתוכם להציג את פתרון המיגון שיאושר ע״י פיקוד העורף ובכך התכנית משפרת את המצב הקיים היום בשטח. בנוסף, מינהל התכנון מקדם בימים אלו צו שיאפשר מיגון של מרכזי שירות זמניים בפזורה הבדואית ללא היתר כלל בהתאם לנוכח המצב הביטחוני בתקופה זו״.