איור: דניאלה שניצר
התסריטאית והבמאית אסתי אלמו וקסלר והמפיק אלעד וקסלר הם זוג מצליח. שניהם יוצרי קולנוע פעילים, שניהם מצלמים סרטים וסדרות טלוויזיה, זוכים מדי פעם במכרזים, מענקים ותקציבים נאים ממגוון קרנות וגופים. רק לאחרונה זכתה אסתי במענק פיתוח בסך 60 אלף שקל לכתיבת תסריט לסרט עלילתי באורך מלא. על המענק הזה התמודדו עשרות יוצרות. אסתי, בת הקהילה האתיופית, זכתה במימון. אם אני חושבת על זה, אז כנראה שאסתי היא החברה המצליחנית ביותר שלי.
אנחנו עולים יחד לירושלים כדי להשתתף באירוע בכנסת לציון 30 שנה לעליית יהודי אתיופיה, עם דגש על הצלחות בני העדה. אסתי ואלעד הוזמנו על ידי המארגנים, חברי הכנסת מרב מיכאלי ועמר בר-לב, כדי להציג את הפרויקט "נשים מדברות" – סיפוריהן של נשים מצליחות מהעדה. הם הוזמנו גם בתוקף היותם מנהלי עמותה, שאותה הקימו ב-2012 במטרה להעלות את הנראות החיובית של יוצאי אתיופיה על המסך ולעודד יצירה ויוצרים אתיופים שלא באמצעות ייצוגים של חולשה עוני.
"מאז שהקמנו את העמותה הצלחנו להוסיף אפס פריימים של נראות חיובית", מספר אלעד. "לערוצים המסחריים זה לא חשוב ולשידור הציבורי אין כסף עבורנו. הקמנו את העמותה כדי לקדם נושא מאוד מסוים שכבני אדם פרטיים אנחנו לא יכולים לקדם".
הח"כים והמוזמנים שכיבדו את האירוע בנוכחותם התרגשו כשאסתי סיפרה כיצד הייצוג הטלוויזיוני של בני העדה משפיע על חייו של בנם בן ה-4. אלעד הציג הצעת חוק, שאותה הם פועלים לקדם במסגרת העמותה: לחייב את הגופים המשדרים להקצות זמן מסך ליצירה המעניקה ייצוג הולם של יוצאי אתיופיה. "יש יוצאי אתיופיה במוסד ובשב"כ, אבל את האתיופים מורידים מכל נראטיב", אומרת אסתי. "אנחנו רק המנקים ועובדי הכפיים. מה שעצוב הוא שגם הילד האתיופי שצופה בתכניות הללו מבין – אני בקבוצה הלא נכונה".
לא רוצה להיות שקופה, לא רוצה שידברו בשמי. בקשה מוגזמת מידי? ונמאס לי לשמוע שיש לנו מספיק ייצוג בטלוויזיה : טהוניה וכתב החדשות ברהנו טגניה. אז יצאנו למאבק אני ושותפי אלעד וקסלר ואחרי אין ספור מפגשים עם חברי כנסת מכל המפלגות ואנשי ציבור. ח"כ מירב מיכאלי הרימה את הכפפה ויזמה אירוע שאליו מוזמנים כל חברי הכנסת כשהנושא הוא 30 שנה לעליית יהודי אתיופיה ואני אדבר שם על חוסר ייצוג של קהילת יוצאי אתיופיה בטלוויזיה.אם הנושא חשוב לליבכם, חשוב שתבואו ותשמיעו את קולכםהאירוע יתקיים ב 30/12 בשעה 10 באולם שפרינצק בכנסת כדי שנדאג לאישור כניסה לכנסת עבורכם אנא שילחו שם, .ת.ז וטלפון ל- [email protected] מספר המקומות מוגבל אנא אשרו הגעה עד תאריך 27.12.15
עובד משכיל בתפקיד זוטר
התחושה של "אני בקבוצה הלא נכונה" אינה ייחודית רק לתחום של ייצוג יוצאי אתיופיה על מסך הטלוויזיה. העדר ייצוג הולם לבני העדה חוצה תחומי חיים ומגזרים, ובא לידי ביטוי בולט במיוחד במישור התעסוקתי. יוצאי אתיופיה, גם אם הם אקדמאים משכילים ועתירי ניסיון, מודרים משני מגזרים בולטים בחברה הישראלית – המגזר הציבורי והמגזר העסקי.
על השתלבות אתיופים במגזר העסקי יש מעט נתונים רשמיים. במגזר הציבורי דווקא יש נתונים – אך הם מציירים תמונה מעט מעוותת.
על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, נכון לתחילת שנת 2015 מנתה קהילת יוצאי אתיופיה כ-137 אלף נפש, שהם כ-1.6% מכלל האוכלוסייה בישראל. 1.5% מהמועסקים בשירות המדינה הם יוצאי אתיופיה – כך שלכאורה קיימת התאמה בין שיעור המועסקים לבין חלקם היחסי של האתיופים באוכלוסיית המדינה. בפועל, מרבית העובדים מועסקים במשרות זוטרות, לדברי חנה קופפר, מנהלת תחום מחקר של נציבות שירות המדינה, אין הלימה בין רמת ההשכלה לבין התפקיד שממלאים העובדים בפועל, ופעמים רבות מועסקים עובדים משכילים בתפקידי מנהלה זוטרים יחסית.
על רקע המצב הזה, אין פלא שאקדמאים רבים מקרב בני העדה מוצאים את דרכם למגזר השלישי. בעשור האחרון הפכו העמותות השונות לכלי מרכזי לטיפול בעניינים של יוצאי אתיופיה. התופעה הזו אינה מרחשת במנותק מהמציאות הכללית בישראל: הפרטת השירותים החברתיים שהמדינה העניקה בעבר לאזרחיה הביאה לגידול חד במספר העמותות, האגודות והארגונים שפועלים למלא את החלל הריק שהותירה הממשלה.
ועם זאת, נדמה שלתופעת העמותות של ולמען יוצאי אתיופיה יש מאפיינים ייחודיים משל עצמה.
זה לא מקרי, זו מדיניות
כמה יוצאי אתיופיה עובדים כיום בעמותות שונות או מנהלים אותן? הנתונים הללו אינם זמינים. על פי רשם העמותות, בישראל פועלות כיום לא פחות מ-195 עמותות אשר בשמן משולבת המילה "אתיופיה" על הטיותיה שונות. בסך הכל מהוות העמותות הללו חצי אחוז מסך העמותות הרשומות בארץ (כ-38,400 עמותות בסך הכל).
קשה ללמוד מהמספרים היבשים על עוצמת התופעה. עם זאת לשם השוואה, צמד המלים "ברית המועצות", למשל, מופיע בשמן של 11 עמותות בלבד. לעדה הקווקזית (שמנתה בסוף שנות ה-90 כ-80 אלף איש ונתפסה כחלק מיהדות ברה"מ לשעבר) יש כ-35 עמותות על שמה.
מיהם הארגונים החוץ-ממשלתיים הפועלים למען יוצאי אתיופיה? הסוכנות היהודית וה"ג'וינט", ארגונים ותיקים וגדולים המגייסים סכומי עתק מהמדינה ומיהודי התפוצות, הם ללא ספק המרכזיים שבהם. עם השנים קמו גם האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, (במקור האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה) הפועלת לשינוי מדיניות הטיפול והקליטה ביוצאי אתיופיה ברמה החקיקתית והלוביסטית; טבקה– המעניק סיוע וייעוץ משפטי נגיש ונאבק משפטית נגד הפליה; עמותת פידל לקידום מטרות בתחום החינוך, איגוד הסטודנטים של יוצאי אתיופיה ועוד.
"המון דברים קורים באמצעות ארגוני המגזר השלישי. זה לא מקרי – זו מדיניות של הממשלה לעשות מיקור חוץ", מסביר פקדו גדמו, מנכ"ל עמותת טנא בריאות, הפועלת להנגשת שירותי בריאות לבני העדה. "זה נוח למדינה שיש מי שמטפל. היא נותנת כסף, אבל לא לוקחת אחריות. ארגוני מגזר שלישי מוצאים את הפרצות האלו, ועושים מה שעושים. אני לא יכול לומר שהארגונים לא מקבעים את המצב".
"התפיסה הרווחת בקרב גורמי ממשל וגם בקרב אנשים מהקהילה היא שיש הרבה עמותות, וזה לא ממש נכון", הוא אומר. "יש הרבה עמותות שרשומות, אבל הרבה לא פעילות. יש עמותות של בתי כנסת ביישוב ספציפי, ויש עמותות שנותנות שירות או שפועלות ברמה הארצית או מקומית. בפועל, המספרים לא גדולים".
רבות מהעמותות, אומר גדמו, הן "למען יוצאי אתיופיה", אך אינן בהכרח של בני הקהילה עצמם. "מה זה ארגון למען יוצאי אתיופיה? לפעמים שמים נציג אתיופי, וזה נותן כיסוי, אז יש הרבה עמותות 'למען'. מה דעתי על כך? אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ואין לאף אחד בעלות על אף אחד. רוב המשאבים לא נמצאים דווקא בעמותות של יוצאי אתיופיה עצמם.
וזוהי רק רשימה חלקית בהחלט- מקבץ לוגואים של עמותות שעוסקות ביוצאי אתיופיה
"ארגונים גדולים מחפשים תמיד נציג או טייטל – וכך גם אפשר לגייס כספים בשם האתיופים. לפחות בעבר זו הייתה תופעה מאוד מוכרת. נראה לי שיש מגמת שינוי, אבל זה עדיין קיים. יש גם תופעה של עמותות שנפתחות ואז נסגרות כי קשה לגייס משאבים והן לא מצליחות לפעול".
במהלך השנתיים האחרונות כיהן גדמו כיו"ר נציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה– ארגון גג שהוקם ב-2004 ומאגד תחתיו כ-15 נציגי עמותות שפועלות ברמה הארצית והמקומית. "בנציגות לא נמצאים ארגונים שהם למען", הוא מסביר. "בין המטרות שבגללן הוקמה הנציגות היא לאגד ארגונים שיש בהם נציגות אותנטית, שמנוהלים על ידי יוצאי אתיופיה. כמובן שיכולים להיות בארגונים הללו אנשים מכל קשת החברה הישראלית, גם בוועד המנהל. אנחנו לא עושים הפרדת עדות".
אנחנו מחפשים מישהו, בהתנדבות
בחזרה לכנסת. בסוף האירוע, כשחיפשתי טרמפ למרכז, פגשתי את נדין כהן וג'ני וייס, שתי נשים חיוניות בשנות ה-50 לחייהן, מצטלמות עם 1צגה מלקו1. בדרכנו הביתה שיתפו אותי השתיים בפרויקט המיוחד שלהן: תיעוד סיפורי המסע של יהודי אתיופיה בדרכם לישראל בשנות ה-80. במהלך המסע הרגלי הזה מאתיופיה לסודן בדרך לישראל, נספו כ-4,000 איש ואישה.
כהן, בעלת חברת יעוץ והדרכה ביישומי מחשב ועולה ותיקה מצרפת, התוודעה לסיפור לפני עשור במהלך קורס שהעבירה. מאז לא הרפה ממנה הרצון לעשות מעשה ולתרום מהידע המקצועי שלה לטובת העניין. "זו עלייה טראומטית שלא מדברים עליה", היא מספרת.
פקדו גדמו
לאירוע בכנסת הגיעו השתיים לאחר ששמעו עליו במקרה, מתוך מטרה להתחבר אל הקהילה ולקדם את הפרויקט. "נדהמתי לגלות כמה עמותות פועלות בנושא יוצאי אתיופיה", אומרת כהן, ומוסיפה: "אבל קשה להתקרב. את מציגה את הרעיון, אומרים לך – זה יפה ומעניין, אבל אנחנו מטפלים בנושא קצת שונה, תפני לעמותה אחרת. גילינו שיש הרבה כסף סביב הנושא של יוצאי אתיופיה, אבל כל אחד שולח אותך מפה לשם".
"שתינו באות מהמגזר העסקי ולא מכירות את ההתנהלות של העמותות", מסבירה שותפתה וייס, שבעבר שימשה כמנהלת משאבי האנוש של "בנק המזרחי", ועד לאחרונה בתפקיד בכיר בחברת הביטוח "הפניקס". "בעולם העמותות יש הרבה כסף, אבל את לא יודעת איך להשיג אותו. צריך לחקור", היא מסכמת, "וגם למצוא שותפים". בשלב זה חברו השתיים ל"פאני קפלן", עמותה המפעילה מרכזים קהילתיים ברחבי הארץ, מייסודם של עולי צרפת. מטרת החבירה היא בין השאר לגייס תרומות לפרויקט גם מיהודי צרפת. הן ינסו למקד את המטרות, ליצור פיילוט ואז לפנות גם לארגונים גדולים יותר.
"יש לנו נציגה אתיופית בת 22", מספרת כהן. "עכשיו אנחנו מחפשות מישהו שיעמוד בראש הפרויקט, בהתנדבות. החוויה מבחינתי היא של המון חדרים – וכל הדלתות סגורות. בינתיים אנחנו דופקות על כל הדלתות ומבזבזות את האנרגיות איפה שלא צריך".
מחזירים אותך אחורה לשבט שלך
"במדינה קולטת עלייה חשוב שיהיו הרבה ארגונים", אומר ח"כ ד"ר אברהם נגוסה (ליכוד), יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. "אם יש 100 ארגונים – זה טוב לשבת עם 100 נציגים. ריבוי קולות יאפשר לקבל החלטות על ידי הרוב וכך ניתן יהיה לקדם נושאים שונים.
"הבעיה היא חוסר שיתוף פעולה. אין תיאום בין הארגונים ואין חלוקת תפקידים באופן שמונע כפילויות בטיפול בנושאים. הארגונים נלחמים על אותם משאבים, מה שיוצר מתח ומאבקים ביניהם. הממסד מנצל את הפילוגים כדי לא להיענות לדרישות הקהילה. רק שילוב ידיים של כל הגורמים יוביל ליישום ההחלטות שהממשלה כבר קיבלה, אחרת הכסף פשוט ייבלע בבירוקרטיה של המשרדים".
"הבקשה להנהגה אחת היא קשקוש אחד גדול", אומר דני אדמסו, לשעבר מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, וכיום מנכ"ל עמותת היל"ה, הפועלת להשלמת פערים בחינוך ילדים בציבור הכללי. "יוצאי אתיופיה הם אזרחי מדינת ישראל. אם האידיאולוגיות שלי מיוצגות על ידי מנהיג חברתי נכון, מה זה משנה אם הוא יוצא אתיופיה? מחזירים אותך אחורה להיות בשבט שלך, ואז מבקשים שכולכם תהיו באותה דעה. אנשים צומחים בנסיבות חיים מגוונות. ראינו במחאה האחרונה מי 'המנהיגים', אני לא אוהב שאנשים טוענים לכתר לא בזכות מעשים שעשו. רוצים הנהגה שבטית. כמו במאות ה-18 וה-19. מדינת ישראל לא איפשרה את הפלטפורמה של צמיחה טבעית של מנהיגים".
ח"כ ד"ר אברהם נגוסה
גם אסתי אלמו-וקסלר לא מתלהבת מ"המנהיגים" שהומלכו ולא צמחו באופן טבעי מקרב בני העדה. "המערכת אוהבת לקחת אתיופי, לטפח אותו. מישהו שאינו מוכשר, אבל הוא הייצוג שהם בחרו עבור הקהילה. זו יכולה להיות אישה יפה או מישהו שיודע לדבר על במה, שאין להם בעצם מה להגיד או על מה להילחם. מנפנפים באתיופי התורן. אני לא מקנאה באנשים האלו. חמש שנים עבדתי בארגון מאוד גדול כמזכירת מנכ"ל, והדבר הכי מסובך שנתנו לי לעשות הוא לתייק מסמכים".
אלמו-וקסלר מקווה שהפרויקט שלמענו הקימה את העמותה עם בן זוגה ייצא לפועל. "יש לנו בעיה", היא מודה. "עד עכשיו רק אלעד ואני חברים בעמותה. הזמנו אנשים נוספים לקחת חלק בפעילות ונענינו בשלילה. חינכו אותנו להילחם אחד בשני. לימדו אותנו שאין מקום ליותר מכוכב תורן אחד. אנשים חושבים: אני אהיה האתיופי התורן, אני אדאג לעצמי ואתקדם".
היא מהססת לרגע, וממשיכה: "אתיופים לא מבינים שהם גזענים כלפי עצמם. אוהבים לספר לעצמם אני האתיופי הראשון ש.. זו אשליה שהם מאמינים בה. די! אני מעדיפה להתעסק ביצירה במקום בפוליטיקה. מפגש עם אנשים אטומים מעלה לי את הפיוזים. האנשים האלה מאכזבים אותי. יש לי אפס סובלנות עבורם. קל לי הרבה יותר כשאני פוגשת גזענים ברחוב שקוראים לעברי כושית ואומרים לי תחזרי לאתיופיה. אין לי סבלנות לגזענות אליטיסטית".
השכלה זה טוב, אבל לא מספיק
אקדמאי ישראלי ותיק מרוויח בממוצע 65 שקלים לשעה. עמיתו יוצא אתיופיה מקבל רק 40 בממוצע – כ-61% משכרו של עמיתו. "המסקנה המתבקשת היא שהפערים בשכר בין יוצאי אתיופיה הוותיקים לעמיתיהם הישראלים אינו נובע מפערים בהשכלה אלא מגורמים אחרים", מסביר פרופ' פרופ' ג'ק חביב, ראש מכון "ברוקדייל", מרכז למחקר יישומי חברתי של הג'וינט.
מכון "ברוקדייל" עורך מחקרים רבים בנושא יוצאי אתיופי, אחד מהם עסק בהתאמה התרבותית של המבחנים להערכת מועמדים לעבודה – מבחנים שאותרו כמכשול בקבלת יוצאי אתיופיה לשירות הציבורי. "הנושא מורכב ואין לנו מספיק מידע תצפיות" הוא מודה, "אבל מרגישים שיש אפליה. יש תופעה של מועמדים שלא עוברים את מבחני הנציבות למרות ההשכלה שלהם. יש חסמים שהן מעבר ללימוד הפורמלי. יש אקדמאים שבאים ממשפחות עם השכלה מינימלית, ויש צורך בליווי ובמאמצים. אין ספק שיש חסמים במימוש הפוטנציאל ויש דעות קדומות".
ויש גם עמותה שפועלת לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה ובתעסוקה: עמותת "עולים ביחד" מדווחת על כ-700 בוגרי התוכניות שהיא מפעילה, כ- 90% מהם מצאו תעסוקה הולמת, כ-80% מהם לפחות במגזר העסקי. בעמותה מפעילים כעת תכנית פיילוט לשילוב במגזר הציבורי.