איור: אסנת פייטלסון
שתי התאבדויות באותה עיר בתוך חודש – האחת של סייעת לשעבר והשנייה של בת של סייעת – מערערות את עולמה של ליאת (השם שמור במערכת), סייעת ותיקה מעיר מבוססת באזור המרכז. היא לא הכירה את המנוחות, גם לא את סיפורן האישי. חרושת השמועות והעיתונות המקומית מספרות על קשיים כלכליים ואי-קליטה במערכת. זה לא מפתיע אותה. עקב המחסור בסייעות, נשים נקלטות לעבודה כמעט ללא סלקציה או הכשרה.
- המאבק הכפול של הסייעות החרדיות
- למה המשלבות בבתי הספר מרוויחות שכר מחפיר?
- לאן נעלם הכסף שמגיע לסייעות בגנים?
ליאת מחליטה שמישהו חייב לקחת את המושכות לידיים. למרות היותן המגזר הגדול ביותר ברשות המקומית, הן חסרות ייצוג בוועד העובדים המקומי, שהבחירות אליו ייערכו בעוד כשנתיים. בחיפוש אחר כל פיסת מידע במטרה להיטיב עם עצמה ועם הציבור שהיא מייצגת באופן בלתי רשמי, היא מצטרפת לקבוצת הפייסבוק מאבק סייעות על תנאי העסקתן.
דרך הדף היא מבינה שהיא לא לבד. לצד שאלות מסייעות על תנאי שכר והעסקה, אחרות מתארות את קשייהן ואת הליקויים בהעסקתן. "אנחנו סובלות בדיוק מאותן בעיות: אחוזי משרה שגויים ואי מתן קרן השתלמות מהשנה השנייה לעבודה", כותבת סייעת אחת. אחרת מגיבה לפרסום על מוקד בדיקת תלושי השכר החדש שהקימה ההסתדרות: "צר לי להגיד שאין מענה מאף גורם...אנחנו קבוצה של סייעות שהורידו לנו כסף וממתינות לתשובה מחופשת סוכות. אין עם מי לדבר".
פוסט אחד מזמין למפגש עם קבוצה של סייעות מכל הארץ שמתכנסת פעם בחודש. ליאת וחברתה מחליטות להגיע. אני פוגשת את ליאת במפגש סייעות ארצי במשרדי איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי. 12 סייעות – יהודיות וערביות, מצעירות באמצע שנות ה-30 לחייהן ועד מבוגרות לקראת פרישה – מגיעות למפגש בחדר הישיבות הצנוע במשרדי העמותה בתל אביב. אחדות פעילות למיצוי זכויותיהן זה כמה שנים. אחרות, דוגמת ליאת, מגיעות לראשונה.
צילום ממפגש הסייעות. מימין: ריימונדה, גילי אלון, רות תורג'מן, בת שבע פרימו ושוש מביאליק. תמונות באדיבות עמותת איתך-מעכי וגילי אלון
בסבב ההיכרות ליאת מדברת בשטף, היא באה לספר מה עוברות היא וחברותיה ולקבל כלים לפעולה. "הרשות המקומית חוסכות עלינו. אצלנו המציאו תפקיד של סייעת שמחליפה את הגננת משתיים ומקבלת שכר נמוך יותר, בלי שום הכשרה. אין לנו הגדרת תפקיד.למה זה צריך להיות שבכל רשות משהו אחר? בגלל זה פוגעים בנו", היא אומרת בלהט.
"בשנה האחרונה הרגשתי שהמערכת אצלנו התפתחה – נפתחו הרבה גנים חדשים ובמקביל התנאים שלנו הידרדרו. אנחנו לא יודעות מה הזכויות שלנו. לכל סייעת יש תנאים אחרים, אין משהו מובנה ואין עם מי לדבר. גם כשסייעת חולה במחלת הפה והטלפיים, עם חום, אומרים לה בואי לעבודה כי אין מי שיפתח את הגן. בגלל המחסור בסייעות, אי אפשר להבין מה כשר ומה לא. זה קשה במיוחד למי שעובדת עם הצעירים (גני הטרום-טרום חובה – גילאי 3. ל"ג), גם להן פגעו בשכר והן ממורמרות.
"מי שמתקבלת לעבודה צריכה לעבוד מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהריים כמשרה מלאה, במקום עד שתיים וחצי. אם אני עובדת שעות נוספות, אני צריכה קודם כל לעבוד שעה אחת חינם", היא מוסיפה. "זה ממש ניצול של העובדות החדשות, שלא מבינות מה מגיע להן. אלה נשים שצריכות את הכסף ופוחדות לדבר, שלא יפטרו אותן. מה יש פה להפסיד, שכר מינימום? אנחנו עבדים? אין הכשרות, אין תנאים. זורקים סייעות לים, תתמודדו. לא דורשים תעודת יושר, מי שמגיעה למערכת – נכנסת".
הקיץ חלה הרעה במקום הדגל הזה
לקראת הקיץ האחרון חלה הרעה בתנאי ההעסקה של ליאת וחברותיה. למרות היותן סייעות ותיקות, נודע להן שבניגוד להסכמים ייאלצו לעבוד גם ביולי. בעבר הובטח להן שלאחר חמש שנות עבודה במערכת העירונית, יקבלו שכר על חודש זה ללא עבודה, בדומה לגננות ולאנשי חינוך אחרים.
ליאת: "יש לנו 700 סייעות בעיר, אנחנו הסקטור הכי גדול בין עובדי העירייה ולא מאפשרים לנו להיות חברות ועד. אמרו לי 'בעוד שנתיים, כשיהיו בחירות לוועד, תתמודדי. בינתיים תפעלי מבחוץ". המצב מעמיד את ליאת בסכנת פיטורים מצד גורמים ניהוליים ברשות, שעמם היא נמצאת בקשר לגבי העסקת הסייעות. הוועד הנוכחי לא בהכרח יוכל או ירצה להגן עליה.
ליאת מספרת על חששה להיחשף, היא אינה רוצה לירוק לבאר שממנה היא שותה. זו הפעם הראשונה שהיא מוצאת את עצמה בחזית. "תמיד הגשתי עזרה, לוועדי הורים, לחברים, אבל אף פעם לא הנפתי את הדגל", היא אומרת. "הבנתי שלא יכול להיות שאנחנו סקטור כזה גדול ולא תהיה לנו נציגות. הוועד שלנו רדום. אם את רוצה לבדוק משהו, את צריכה לבוא ולשאול אם מגיע לך ורק אחרי שאת מבקשת אומרים לך 'אה, נכון'. זה ועד שאמור לייצג אותנו".
לשאלתי אם בחרה אי פעם נציגים לוועד, היא משיבה בשלילה. "אף פעם לא ידעתי שאפשר לבחור. לא זכור לי שהתבקשתי או שהייתי מעורבת", היא אומרת. "המשיכו להיות בוועד אותם אנשים שלפי דעתי עייפו וצריכים לפנות את מקומם או לבקש עזרה במקום להגיד 'אנחנו לא עומדים בזה'. קשה להם כבר. אני עושה המון עבודת שטח. הוועד הולך משימוע לשימוע".
האחרונות בתור
במפגש באיתך-מעכי מספרת ליאת על המפגש עם יו"ר ועד העירייה ועם הנציג המקומי שלנו בהסתדרות, ש"רק גרם לנו נזק", לדבריה. המשתתפות הדיון מצטרפות לשיח. "ככל שיהיו יותר גברים בהסתדרות, לא תקבלו כלום", אומרת בת שבע פרימו, ראש ועד הסייעות בבת-ים, שתפרוש השנה לגמלאות לאחר 32 שנות עבודה. "אני מבטיחה לא לעזוב אתכן, תפגינו, תצאו לרחובות וכשצריך לצעוק אני אבוא".
"30 שנה לא היתה אישה בוועד ולכן נכנסתי, בפרינציפ", אומרת ניהאה סרסור, סייעת בכיתת חינוך מיוחד ויו"ר ועד עובדי עיריית כפר קאסם, שמגיעה למפגש לראשונה. "כל מה שאתן אומרות, ככה זה גם אצלנו. נבחרתי לפני חמישה חודשים, התארגנו ועכשיו אנחנו בוועד שלוש נשים ושני גברים". היא אומרת ומקבלת תשואות רמות ומחיאות כפיים, כמו חברתה מנאל, סייעת בגן חובה ויו"ר ועד עובדי עיריית קלנסוואה.
גילי אלון, פעילה מובילה במאבק הסייעות וחברת ועד עובדי עיריית באר שבע, אומרת: "זה מגמתי. ברור שהסייעות אחרונות בהיררכיה. אף פעם לא היה אינטרס להילחם עלינו". לאלון, בת כ-50, סטודנטית למינהל ציבורי, אג'נדה שהיא שוטחת במפגש. "אני חלק מההסתדרות ורוצה להניע את ההסתדרות", היא אומרת. דבריה משקפים את המהלך שעבר על הסייעות בחמש השנים האחרונות, בעיקר מול ההסתדרות, שאליה הן משתייכות כעובדות הרשויות המקומיות, להסתדרות המעו"ף – מדלת סגורה, צעקות וקריעת דפים מול הפרצוף – כפי שהעידו כמה מהסייעות הוותיקות בפגישה, לתפיסת ההסתדרות כבית.
רק בשנים האחרונות הסייעות החלו להבין את מספרן ואת כוחן כקבוצה, אך עדיין לא הצליחו להמיר אותו לכוח פוליטי. ההסתדרות אמנם מסייעת לרבות מהן בכל הקשור לתנאי העסקתן, אך בד בבד אינה מאפשרת להן לייצג את עצמן כוועד בפני עצמו בהסתדרות.
גילי אלון (ימין) ונציגת הסייעות בהסתדרות, רות לוי
"המקצוע הזה גורם לנשים האלה להיות השפחות של המאה ה-21, הן אינן מאוגדות בנפרד בהסתדרות ואינן משפיעות או מעורבות בארגון שנועד לייצגן. אין סייעות שהן נציגות בתוך ההסתדרות או שהן חלק מהמשא ומתן על הסכמים הקיבוציים", אומרת ח"כ ד"ר עליזה לביא (יש עתיד), לשעבר יו"ר הוועדה למעמד האישה ושוויון מגדרי, שתומכת במאבקן עם ח"כיות דוגמת זהבה גלאון ומרב מיכאלי.
"הסייעות עובדות יותר שעות מהגננות שדואגות לעצמן ומועסקות על ידי משרד החינוך. לגננות יש הכשרות, השתלמויות והגנה על השכר, בעוד שעל הסייעות מי שמשלם ואחראי הוא הרשות המקומית, שלא מגינה עליהן, לא מכשירה אותן ולא מעשירה אותן. המשכורות הן משכורות רעב. סייעת היא המשרתת של מקצועות החינוך", מוסיפה לביא.
"בתחום הסייעות יש מדרגות, כל אחת שמצטרפת מקבלת תנאים ירודים יותר. עדיין יש מי שמועסקות גם כעובדות קבלן וכעובדות שעתיות", אומרת עו"ד נטע לוי מאיתך-מעכי, שמלווה את התארגנות הסייעות זה חמש שנים. פרימו ממחישה את דבריה: "אני עובדת 31 שנה ואין לי משכורת של 6,000 שקל. ברוטו זה 6,500, אבל הנטו הוא 5,000. בשנה הבאה אני פורשת ואקבל פנסיה של 3,500 שקל. זה לא נכון להטעות נשים שיבואו לעבוד ולא יקבלו את מה שהבטיחו להן. אנחנו שחוקות בצורה לא נורמלית".
תחלמו על זה
בישראל תשעה סוגים של סייעות וביניהן סייעות גנים, סייעות משלבות, סייעות רפואיות וסייעות שניות. בהיעדר נתונים מדויקים במשרד החינוך ובמרכז לשלטון מקומי, ההערכות של מספר הסייעות המועסקות במשק מתחילות מ-20 אלף. במטה הסייעות הארצי ההערכה היא שמספרן נע סביב 35 אלף, כ-30 אחוזים מכלל עובדי הרשויות המקומיות.
בחמש שנות המאבק הן נחלו לא מעט הצלחות, אך הדרך לשינוי מהותי ארוכה. הסכמי עבודה שאינם משתנים באופן משמעותי, תנאי שכר נחותים מלכתחילה שרק הולכים ונשחקים, ואי עמידה בהסכמי העסקה – הם רק חלק ממצבן השברירי.
אחד מנושאי הליבה של המאבק הוא שיכירו בהן כנשות חינוך ויעסיקו אותן דרך משרד החינוך, אשר בלאו הכי משלם לרשות המקומית תמורת העסקתן. משרה מלאה של גננת מוגדרת כ-28-30 שעות עבודה שבועיות, ואילו משרתה של סייעת מוגדרת כ-42.5 שעות שבועיות, לכן רבות מהן נאלצות להישאר בגן שעות נוספות או להסתפק באחוזי משרה נמוכים יותר. בנוסף, לא מכירים להן במחלות מקצוע.
בעיה מרכזית נוספת בעבודת הסייעות היא היעדר פיקוח של משרד החינוך ואחריותו לחוסר שיתוף פעולה בין הגננות לסייעות. מחקר של הכנסת מיוני 2014 קובע כי מקור הבעיה מבני, כלומר משרדהחינוך אינו אחראי אדמיניסטרטיבית לעבודת הסייעות, לכן אינו מתייחס לצורכיהןבתוכניות העבודה שלו.
גילי אלון עם שלי יחימוביץ'
עו"ד רותי לוי – ראש חטיבת עובדי חינוך בהסתדרות, האמונה על ייצוג הסייעות – אומרת כי אין מקום להעסקה של הסייעות על ידי משרד החינוך. "הן אינן נשות חינוך או בעלות תואר בחינוך. אני תמיד מדרבנת אותן ללמוד", היא אומרת. "הסייעות יקרות ללבי ואני מגיעה לכל פינה בארץ כדי לעזור להן לפתור את הבעיות שלהן". כוונותיה הטובות ממחישות עוד יותר את הפער בין תפיסת הסייעות את עצמן לבין תפיסת ההסתדרות, האמונה על ייצוגן: אין לכן יכולת וכוח להוביל לשינוי אמיתי במצבכן.
לדעת סייעות רבות, כניסתה של לוי להסתדרות לפני כשנה, הובילה לשינוי משמעותי בטיפול השוטף במיצוי זכויותיהן בהתאם לחוקת העבודה. היא מטפלת בנושא בקפידה ובדרך כלל בדרכי נועם, גם מול הרשויות. לאחרונה החלה ההסתדרות להפעיל מוקד לבדיקת תלושי שכר, אשר מסייע לפונים להבין אם כל מרכיבי השכר שלהם משולמים, אך על נושא הייצוג הנפרד של הסייעות – כמי שמכירות את הקשיים מהשטח – חל טאבו.
"תחלמו על זה", דולה מזיכרונה עליזה, סייעת ותיקה מחיפה, את דברי יו"ר ההסתדרות המעו"ף לשעבר לאון מורוזובסקי1."רותי לוי לא תעשה כלום בעניין, כי זו מדיניות שמונחתת עליה", טוענת רותי תורג'מן, סייעת ותיקה מאשדוד שפעילה במאבק. מאיה – סייעת זה 20 שנה, תושבת אשדוד שמגיעה למפגש עם נכדתה בת השנה וחצי – מוסיפה: "לא מעוניינים בנו כארגון, אלא כמריונטות". היא מסבירה לי כי בעת שביתות כלליות, השבתת סייעות הגנים מפעילה לחץ כבד על המשק מכיוון שתעסוקת ההורים נפגעת.
מפגש הסייעות. מימין: מאיה, רות תורג'מן, גילי מלצר
"כל עוד לא תהיה הגדרת תפקיד מסודרת של הסייעת באיגוד, כל רשות תעשה מה שהיא רוצה", אומרת תורג'מן. או כפי שמגדירה זאת עו"ד לוי מאיתך-מעכי: "יש מערב פרוע בתנאי ההעסקה, אין אכיפה מספקת של ההסכמים הקיימים".
עו"ד לוי אומרת כי המצב שונה בתכלית משהיה בעבר, אך עדיין יש מקום לשינוי עמוק ויסודי. "שורש הבעיה הוא הגדרת הסייעות כעובדות מנהלה ולא חינוך, בדומה לעובדות קבלן", היא אומרת. "זה מתחיל מהכספים שמועברים על ידי משרד החינוך, אך מי שחתום על ההסכמים הקיבוציים הוא מרכז השלטון המקומי, והרשויות המקומיות מעבירות את הכספים. כל רשות עושה מה שהיא רוצה. גם היום יש עובדות שעתיות ועובדות קבלן".
נושא נוסף הוא הכשרת הסייעות שנעשה על ידי כל רשות מקומית באופן עצמאי, ופעמים רבות בלתי מספק. בתחילת 2013 הוקמה ועדה להגדרת תפקידי הסייעות, אך מאז התכנסה פעם אחת. "כששאלנו מה קורה, משרד החינוך הפנה אותנו למרכז השלטון המקומי וחזרה. זה ממחיש את המצב של הסייעות", אומרת עו"ד לוי. "גם ועדת החינוך של הכנסת, בראשות היו"ר הנוכחי ח"כ מרגי מש"ס, עדיין לא התכנסה בענייננו, למרות פגישה מוצלחת עם כניסתו לתפקיד. כל מי שנמצא במערכת גן, צריך הבנה והגדרת תפקיד מדויקת".
"אני עובדת עם ילדים המון שנים. להיות סייעת זו עבודה לא פשוטה", משתפת אותי ליאת. "העבודה קשה. פעם התמוטטתי בגן ושלושה חודשים לא עבדתי, שכבתי בבית עם פריצת דיסק. זו עבודה אינטנסיבית. או שיש לך את זה או שאין לך. היום מכניסים גננות שאין להן את זה ואם את נופלת עם אחת כזו, זה קשה. לסייעת יש יותר קשר עם הילדים מאשר לגננת. היא נמצאת אתם חמישה ימים בשבוע, בעוד שגננות מגיעות רק לשלושה או לארבעה ימים לסירוגין. סייעות צריכות לעבוד דרך משרד החינוך ולא דרך הרשות המקומית.
"אני חושבת שכל החינוך בארץ ישתנה לטובה ברגע שיפתחו בתי ספר שיכשירו סייעות, הילדים ומערכת החינוך יצאו מורווחים. אנחנו דמות מרכזית וחשובה, לא פחות מהגננת, ואנחנו מקופחות היום".
טלאי על טלאי
"כולנו עברנו את זה. סייעת לומדת מה מגיע לה תוך כדי התפקיד, כל מיני דברים שאף אחד לא מספר. אנחנו מעבירות אחת לשנייה את הניסיון והידע שלנו, עד שאנחנו נכנסות לוועדים", מסבירה אלון, סייעת זה 20 שנה, נשואה ואם. לדבריה, החלה בפעילותה הציבורית לפני חמש שנים, לאחר שליוותה את בנה הצעיר ללשכת הגיוס והוא אמר לה: 'אמא, את מבטיחה לי שזה הפרויקט שלך'. "אני מאתגרת את המערכת, מגייסת את ההסתדרות לעזרתי", היא אומרת.
אחד ההישגים הבולטים של מאבק הסייעות בחצי השנה האחרונה היה הצטרפותן של כ-4,500 סייעות לגני הטרום-טרום חובה. שר החינוך בנט ושר האוצר כחלון הגדירו זאת כ"מהפכת רפורמת הסייעת השנייה", פונקציה שנותרה ריקה עד עתה או מולאה על ידי בנות שירות לאומי. בכמה רשויות מקומיות שהצליחו להרשות זאת לעצמן, החזיקו סייעת שנייה גם קודם לכן.
"היוזמה מבורכת, אבל יש כאן שימוש ציני באחד המקצועות היותר מוחלשים ומוזנחים בחברה הישראלית", אומרת ח"כ לביא. "לפני שבאים ומצהירים על תוספת כוח אדם, צריך לטפל במצב הקיים".
תוספת הסייעת השנייה היא טלאי על טלאי של המערכת: במקום שבו מונחתות רפורמה (אופק חדש, 2008) לצד קביעתה של ועדה אחרת לצמצום מספר הילדים בגן (ועדת מומחים בראשות פרופ' פנינה קליין, 2008), אחר רפורמה (מסקנות ועדת טרכטנברג, 2011) אחר רפורמה (סייעת שנייה, 2015), נותרים נושאים פתוחים אשר מוטלים לפתחן של הרשויות המקומיות, שעושות כטוב בעיניהן. ובינתיים החינוך מופקד בידיהן של נשים עם כוונות טובות בדרך כלל, שחוקות מעבודה קשה ומפגיעה מתמשכת בתנאי העסקתן, שנופלות בין הכיסאות בהגדרה עמומה של עובדות חינוך וכוח עזר.
"למה לא למדתי להיות גננת?", משיבה ליאת לשאלתי, "בניתי משפחה. התחתנתי צעירה וכל פעם שרציתי ללמוד עשיתי חשבון, אני צריכה להשקיע 40 אלף שקל, וכל פעם דחיתי. עכשיו הילדים שלי גדלו ושניים מהם לומדים, זה המון כסף. הרבה סייעות עושות את החשבון הזה. שהם ימשיכו וילמדו, אני מחכה לנכדים.
"אני לא מצטערת שהתחתנתי צעירה. הילדים שלי לא היו ביום לימודים ארוך, אמא חיכתה להם כל יום בבית עם ארוחה חמה. היום הילדים גדלים עם המון דמויות, המטפלת, הסבתא, החברה, השכנה. זה מבלבל אותם. כולם אנשי היי-טק, עובדים עד שעות מאוחרות. זה הדור שאנחנו מגדלות. יש הרבה חומריות, אין להם חום שהם צריכים. את רואה בגנים המון המון קשיים".
***
מההסתדרות נמסר בתגובה: "חטיבת החינוך של הסתדרות המעו"ף שמה בראש מעייניה את הדאגה לסייעות בכל רחבי הארץ והן מקבלות טיפול צמוד ושוטף מנציגי החטיבה. באפשרותן של הסייעות לנסות ולהיבחר לוועדי העובדים ברשויות בהן הן מועסקות על מנת להשפיע על ענייניהן. ההסתדרות דאגה ותמשיך לדאוג ולהילחם עבור שיפור תנאי העסקת הסייעות".